הדפוס שנגלה לעינינו מזכיר משפחות פשע. סחורות שמועברות בשקיות שחורות אטומות. שמות קוד לטשטוש הטובין המחליפים ידיים. עדת תביעה שמגיעה לבית המשפט תחת אבטחה. תובעת שמוקפת מאבטחים כבר תקופה ארוכה. קמפיין הכפשה והשחרה שתפקידו לייצר רושם ש"כך עושים כולם". התקפת אמוק על הלגיטימציה של מערכת אכיפת החוק. מכונת רעל ואיומים המופעלת, במלוא עוצמתה הדורסנית, על כל מי שלא מתיישר עם דף המסרים, כולל עיתונאים. אם תשוו את נאום התוכחה שנשא יצחק אברג'יל לאחר שמיעת גזר דינו לנאום שנשא נתניהו ביום פתיחת משפטו ולכל מה שחסידיו השוטים והמשוטים משמיעים מאז ועד היום, לא תמצאו הבדל גדול. להלן תקציר עבריינים: אנחנו חיים ברפובליקת בננות. אסור להאמין למילה אחת של המשטרה. של הפרקליטות. של בתי המשפט. תופרים כאן תיקים. מסמנים אזרחים תמימים והורסים להם את החיים. צריך למוטט את כל המערכות, לחקור את שומרי הסף ומשרתי הציבור ולתת למכונת הרעל לנצח.
המציאות הבלתי נתפסת שהולכת ונגלית לאור השמש בעדותה של הדס קליין מוכרת לקוראי הטור הזה למעלה מעשור. אני קראתי לזה פעם "תעשיית המתנות של משפחת נתניהו". מילצ'ן? בקושי דג רקק. יש עשרות כמוהו. מימון חופשות, חליפות, מתנות יקרות ערך. יש אחד שאפילו פתח עיתון עבור נתניהו. ועוד אחד שפתח "ערוץ מורשת" להנצחת מורשתה של המשפחה. אבל זה לכאורה חוקי (רק בישראל זה יכול להיות חוקי). פעם פורסמה רשימת המיליארדרים והמיליונרים של נתניהו (בידיעות). כל אחד קיבל ציון בהתאם להונו ולנגישותו (כלומר הסכמתו לתרום, לממן, להחזיק או להעניק מהונו למשפחת נתניהו). העקרון פשוט: צריך, כל הזמן, לתת להם, ובעיקר לה, מתנות. כל מי שהיה אי פעם קרוב למשפחה הזו, יודע. בוצע כאן הליך של הפרטה שלטונית. נתניהו מתגאה, ובצדק, בהיותו גדול המפריטים בישראל. אז גם הנגישות לקודש הקודשים של השלטון, לתוככי האקווריום בלשכת ראש הממשלה, לביתם הפרטי של בני הזוג, הופרטה. מי שמעניק מתנות, מקבל גישה חופשית.
תעשיית המתנות הזו משגשגת סביב השעון, בכל מקום, זמן ומזג אוויר. לא רק מיליונרים נתבעים להזרים מתנות יקרות ללא הרף. גם סתם אנשים, לפעמים אפילו משרתי ציבור ועובדי לשכה. וכאמור, זה לא מוגבל גיאוגרפית. לפני טיסות לחו"ל היה נוהג קבוע עם תרגולת פשוטה: בטרם הגעתם של בני הזוג המלכותי, קיבלו כל המיליארדרים והעשירים המקורבים באותה מדינה (בד"כ ארה"ב, אבל גם אירופה) התראה שמכילה פרט חשוב אחד: ביבי ושרה חוגגים משהו. יומולדת שלו, שלה, של אחד הבנים, יום נישואים, תמיד נמצא תאריך אזכור כלשהו בסמיכות כלשהי לביקור (לא כולל יום הולדת של הבת הנעלמת). יש חגיגה ולכן מושק גם מצעד של מקורבים ועשירי המקום לסוויטה המלכותית. המבקרים חייבים להגיע עם מתנות. לא סתם מתנות. יש רף שווי תחתון, כן?
