אפילו עוד לפני שארצות הברית השלימה את נסיגתה מאפגניסטן בלילה שבין שני לשלישי, רבים מהמראות הזוהרים והססגוניים והקולות של החיים בעיר כבר החלו להשתנות. רבים מאלו שנותרו מאחור החלו להתאים את עצמם לטון המחמיר של השלטון החדש-ישן של טליבאן.
מאז שכבש את קאבול ואת המדינה לפני שבועיים וחצי, טליבאן מנסה להציג פנים מפויסות יותר לעולם. הוא נמנע מענישות פומביות ומאיסור על מופעי בידור ציבוריים שאפיינו את המשטר הקודם שלו, שהופל על ידי ארצות הברית ב-2001. הארגון האסלאמיסטי טוען כי הוא ירשה פעילות תרבותית, כל עוד שהיא אינה מנוגדת לחוקי השריעה ולתרבות האסלאמית של אפגניסטן.
הרשויות של טליבאן בקנדהאר, מולדת התנועה, פרסמו בשבוע שעבר צו רשמי נגד השמעת מוזיקה ושדרניות בתחנות הרדיו, אך עבור רבים, לא היה צורך בהוראה רשמית. שלטים צבעוניים מחוץ לסלוני יופי כבר נצבעו, ג'ינסים הוחלפו בבגדים מסורתיים ותחנות הרדיו המירו את שירי הפופ ההינדיים והפרסיים ושיחות עם מאזינים במוזיקה פטריוטית קודרת.
"טליבאן לא הורה לנו לשנות שום דבר, שינינו את התכניות שלנו עכשיו כי אנחנו לא רוצים שטליבאן ייאלץ אותנו לסגור", אמר חאלד סדיקי, מפיק בתחנת רדיו פרטית בעיר גאזני. "לאף אחד במדינה גם אין מצב רוח לבידור, כולנו בהלם", אמר. "אני אפילו לא בטוח שמישהו מדליק עוד את הרדיו".
במהלך 20 שנות השלטון הפרו-מערבי, צמחה תרבות פופולרית בקאבול ובערים אחרים, שהתאפיינה בשילוב של שירי פופ, תסרוקות ראוותניות, פיתוח גוף ומשקאות אנרגיה. טלנובלות טורקיות, תכניות אירוח וסדרות ריאלטי כמו "הכוכב האפגנים" הפכו ללהיטים.
מבחינת מנהיגי טליבאן, שרבים מהם גדלו במדרסות וחוו שנים ארוכות של מלחמה וקשיים כלכליים, השינוי היה צריך לקרות מזמן. "החברה שלנו הפכה לרעילה, אנחנו רואים את ההשפעה הרוסית והאמריקנית בכל מקום, אפילו במזון שאנחנו אוכלים", אמר מפקד בטליבאן. "זה משהו שאנשים צריכים להבין ולעשות שינויים נדרשים. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה".
ברחבי המדינה, השינוי כבר מורגש. רבים מהאזרחים לא מאמינים להבטחות מנהיגי טליבאן או לא מאמינים שהם יכולים לשלוט על התנהגותם של הכוחות בשטח.
"אין יותר מוזיקה בעיר ג'אלאלאבאד, אנשים פוחדים וחוששים כי טליבאן מכה אנשים", אמר נעים, גורם ממשל לשעבר בפרובינציית ננגרהאר, שבירתה היא ג'אלאלאבאד.
זריפוללה סהאל, עיתונאי מקומי בפרובינציית לגמאן הסמוכה לקאבול, אמר כי ראש מועצת התרבות המקומית של טליבאן אמר לרדיו הממלכתי ולשש תחנות פרטיות אחרות להתאים את השידורים שלהם לחוקי השריעה. מאז, גוועו השידורים של תכניות מוזיקה, פוליטיקה, תרבות וחדשות שאינן קשורות לסוגיות דתיות.
המסר הרווח הוא שגם ללא הוראות רשמיות, תקופת השחרור הסתיימה ובטוח יותר שלא להתנגד. "אני מפחד שטליבאן יפגע בי אם יראו אותי לובש ג'ינס, חולצות מערביות או חליפה", אמר מוסטפא עלי רחמן, עובד לשעבר ברשות המסים בפרובינציה. "אף אחד לא רוצה דעת מה הם יכולים לעשות כדי להעניש אותנו".
פעיל חברתי לשעבר בעיר מאזר-י-שריף שבצפון המדינה אמר כי חנויות ומסעדות בעיר סגרו את תחנות הרדיו, כנראה בהחלטה עצמאית שלהן. "אין אזהרה לגבי המוזיקה, אבל אנשים בעצמם עוצרים אותה", אמר.