בנימין נתניהו העלה השבוע סרטון שבו הוא מציג את המועמדת האתיופית ברשימת הליכוד לכנסת, צגה מלקו. האמת, כמעט התרגשתי. אני מכיר את צגה מעל עשר שנים. אין ראויה ממנה. אחת הנשים המרשימות בקהילה האתיופית, ובכלל.
הנה, בתמצית, הטקסט שכרז הכרוז נתניהו באותו סרטון, כשמלקו לצידו: "אני גאה על כך שצגה מלקו היא חלק מרשימת הליכוד, היא מנהיגה ידועה ומוערכת בקהילה האתיופית, כולם יודעים את הקשר ההדוק והעמוק של הליכוד לקהילת יוצאי אתיופיה... בכנסת הבאה ובממשלה הבאה שנקים נקצה את כל המשאבים לעזור באמת לקהילה היוצאת מן הכלל הזאת להנחיל את המורשת שלה אצל ילדי ישראל ולהחזיר את אברה הביתה".
לסתו של כל אדם הגון צריכה להישמט למשמע כל מילה מהטקסט הזה. בואו נתחיל עם "להחזיר את אברה הביתה". אברה מנגיסטו. באמת, כמה חבל שנתניהו לא קיבל הזדמנות להחזיר את מנגיסטו הביתה. מרגע חצייתו של מנגיסטו את הגבול לרצועה ועד שפינה את לשכת ראש הממשלה, היו לנתניהו כשבע שנים "להחזיר את אברה הביתה". שבע שנים. מה עשה? כלום. חיפשתי בגוגל כמה פעמים פגש את המשפחה. מצאתי אזכור לשלוש פגישות, אחת מהן בוטלה ונקבעה מחדש. אגב, בני משפחת מנגיסטו פגשו את אבו מאזן פעם אחת ואת נתניהו שלוש פעמים. אבל עכשיו, מבטיח נתניהו, עכשיו "נחזיר את אברה הביתה"!
בואו נחזור לסרטון: הבטתי בפניה של מלקו, אותה אני מכיר מקרוב, במהלך נאום הפתיחה של נתניהו. הייתה לה הבעה של חטופה. היא אמרה כמה מילות נימוס לנתניהו, שחזר לתפוס את הפיקוד וסיים כך: "אנחנו אוהבים אותך ואוהבים את כל הקהילה ואני בטוח שהם אוהבים אותך. חוזרים הביתה! קהילת יהודי אתיופיה חוזרת הביתה לליכוד ומתקבלים באהבה גדולה!".
ראשית, אני מביע את תקוותי שכשנתניהו מדבר על "חוזרים הביתה" הוא לא מתכוון לבית נתניהו. כי שם, לפחות על פי העדויות, הוטל איסור על עובדות הניקיון האתיופיות לעלות לקומת המגורים. אני מפנה את תשומת לבכם לסרטון המפורסם שבו הוא מושיט יד ללטף ילדון ממוצא אתיופי, כשרעייתו שלצדו ממהרת להסיט את ידו, לבל ייגע בילד, חלילה. אבל לא לשם האזכורים הללו אספתי אתכם סביב הסרטון הזה. אני מבקש לחזור לצגה מלקו עצמה.
החטא ועונשו
יותר מעשור ניהלתי בעמודים הללו את מאבקה של מלקו, לאחר שהורחקה בבושת פנים מתפקיד מנהלת רשת א' בקול ישראל בידי אנשיו של נתניהו (מי שהוא מינה אז ליו"ר רשות השידור, למנכ"ל, ולמנהל הרדיו). אין טעם כאן לחזור על שמותיהם. הסיפור גווע מזמן, ואתו גם הבושה. המאבק שלי למען צגה החל ביום שישי, 23 בדצמבר 2011. הנה חלק מהקטע הרלוונטי מטורשישי ההוא: "רק השבוע הושלם הליך הדחתה של צגה מלקו, מנהלת רשת א' בקול ישראל, אישה מרהיבה ממוצא אתיופי, אם חד הורית, שמהווה דוגמה חיה בולטת להצלחות (המעטות מדי) שיש לנו בקליטת עולי אתיופיה".