אגב, תיק 1000 נקרא בטעות "פרשת המתנות". מתנה, זה משהו שאתה מביא ביוזמתך למישהו. בתיק 1000 יש קו אספקה סדירה, שוטפת, של טובות הנאה בשווי המתקרב למיליון שקל. מילצ'ן ופאקר האומללים לא הביאו מתנות. הם נדרשו להביא אספקה. כשהיו בארץ, וגם כשלא היו בה. כשגרו בווילות המהודרות שלהם, וגם כשלא גרו בהן. התיאור של בני הזוג נתניהו מבלים בווילה הצמודה לביתם, השייכת לפאקר, בוזזים מתוכה מה שבא להם (פאקר בכלל לא בארץ), מקבלים ישירות לשם משלוח טרי של סיגרים ושמפניה ורודה, מעורר בחילה בכל קיבה אנושית שאינה ביביסטית. יש להם וילה דומה ובריכה דומה במרחק של חצי מטר, אבל היי. אצל פאקר זה בחינם והגברת גם "אוהבת מאוד את האוכל שמכינה מנהלת הבית, שני" (עדות הדס קליין, השבוע).
לסיפורים האלה אין סוף. אתם מכירים אותם. עוד ב-2017, בטור שפורסם בעמודים האלה ממש, תואר התחביב החדש של שליח "ישראל השנייה" בעולם: לטבול את הסיגר הקובני היקר בליקר קוונטרו. סופר שם גם סיפור על יועץ אסטרטגי אמריקני בכיר מאוד, חבר אישי של מילצ'ן, שהעניק לנתניהו שירותי ייעוץ אסטרטגי, כתב עבורו נאומים והכין אותו לביקורים בארה"ב, חינם אין כסף. כלומר, על חשבון מילצ'ן. השבוע למדנו שבאחד מלילות שישי הגיעה שיחת טלפון מהלשכה להדס קליין ובה דרישה אולטימטיבית להביא מיד לווילה בקיסריה בקבוק של ליקר קוונטרו, כי ביבי אוהב לטבול בו את הסיגר. הנהג של מילצ'ן, יונתן, נשלח מיד לחפש מקומות פתוחים בשבת בלילה כדי להיענות לדרישה, פן יבולע לכולם. שישי בלילה, כן? נציג ישראל השנייה כבר אמרנו. האיש שהחרדים והציונות הדתית חפצה ביקרו. אני מניח שמקומם של שרצים החביבים על בני הזוג לא נפקד מארוחת הערב שקדמה לקוונטרו.
"אין מה לעשות"
איך הביביסטים מתמודדים עם התיאורים האלה? חלקם מדחיקים. חלקם טוענים שהדס קליין משקרת (הגרסה שלה אומתה ע"י מילצ'ן עצמו, ע"י הנהג, ע"י הספקים, ע"י מנהלות הבתים של פאקר ומילצ'ן). אחד מהם, הנקלה ביותר, כבר הפיץ אתמול תמונה של ביתה של קליין. בשלב הבא, תופיע פרגולה. אחר כך יסופר משהו על הבן שלה וכך היא תצטרף לחבורה הולכת וגדלה של פושעים שהעזו להרים יד על המנהיג.
אחרים אומרים היי, זה לא ביבי, זו בכלל שרה. והיא, כפי שעו"ד יעקב וינרוט אמר ורמז לא פעם, לא באמת אחראית למשקאותיה. אז השבוע שמענו שנתניהו ידע הכל. ידע, ושיתף פעולה. הוא עצמו התקשר לקליין ואחר כך גם למילצ'ן ולפאקר ואמר להם "זה בסדר, תנו לשרה כל מה שהיא רוצה". הוא עצמו פתח את הדלת לא פעם לנהג שהביא את השמפניה. או את הבגאז' של המכונית למי שהעמיס פנימה את בקבוקי השמפניה.
אבל יש עוד דרך להתמודד עם הזוועה הזו, והיא גם הדרך המסוכנת יותר: הנסיון לייצר תחושה שזה לא רק ביבי ושרה, זה כולם. כו-לם מושחתים. זו דרכו של עולם. אין מה לעשות. אבל, רק את ביבי רודפים. אכיפה בררנית! אפליה פסולה נגד מי שמייצג את ישראל השנייה ואת השכבות החלשות! התנכלות לביבי רק בגלל מוצאו. אה, בעצם, בגלל דעותיו הפוליטיות.
