יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן החליט בינואר השנה שנמאס לו מבעיות המשילות במחנה הפליטים ג'נין. נמאס לו גם לשמוע על כך הערות מצד בכירים ישראלים, ביניהם שר הביטחון בני גנץ, ובהתאם קרא להחזיר את החוק והסדר במרחב. אחת הפעולות הראשונות היתה לעצור, תוך שימוש באלימות, את מוחמד זביידי, בנו של זכריא זביידי. מוחמד שימש בעבר כמפקד גדודי חללי אל אקצא של הפתח במחנה הפליטים ג'נין וכיום הוא נחשב בחברה הפלסטינית סמל להתנגדות אלימה נגד ישראל.
בספטמבר 2021, ברח זביידי האב מכלא גלבוע בישראל עם עוד חמישה אסירים ביטחוניים, ונלכד אחרי חמישה ימי מצוד באזור כפר תבור. מעצר בנו התקבל בהלם בשורות הפתח. לדברי כוחות הביטחון, מוחמד נחשב לאחד מ"הכוכבים העולים של המחנה", עוד נמסר מכוחות הביטחון כי הבן "עוסק בהרבה תחומים שרובם מביאים לתסיסה ואלימות במחנה, אך הוא עדיין הבן של זביידי ולעצור אותו זה אומר לפגוע בכבוד של אבא שלו".
דאוד, אחיו הצעיר של זכריא, החליט שלא להמתין להתבהרות מהות המעצר על ידי הרשות, ריכז למעלה ממאה חמושים שעמדו מול המוקטעה (בית המושל) בג'נין ופתחו באש תופת על המבנה, השליכו מטענים ורימונים. מיד לאחר מכן "יד נעלמה" דאגה להפיץ ברשתות החברתיות את הירי על המוקטעה כדי להגביר את הלחץ ולהעצים את מימד ההשפלה של המושל.
התעוזה של נאמני משפחת זביידי, שדרשו את שחרורו של מוחמד במיידי, הפתיעה רבים גם בצה"ל. המושל מיהר לגייס למשימת ההגנה את פעילי פתח, שהגיעו חמושים אל הכניסה למוקטעה כדי להביא להרגעת החמושים ולפשרה מהירה באמצעות שחרורו אחרי כמה שעות. אבו מאזן רצה להעביר מסר שאין פלסטיני מעל החוק שיכול להפר את הסדר מבלי לשלם מחיר, אך התוצאה היתה הפוכה לגמרי ונתנה רוח גבית לחמושים במחנה. אם זה לא היה ברור אז קבלת הפנים החגיגית למוחמד במחנה אמרה הכול. בעיקר הבהירה לצה"ל שהאזור מאבד שליטה. אך זה היה רק קדימון.
בשבוע שעבר, יצאו הימ"מ וסיירת גולני למבצע מעצר מבוקש פלסטיני בוואדי ברוקין על גבול מחנה הפליטים ג'נין. ראשון להגיע אל המקום היה דאוד זביידי שפתח באש לעבר כוח ימ"מ. קליע אחד מדויק של לוחם ימ"מ, פצע את דאוד באורח קשה. לאחר שמצבו החל להידרדר הועברו פניות של בכירים ברשות לגורמים במערכת הביטחון בבקשה להעביר אותו לטיפול דחוף ומציל חיים בישראל. בצה"ל, בשב"כ, ובמשרד הביטחון התלבטו ארוכות ולבסוף החליטו להעביר את "קלף המיקוח" לבית החולים רמב"ם בחיפה, אך כעבור יממה הוא נפטר מפצעיו.
מערכת הביטחון החליטה להחזיק בגופתו עד להודעה חדשה ועוררה מחדש את כל מחנה הפליטים בג'נין. כ-500 רעולי פנים צעדו ביום ראשון השבוע מהמחנה אל אחד הצירים המרכזיים בג'נין כדי להביע מחאה, לירות באוויר, לאיים בפיגועים ולדרוש את החזרת הגופה לקבורה בג'נין. מעבר לעובדה שמותו של דאוד זביידי איחד את כלל הארגוני המחנה הפליטים: פעילי חללי גדודי אל אקצא, תנזים, חמאס והג'יהאד האסלאמי, היקף הנשקים והתחמושת הבהיר יותר מהכול כי מחנה הפליטים ג'נין הרים את ראשו ולראשונה מזה 20 שנה. כעת נמצא המחנה בנקודת רתיחה חדשה, רק שהפעם הוא עמוס ברובים, אקדחים, הרבה תחמושת ואווירה שהרוב מותר.