כעבור שבועיים, ב־6 בינואר 2012, הגיע המשך: "רק עכשיו מתחילים להתברר הפרטים האמיתיים סביב הדחתה של מלקו. תזכורת: אם חד הורית לשני ילדים, מסמלי העדה האתיופית, בעלת תואר ראשון ותואר שני במנהל עסקים, מנהלת מוערכת ומצטיינת, אישה שסללה דרך לרבים, שנאבקה, שנחשבת ליהלום שבכתר העדה האתיופית, שעובדת כבר 23 שנה ברשות השידור, שהודחה במהלך כוחני, בגרזן אכזרי ובוטה... מלקו לא מתכוונת לוותר להם. היא כבר פנתה לעו"ד, היא תגיש תביעה לבית הדין לעבודה, יש כבר חומרים ותצהירים שמוכיחים את כל טענותיה, גם העיון בפרוטוקול "ועדת המכרזים" שהדיחה אותה מעורר תחושת גועל נפש קשה, וכל זה למה? על שום מה הודחה צגה?".
הסאגה הזו נמשכה שנים. לא אלאה אתכם כאן. לא אפרסם מילה מכל מה שצגה אמרה לי אז על הליכוד, על נתניהו, על שליחיו שעסקו באותם ימים במאמץ מיוזע וכוחני להשתלט על רשות השידור. בסופו של יום התברר שחטאה הגדול היה, כנראה, שבתוכנית ראיונות באמהרית שהנחתה אז (ושודרה, ככל שאני זוכר, בערוץ 33), היה באחד האייטמים נציג למפלגת שמאל כלשהי, אבל לא היה נציג לליכוד. צגה אמרה לי שח"כ מטעם הליכוד שהוזמן, ביטל ברגע האחרון. ניסו אז לטפול עליה "בעיות ביחסי אנוש". פייק מוחלט. צגה היא אישה נעימה, צנועה, קורנת ומקסימה. ניסו לטפול עליה "זיקה פוליטית" לכיוון הלא נכון. פייק.
צגה, כאמור, תבעה את הרשות. בסיומה של הסאגה קיבלה, לפחות, את זכויותיה הכספיות. את כבודה הרמוס לא היה מי שיחזיר לה. העובדה שהעזה להילחם בהנהלה גרמה לחבריה ברדיו להחרים אותה. היא הסתובבה בבניין ואיש לא פנה אליה. לאיש לא היה אכפת. רק בחניון של בית ספרא, רחוק מעין האח הגדול, אנשים אמרו לה שלום. היא נותרה לבד לגמרי. חוץ ממה שנכתב בטור הזה, איש לא חש לעזרתה, איש לא חשב שנעשה כאן עוול לאישה מצטיינת שהעלתה את אחוזי ההאזנה והצפייה ברשת א', שעשתה טוב בכל אשר פנתה, שמהווה סמל ומופת לזה שגם יוצאי אתיופיה יכולים להצליח בישראל.
היא נפלה קורבן למסע טיהורים שבמסגרתו הועפו כל מנהלי המחלקות והרשתות בקול ישראל. היא הייתה הטרף הכי קל. הרמתי לה טלפון אתמול. בירכתי אותה מעומק הלב. אין לי בדל של טענה אליה. מבחינתה, זהו ניצחון אדיר. מאוחר, אבל חשוב. האם נתניהו כבר שכח איך במסע הטיהורים שהובילו אנשיו ברשות השידור ז"ל הושלכה גם מלקו אל מתחת לגלגלי האוטובוס? אני בספק אם אי פעם זכר. מבחינתו, יוצאי אתיופיה הם אנשים שחורים עם פתקי הצבעה לבנים שהמילה מח"ל חייבת להיות כתובה עליהם.