תזכורת: דעותיהם הפוליטיות של רודפיו של נתניהו, אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך כמשל, ימניות מדעותיו הפוליטיות של הקורבן. אבל העובדות האלה לא מעניינות איש. השבוע נתקלתי, לאסוני, במכשיר טלוויזיה שהיה מכוון על ערוץ 13 בשעת אחר צהריים מוקדמת. אלמוג בוקר העלה שניים מפרשני הערוץ, הפרשן המשפטי ברוך קרא והפרשן לענייני הסתה, סכסכנות וצדקנות, אבישי בן חיים.
קרא דיווח על אירועי היום במשפט ובן חיים חזר על קשקשת ההגמוניה והרדיפה הקבועה שלו, אבל הוסיף קובלנה: "למה לא עשו רדיפה כזו ליצחק רבין, או למישהו כזה, למה רק לנציג ישראל השנייה?" (לא ציטוט מדויק). כן, הדוקטור אמר את זה. קרא ניסה להזכיר לו שיצחק רבין אולץ להתפטר אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק פתח בחקירה בגין עבירה טכנית של החזקת חשבון מט"ח בחו"ל (באותם ימים זה היה אסור) ע"י רעייתו. העבירה עצמה הייתה עבירת קנס. אבל רבין לא היסס. הוא הבין, אמר לברק שרעייתו והוא זה היינו הך, שם את המפתחות והלך הביתה. הוא היה ראש הממשלה.
אתם חושבים שבן חיים הקשיב? שמע? הבין? לא ולא. "אז מה עם בן גוריון", הוא זעק, "אני יודע שגם הוא קיבל מתנות". מכובדנו בן חיים, בעידן בן גוריון לא הייתה כאן אכיפה נגד שחיתות שלטונית. זו האמת. באותה תקופה גם גירשנו ערבים מבתיהם. וייבשנו ביצות. היו ימים. האכיפה נגד שחיתות שלטונית החלה בימיו של היועמ"ש ברק, וכוונה בשלב הראשון נגד שלטון מפא"י. כלומר נגד "ההגמוניה". רבין הוא רק דוגמה אחת. אברהם עופר התאבד, יעקב לוינסון התאבד, אשר ידלין נכלא.
ועוד לא דיברנו על "הרדיפה" נגד אהוד אולמרט. ואברהם הירשזון. ורבים רבים אחרים שאינם נתניהו.
זו השיטה: במקום להקיא מתוכנו את השחיתות, מנסים להדביק אותה על כל האחרים. ביבי קיבל מתנות, בסדר, כמה סיגרים וקצת שמפניה, אבל בנט גנב 50 מיליון! מדובר, כמובן, בשקר גס, מניפולטיבי, מופרך לחלוטין. הוא נברא באולפנה של איילה חסון, שמתבססת על בדל עובדתי ובונה עליו מגדל בדיוני. שקל אחד לא השקיעה המדינה בבית משפחת בנט ביוזמתה של המשפחה או לדרישתה. שירות הביטחון הכללי קבע מה צריך לבנות. כל העבודות הושקעו באמצעי ביטחון. לא הייתה השבחה כלשהי של הנכס עצמו. הסכום היחיד שהושקע בתוך הבית היו 160 אלף שקל בחדר עבודה לראש הממשלה (בעיקר אמצעי תקשורת חסיני האזנות וכו').
האם העובדות האלה מפריעות לחבורת השקרנים להמשיך ליידות בנו את הכזב הזה? לא. מכונת הרעל עובדת במלוא המרץ ולמרבה האסון, מצליחה לשכנע אזרחים שלא באמת בקיאים בפרטים שהשקר הוא אמת. איילה חסון אמרה איפשהו השבוע שהיא תמשיך לנדנד עם הסיפור הזה ולהתעקש שייחקר. נזכרתי שבעניינו של גבי אשכנזי בפרשת הרפז היא אכן המשיכה לנדנד עשר שנים רצופות. 120 חודשים. במה היא לא האשימה את אשכנזי? חוץ מרצח ארלוזורוב, בהכל. אבל לא היה כלום. למדה לקח? לא למדה.
