זה מה שקורה כשהדמוקרטיה כבר אינה המשטר המועדף

ב-7 במאי 2000 מונה פוטין רשמית לנשיא רוסיה. בהצהרה שפורסמה זמן קצר לאחר מכן באתר הממשלה הרוסית, הוא הצהיר: "רוסיה זקוקה וחייבת כוח ריבוני", אך סייג, "איני קורא כמובן להקמת משטר טוטליטרי". הוא המשיך ואמר: "ההיסטוריה מוכיחה שכל הדיקטטורות וכל המשטרים האוטוריטריים חולפים עם הזמן. רק מערכות דמוקרטיות אינן זמניות. למרות החסרונות, האנושות לא המציאה משטר שמתעלה על הדמוקרטיה". אם האמירה הזאת נשמעת מוכרת, אולי זה משום שהיא נאמרה כבר בעבר, ב-1947. ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל הגה אז את אחד המשפטים המפורסמים ביותר שלו: "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו". ההבדל הוא שצ'רצ'יל באמת האמין בדמוקרטיה ובהיותה המשטר היחידי שמאפשר לאזרחים חירות וזכויות אדם בסיסיות. ופוטין? ההיסטוריה מראה שוב ושוב עד כמה ציני הוא היה.

ב-24 בפברואר 2022, פוטין, עדיין נשיא רוסיה לאחר 22 שנות כהונה, הורה לצבאו לפלוש לאוקראינה, השכנה. המלחמה, שעקרה מיליוני בני אדם חפים מפשע והפכה אותם לפליטים בעל כורחם וגרמה למותם של מספר לא ידוע של אזרחים, לא רק שאינה תואמת את רוח המשטר הדמוקרטי הנאצל שפוטין קרא לייסד ברוסיה שני עשורים קודם לכן, אלא גם מאיימת על הסדר הליברלי הבינלאומי.

על פי דו"ח שכותרתו Nations in Transit של ארגון פרידום האוס, המעריך את הידרדרות הדמוקרטיה ב-29 מדינות, ממזרח אירופה ועד למרכז אסיה (אירואסיה), 2021 היתה השנה שהדגימה יותר מכל את משמעות הדמוקרטיה אליבא דפוטין. יתרה מכך, על פי הדו"ח, שנה שעברה היא השנה ה-18 ברציפות שבה חלה הידרדרות בדמוקרטיה באזור המדובר כולו.

המלחמה של פוטין באוקראינה היא הביטוי האחרון והחמור ביותר של הבריונות שבה הוא משתמש כלפי מדינות שכנות. ב-2006 הוא פלש לגאורגיה וסיפח את המחוזות הבדלניים אזבחיה ודרום אוסטיה; ב-2014 הוא פלש לאוקראינה סיפח את חצי קרים. כעת פוטין מתמקד במזרח אוקראינה ונושא את עיניו לכיוון המערב - למולדובה ומעבר. כשחברות חופשיות התנגדו למאמציו ליישם עקרונות טוטליטריים, כמו צנזורה על התקשורת ודיכוי חברתי, הוא לא היסס להשתמש בכוח צבאי. כשמנהיגים אוטוריטריים באזור נתקלו בהתנגדות עממית לשלטונם, כמו בבלארוס למשל, פוטין סייע להם בתמורה להעמקת התלות שלהם במוסקבה.

עם זאת, על פי הדו"ח, הפעם, האגרסיביות הרוסית מסוכנת מתמיד. אם רוסיה תצליח לשעבד את אוקראינה, מדינה ריבונית ודמוקרטית, "תהיה זאת הפעם הראשונה שמשטר אוטוריטרי הצליח להדיח ממשלה לאומית שנבחרה באופן חופשי באזור, מאז תום מלחמת העולם השנייה", נכתב. חמור מכך, "גם אם הניסיון הרוסי ייכשל, הרי הוא כבר הצליח לערער את האזור כולו, ולהאיץ את המהפך האנטי דמוקרטי שמתרחש באירופה ובאירואסיה", נטען בדו"ח.

דו"ח Nations in Transit מדרג את הדמוקרטיה על בסיס שבע קטגוריות כמו שיטת הבחירות, עצמאות התקשורת ושחיתות. על פי הדו"ח, הדמוקרטיה מידרדרת כבר 18 שנים ברציפות ב-29 המדינות הנבדקות. כמו כן, 2021 היתה השנה הראשונה שבה משטרי כלאיים - שמשלבים משטר אוטוריטרי עם אלמנטים של דמוקרטיה, לדוגמת הונגריה - היו הנפוצים ביותר ממרכז אירופה ועד למדינות אירואסיה (מדינות ששטחן מתחלק בין אירופה במערב לאסיה במזרח, כולל רוסיה, קזחסטן, גאורגיה, אזרבייג'ן, טורקיה, ארמניה וקפריסין).