הסיפור הזה מזכיר לי משהו שסיפר לי בזמנו משה כחלון. זה קרה אחרי מחאת האתיופים הגדולה שגררה גם כמה הפגנות אלימות במרכז תל אביב. נתניהו חיפש, לקראת הבחירות, תמונת ניצחון. ניצחון על קיפוח האתיופים? לא. ניצחון על הגזענות כנגד האתיופים ושיטור היתר? גם לא. ניצחון על האפשרות שהאתיופים לא יצביעו עבורו. הוא הורה לארגן מפגש עם פעילי וראשי העדה בקרית מלאכי. כחלון היה אז, בין היתר, גם שר הרווחה. הוא התלווה לנתניהו.
במהלך המפגש העדיף כחלון לשבת בין פעילי העדה, בקהל. המפגש היה לכאורה סגור לתקשורת, אבל עינו החדה של כחלון השועל זיהתה צוות צילום שנכנס מהצד ברגע הנכון, בדיוק לפני שאחד הפעילים זינק והחל לקרוא קריאות בזכות נתניהו ופעילותו המופלאה למען העדה לקול תרועות מוזמנות של פעילים בקהל. החיזיון הסתיים, הצוות יצא.
בדרך חזרה, פנה כחלון לנתניהו מדם ליבו: תאמין לי ביבי, אמר לו, מה שההורים שלנו שבאו מצפון אמריקה עברו כאן זה קייטנה לעומת מה שעושים לאתיופים. הוא הציג בפניו תוכנית מפורטת לתיקון כל העוולות האלה. מפורטת ומתוקצבת. כחלון סיפר לי שביבי הגיב בתנועת זלזול. עזוב אותך, אמר לכחלון (לדבריו), כבר הצטלמנו. אז עכשיו הוא הצטלם עם צגה מלקו. הוא יחזיר את אברה מנגיסטו כמו שיסגור את מכון התקנים, כמו שינהיג חינוך חינם לגילאי 0־3, כמו שיחזיר את המשילות לנגב ולגליל וכמו שיפתור את בעיית הנדל"ן (שעליה אמר ב־2015 שהיא באשמת אולמרט).
רמי נגד רמי
את רמי מתן (ממן) הכירו קוראי הטור הזה לפני קצת יותר משנתיים. נתניהו, אז ראש הממשלה, כינה את מפגיני בלפור "אנרכיסטים מפיצי מחלות שעושים את צרכיהם ברחובות". מתן היה אחד מהם. היה אז כבר בן 70, שנה שלמה ישב מול המעון בבלפור. אלוף משנה (בדימוס) שעשה מילואים בקנאות עמוק לתוך העשור השישי בחייו.
מתן הוא אגוז קשה. אי אפשר לטפול עליו את קשקושי ישראל הראשונה והפריבילגית. לא, הוא לא אשכנזי לבנבן מרחביה עם וילה בקיסריה שחובב סיגרים קובניים על חשבון מיליארדרים אמריקאים. הוא בסך הכל טברייני, בן לאב שעלה ממרוקו ואם ספרדייה ס"ט, אחד משבעה אחים ואחיות, גדל במצוקה, חווה קיפוח, ראה את אביו לא מקודם לטובת קולגה אשכנזי ועבר את כל המסלול המייגע, פלטינום, כדי להקים בית מפואר בישראל ועל הדרך גם להציל אותה. מתן, כאמירתו של גדי איזנקוט (עוד מרוקאי טברייני) לא התבכיין. הוא הצטיין.
מתן הוא מגיבורי החווה הסינית. נדמה לי שהמושג גיבור קטן עליו בלא מעט מספרים. מ"פ טנקים בגדוד 79 שנשאר שם כמעט לבד בלילה הנורא ההוא בין ה־15 ל־16 באוקטובר. סביבו הכל בער. צוותי הטנקים הנשרפים היו מוטלים מרוסקים על, מתחת ולצדי הטנקים. אש תופת הונחתה מכל עבר. בכל אותו הלילה הוא נכנס ויצא, נכנס ויצא לשטח ההריגה, הוא והטנק שלו. בכל פעם הימר מחדש על חייו, בכל פעם נכנס שוב לתוך המטווח עם סיכוי מינימלי לחזור ממנו.
