ד"ר פרדריק מלייז נהג הביתה ממסיבה דרך תעלת אלמה בפריז ב-31 באוגוסט 1997, כשהבחין בעשן שעולה ממכונית מרצדס בנץ. "ניגשתי למרצדס ההרוסה. פתחתי את הדלת והבטתי פנימה. ראיתי ארבעה אנשים, שניים מהם נראו מתים. שני האחרים בצד ימין היו במצב קשה. הנוסע במושב הקדמי צרח. והנוסעת, האישה הצעירה, היתה על ברכיה על רצפת הרכב, ראשה היה מוטה כלפי מטה. היא התקשתה לנשום ונזקקה לסיוע מהיר", הוא אמר לסוכנות הידיעות AP.
"היא לא היתה בהכרה. הודות למכשיר ההנשמה שלי היא התאוששה קמעה, אך לא הצליחה לדבר. זה אולי מפתיע, אבל לא זיהיתי את הנסיכה דיאנה. שמתי לב שהאישה הפצועה היתה מאוד יפה, אך תשומת הלב שלי היתה ממוקדת בהצלת חייה, לא היה לי זמן לחשוב".
זמן קצר לאחר מכן, הנסיכה דיאנה, בן זוגה דודי פאייד ונהג המרצדס אנרי פול, נלקחו לבית החולים, שם נקבע מותם.
ההלם בציבור הרחב היה עצום: הנסיכה דיאנה שהצליחה אחרי שנים להשתחרר מחיי נישואים חסרי אהבה, מצאה את מותה בתאונת דרכים מחרידה וקטלנית לצד אהוב לבה. בריטניה שקעה אז באבל עמוק, שנדמה כי נמשך עד היום, 25 שנים לאחר מותה.
אנשים ברחבי העולם עדיין זוכרים לא רק היכן היו כששמעו את החדשות על מות הנסיכה האהובה, אלא גם מה עשו ב-29 ביולי 1981, כשבת 19 מבוישת ותמימה התחתנה בטקס מפואר על פי מיטב המסורת המלכותית הבריטית, עם יורש העצר הנסיך צ'ארלס, שהיה מבוגר ממנה ביותר מעשור. בתקופה שלא בכל משקי הבית היו טלוויזיות, 2.5 מיליארד אנשים מכל קצוות תבל צפו באירוע המרגש.
הם זוכרים את הכלה הצעירה והנרגשת שנראתה כאילו נלקחה מסיפור סינדרלה מודרני. הם זוכרים גם את אייקונית האופנה ואת האמא הצעירה ומלאת החיים שהרעיפה אהבה על שני בניה הקטנים.
העם הבריטי גם ראה בדיאנה אישה צעירה שבעלה המבוגר עשה לה עוול כשסרב לוותר על הפילגש שלו, גם כשהיה כבר נשוי. אך נסיכת ויילס (שכונתה בחיבה על ידי האזרחים "ליידי דיי", "פריננס דיי", ה"נסיכה של העם" ו"מלכת הלבבות"), זכתה להערצה לא רק בשל העובדה שמצאה את עצמה גלגל חמישי בחיי הנישואים שלה עצמה, אלא גם בשל היותה אישה מלאת חמלה שפעלה למען מטרות צדקה רבות.
גם במעמקי הייאוש, דיאנה סירבה להתעצב על פי התבנית של משפחת המלוכה. היא חיפשה דרכים חדשות להתמודד עם העושר העצום, התהילה העולמית והציפיות הגבוהות. היא בחרה לצאת החוצה, אל העם, ושברה נורמות, לעתים תוך כדי סיכון חייה.
רבים הרגישו שהם יכולים להזדהות עם הנסיכה, כשחשפה בפומבי את מאבקה בבולימיה ואת הבדידות והאכזבה מחיי הנישואים וממשפחת המלוכה. בזמן שבני משפחת המלוכה נתפשו כקרים, מיושבים ובלתי נגישים, דיאנה נתפשה בת השגה, אישה בשר ודם שלא פחדה להתלכלך ולחשוף את עצמה.
"היא מהווה השראה עד היום. ההשפעה של העבודה ההומניטרית שלה, הביקורים בבתי חולים ובמקלטים של חסרי בית. היא עשתה עבודה טובה", אמרה קלואי דייסון, מורה בבית ספר יסודי, ל-AP.
