צילום: שימוש חופשי ויקיפדיה, אתר רשמי

ארבע תמונות מלב הגיהנום

באוגוסט 1944 הצליחו אנשי זונדרקומנדו להבריח מאושוויץ ארבעה תצלומים שנלקחו בחשאי תוך סיכון חייהם, כדי להעביר לעולם עדות ממוראות מחנה ההשמדה. התמונות הן העדות המצולמת היחידה של פעולת ההשמדה, וסיפור הצילום והברחת התמונות מגלה גבורה ותעוזה מול מכונת המוות

יאיר טאובר

"דחוף!", נכתב בהודעה שנרשמה על פתק מקומט מ-4 בספטמבר 1944 והגיע לידי חברי המחתרת הפולנית לצד סרט צילום קצר. "שלחו שני סרטי צילום למצלמת 9X6 במהירות האפשרית, יש סיכוי לצילום תמונות נוספות. שולח לך תצלומים של הרעלה בגז מבירקנאו". במילים קרות וקצרות תיאר כותב המכתב הבהול, שחתם בשם הקוד "סטאקו", את התמונות הנדירות שתיעדו לראשונה את תהליך ההשמדה של יהודים במחנה אושוויץ.

הידיעות על הפתרון הסופי נפוצו באותה עת ברחבי אירופה, אך באותו הזמן לא נמצא תיעוד של תאי הגז והמשרפות במחנות ההשמדה. "בתצלומים נראה אחד המקומות שבהם שורפים גופות בזמן שהמשרפות לא היו מסוגלות לשרוף את כולן", נכתב בהודעה למחתרת הפולנית בקראקוב. "תמונה אחרת מראה את אחד המקומות ביער, שבו אנשים מתפשטים לפני 'המקלחת' - כפי שנאמר להם - ואז ללכת לתאי הגזים. שלח סרט מצלמה באופן הכי מהר שאתה יכול! שלח את התמונות המצורפות ל'תל' (חברת המחתרת תרזה לאסוצקה-אסטרייכר)".

תמונת שריפת גופות בידי הזונדרקומנדו באושוויץ (צילום: אתר רשמי, ללא)

ארבע תמונות בלבד שצולמו בלב התופת מצאו את דרכן הקשה ורוויות הסכנות החוצה אל מעבר לגדרות מחנה ההשמדה. מדובר בתמונות היחידות שנותרו בהן תועד הרצח וצולמו בידי אסירים במחנה השמדה במהלך השואה. זהותו המדויקת של הצלם, שסיכן את עצמו ואת חבריו כדי לתעד ולהפיץ את הפשעים, לא ידועה. ההנחה הרווחת היא כי מדובר באחד מאנשי הזונדרקומדו, אסירים יהודים שהפעילו את המשרפות ועסקו בפינוי הגופות והציוד והוחלפו אחת לכמה חודשים.

התצלום הראשון מבין הארבעה - מטושטש ולא ממוקד - ובו צמרות עצים בשטח שנמצא מחוץ למתחם תאי הגז במחנה. התמונה לא בגלה באופן ישיר את מראות ההשמדה, אך יכולה להעיד על תחושת הסכנה והדחיפות של הצלם, שעל פי ההערכות עשה זאת בחשאי כשהמצלמה מושענת על ירכו מחשש שיתגלה בידי אנשי האס.אס.

התמונה שצולמה בחטף מהמותן, שבה תועדו צמרות העצים בלבד (צילום: אתר רשמי, ללא)

בתצלום הבא, שגם בו לא הצליח הצלם לתפוס את מלוא ההתרחשות, נראית בקצה התמונה קבוצת נשים ערומות הממתינות ברגעי חייהן האחרונים לרדת במדרגות אל אחד מתאי הגז בדרכן האחרונה. הנשים התרכזו מתחת לאותם עצי אורן, ככל הנראה בהמתנה לסיום רציחתם של יהודים אחרים.

שתי התמונות האחרונות צולמו מפתחו של תא המשרפות, ומשקוף דלת הכניסה אליו נראה בשולי התמונה. בתיעוד נראית שריפת ערימת גופות ולידה חברי הזונדרקומנדו העוסקים במלאכה הטראגית שהוטלה עליהם. אחד מהניצולים העיד לאחר מכן, שהשריפה התבצעה בחצר המשרפות, בגלל עומס במספר הגופות שנדרשו להישרף באותו היום.

