"לראש הממשלה גולדה מאיר, אני רוצה לומר לך שאת חכמה מאד, אז אני רוצה שתמשיכי בעבודתך", כתבה אילת בת השבע לראש הממשלה כחודשיים אחרי מלחמת יום כיפור. "את יודעת שאבא שלי נהרג! בין כל החיילים שנהרגו", המשיכה, "אני רוצה שתמשיכי להיות חכמה וטובת לב ותמשיכי להביא לחיילים שלנו נשק. את יודעת שבמקום שאני גרה חוסכים בהמון דלק וחשמל. שלום מאילת גולדשמיט, כתה ב' חולתה".
מכתבה של אילת הוא אחד מיני רבים שנשלחו מילדים לראש הממשלה דאז גולדה מאיר, במהלך התקופה של לאחר המלחמה ועד פברואר 1974, ולאחרונה הם הוכנסו לארכיון המדינה. "היינו אז בכתה ב', כתת "דגן" בחולתה שמנתה רק שבעה תלמידים", סיפרה אילת ברימר, לשעבר גולדשמיט. היא זוכרת היטב את המכתבים שהיא, אלון ועוד שתי תלמידות מכתתם שלחו למאיר, אך לא זכרה את תוכן המכתב שכתבה אז.
אביה של אילת, אבנר גולדשמיט, נהרג ביום השני של מלחמת יום כיפור, כשהוביל את חייליו בטנק לקרב באזור קצביה שברמת הגולן. במרחק של כעשרים דקות נסיעה משם, בקיבוץ חולתה שמתחת לרמת הגולן, ישבו במקלטים אשתו, שלושת בנותיו, הוריו ואחיותיו. הוא היה בן 30 בנופלו.
"אני זוכר בדיוק איפה עמדתי כשבאו להודיע על נפילתו של אבנר", שיחזר אלון מלאכי, שהיה בן כתתה של אילת. "עמדתי על מדרגות המקלט. זו תמונה שנשארה אצלי בראש". שש שנים קודם לכן, במלחמת ששת הימים, כשאלון היה רק בן שנה, נהרג אביו, שלמה. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.
גם אלון כתב לגולדה מאיר. "לראש הממשלה שלום. כל הכבוד שהשגת לנו הרבה נשק", כתב. "אני רוצה שיהיה שלום. אני רוצה שתהיי עוד פעם ראש ממשלה כי את תמיד מביאה לנו הרבה נשק מאמריקה".
המכתבים של אילת ואלון, כמו מכתבים נוספים מילדים מרחבי הארץ, נשלחו בימים בהם נכנסה לתוקפה הפסקת האש. ברבים מהם ניכר שהילדים מביעים תחושה שהסכנה עברה וכי חלק עיקרי מהשיח שהגיע לאוזניהם נגע באותו הזמן לאספקת הנשק מארצות הברית.
מלאכי מספר שלא זכר ששלח מכתב, ופרסומו כעת עורר בו זיכרונות שנצרבו בימי המלחמה. "זה ריגש אותי מאד", הוא משתף. לדבריו, מלחמת יום כיפור הותירה בו זיכרונות חזקים מאד; "אני זוכר טוב מאד את מלחמת יום כיפור. את המקלטים, את המטוסים, כשהודיעו על נפילתו של אבנר. אבא שלי נהרג כשהייתי תינוק ועבורי אבנר וכל המשפחה שלו היו דמויות מאד דומיננטיות, אני נזכר בו עד היום. זו היתה מכה קשה מאד כשנודע לי שהוא נהרג".
למרבית מכתבי הילדים ענו אנשי לשכת ראש הממשלה, בשמה. אולם נראה כי הסיפור האישי של הילדה אילת גרם לראש הממשלה לענות לארבעת התלמידים הקטנים מחולתה באופן אישי. "ילדים יקרים וחביבים", כתבה להם, "קיבלתי את המכתבים אשר שלחו לי אילת, דורית, לילך ואלון ואני מאד מודה להם על שכתבו אלי. יחד איתכם ויחד עם כל עם בישראל, מקווה גם אני שהשלום הנכסף יבוא במהרה ושלא נדע עוד מלחמות. הנני שולחת לכם בזה שי קטן למזכרת ומבקשת למסור ברכותי החמות לכל הילדים בחולתה".
