עם תחילתו של החודש השני למלחמה של רוסיה באוקראינה, הכיוון שבו היא צועדת הולך ומתבהר. הפלישה הרוסית, שבקרמלין ממשיכים להתעקש לכנות "מבצע מיוחד", נתקעה ברובה בשל התנגדות עזה של צבא אוקראינה וביצועים ירודים של הכוחות הרוסיים בשטח שטרם הצליחו להשיג עליונות אווירית החיונית בכל סכסוך מזוין.
עיקר הלחימה מתרכזת בימים האחרונים בדרום אוקראינה - עיר הנמל מריופול במוקד - ובפרברי קייב. לפי ההערכות, אבידות כבדות שספג צבא רוסיה אילצו אותו לחשב מסלול מחדש. במקום הסתערות וכיבוש מהיר של הערים הגדולות, שנבלמו בימים הראשונים למלחמה על ידי כוחות אוקראיניים מאומנים ומצוידים היטב, עבר צבא רוסיה לטקטיקה המוכרת שלו מסכסוכי עבר - "החרבה איטית".
כעת, עיקר המאמצים של הכוחות הרוסיים מתרכזים בהטלת כתרים על מרכזי הערים והפגזה חסרת אבחנה שלהם במטרה להביאם לכניעה או להרס מוחלט. מראות החורבן והקטל מהמלחמות בצ'צ'ניה ובסוריה שטפו את רחובות הערים קייב, מריופול וחרקוב השלוות עד לא מכבר, שלפתע מצאו עצמן מתרגלות לאזעקות המתריעות על תקיפה אווירית או שיגור טיל.
חודש למלחמה באוקראינה - כתבי וואלה! בפרויקט מיוחד
למרות הקרטוע של מכונת המלחמה הרוסית, עוד מוקדם להעריך כיצד יסתיים הסכסוך, הגדול ביותר באירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה, שחולל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מוסקבה עדיין נהנית מיתרון בכוחה הצבאי על קייב והיא בוחנת את ארסנל הטילים העל-קוליים החדיש שלה, תוך שהיא אוספת לוחמים מסוריה וממוקדי סכסכוך אחרים שעשויים לעזור לה לרכך את ההתנגדות בתוך הערים ולחסוך לה אבידות בשורותיה.
ובתרחיש מבעית יותר, שלא ניתן לשלול לאור ההיסטוריה הקרובה, רוסיה עשויה לפנות לכלי נשק לא קונבנציונליים כדי לנסות ולשבור את המוראל של הכוחות והתושבים האוקראינים. היא כבר נתנה את חסותה למתקפות כימיות של שליט סוריה בשאר אסד נגד יריביו, והיא מפיצה עוד בטרם התחילה המלחמה תיאוריות קונספירציה על נשק גרעיני וביולוגי שאוקראינה לכאורה מפתחת בעזרת ארצות הברית. במערב רואים בהן דווקא סימן לכך שמוסקבה מכשירה את הקרקע לשימוש שלה עצמה בנשק מסוג זה.
בתור מי שנמצאת במגננה, אוקראינה שואפת להתיש את רוסיה כמה שהיא יכולה, עד שהיא תיסוג מדרישותיה המופרזות בשולחן המשא ומתן. על אף שורת מפגשים ממושכים בין הצדדים, ודיווחים בכלי תקשורת מערביים על התקדמות ונכונות לפשרות, המרחק עדיין רב. פוטין טרם ויתר על שאיפתו לנטרל את אוקראינה מכל קשר ישיר לגושים המערביים הגדולים - נאט"ו והאיחוד האירופי - אף שנראה כי הסיכוי להקמת משטר אוהד דומה לזה שבבלארוס קלוש עד לא קיים.
מול פוטין ניצב נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שהפגין מתחילת הלחימה אומץ רב כשנותר בבירה המופצצת ולא נעתר להצעות מדינות המערב לפנותו מהמדינה. הישארותו של זלנסקי לצד הגנרלים ואזרחיו בולטת מול מעשיו של נשיא אפגניסטן האחרון אשרף גאני, שנס על נפשו - כשבכיסיו מאות מילוני דולרים מאוצר המדינה - עם התקרבות טליבאן לבירה קאבול שנפלה ללא קרב.
זלנסקי, שלפני שנים אחדות עוד היה קומיקאי נטול כל ניסיון פוליטי, מצליח לפרוט על נימי הרגש במדינות המערב בעת נאומיו התקיפים בפני הפרלמנטים השונים. הוא הצליח לשכנע את מדינות אירופה להשית סנקציות על רוסיה שנתפסו כבלתי-סבירות ולגייס את דעת הקהל, אף שהוא לא מסתיר את אכזבתו מישראל. הנשיא היהודי של אוקראינה ציפה ממדינת היהודים לעמוד לצד ארצו בצורה ברורה יותר, אך התעלם ממארג האינטרסים הסבוך שלה לאור הנוכחות הצבאית של רוסיה בגבולה הצפוני של ישראל.
המהלכים הבאים של המלחמה ייקבעו בעיקר על ידי פוטין, שהעיר את נאט"ו ומדינות המערב מתרדמת חורף ארוכה אחרי שנים ארוכות שבהן טמנו את ראשיהן בחול מול תוקפנותו. אם הוא ינסה לחתוך הפסדים ולהסתפק בהישגים מוגבלים בדרום אוקראינה, תוך הבטחה מעורפלת למעמד ניטרלי של אוקראינה, העימות עשוי להסתיים בקרוב.
ואולם, אם פוטין יאמין כי בכוחו לשבור את רוחה של שכנתו ממערב ולהכפיף את ריבונותה למוסקבה בדומה לימי ברית המועצות, מרחץ הדמים עלול לשטוף חלקים נוספים מאוקראינה ואף לזלוג מעבר לה. הסנקציות המערביות אמנם מכאיבות, אך ניסיון העבר מלמד שמדינות רודניות יודעות להסתגל אליהן חרף הסבל של האזרחים והזעם הציבורי שעשוי להתעורר בגינו.