תעשיית הרעל
כמה מילים על "מכונת הרעל". נתחיל בדוגמה אקטואלית. יוזר טוויטר בשם "הוטבוטי". שם שובבי כזה, בקטע סאטירי לכאורה על בוטים ברשת החברתית. הפרופיל הזה, שנחסם בעבר לפחות ארבע פעמים על ידי טוויטר עקב הפרת כללי הקהילה ודיווחי ציבור, נפתח שוב ושוב מחדש באותו שם ועם אותה תמונה ומצליח לחזור כמעט מיד לאותו מספר עוקבים - למרות שעל פי הכללים של טוויטר, אם נחסמת, אסור לך לחזור.
השבוע היוזר הזה צייץ ציוץ מבחיל במיוחד: "זוכרים שכשפרסמו את יומני החלול והראו שבימי שלישי הוא לא עובד, התירוץ שלו היה שימי שלישי מוקדשים לבת המיוחדת שלו ושהוא מעולם לא ויתר עליהם איתה. כנראה שפגישה עם מקרון בימי שלישי לצרכי בחירות כנראה חשובה יותר מצרכי הבת המיוחדת שלו".
את הציוץ המחליא הזה רטווט מי אם לא יורש העצר, יאיר נתניהו. אגב, לפיד אכן הקדיש את כל אחרי הצהריים של ימי שלישי ליעל, בתו האוטיסטית. כל מי שמכיר אותו יודע. אני מניח שכשאתה ראש ממשלה, סדרי העדיפויות והאילוצים מנצחים גם את העניין המשפחתי. מה גם שהפגישה עם מקרון נקבעה ע"י בנט. בואו נתעלם רגע מהעובדה שבמשפחת נתניהו יש בת שהורחקה, נודתה וכמעט לא קיימת בחיי אביה ואחיה למחצה. יש שם נכדים שלא מכירים את סבא שלהם. והוא מעז לרטווט ציוץ על ראש ממשלה שמגדל באהבה בת אוטיסטית ונלחם עבורה ועבור עשרות אלפי הילדים הדומים לה.
התכנסנו כאן לצורך אחר, אז נמשיך להתחקות אחר היוזר "הוטבוטי". באפריל השנה, כששקד הייתה סוג של לשון מאזניים בהצבעה אפשרית על "חוקי הנאשם", צצו באתר קיקיוני כלשהו ברשת ידיעות על 72 עמודי התכתבויות נפיצות בינה לבין אפי נוה. מי שהפיץ את הידיעות הללו, היה אותו יוזר. "הוטבוטי". ההפצות והשיתופים צצו לילה אחד, במקביל לשאלת הצבעתה של שקד. עד מהרה הצטרפו בוטים נוספים לחגיגה ובעקבותיהם הביביסטים המוכרים לכולנו. פרטיזנים, ושאינם פרטיזנים, אלא מכהנים כ"עיתונאים" באתרי חדשות, ערוצי חדשות ותחנות רדיו. "עם מי נפגשה איילת שקד ברחוב צלאח א-דין??!!" זעקו הברדוגואים תחת כל מיקרופון רענן. בתגובה, פנתה שקד לבית המשפט, קיבלה איסור פרסום ואחר כך הודיעה שלא תתמוך בחוקי הנאשם (שקד לא קשורה לענייננו. זו הייתה עמדתה תמיד וככל הידוע לי, אין בהתכתבויות שלה עם נוה שום דבר פלילי). אבל ראו זה פלא, למחרת העסק נרגע. היה כלא היה. מכונת הרעל ניצחה שוב.
אבל זה לא נגמר כאן, זה רק מתחיל. מצעד הדגלים, זוכרים? אצל נתניהו הוא בוטל, פוזר, תוך שיגור רקטות על ירושלים והפצצת חצי מדינה ב"שומר חומות", פלוס פרעות בערים המעורבות. אצל בנט ולפיד, המצעד צעד בגאון, עשרות אלפי משתתפים (הכי גדול אי פעם). אבל היו מי שניסו למנוע את זה. לא, אני לא מדבר על חמאס. אני מדבר על מכונת הרעל. תאריך המצעד היה 29 במאי השנה. בימים שקדמו לכך, עסקה מכונת הרעל במאמץ לשסות את חמאס בישראל, לשכנע את יחיא סנוואר לשגר טילים ורקטות ולחזור על מה שעשה שנה קודם.