אילת זוכרת היטב שגולדה מאיר שלחה לה ולחבריה ציור שנתלה בכתה שלהם. "כנראה זה ריגש אותי, כי עובדה שאני זוכרת את זה עד היום", אמרה.
במכתבי הילדים, רובם תלמידי כתות נמוכות, ניתן להתרשם מהדיון הציבורי אודות הדיונים על הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים וסוריה והסכמים עתידיים בנוגע לשטחים. מדובר היה בנושא טעון ומעורר מחלוקת שאליו בוודאי נחשפו גם הילדים.
כך למשל כתב מיכאל שפירא, בן שבע מירושלים: "אני מבקש ממך שלא תחזירי את השטחים ששחרננו, כי שפכנו דם רב (...) איך תדעי ותהיי בטוחה שאם נחזיר את סיני, יהודה ושומרון והגולן, יהיה שלום? (...) אל תפחדי מקיסינג'ר (מזכיר המדינה האמריקאי, א.א.) (...) אני מקווה שתשימי לב למכתבי זה אפילו שהוא כתוב על ידי ילד שהיום מלאו לו 7 שנים".
נושאים נוספים שהיו בכותרות הם מצב הפצועים ודאגה לשלום השבויים. אסתר סגרון ממושב ברכיה שאלה במכתבה לראש הממשלה האם ביקרה את הפצועים ומוסיפה שאלה - "האם את רוצה שהמשיח יבוא?".
גם הילדה אורית מורנו מחולון ייחלה לבוא המשיח וכתבה על כך שיר: "כשיבוא המשיח, על השלום הוא יודיע/ אפרים קציר (הנשיא, א.א.) יסע לקהיר/ ויביא את סאדאת למאיר. הם קוקה קולה ישתו/ ובשר כשר יאכלו/ ישיחו על השלום/ אולי זה רק חלום/ העיקר שנשיר על השלום".
ניכר שהילדים מודעים היטב לתחושות הקשות ולדאגות של המבוגרים. אוריה שחק משדה אליהו כתב שהוא עצוב כי דודו נהרג. יערה הלפרין מכפר הנוער קרית יערים כתבה שהיא מזועזעת אחרי ששמעה שחיילים ישראלים נרצחו בשבי.
יזהר לוזיה, תלמיד כתה ו' מגונן, שאל למה מספקים אוכל לחיילי הארמיה השלישית של הצבא המצרי שהיו נצורים, זאת בשעה שהמצרים והסורים מסרבים אפילו להעביר לישראל את שמות השבויים שבידיהם. "הרי מתאר אני לעצמי עד כמה מודאגים הורי החייל או קרוביו ואינם יודעים היכן הוא נמצא", כתב.
אלה בכר, תלמידת כתה ב' ממחניים התעניינה - "האם היה לך קשה במלחמה?" ועדכנה את ראש הממשלה בפגיעות הקשות שספג הישוב שלה: "התפוצצו הבתים והחדר אוכל והמזכירות החדשה".
רונית ורד מכתה ג' בבית ספר "אפיקים" בדימונה הוסיפה למכתבה ציור של ראש הממשלה צועדת כשבידה דגל ישראל ובפיה הסיגריה הנצחית שלה, וכדי שלא יהיה ספק, כתבה: "גברת גולדלה בציור".
גם איל אילת, תלמיד כתה ו' מבית ספר הרצל בחיפה, הוסיף למכתב ששלח אחרי חגי תשרי ציור ובו רואים חייל שלצידו טנק ומעליו מטוס וכתב: "גמר מלחמה טובה".