פעילויות הצדקה של הנסיכה דיאנה הפכו אותה לאהובה ומוערכת בעולם כולו, במיוחד לאור העובדה שאלה לא היו פעילויות מקובלות באותה תקופה לבת מלוכה. היקף פעילות הצדקה והנכונות שלה להתערבב עם אנשים במצוקה היו מעל ומעבר למה שהיה מצופה מבני משפחת המלוכה. ב-1995 היא אף אמרה ל-BBC : "הייתי רוצה מונרכיה שיש לה קשר קרוב יותר עם הנתינים שלה - ואיני מתכוונת לרכיבה על אופניים וכדומה, אלא להבנה עמוקה יותר".
בזמן שהחיים בבית היו רחוקים משלמות, הנסיכה הצליחה לתעל את החמלה ואת אהבת האדם לצדקה - מורשת זאת נמשכת גם היום הודות לקרן Diana, Princess of Wales Memorial.
המפגש שלה עם חולי איידס בתקופה שבה המחלה נחשבה טאבו ומקור לבושה ופחד, סייע לנתץ את הסטיגמה סביב חולי איידס. היא נהפכה לפטרונית של קרן האיידס הבינלאומית של בריטניה וב-1987, כשהפאניקה לגבי המחלה היתה בשיאה - והחולים מצאו את עצמם בודדים ומבודדים - היא עזרה להקים את מחלקת האיידס/HIV בבית החולים לונדון מידלסקס.
הנסיכה דיאנה פרצה דרך ונהפכה לסמל הומניטרי בינלאומי כשלחצה ידיים עם חולה איידס, בתקופה שבה אנשים חששו שלחיצת ידיים יכולה להעביר את הווירוס מאדם לאדם.
"דיאנה האמינה שזה לא נכון", נכתב ב"נשיונל ג'יאוגרפיק". "האנשים שאהבו אותה אז, אהבו אותה עוד יותר לאחר מכן משום שהיא היתה דמות כה מפורסמת ופופולרית, שרצתה להראות לעולם שגם חולי האיידס זקוקים לתשומת לב וטיפול". גם לאור הביקורת שהתנהגותה אינה ראויה לבת מלוכה, הנסיכה דיאנה התעלמה והמשיכה להתייחס לחולי איידס כראויים לכבוד.
בינואר 1997 ביקרה הנסיכה באנגולה, נחושה להעלות את המודעות העולמית למוקשים ולסכנה שהם מהווים לאזרחים. במחוז הואמבו, הנסיכה נתקלה לראשונה בקרן HALO, שמטרתה היתה פינוי מוקשים באנגולה מאז 1994, על רקע מלחמת האזרחים במדינה שנמשכה יותר מ-25 שנים הסתיימה ב-2002.
היא נפגשה עם ילדים שנפצעו ממוקשים ולמרות הסכנה, פסעה בתוך שדה מוקשים שעבר פינוי, כשהיא לבושה בציוד מגן וקסדה (ילדיה היו אז בני 14 ו-12 בלבד). התמונות של הביקור בשדה המוקשים ובמדינה האפריקאית מוכת הסבל נפוצו בתקשורת הבינלאומית וסיפקו דיוקן מרשים ביותר של הנסיכה - בהקשר הומניטרי.
"הביקור של דיאנה הוא אירוע שאנשים בהואמבו מדברים עליו עד היום", אמר ראלף לג, מנהל תוכניות ב-HALO באנגולה. "מבחינת האנשים שחיו כאן בזמנו, בעיצומו של עימות ארוך ומדמם, הביקור תרם לתחושה כי הם אינם בלתי נראים וכי הסבל שלהם מקבל הכרה בעולם. האנשים שנפגשו עם דיאנה באותו ביקור ציינו כמה נחמדה, טובת לב, מתחשבת ואמיתית היא היתה".
לאחר הביקור באנגולה, הנסיכה דיאנה כתבה מכתב לצלב האדום הבריטי: "אם הביקור שלי תרם באופן כלשהו להבלטת הסוגייה הנוראית, אז המשאלה העמוקה ביותר שלי מולאה".
אנגולה לא היתה המדינה היחידה עם בעיית מוקשים, שבה ביקרה הנסיכה: באוגוסט 1997, היא ביקרה קורבנות של מוקשים בבוסניה. זוראן יז'יץ', בן ה-46, זוכר את הביקור היטב. הוא נפגע ממוקש ב-1994, וכיום עובד בעבור ארגון UDAS שתומך בשורדי מוקשים.
