אחרי כמעט עשור של היעדרות מהממלכה, איאן דייוויס נחת ביום רביעי בנמל התעופה בלוטון, לונדון. הוא גורש מטורקיה, שבה ריצה כשבע שנות מאסר על חברותו בארגון טרור, אך את פניו לא קיבלו בני משפחה או חברים אלא כוחות מהיחידה למאבק בטרור. דייוויס בן ה-38 נעצר מיד עם חזרתו לממלכה, והוא נאשם בהיותו אחד מחברי תא רצחני בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), שהיה אחראי על הוצאות להורג ועינויים של אזרחים מערביים.
דייוויס, ששינה את שמו הפרטי לחמזה אחרי שהתאסלם, זוהה כאחד מארבעת חברי "הביטלס" של דאעש אף שהוא מתעקש שאין ביניהם קשר. מנהיג החבורה, "ג'ון הג'יהאדיסט", חוסל בסוריה כבר ב-2015, והשניים הנוספים כלואים בארצות הברית. משפטו של דייוויס, עשוי לשפוך אור נוסף על מעשי הזוועות שעוללה הכנופייה בעשור שעבר ולנסות להסביר כיצד התדרדרו חבורת צעירים ממערב לונדון לתהומות שכאלו.
כמו הלהקה הליברפולית המיתולוגית, גם הם דמיינו עולם ללא מדינות, אך כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון ביניהם. החזון של החיפושיות של דאעש היה להרחיב את שטחי "המדינה האסלאמית" ואת משטר האימים שכפו על מיליוני סורים ועיראקים במשך שנים. החרדה מפניהם במערב גברה רק כשהם החלו לערוף את ראשיהם של שבויים אמריקנים ובריטים לעיני המצלמות. באופן אירוני, הרצון שלהם לזעזע את העולם בישר על תחילת הסוף של דאעש, ולסופו של תא "הביטלס" הידוע לשמצה.
הכינוי של הארבעה הוטבע על ידי חטופיהם, בשל מבטאם הבריטי. הם נבדלו מאנשי דאעש אחרים בגלל האכזריות שלהם ושיטות העינויים שלהם כללו חשמולים והטבעות מדומות.
"הם ניסו להסביר לנו שאפילו כשאנחנו לא נושאים כלי נשק, אנחנו עדיין איכשהו סוג של לוחמים במלחמה בין המערב הכופר לאסלאם", סיפר העיתונאי הצרפתי ניקולא הנין, ששרד 300 ימים בשבי דאעש בסוריה לפני ששוחרר תמורת כופר. הוא היה אחד העדים במשפטו של א-שפי א-שייח, שזוהה בתור "רינגו", ועומד בפני מאסר עולם בארצות הברית אחרי שהורשע באפריל האחרון. בדומה לדייוויס, קו ההגנה שלו התמקד בטענה שהוא היה חפ"ש שלא היה מעורב בעריפת ראשי השבויים, אך בית המשפט לא השתכנע.
הנין סיפר כי החוטפים הקפידו לעטות מסיכות כדי להקשות על הזיהוי שלהם, ולא הסתיר את חיוכו כשהביט אל א-שייח, שעטה על פניו מסיכה שחורה בשל מגיפת הקורונה אך לא חמק מהצדק. העיתונאי הצרפתי, שנחטף בא-רקה, בירת דאעש, ב-2013, תיאר את העונשים שספג על בריחתו מהכלא. הוא הוכה, נתלה במשך ימים בשמש הקופחת של המדבר הסורי ולבסוף הוחזק 11 ימים בתא כשידיו אזוקות לרגליו. חברי "הביטלס", סיפר, נהגו להרביץ לחטופים.
קרבות היאבקות ושמות של כלבים
גם בתוך ממלכת האלימות של דאעש, הסדיזם שלהם היה חריג. "הם שיחקו בנו הרבה משחקים", סיפר פדריקו מוקטה, עובד סיוע איטלקי שהוחזק במשך כשנה וחצי בשבי דאעש. "ג'ורג' אהב להתאגרף. ג'ון, הוא בעט הרבה. רינגו נהג לדבר על כך שהוא אוהב להתאבק. הוא היה לופת באחיזת חנק אנשים עד עילפון".
מוקטה, שהיה השבוי הוותיק ביותר של דאעש, תיאר כיצד הוא וחטופים אחרים הוחזקו במתקן שזכה לכינוי "הקופסה". חברי "הביטלס" שמו אותו ואת שותפו לתא דייוויס היינס בחדר אחד עם פולי ועם ג'ון קנטלי הבריטי לקראת "רויאל ראמבל", על שם אירוע ההיאבקות השנתי של ה-WWE. "הם היו בהתלהבות גדולה, היינו כל כך חלשים וגמורים שבקושי הצלחנו להרים את הידיים שלנו".