הסרטון של מאות החמושים רץ בין קבוצות מפקדי הפלוגות והלוחמים בחטיבת מנשה. "זה מסביר את כל מה שקורה במרחב בחודשים האחרונים", אמר אחד המ"פים בחטיבה, "כל כניסה לאזור מחנה הפליטים ג'נין או מה שגובל בו מלווה בירי משמעותי. פעם הם היו יורים באוויר, היום הם יורים על הג'יפים במטרה להרוג. אין דבר כזה ירי 'פריפריאלי' הם יורים כדי להרוג". באותה פעולת מעצר נהרג לוחם הימ"מ נועם רז, זמן קצר לאחר שהמבוקש הסגיר את עצמו והכוח עסק בהתקפלות מהמחנה.
קצין בכיר בצה"ל לשעבר ששירת בעבר בגזרת מנשה אמר השבוע כי הבעיה הביטחונית שהתפתחה בנפת ג'נין, מזווית ראייה פלסטינית וישראלית, היא הרבה יותר חמורה מבעיית החמושים במחנה הפליטים. זאת, לטענתו מאחר שהיא "מקרינה" על כל האזור, הכפרים והעיירות, בדגש על הכפרים יעבד וג'בה, בהם מתבוננים הפלסטינים על חולשת מנגנוני הביטחון הפלסטינים ומרגישים שהאווירה מתירה להם לפעול בניגוד לחוק. הדוגמה הכי קרובה להמחשת המציאות נחשפה כשהתברר לגורמים בפיקוד המרכז שאחד המחבלים בפיגוע הרצחני והמחריד באלעד, כשאר המחבלים בחודשים האחרונים, מנפת ג'נין, אך הפעם הגיע מהכפר רומאנה הידוע כשקט במיוחד.
אומנם מהכפר רומאנה צמחו הזרעים לחוליית המחבלים הרצחנית "הפנתר השחור" של הפת"ח בראשית האינתיפאדה הראשונה, בעיקר ממשפחת ספיח'את, אך גלי הטרור נרגעו מאז דרמטית והיא כמעט ולא עלתה במכ"מים של השב"כ. בכפר מתגוררים כ-6,000 פלסטינים, שרובם עובדים בשלושה תחומים: מנגנוני הביטחון או משרדי הרשות הפלסטינית, אנשי עסקים וסוחרים, או עובדי בניין. לכן גורמי ביטחון מסבירים את גלי הטרור והאלימות בנפת ג'נין כשילוב של הסתה קיצונית, אווירה של חוסר משילות, רפיסות של מנגנוני ביטחון.
בתחקיר האירוע של המחבלים מאלעד הגיעו כוחות הביטחון לביתו של אחד המחבלים ושוחחו עם אביו. מתברר כי המחבל הוא בן יחיד להורים שהתרגשו כשהיה בן שנה. אביו, בן 51, מתגורר בוילה ועובד כמוכר פרחים ידוע באזור. לדברי גורמים, האב הביע הלם מההחלטה של בנו לבצע פיגוע רצחני שכזה. האב סיפר כי בנו גלש לרשת הטיקטוק וראה את אירועי הר הבית, שוחח איתו על הנושא ומתח ביקורת.
"אבא. תסביר לי. אם זה המסגד שלנו, למה מוציאים אותנו משם ונותנים ליהודים להיכנס לשם כדי לעשות ריקודים ועוד כל מיני דברים", שאל המחבל את אביו שניסה להרגיע אותו.האב המשיך וסיפר כי במקרה נוסף הביע הבן תרעומת לאחר שראה סרטון בטיקטוק בו לוחמי מג"ב עוצרים בתוקפנות אישה דתיה ומורידים לה את כיסוי הראש ורעלה מהפנים.
האב טוען שלמחרת הוא אכל ארוחת יחד עם בנו ארוחת צהריים, ולא הבחין במשהו חריג בהתנהגותו. בתום הארוחה יצא לדרכו לעבודה ועדכן את אביו בכל שלב בשיחות הטלפון כשחצה את רנטיס וחבר למעסיק שלו. "הכול בסדר אבא", הוא אמר בשיחת הטלפון האחרונה. בדיעבד התברר, כי נסע לרמאללה, קנה סכינים, ונסע מאוחר יותר לאלעד כשהוא חוצה את קו התפר. תחקיר אודות המחבל מהכפר רומאנה בנפת ג'נין התחבר כחוט השני לתחקירים נוספים שבוצעו בחודשים האחרונים, בהם חזרו בני משפחותיהם של המחבלים על התובנה כי הם היו משוכנעים,במסגרת ההסתה הקיצונית, כי "היהודים התכוונו לשחוט כבשים בהר הבית, כחלק מהשתלטות על הר הבית". עוד הוסיפו כי שמעו ש" הישראלים מדברים על להתחיל להתפלל שם באופן קבוע וסוג של שינוי בסטטוס קוו". במערכת הביטחון הפעילו מאמצים רבים כדלהתמודד עם ההסתה הפרועה ברחוב הפלסטיני על השתלטות מדומיינת על מסגד אל אקצא.