הדו"ח מדגיש שכיום, יותר מאי פעם בתקופה שלאחר המלחמה הקרה, אזרחי מרכז ומזרח אירופה ואירואסיה עדים לאיום שדיקטטורה בלתי נשלטת מציבה לחופש ולדמוקרטיה. "התנועה לעבר התהום הפעורה של אוטוקרטיה באזור האיצה, בזמן שמנהיגים שונים דחו את הדמוקרטיה הליברלית ואימצו שלטון אוטוריטרי 'מותאם אישית', שבו הכוח של המדינה מרוכז בידי אדם אחד", נכתב.

דעיכת הדמוקרטיה מתחזקת גם לאור העובדה שאותם מנהיגים לא מסתפקים בדיכוי הדמוקרטיה והליברליזם במדינות שלהם, אלא מנסים להשפיע גם על מדינות אחרות, כדוגמת הפלישה הרוסית לאוקראינה. לפיכך, אין זה מפתיע שאזרבייג'ן, בלארוס, רוסיה וחמש מדינות מרכז אסיה דורגו בתחתית הדרוג בדו"ח - בזמן שמנהיגיהן ממשיכים לדכא התנגדות ולחזק את עצמם נגד אויבים מבית ומבחוץ.

בסך הכל, הדו"ח מצא כי ב-2021 היו 11 משטרי כלאיים באזור, לעומת ארבעה בלבד ב-2004. צ'צ'ניה, אסטוניה, לטביה, ליטא, סלובקיה וסלובניה עדיין מוגדרות "דמוקרטיות מגובשות" (כאלה שיצליחו לשרוד ולא ייהפכו לאוטוריטריות אלא אם כן יקרה זעזוע חיצוני עוצמתי) - לעומת שמונה ב-2004. ואולם, גם הדירוג של שש המדינות הדמוקרטיות ירד השנה בשל שחיתות ונטיות אנטי ליברליות.

רוסיה ירדה בדירוג מ-1.39 ל-1.32. על פי הדו"ח, אם בשנת אלפיים, שרר ברוסיה משטר כלאיים, ב-2022 הוא נהפך כבר למשטר אוטוריטרי מוחלט, נטען בדו"ח.

2021 היתה שנה שהקרמלין לא הסתיר את זלזולו בדמוקרטיה ובזכויות אדם, נטען בדו"ח. הדיכוי הפנימי התחזק באופן משמעותי, וכראיה לכך מעצרו הפוליטי של אלכסיי נבלני, מנהיג האופוזיציה הכריזמטי וניסיון ההרעלה שלו, לאחר המחאה הגדולה ביותר ברוסיה מזה כעשור. הדיכוי של האזרחים שהעזו להביע את דעתם היה אכזרי ועקוב מדם, כשמאות נפצעו על ידי כוחות הביטחון ואלפים נעצרו במהלך ההפגנות הלא אלימות. הרשויות הכריזו כי התנועה הפוליטית של נבלני היא קבוצה "קיצונית ולא חוקית" וחוקים הורחבו כדי להגביל או לסגור כליל גופי תקשורת ואקטיביזם אזרחי.

הדיכוי האלים והאנטי דמוקרטי הזה בתוך רוסיה החריף כשפוטין הורה על הפלישה לאוקראינה. על פי הדו"ח, בשלושת השבועות הראשונים לאחר תחילת המלחמה, כ-15 אלף רוסים נעצרו כי מחו נגדה. התקשורת העצמאית נמחקה לחלוטין, התקשורת הזרה ספגה איומים וחקיקה חדשה שאוסרת הפצה של "מידע כוזב", כולל כל התייחסות ל"מצבע הצבאי המיוחד" באוקראינה כאל "מלחמה" או "פלישה".

עם זאת, לא רק רוסיה הידרדרה לתהומות האוטוריטריות. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, הידק גם כן את אחיזתו בשלטון ומחק כל זכר של חופש ביטוי ואופוזיציה פוליטית. בעזרת הרוסים, הוא דיכא באכזריות מחאה אזרחית נגד הבחירות המפוקפקות לנשיאות שנערכו במדינה ב-2020 -החל לטהר את מגזר התקשורת ולהשתיק את המבקרים. החטיפה במאי 2021 של מטוס ראיינאייר כדי לעצור את הפעיל רמאן פרטסביץ' הדגימה שאפילו בגלות מסוכן להמשיך להתנגד לו. כיום, לוקשנקו מחזיר את הטובה לפוטין על ידי כך שהוא מאפשר ותומך בפלישה לאוקראינה.