ב-27 במאי, יומיים לפני המצעד, בשעה 4 דקות לפני שבע בערב, מצייץ אותו "הוטבוטי" את הציוץ הזה: "בכיר בשב"כ: למערכת הביטחון יש סרטונים של יחיא סנוואר בפעילות מינית בכלא הישראלי". הציוץ מתפרסם, כנראה במכוון, זמן קצר לפני כניסת שבת. הוא נכנס לאתר רוטר בשעה 19:46 ונתקע שם. בשבת האתרים כמעט ריקים, כוח האדם מצומצם, אז הסיכוי להסביר למישהו שמדובר בפייק ולהוריד את הפרסום די קלוש. לזכות רוטר ייאמר שכעבור כמה ימים הפרסום אכן נמחק. כמה דקות לפני שהפרסום עולה ברוטר, מצייץ "הוטבוטי" תמונה של סנוואר כשמאחוריו דגל הגאווה. הכיתוב משופר: יש למערכת הביטחון סרטונים של פעילות מינית של יחיא סנוואר עם גברים! בום, טראח. איפה הטילים?
העסק מתפוצץ ברשת. עוד קודם, רונית הביביסטית מצייצת "מה עם סנוואר? גם הוא הומו?", אבל זה לא מצחיק אף אחד. במקביל, מפיצים בוטים אחרים את הסרטונים משנה קודמת של שריפה שפרצה בחצר של אל-אקצא וצעירים יהודים רוקדים ברקע. שנה קודם, הסרטון הזה הדליק את השטח. למה שלא ידליק אותו גם השנה? נכון, זה לא מעכשיו, אבל מה זה משנה?
איפה חמאס? הם לא יורים, אבל הם לא אדישים. הם מגיבים (פרסום ברוטר): "מוחמד סנוואר, אחיו של מנהיג החמאס בעזה: כאשר אנחנו מזהירים את ישראל, כל אות וכל מילה יש לה גושפנקא בשטח". רמז דק. "כל אות וכל מילה". שורה תחתונה: המצעד צעד. המאמץ לשסות את חמאס בישראל כדי להדליק את השטח ולהפיל את ממשלת בנט-לפיד, כשל. אגב, לא צריך בוטים כדי להוכיח את האמביציה הזו. הנה ציוץ של הלל ביטון רוזן. לא בוט. איש אמיתי. הכתב הצבאי של ערוץ 14. ב-28 במאי 2021, יום אחרי ש"הוטבוטי", יחד עם בוטים רבים נוספים וחבורת ביביסטים עליזה מנסים להוכיח שיחיא סנוואר הומו, מצייץ ביטון-רוזן את הציוץ הלא ייאמן הזה: "הרגע הזה שבמהלך יום שישי נופל לך האסימון, שרק חמאס רוצחי הנשים וטף יכולים להציל את עם ישראל מממשלה עם שמאל קיצוני ותומכי טרור".
צרפו לזה הקלטה של מיודענו רמי בן-יהודה (שחשפתי בטוויטר), מספייס של ביביסטים (סוג של שיחה קבוצתית בטוויטר). כה אמר בן-יהודה, שיארח בימים הקרובים ערב עם ח"כים מובילים בסניף הליכוד במבשרת ציון: "אם תשאל אותי, אני בתוך תוכי מאחל שיפלו מחר 20 טילים על תל אביב. שלא יפגעו חלילה בחיי אדם, שיפלו על ידי כיפת ברזל וזה, שיאלץ את שר הביטחון הסמרטוט ללכת ולהילחם בחמאס....", מישהו שואל אותו "רמי, אתה חושב שזה מה שיפיל הממשלה", והוא עונה: "ברור! הרי מאזן גנאים...".