"נביא את המערכה לישראל": ההשתלטות של חמאס על ג'נין
בחינה מעמיקה של ההסתה הפרועה ברשתות הובילה אל חמאס ברצועת עזה. גורמי ביטחון סיפרו כי המכות הכואבות שהונחתו על חמאס ברצועת עזה במבצע שומר חומות גרמו למנהיג הארגון יחיא סינואר לחשב מסלול מחדש לגבי העימות עם ישראל. "הוא לא האמין שבעקבות שיגור הרקטות לעבר ירושלים צה"ל ייצא למבצע משמעותי וקשה נגדו, שיזרע הרס בתשתיות הארגון בכל הרצועה ויהרוג עשרות פעילים. זו היתה סטירת לחי מצלצלת לסינואר", גורם ביטחוני הסביר.
ברגע שסינואר הבין שהוא משלם על תגובות מרצועת עזה, הסביר גורם, הוא החליט שהוא "יביא את המערכה לישראל כדי לא לשלם מחיר בעזה". המשוואה התבהרה מהר מאוד, בלימה של טרור מעזה אבל הכוונה ומימון טרור מיהודה ושומרון לעבר ישראל. סינואר ואנשיו החליטו להקדיש מחשבה למקום הנפיץ ביותר ובעל הפוטנציאל לערער את היציבות הביטחונית באזור מבלי שצה"ל יגבה מהם מחיר. הדרך אל מחנה הפליטים ג'נין היתה קצרה. פעילי הג'יהאד האסלאמי קיבלו מסרים ברורים ולאחר הסכמה עקרונית לצאת להתקפות על ישראל הוחלט להעביר להם כספים, ייעוץ, הכוונה ומשאבים נוספים.
במחנה הפליטים ג'נין, שמשתרע על פני 1.5 קמ"ר מתגוררים 11,000 פלסטינים. מרביתם אנשי פת"ח המסוכסכים זה עם זה, כולל יריבויות קשות בין התנזים לגדודי חללי אל אקצא. על אותו תא שטח נאבקו כמה כוחות. דאוד בשם משפחת זביידי, שאמי שאמי, חבר במועצה הלאומית וחבר במועמה המהפכנית של הפת"ח לשעב, אך מחובר לכל רבדי האוכלוסיה בדגש על הדור הצעיר, ומוחמד דחלאן, שנוא נפשו של אבו מאזן. חמאס, שזיהה את הפלגנות, נכנס פנימה בכל הכוח. כך הפך מחמוד אסעדי, ראש גיהאד האסלאמי בג'נין לקבלן משנה של חמאס.
התמורות היו מהירות כשהכסף הגדול הגיע. יותר פיגועי ירי ויותר חיכוך עם לוחמי צה"ל. דגלי הפת"ח במחנה נדחקו הצידה וניתן היה לראות דגלי חמאס על הקשתות בכניסה למחנה ששרדו את מבצע חומת מגן. אומנם, אבו ח'ילב, מפקד הביטחון המסכל הפלסטיני בג'נין התגאה בגלוי שסגר בעת האחרונה מאות חשבונות ברשתות חברתיות נוספות בהן התנהלה הסתה פרועה וקריאה לטרור לאלימות, אך לכולם ברור כי מדובר בטיפה בים,וכי פעולה נקודתית כזו או אחרת תעצור את גל הטרור שהתפרץ בג'נין.
למרות המאמץ של הרשות הפלסטינית לגדוע את שיתוף הפעולה בין הג'יהאד לחמאס, עדיין ניתן לראות בחשבונות טוויטר בעזה דיווחים על כל כניסה של כלי רכב ממוגנים דרך מעבר ג'למה לג'נין. הערכה בצה"ל שיש לחמאס תצפיתנים בקרבת המעבר וכל תנועה חשודה מדווחת ובאמצעות מפקדה בעזה הם מעירים את המחנה בג'נין באמצעות ציוצים ופוסטים. כשלא קורה כמעט כלום העזתים דואגים להפיץ גם שמועות על חיילים פצועים.
זו עוד עדות לשינוי שעבר על מחנה הפליטים ג'נין, שבעבר היה סמל ההתנגדות נגד ישראל. אבל אי אפשר לתאר את הלכי הרוח במחנה בלי לתאר גם התהליך שעברה משפחת זביידי, שבעבר משלה במחנה. בשנת 2012 נענה זכריא להצעה של מערכת הביטחון לעזוב את המחנה ולעבור לרמאללה. הרשות הציעה לו משרה מכובדת והוא נרגע, עלה על 'יונדאיי גטס', יצא מהמחנה ונאסף על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים ברכב מפואר בדרך מאללה. ההסכם המכובד בין הצדדים החזיק מעמד עד שנת 2018, במהלכה הסתכסך עם בכיר הרשות ג'יבריל רג'וב.