הוא לא הפסיק עד שהחזיר לשטח בטוח 34 מאנשיו. הוא התעוור חלק מהזמן, הוא נלחם בשיניים ובציפורניים על כל חייל שלו, על כל לוחם. במהלך המלחמה הוא איבד 27 מחייליו. שלוש פעמים באותה מלחמה הוא נשאר טנק בודד לבד בשטח. הוא נשבע להציל את המדינה ולא לתת ל"חורבן הבית השלישי", כנבואתו של משה דיין, להתגשם. עכשיו הוא נלחם כדי להציל את המדינה מהסכנה הפנימית. לאיש זה קרא נתניהו אנרכיסט.
אתמול פורסם שרמי מתן נחקר במשטרה באזהרה. נדמה לי שהיו למשטרה רגעי זוהר גדולים מאלה. מדובר בתקרית שאירעה בהפגנה האחרונה של מתן ואנשיו על גשר חמד. רמי אחר, בן־יהודה, הגיע לשם עם מגפון כדי לחרחר מדנים, כהרגלו. במהלך העימות שהתפתח על הגשר, צולם בן־יהודה בבירור מנחית אגרוף בפרצופו של מתן. רמי אחד היכה, רמי שני הוכה, הוטח אחורנית, הסתחרר ונפל על מכונית שעמדה שם. ואת מי חוקרת המשטרה? את המוכה, לא את המכה.
הבטתי בכל הסרטונים שצולמו מהתקרית הזו, מכל הזויות האפשריות. רק אלוהים יודע איך הגיע מי שהגיע במשטרה למסקנה שמתן צריך להיחקר ובן־יהודה יכול להמשיך לזמר. הם איבדו את המשילות בנגב, הם איבדו את המשילות בגליל, הם איבדו את כושר האבחנה בגשר חמד. פשוט שערורייה.
ואפרופו זמירות: הבן־יהודה הנ"ל צילם את עצמו בדרכו לאותה הפגנה. הסרטון זמין ברשת. חבר'ה במשטרה, תעשו גוגל ותפתחו ווליום. הנה הטקסט: "הנה שונאי ישראל, תומכי הטרור העלובים האלה, נמצאים פה", אומר בן־יהודה בעודו חולף על פני המפגינים ועוצר את הרכב, "תיכף נסלק אותם, תיכף, תיכף נסלק אותם. מי שיכול להגיע לגשר עין חמד מתבקש להגיע. תעלו, תשתפו, כי הולכת להיות פה חגיגה. חגיגה. אני רוצה את כולם פה איתי, כי עוכרי ישראל יושבים על הגשרים. הממורמרים, תיכף נטפל בהם, בממורמרים".
לזה שהוא מכנה את רמי מתן וחבריו (כמו תא"ל אמיר השכל ועוד כמה מהסוג הזה) "עוכרי ישראל" או "תומכי טרור", כבר התרגלנו. העניין הוא שהסרטון הזה הוא הפללה עצמית מפוארת. הוא פשוט מודיע לעם ישראל שהוא מתכנן "לטפל" בהם, "לסלק" אותם, "לעשות חגיגה". וזה בדיוק מה שהוא עשה. ואחרי שהלם בפניו של רמי מתן, זומן מתן לחקירה.