רבותי, זה אמיתי. בואו נסכם: יאיר נתניהו רטווט השבוע ציוץ מחליא של "הוטבוטי", פרופיל טוויטר אלמוני (כנראה בוט או פרופיל מופעל, חלק ממכונת רעל כלשהי) ששם ללעג את הטיפול של יאיר לפיד בבתו האוטיסטית. הפרופיל הזה ממש עסק בהפצת ידיעה כוזבת לפיה לישראל יש הוכחות שיחיא סנוואר הומו, בימי המתיחות שלפני מצעד הדגלים השנה. המוטיבציה: להבעיר את חמתו של סנוואר, שיבעיר את ישראל, שיפזר (שוב) את מצעד הדגלים וכמו שרמי בן-יהודה אמר, ישוגרו 20 טילים על תל אביב והממשלה תיפול. לא, אני לא חושב שצריכה להיפתח חקירת משטרה בעניין מכונת הרעל הזו. הסיבה שלי פשוטה: כבר אין משטרה. אני חושב שצריכה להיפתח חקירת שב"כ.
סליחה, קלמן
אסיים בהתנצלות בפני קולגה. קלמן ליבסקינד שמו. את טורו האחרון הוא הקדיש לי ולכמה מעמיתי. הוא נוהג לכנות אותנו "התקשורת". אנחנו מנהלים כאן את העסק. הפרוטוקולים של זקני ציון. ההתנצלות היא על כי לא התייעצתי בליבסקינד לפני שגיבשתי את דעתי על ממשלת בנט-לפיד ועל כי לא ביקשתי את רשותו לפני שהגעתי למסקנה שהמשך שלטונו של בנימין נתניהו הוא סכנה ברורה ומיידית לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ריבונית, עצמאית וברת קיימא. אז סליחה, קלמן, אם פגעתי ברגשותיך.
קודם, בואו נתייחס לעובדה שיחד עם ביביסטים רבים אחרים, הוא ממשיך להתייפח על "התקשורת" ששולטת, מכתיבה, רודפת את נתניהו וכו'. מי הם אותם בעלי טור אליהם התייחס: יוסי ורטר, נחום ברנע ואני. מי עוד? אין עוד. יש את דרוקר (אבל אין לו טור), יש את אברמוביץ'. פחות או יותר, זהו. הנהי והבכי האלה של ליבסקינד מבוצעים מתוך עמדתו כבעל טור ותיק ומשפיע בעיתון ובאתר שאתם קוראים עכשיו ובתוקף אחיזתו במשבצת השידור האטרקטיבית והנשמעת ביותר של הרדיו, בשידור הציבורי ובכלל.
אבל ליבסקינד הוא לפחות עיתונאי, שעומד בסטנדרטים של המקצוע. בואו נספור, רשימה חלקית לגמרי, של עיתונאים שנמצאים בצד ההוא. הקשר בין חלקם הגדול לבין מקצוע העיתונות רופף אפילו מהקשר בין משפחת נתניהו לכרטיסי אשראי (שאינם של אחרים). נתחיל במעריב: אריה אלדד (אחלה פובליציסט ואיש מקסים), אלי ציפורי, מיכאל קליינר ונוספים. איילה חסון, אבישי בן חיים, אברי גלעד, אלדד בק, אמיר איבגי (גל"צ), אראל סג"ל (103 וערוץ 14), ארז תדמור, בועז ביסמוט, בועז גולן, בני ציפר, יהודה שלזינגר, יותם זמרי, ינון מגל, יעקב אחימאיר, יעקב ברדוגו (מתנצל על הסמיכות בין שני אלה, האחד עיתונאי ותיק ובעל זכויות, השני עסקן, פייקריסט ותועמלן), יערה זרד, ליטל שמש, מיכאל שמש, מנחם הורוביץ, נווה דרומי, נועם פתחי, סיוון רהב מאיר, עירית לינור, קובי אריאלי, שי גולדן, שמעון ריקלין, שרה ב"ק, שרון גל.