כיאה למסורת הסכסוכים והפלגנות בפת"ח, ובאופן מעורר תדהמה, יצא זביידי לבצע פיגועי ירי על אוטובוסים וסיורים במרחב בית אל כדי לגרור את הצבא לפעולה רחבה באזור ולהשפיל את הרשות הפלסטינית . בכירים ברש"פ הגדירו את זביידי כבוגד, הוא נבעט מהמשרה הבכירה ברמאללה, חזר לימיו כמבוקש ולבסוף נעצר בשנת 2019 על ידי צה"ל והשב"כ.
כוחו של זביידי במחנה הדרדר בהדרגה אך מה שסייע לו לשמור את הראש מעל המים היה המינוי של המשפחה לראשות הוועדה לשירותים משותפים בג'נין. את המכה האחרונה על המשפחה הנחיתה הרשות באמצעות בחירתו של חאמד סאבר במרץ השנה. זו היתה הפתעה גמורה לכל המעורבים. משפחת זביידי הורידה את הראש. "המילה שלהם. הלגיטימיות שלהם במחנה ירדה משמעותית", הסבירו גורמים הבקיאים בהלכי הרוח של המחנה והוסיפו, "פתאום גם דאוד זביידי נעלם. אין לו כבר את הגב שהיה לו פעם. לכן, ביום שישי שעבר, כשהוא הגיע לואדי ברוקין ונורה על ידי הימ"מ, הוא עשה את זה כדי להציל את הכבוד שלו ושל המשפחה שלו. המסר שלו היה פשוט. 'תראו אותי. הגעתי ראשון לפני כולם לירות על צה"ל'. לא שלח אחיינים ולא בני דודים אלא הגיע בעצמו".
אחרי ההודעה על מותו של דאוד זביידי בבית החולים רמב"ם בחיפה החל מבול של טלפונים לגורמים מדיניים כולל במערכת הביטחון בבקשה להשיב את גופתו לקבורה. עוצמת הלחץ שהפעילו הבכירים הפלסטינים על הצד הישראלי הוכיחו לכולם כי זכריא זביידי, שכלוא בישראל, עדיין מנענע את העריסה במחנה הפליטים. מעמדו אולי נשחק אך לא אבד, ויש עדיין לייחס לו השפעה פוליטית בחברה הפלסטינית. גורמי ביטחון העריכו כי מי שדחף את מאות החמושים לצאת לרחובות בערב יום ראשון השבוע כדי לדרוש את הגופה בחזרה מישראל היתה הסולדיריות והכבוד לדאוד אך גם בשם אחיו.
באותה נשימה מדגישים גורמים במערכת הביטחון כי האירועים האחרונים מבהירים חלק מהתמונה שמתארת את המתחולל במוקד הטרור בג'נין, וכי ויש לשלב בה את העובדה שבשנתיים האחרונות צה"ל לא הרבה לפעול למעצר מבוקשים בג'נין, בגלל הקורונה והחשש לסכן את החיילים באזורים שהוגדרו כ"אדומים" מבחינת תחלואה. מנגנוני הביטחון הפלסטינים עסקו בהנחייה מפורשת של אבו מאזן באכיפת בידודים, כדי למנוע התפשטות קורונה ולא באמת באכיפת חוק וסדר. ואם לא די בכך חלק מאנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שמתגוררים במחנה הפליטים הסיתו בעצמם לטרור וכנגד הרשות הפלסטינית.
המציאות המורכבת האיצה תהליכים, ביניהם את ההבנה שתושבי המחנה לא בהכרח מיהרו להזהות עם ארגון טרור כזה או אחר אלא כתושבי המחנה וממניע ושותפות כלכלית כמו סחר בסמים, אמצעי לחימה, גניבות כלי רכב וציוד יקר ערך ועוד. הדור הצעיר חש במחנה כי הוא מעל החוק ופיתח ניכור קיצוני כלפי סמלי הרשות. גם הלאומיות פחתה. בעיקר בקרב פלסטינים שאיבדו בשנתיים האחרונות את מקום עבודתם בצל הקורונה או את האישור לעבוד בישראל בגלל הקרבה למחבלים שביצעו פיגועים.
המלאכה להורדת מפלס הטרור עומדת לפתחו של מפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס ומפקד אוגדת יו"ש אבי בלוט, שבחוכמה מקדמים את שיטת הסלמי בכל מה שקשור לטיפול בנפת ג'נין. מבצעים קטנים רודפים מבצעים קטנים בלב בירת הטרור, לפני הרדמאן, תוך כדי הרמדאן ואחריו, ולא מבצע רחב היקף שיקים על ישראל את כל העולם ויפגע בלגיטמיות של צה"ל ובחופש הפעולה. תמונות מאות החמושים השבוע מעידה על כך שיש לצה"ל עוד הרבה עבודה במרחב.