זריקת הרעל
אירוע נוסף התרחש בסוף השבוע הארוך האחרון גם סביב תא"ל (בדימוס) אמיר השכל. גיבור ישראל נוסף, יוזם מחאת היחידים, איש שלא יודע מורא. יש אחת, אביטל דירקטור, שהחליטה שהוא נאצי. היא צייצה תמונה של השכל והוסיפה את ההגות הפילוסופית הזו: "מסתבר שזה ממש נכון, שהיו נאצים שגנבו זהויות של יהודים שהם רצחו, ועלו איתן לארץ, מוגנים מבתי דין בינ"ל לפושעי מלחמה על פשעים נגד האנושות. כשעל מנת להגן על נשמת אפה של הדמוקרטיה, הייתי עושה בדיקת DNA לזבל שבתמונה, לאתר את עץ היוחסין הגנטי־ארי שלו ואז לגזור את דינו בהתאם".
שאלות: מיהם היהודים שתא"ל השכל רצח כדי לעלות בזהותם ארצה? האם אפשר לאלץ נאצי לבצע בדיקת DNA בכפייה ואם לא, מדוע לא יחוקק מיד חוק שיאפשר לנו לחשוף את זהותו של אותו השכל? האם הדין שייגזר עליו יהיה מוות בתלייה, בירייה או בזריקת רעל?
על זריקת הרעל אפשר לדלג. אנו ניצבים מול זריקת הרעל הגדולה בהיסטוריה. מכונת הארס הזו שנבנתה על ידי בנימין נתניהו עולה על גדותיה לאחרונה וככל שנתקרב לבחירות, זה יהיה יותר מסוכן. הצייצנית שאנו דנים בה היא דירקטורית בכירה במנהלת הרעל. כשהבינה שגרמה נזק לשולחיה, מיהרה לפרסם הבהרה: "משפחתי שורדת שואה, רובה נכחדה. אני מדריכה בברלין סיורי שואה, ובעיניי משמעות השואה עצומה. בסערת רגשות עשיתי העתק־הדבק לטקסט שצייצתי. טקסט שלא הולם אותי ואת ערכיי - על כך אני מתנצלת".
כמעט קיבלתי את ההתנצלות. אלא שאז התברר שהיא אכן עשתה העתק־הדבק. היא פשוט העתיקה אין ספור ציוצי עבר שלה, בכולם היא מיידה את הכינוי "נאצי" על הטיותיו השונות בכל מי שלא מוכן להודות שבנימין נתניהו הוא שליח האל ונזר הבריאה. נו, טוב. אבל היא מדריכה סיורי שואה בברלין! במילים אחרות, ליכודניקית, פעילה במטה הבחירות של הליכוד (בשכר), מצולמת עם מיטב הח"כים והשרים הליכודיים, יורדת בברלין שחזרה לכבוד הבחירות כדי לצקת מעט נאציזם לחיק כור ההיתוך הישראלי. מה כבר יכול להשתבש?
תקיפת מפגינים בגשר חמד, 24 בספטמבר 2022
דירקטור לא לבד. כמעט כל מובילי מכונת הרעל משתמשים בז'רגון הנאצי ובכינוי נאצי מול אלה שמעזים לחשוב אחרת. רמי בן־יהודה מרבה להשתמש בביטוי "בני הנוכריות". אני מניח שהוא מחזיק איפשהו את שמותיהן של כל הנוכריות שהביאו אותי ואת חבריי לעולם. צריך להיכנס רגע לאחד מהתוועדויות ה"ספייס" של בן־יהודה וחבריו, להאזין לדקה מדגמית ממקבץ עלילות הדם שמפורטות שם, להקיא ולהימלט.
מרב מיכאלי היא, כמובן, נכדה של משתף פעולה עם הנאצים, אימא של גנץ היא מהרכבת של קסטנר, אבא של לפיד היה יועץ לקסטנר, ובכלל הקסטנר הזה מנהל כאן את המדינה, הוא הציל רק את הסמולנים ואת כל השאר מכר להיטלר.