"זאת היתה החלטה אמיצה ביותר מצדה לבוא לכאן, שנתיים בלבד לאחר מלחמה", הוא אמר. "המצב היה כל כך לא יציב, והרגשתי שדיאנה החליטה לנצל את הפופולריות שלה כדי לעזור לאנשים שנמצאים במצב שלי. התרומה שלה ברמה הבינלאומית היתה עצומה".
לדברי פול הנון, מנכ"ל Mines Action Canada , הזרוע הקנדית של הקמפיין הבינלאומי להחרמת מוקשים (ICBL) שזכה בפרס נובל ב-1997, "באותה תקופה, היא היתה ככל הנראה האדם המוכר ביותר בעולם, לכן העובדה שהיא נפגשה עם שורדי מוקשים היתה ממש מדהימה. היא הפגינה אנושיות בסיסית כלפי אנשים שלא מקבלים יחס כזה בדרך כלל, ואני חושב שזאת היתה קריאת השכמה לכולנו".
בעת הביקור בתחילת 1997, התנהל משא ומתן לייסוד האמנה נגד מוקשים. דיאנה קראה לאיסור בינלאומי על שימוש במוקשים במהלך הביקור באנגולה. עם זאת, קריאתה נתקלה בביקורת של מחוקקים בריטים שטענו שהיא אינה צפויה ואינה פועלת על פי מדיניות הממשלה. למרות הביקורת, לנסיכה היתה השפעה בלי מבוטלת על התהליך הפוליטי שהוביל לאמנה.
החשיפה שהביקור העניק לנסיכה דיאנה, והמוות הטרגי בטרם עת שלה בהמשך השנה, היוו תמריץ לגיבוש האמנה. על פי דיווח "טיים" בספטמבר 1997, "הנשיא ביל קלינטון ואשתו הילרי התרגשו מהביקורים של הנסיכה מוויילס אצל קורבנות צעירים של מוקשים בבוסניה ובאנגולה. לאחר מותה, האמנה נגד מוקשים קיבלה משמעות סמלית כאנדרטה לדיאנה ולמטרה שקידמה".
"תיכננו שהחתימה על האמנה תהיה באוטווה בקנדה, והיינו שמחים אם היא היתה משתתפת", אמר הנון שהיה באירוע. "היא היתה מעורבת בקמפיין חודשים ספורים בלבד, אך כולם כבר זיהו אותה עם המאבק נגד מוקשים".
ב-25 השנים החולפות, כמה מדינות התקדמו משמעותית בפינוי שדות מוקשים. ב-2015, ממשלת מוזמביק הכריזה כי היא נקיה ממוקשים לאחר שני עשורים של מאמצי פינוי. קרן HALO לבדה פינתה כ-100 אלף מוקשים באנגולה, ו-297 שדות מוקשים במחוז הואמבו.
האזור שבו היה שדה המוקשים שבו ביקרה הנסיכה דיאנה הוא כיום הבית של קהילות אזרחיות, בתי ספר ועסקים. "המקום השתנה לחלוטין ממה שהיה כשנסיכה ביקרה ב-1997", נמסר מ-HALO.
בהספד של הנסיכה דיאנה ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי בראיון ב-1995, היא אמרה שהיתה רוצה "להפוך את עצמה ל'מלכת הלבבות' של האנשים....נראה שזה היה המניע שלה בשנה האחרונה של חייה, שבה התמקדה במטרות הומניטריות שהיו קרובות ללבה - איידס, צרעת, חסרי בית, סרטן וטיפול בילדים חולים, לצד הבלט הלאומי האנגלי".
"המוות של דיאנה תמיד יהיה אובדן גדול, אך הקרובים אליה, ובמיוחד הנסיכים ויליאם והארי, עובדים קשה כדי להבטיח שפעילויות הצדקה שלה לא היו לשווא. הם ממשיכים בעבודה ההומניטרית שלה באמצעות תמיכה באותן מטרות שהיא אהבה, כמו המאבק במוקשים, המלחמה באיידס וביטול הסטיגמה שמלווה את עולם בריאות הנפש. הזיכרון שלה ממשיך לחיות בזיכרון של מיליונים - ואולי חשוב מכך, בלבבות שלהם".