זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת לבנון, סמ"ר רני ציפר, שהספיק כבר להילחם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, גויס שוב לחטיבת מילואים. מאחר שהחטיבה עוד לא הייתה מאורגנת לגמרי, הוא חזר לביתו כדי לקחת בגדים. אשתו, רחלי ציפר כץ, זוכרת מעין רוח של התלהבות.
"מה אתה מתלהב?", שאלה אותו אשתו, רחלי. "אל תדאגי, רק הטובים הולכים", צחק לה בחזרה. "אני חרא, לא יקרה לי כלום". הוא שם את חפציו בקיטבג שכתוב עליו "לופטהאנזה", והבטיח, גם כן בהומור: "אני אחזור כבר בטיסה של לופטהאנזה מביירות".
ב-10 ביוני 1982, ערב לפני שנהרג, הוא התקשר לאשתו ממחנה פילון, ולא הרחיב בפרטים. "הוא לא אמר שהולכים להיכנס ללבנון אלא 'הזדמנתי להתקשר', אמר שישלח גלויות", מספרת רחלי. "אחרי שבוע באמת קיבלנו גלויות, אבל זה כבר היה אחרי ההלוויה".
"היה לנו מין משפט שגור בינינו, שאנחנו שולחים נשיקות דרך הכוכבים", היא נזכרת. "זה גם מה שכתב בגלויה: שנשלח לו נשיקות דרך הכוכבים, כי גם הוא שולח".
רן (רני) ציפר נולד לדבורה וצבי ב-2 באוקטובר 1949, בקיבוץ שובל שבנגב. באוקטובר 1967 התגייס לחיל הצנחנים. מספרים עליו שהיה ספורטאי זריז, מחונן בכישרונות, לוחם אמיץ ורב תושייה. בין היתר לחם במלחמת ההתשה, השתתף בפשיטות על האי שדואן ועל האי גרין במצרים, במרדפים בבקעת הירדן וגם בפשיטה בביירות. באחד מאימוני הצניחה שעבר, נפצע ברגלו והועבר ליחידת המודיעין של חיל הצנחנים.
במלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים, וטרם יצא לחזית נשא לאישה את רחלי. מטקס הכלולות ברבנות הוא יצא היישר למלחמה. בתום הקרבות הוא למד היסטוריה ומשפטים באוניברסיטה ועבר לגור עם רחלי במושב תלמי מנשה הסמוך לרמלה, שם נולדו להם שני ילדים.
כשפרצה מלחמת לבנון, נקרא שוב לשירות מילואים. הוא לחם בגזרה המזרחית, והתקדם לעבר כביש ביירות-דמשק. ב-11 ביוני 1982 היחידה נקראה לסייע לכוח שריון שנקלע למארב. טיל סאגר שנורה מטנק סורי פגע בו ישירות. הוא היה בן 32. בתו הקטנה הייתה אז רק בת שנתיים.
האם את מדמיינת מה היה אילו הוא היה כאן היום?
"רני תמיד תכנן את חייו כך - עד גיל 30 לומדים, עד גיל 40 עושים כסף ועסקים, בגיל 50 כותבים ספר, אחר כך נהנים מהחיים", היא מספרת. "הוא היה עורך דין צעיר, עם יכולות מולטי-טסקינג גבוהות, חברותי, ורבלי. לא יודעת אם היה עוסק בפוליטיקה או נשאר עו"ד, אבל מה שהיה עושה - היה עושה בצורה הכי יצירתית והכי מוצלח שאפשר".
"אני לא יודעת אם היו לנו רק שני ילדים, בהחלט יכול להיות יותר. אני חושבת שהוא היה מאוד גאה בילדים שלנו היום. הרבה שנים חשבתי מה רני היה אומר ומה הוא היה עושה, בעניינים של חינוך למשל", הוסיפה. אחרי מותו היא נישאה שוב. "אני אומרת תמיד לכל מיני חברים, אם קורה לי משהו - אני ישר עושה משהו כדי להמשיך הלאה, אני לא שוקעת. לא אומרת 'אוי, הפסדתי', אלא איך אנחנו יכולים לעשות הכי טוב".
היא סיפרה גם כי רני כי היה אינטלקטואל, שהיה מעורב בפעילות קהילתית והתנדב בין היתר כיועץ משפטי בבאר יעקב, ואף הקים קבוצת כדורסל. "כל מי שהיה איתו בקשר אהב אותו", אומרת. "היה בו משהו נוגע, משהו מאוד מיוחד. כל מי שהיה איתו בקשר אהב אותו. הוא לא הבדיל בין עניים לעשירים, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים. בטח היה נלחם היום באש ובמים נגד האמירות האלה".
"רני תמיד אמר שצריך להספיק כמה שיותר. אני אומרת שהוא רצה להספיק כמה שיותר כדי להספיק את כל מה שלא יכול היה להספיק אחר כך", היא מסכמת.