המגמות המדאיגות האלה שהתפשטו ברמות שונות במדינות מרכז ומזרח אירופה ואירואסיה, מעצבות כיום שלב פחות דמוקרטי ואלים יותר בהיסטוריה של האזור. על פי הדו"ח, דמוקרטיה ליברלית כבר אינה המשטר המועדף באזור. יותר ויותר מדינות במרכז ומזרח אירופה ואירואסיה נעות בכיוונים של אוטוקרטיה מוחלטת או משטר כלאיים שמשלב המבנה הדמוקרטי הכפוף לחקיקה והתנהלות אנטי דמוקרטית.

למעשה, לראשונה במאה ה-21, הצורה השלטת של ממשל באזור היא משטר הכלאיים. ארבע דמוקרטיות נפלו מאז 2004 לשטח האפור הזה: הונגריה, מונטנגרו, צפון מקדוניה וסרביה.

מנגד, שלושה משטרים אוטוריטריים התקדמו לעבר משטר דמוקרטי: מולדובה, קוסובו וארמניה - אף שגם הן לא נשלטות עדיין על ידי עקרונות דמוקרטיים טהורים.

במשטרי הכלאיים שולטים כעת מנהיגים ש"נבחרו" על ידי העם וזנחו כל מחויבות לעקרונות הדמוקרטיה הליברלית בדרכם להשיג מונופול על הכוח. הדוגמא המושלמת היא ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, שעבד קשה כדי לקדם ממשלות דומות לשלו במרכז ומזרח אירופה. הוא אפשר קיום בחירות תחרותיות ב-3 באפריל כמראית עין של משטר דמוקרטי, אך הוא ומפלגת פידז בהנהגתו שלטו בתהליך כולו. ההצבעה לא היתה חופשית או הוגנת. אורבן שרד את הבחירות וצפוי להמשיך לחזק את המשטר האוטוריטרי. דוגמא אחרת נמצאת בסרביה עם הנשיא אלכסנדר ווצ'יץ, שהמפלגה הפרוגרסיבית בהנהגתו כבשה את המדינה בבחירות בתחילת אפריל.

גם המדינות שבהן יש משטר דמוקרטי חזק יחסית במרכז ומזרח אירופה ואירואסיה לא מספקות נחמה בדו"ח. שמונה מתוך עשר מדינות שעדיין מדורגות כדמוקרטיות נפלו בדירוג ב-2021. יתרה מכך, לראשונה במאה ה-21, שום מדינה באזור לא קיבלה בדירוג הדמוקרטיות ציון מעל 6 (כשהציון הגבוה ביותר הוא 7), ששמור למדינות שבהן שולטת דמוקרטיה ליברלית מבוססת.

"יש לשמר את העקרונות הבסיסיים של דמוקרטיה, כמו זכויות אזרח, שוק חופשי, עיתונות חופשית, העליונות של האדם הבודד על פני האינטרסים של המדינה, מדינה שמשרתת את האינטרסים של האנשים הפשוטים ומגנה על הזכויות והאינטרסים שלהם", אמר בעבר פוטין באחד מנאומיו. אך לדברי מייק סמלצר מפרידום האוס, מחבר שותף של הדו"ח, אין ספק שהקשר בין דמוקרטיה לרוסיה נהפך יותר ויותר מופרך. "לאחר 18 שנה של הידרדרות בדמוקרטיה...ובזמן שהקרמלין ממשיך במלחמה האכזרית שלו, גם אם פוטין ייכשל בניסיונותיו להרוס את אוקראינה, יש סיכוי ממשי שהמלחמה תאיץ את המהפך האנטי דמוקרטי שתיעדנו. אתגרים כלכליים וזרם הפליטים יאתגרו את יכולות הממשלות והחברות שבשנתיים האחרונות נאלצו להתמודד גם עם מגפה".

המלחמה באוקראינה אמנם גייסה את הדמוקרטיות במערב כפי ששום משבר אחר במאה האחרונה עשה, אך על פי הדו"ח, רק תגובת נגד עוצמתית תוכל להחזיר את מדינות האזור למסלול חיובי וכדי לשנות את הידרדרות הדמוקרטיה הנמשכת באזור.