זאת, ועוד: רובם של כתבי הדסקים הפוליטיים במדינה היום נמצאים מימין למרכז הפוליטי. אלה שהיו שייכים לשמאל התפוגגו, הוזזו, או נפלטו. זאב קם, עטרה גרמן, הודיה כריש חזוני, בנצי רובין ורבים נוספים (אין בכך כדי להטיל דופי בעבודתם ומקצועיותם). לביביזם יש ערוצים שלמים בבעלותו או שליטתו המוחלטת. תחנת רדיו מגויסת 24/7. עיתון יומי המופץ חינם שעסק במשך שנים בפולחן אישיות למנהיג ומשפחתו. ערוץ טלוויזיה (14) מגויס עד צוואר. חלק מ"מקור ראשון" (אפילו לא הזכרתי שמות מהעיתון הזה). וכמובן: העיתונאי המשפיע בישראל, עמית סגל. ועוד דבר קטן: אחד, יאיר נתניהו, שקיבל טור באתר תקשורת מוכר. כן, הוא כותב שם טור.
אז לליבסקינד יש טענות לדעתי, שגובשה בעקבות עשרות שנים של תחקירים, מעקבים, אלפי שיחות עם מקורות, חשיפות וגילויים, על מעלליה של משפחת נתניהו. זה מכאיב לו אישית, כנראה.
ולסיום, מר ליבסקינד: אני שופט את השנה של בנט על פי המספרים והנתונים. כמעט כל הפרמטרים של השנה הזו מצביעים על שיפור, לפעמים דרמטי, של ההזנחה, העזובה והעליבות שהייתה כאן קודם. החל מהתקציב והנתונים הכלכליים (מקרו) המדהימים, דרך התחלת הטיפול במשילות, דרך איוש כל המינויים, הטיפול בעוטף עזה, הטיפול באיראן, הטיפול ביחסים הבינלאומיים, בלימת הסכם הגרעין, בלימת הקונסוליה במזרח ירושלים. מכיוון שאנחנו מכירים כמה ימים, קלמן, אתה יודע שאני לא שמאלן. מצד שני, אני גם לא בת יענה. כשאני רואה משהו רקוב, אני מזהה אותו. כשאני מריח סירחון של שחיתות, אני לא מתעלם ממנו. כשאני מזהה פולחן אישיות, אני בורח.
העובדה שאני חושב שבנט עשה כאן עבודה טובה למרות שלא הצבעתי עבורו (אגב, אני גם מציין את זה בכל טור וטור) היא יתרון, לא חסרון. לא חוכמה לתמוך בזה שהצבעת עבורו, בזה שמייצג את דעותיך. חוכמה להודות שגם בנט, חבר בציונות הדתית, איש ימין, אידיאולוג, חובש כיפה, יכול לעשות כאן עבודה טובה. ואתה יודע למה, קלמן? כי נפתלי בנט הוא אדם שמדינת ישראל חשובה לו יותר מהאינטרסים האישיים שלו. הוא לא הפריט את הסמכויות השלטוניות שלו לטובת גילת, אשתו. ממליץ לך להאזין לעדות המי-יודע-כמה על מעללי הזוג הזה, השבוע בפודקאסט של אמיר אורן, בראיון שומט הלסתות עם תא"ל במילואים אמל אסעד. איך אסעד הכין לנתניהו בשלהי הקדנציה שלו בשנת 1999 תוכנית ליציאה מלבנון. איך הוא בא והציג לו את התוכנית במעון בבלפור. איך נתניהו עיין בה בכובד ראש, הגיב בחיוב, וקרא לסמכות שמעליו, כלומר לשרה, לעיין בה. איך שרה ישבה, קראה, עיינה, חשבה ופסקה: זה נשמע טוב, אבל מצטערת, לא עכשיו.
אגב, באותם ימים אני ישבתי אצל שר הביטחון של נתניהו, משה ארנס שמו. כמעט נפלתי מהכיסא כשארנס אמר לי שצריך לשקול לצאת מלבנון. זה היה לפני שברק ניצח, לפני שברק הבטיח ולפני שברק, לשם שינוי, גם קיים. שאלתי את ארנס למה מחכים (אגב, לא הייתי מהתומכים ביציאה חפוזה). ארנס התחמק. היום אני יודע למה חיכו. חיכו לאישור של הגברת. מר ליבסקינד, גם אתה יודע את זה. ההבדל בינינו הוא, שאני יודע ונלחם. אתה יודע ומתעלם. שבת שלום.