לדבריו, מעניהם אמרו להם כי המפסידים יעברו הטבעה מדומה. שניים מארבעת החטופים התעלפו במהלך הקרב, שנמשך שעה. מוטקה הוכרז כמנצח, אבל הוא מעולם לא נענש בהטבעה מדומה. במקום זאת, הם הכו אותו. הוא תיאר כיצד הוקל לחטופים כשהועברו למתקני כליאה אחרים של דאעש ולא פגשו את "הביטלס" במשך כמה שבועות, לעתים. "הם היו יחודיים באכזריות שלהם", סיפר. בין היתר, הם חילקו להם שמות של כלבים, והיה עליהם להגיע מיד אם היו קוראים להם בשם זה כדי להימנע מאלימות.
מנהיג החבורה היה מוחמד אמוואזי, יליד כוויית שעבר עם משפחתו לבריטניה כשהיה בן שש. הוא למד הנדסת מחשבים, אך לא מצא את מקומו כשנע ונד בין מולדתו לבין האי הבריטי. הוא החל להתרועע עם גורמים קיצוניים, ונעלם ב-2013. משפחתו סיפרה שנסע להילחם בסוריה, מדינה שהפכה לגן עדן לגיוס צעירים משולי החברה שעברו שטיפות מוח על ידי אידיאולוגים מסוכנים.
העולם התוודע אל דמותו של "ג'ון הג'יהאדיסט" באוגוסט 2014, כשהופיע רעול פנים בסרטון שבו הוצא להורג העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי, כנקמה על פעילות הקואליציה האמריקנית נגד הארגון בעיראק. עריפת ראשו של פולי, שסרבלו הכתום היה לאחד המאפיינים הבולטים של אסירי דאעש, גרמה לחלחלה בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם. השוחט בסרטון, שנותר אנונימי פרט למבטאו הבריטי הכבד, איים להוציא להורג חטוף אמריקני נוסף, סטיבן סוטלוף, אם ממשל אובמה לא יעצור את המלחמה נגד החליפות.
המלחמה לא נעצרה, וחטופים מערביים נוספים המשיכו לשלם את המחיר. עיתונאים ועובדי סיוע נרצחו מול המצלמות, אולם ההוצאות להורג שלהם לא ריפו את ידיהן של מדינות הקואליציה נגד דאעש. להיפך. המלחמה התרחבה מעיראק לסוריה, ושירותי המודיעין המערביים הצליחו להתחקות אחרי ג'ון אחרי שחשפו את זהותו האמיתית. בסוף 2015 הוא חוסל בתקיפת מל"ט בא-רקה, והתעמולה הדאעשית ספגה מכה שממנה לא התאוששה.
באותה שנה, דייוויס, שזכה לכינוי "פול" ונחשב לצלע הפחות חשובה בתא, נתפס בטורקיה ונשלח לשבע וחצי שנות מאסר אחרי שהורשע בתכנון פיגועים במדינה. שני חברי התא הנוספים, א-שפי א-שייח ("רינגו"), ואלכסנדה קוטאי ("ג'ורג'"), לחמו בשורות דאעש עד שנתפסו על ידי הכוחות הכורדיים ב-2018.
בריטניה ביטלה את אזרחותם של קוטאי, יליד הממלכה, ושל א-שייח, שהיגר עם משפחתו מסודאן, אך חששה להסגירם לארצות הברית עד שהובטח לה שהם לא יוצאו להורג. קוטאי היה היחיד מבין שלושת חברי התא ששרדו שהודה במעשים שיוחסו לו, ובמסגרת ההודאה שלו הוא יורשה לרצות את שארית עונשו בבריטניה אחרי 15 שנה. דייוויס, אם יורשע, צפוי לבלות שנים רבות נוספות מאחורי הסורגים. עבור חלק ממשפחות הקורבנות, מדובר בנחמה.
"הסבתם יותר כאב מאשר אי-פעם אוכל לבטא זאת במילים", הטיח מייקל היינס, אחיו של עובד הסיוע הבריטי דיוויד, בקוטאי ובא-שייח, במהלך משפטם בווירג'יניה. ואולם, הוא הוסיף כי הוא מסרב להמשיך לנטור להם טינה. "בפעם הראשונה, אין לכם כוח עליי. אני סולח לכם".