בספייס אחר, שאירח אחד מחבריו הקרובים של בן־יהודה, נאמר הטקסט הבא: "בכירי הבכירים של המשק, כמו במהפכות שהובלו בעגלה, כל העשירים שהובאו בעגלות אל הגרדום אל הגליוטינה. זה פחות או יותר מה שהולך להיות פה, בהבדל קטן: הפעם הם הרוויחו את זה. הרוויחו במשך עשרות שנים את שנות הכלא הארוכות, והם כמו חיה פצועה, נלחמים על חייהם. אנחנו צריכים להבין שלא יהיו פה רחמים, זו תהיה מלחמה, אני לא מתביישת להגיד, עם דם".
למה אני מלאה אתכם עם הטקסטים המחליאים האלה? כי הם נאמרים, מופצים, מתפשטים, מחלחלים, מתייצבים, מתנפחים והופכים לאמת. זה קרה כבר מאות פעמים. ראו את עידית סילמן ואת מכונת הרעל שהרגה אותה. איך הייתה במשך שנה שלמה שפחה של ערבים, משרתת של האחים המוסלמים, איך גודפה וחורפה והושפלה ונרדפה על ידי אותם איציק זרקא וחניתו (הרעיה, חנית זרקא), אותו רמי בן־יהודה, אותה חבורת מגפונים מצווחת, שלא הרפתה ממנה עד שנשברה. ואז, כבמטה קסמים, בן מאית שניה, היא הפכה ליקירת האומה. משפחה, למלכה. ממשרתת, לנסיכה.
נתניהו יודע שהתופעה הזו גורמת לו נזק כבד. יודע, אבל שותק. הוא לא מסתייג, הוא לא מגנה, הוא לא קורא לאף אחד להירגע. בדיוק כפי שלא נקף אצבע כשהוזהר בזמנו שהוא משחרר את השד מהבקבוק ושעלול להירצח כאן ראש ממשלה. הוא מסתתר מאחורי גבם הרחב של שליחיו, רובם ככולם מועסקים על ידי מטה הליכוד ומקבלים את הכסף שלנו כדי להמשיך לזהם את הרחובות והנשמות. הוא ההוגה והמייסד הגדול של התופעה הזו. הוא המחולל. ההיסטוריה לא תשכח לו את זה לעולם.
הטיעונים לעונש
לקראת סוף השבוע הגיע תורו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט העליון יצחק עמית. בדיוק כפי שקרה לסילמן וחבריה, רק להיפך: רגע אחד הוא שופט עליון מכובד, כעבור דקה הוא "פעיל פוליטי" במקרה הטוב, "סוכן של מרצ" או "בריון בחליפה" במקרה הלא טוב. עמית למד בישיבה, נחשב לשופט שמרן, הצביע בעד כהונת נתניהו למרות כתב האישום והצביע בעד הכשרת המאחז כרמים רק לאחרונה. נו, כל זה בטיעונים לעונש. הוא העז לבצע את תפקידו ולקבוע ששיקלי הפורש לא יוכל להתמודד ברשימה קיימת לכנסת, כי הוא פירש את לשון החוק כפשוטה. על כך, נחרץ דינו. מכונת הרעל עליו, בכל הכוח. הוא כבר מואשם שיזייף את הבחירות, שיוביל הפיכה צבאית, או משפטית, ושירשיע את נתניהו, למרות שהוא כלל לא יושב במשפטו. ככה זה עובד.
אגב, כל מי שמבין משהו במשפטים יודע שהחלטתו של עמית הייתה צפויה. ריקודי ההורה הסוערים של שיקלי וחבריו לאחר עתירתו למחוזי, העידו בעיקר על רוקדיהם. בסוף היום, המחוזי דחה את העתירה ושיקלי הוכרז כפורש. זוהי השורה התחתונה. למחוזי לא הייתה סמכות לאשר פשרה כלשהי או להגיע למסקנה כלשהי הקשורה לשאלה האם פרש שיקלי מהכנסת תוך זמן סביר לאחר שהוכרז כפורש. זה התפקיד הבלעדי של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הלא הוא השופט עמית. ערכאת הערעור עליו היא בית המשפט העליון. כל השאר, פתפותי הבל.
אם נתעלם לרגע מלשון החוק היבשה (שעל פיה שיקלי לא יכול להתמודד כי התפטר מהכנסת רק 80 יום אחרי שהוכרז כפורש), הרי שגם מבחינת תחושת הצדק וההיגיון השארתו של שיקלי ברשימת הליכוד היא צחוק מהעבודה. חסידיו טוענים ש"הוא היחיד שנותר נאמן לעקרונות והבטחות ימינה". נו, אפשר להתווכח על זה. מצד שני, צריך לזכור שהפורש לא אמור להיות נאמן לעקרונות כלשהם, אלא להיות נאמן להחלטות הסיעה. הסיעה החליטה להקים ממשלה בישראל (ולקיים את שתי הבטחות הליבה של בנט: למנוע בכל מחיר בחירות חמישיות ולהחליף את נתניהו). שיקלי התנגד ופרש. מסקנה: שיקלי פורש. נקודה.
אבל גם אם נבדוק רגע את האידיאלים והעקרונות. הרשת מלאה בציטוטיו של אותו שיקלי ממש, ערב החלטתו לערוק: הוא הרבה להחמיא לרע"ם ולמנסור עבאס. הוא טען שאפשר להקים איתם ממשלה. הוא אפילו המליץ למנות את עבאס לשר לפיתוח הנגב והגליל! הוא הודיע שמרצ לא פסולים. הוא תקף חזור ותקוף את נתניהו, קבע שהוא הבעיה, לא הפתרון, ולגלג עליו. "נתניהו הוכיח שאי אפשר לסמוך עליו בכל מה שקשור בימין", אמר אז שיקלי, "הוא הוכיח שאי אפשר לסמוך עליו גם במה שקורה בנגב ובגליל", הוסיף.
הנה עוד כמה פנינים תוצרת שיקלי: "מיליציות חמושות בנגב עם עשרות ומאות רובים. נתניהו למעלה מעשור ראש ממשלה, הנגב לא בשליטת ישראל, משתולל שם כאוס מוחלט, גם בגליל המצב לא מזהיר. אני חושב שנתניהו פחות מרשים בביצועים שלו כאיש ימין, להיפך, הוא די חלש בנושאים האלה".
ואני חושב, ששיקלי פחות מרשים בסלטות המרהיבות שהוא עשה לפני ואחרי הבטחה כלשהי שקיבל לכאורה. כי עד רגע מסוים הוא הודיע חגיגית ואף צייץ שהוא ניצב איתן מאחורי בנט והולך איתו בכל הכוח קדימה. ואז, שלף את הסכין.
זאת, ועוד: בזמנו התחייב שיקלי בפני בנט שאם לא יוכל לעמוד מבחינה מצפונית במשהו, יתפטר מהכנסת. ברגע האמת הוא נאחז בכיסא. הורה היאחזות. בניגוד מוחלט לכל מה שהטיף וחינך במכינה הקדם צבאית אותה הוביל במשך שנים. הוא פשוט הפך לאדם אחר. כנראה ראה את האור. או את הג'וב.
כשנודע על ההחלטה על פסילתו, הביא שיקלי ציטוט מרגש מדבריו של מפקד גוש עציון בתש"ח, משה (מוש) זילברשמידט. "מה אנו ומה חיינו, אפס וכלום, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. נכה באויב בכל מקום שנשיגו... תשובתנו נחושה, נצח ירושלים". וואלה, מה קשור? מי האויב? מה נסגר עם גוש עציון, חוץ מזה שנתניהו פחד לספח אותו? לשיקלי הפתרונים.
דבר אחד אפשר לקחת מהציטוט הנ"ל: הוא מעלה על נס את ההקרבה למען המדינה. שאפו. אז למה שגם הוא לא יקריב קצת? נפלת על חרבך בגלל האידיאולוגיה, שיקלי? אז בחייאת, להקריב מקום בכנסת קטן עליך. זו לשון החוק, בכל אופן.