נשים מתפשטות לפני רציחתן בגז (צילום: אתר רשמי, ללא)

הצלם האלמוני מהצי היווני

בשנת 1913 בסלוניקי שביוון נולד אלברטו ישראל אררה, שבהמשך עבר עם משפחתו ללריסה, שם התחתן בזמן שירותו כקצין בדרגת סרן בחיל הים היווני. עם כיבוש יוון בידי הגרמנים ביוני 1941 הצטרף אררה למחתרת היוונית שפעלה נגד כוחות הכיבוש וסיפק מזון ותרופות ללוחמי המחתרת, תחת השם הבדוי "אלכס".

ב-24 במרץ 1944 נעצר אררה על ידי המשטרה החשאית הגרמנית ונשלח למחנה ריכוז ביוון, עד לשליחתו ב-2 באפריל למחנה ההשמדה אושוויץ. עם הגעת המשלוח למחנה, נבחר אררה ביחד עם קבוצה של כמאה יהודים יוונים נוספים להחליף צוות של אנשי זונדרקומנדו שנשלח להשמדה זמן קצר לפני כן. אררה צורף ליהודים שעסקו בפינוי תאי הגזים והעברת הגופות למשרפות.

"ביום שבו צולמו התמונות חילקנו בינינו את המשימות", סיפר בעדותו אלטר פיינזילברג, חבר בצוות הזונדרקומנדו של קרמטוריום 5, שבו היה חבר גם אררה. "חלק מאיתנו הוצבו כשומרים המשגיחים על הצלם. במילים אחרות, התפקיד היה להתריע אם מישהו שלא הכיר את הסוד השמור מתקרב, ומעל לכל אם יש בסביבה אנשי אס.אס", תיאר פיינזילברג את הרגעים המתוחים. "לבסוף, הרגע הגיע. התאספנו כולנו בכניסה המערבית לתא הגזים, לא ראינו כל איש אס.אס במגדל השמירה הצופה אל עבר האזור לא אדם אחר בסביבה. אלכס, יהודי יווני, הוציא במהירות את המצלמה ולחץ על כפתור הצילום כשהוא מכוון לעבר חברי זונדרקומנדו אחרים שעסקו בשריפות ערימת גופות בחצר".

אררה (צילום: אתר רשמי, ללא)

למרות שהחוקרים טרם הצליחו לאמת באופן ודאי את זהותו של "אלכס" הצלם, מרביתם מייחסים אותה לאררה שהיה במקום באותם זמנים. אררה ניסה לברוח מהמחנה ב-12 באוגוסט 194. בזמן שהוא ואסירים נוספים פינו את עפר הנרצחים לנהר הסמוך, היכה אררה שני שומרים באת חפירה והצליח להימלט. כעבור יומיים נתפס אררה והוצא להורג, וגופתו נתלתה על שער הכניסה למחנה כדוגמה לשאר האסירים.

פיינזילברג סיפר בעדותו כי תמונה נוספת צולמה מהצד השני של המבנה, באזור המיוער בו התפשטו הנשים שהגיעו במשלוח שיועד להשמדה. לפי עדותו, המצלמה נראתה כמו מצלמת "לייקה" גרמנית ונשמרה בתוך שלי בידי אסיר אחר ששמו היה שמולבסקי. אותו אסיר העיד כי אררה צילם את התמונות במרווח של כ-30-15 דקות האחת מן השנייה. מנגד, חוקרים אחרים טוענים כי זוויות הצל בתמונות מעידות על פער זמנים גדול יותר בצילום תמונה אחת לשנייה, דבר המעיד לטענתם על כך כי בכולן מופיע אותו טרנספורט של יהודים, לפני ואחרי רציחתם.

הדרך שבה הגיעו המצלמה וסרט הצילום לשטח המחנה ולידיהם של אנשי הזונדרקומנדו טרם התבררה במלואה. ההנחה הרווחת היא כי המצלמה נמצאה בין חפציהם של יהודים שהגיעו למחנה והושמדו זמן קצר לאחר מכן. סרט הצילום הוברח מהמחנה בתוך שפופרת משחת שיניים על ידי האסירה הלנה דנטון שעבדה במזנון של אנשי האס. אס ואליו צורף הפתק שיועד לחברי המחתרת הפולנית. סרט הצילום הגיע לחברי המחתרת לקראת סוף חודש ספטמבר, חודשים ספורים לפני שחרור המחנה בידי הצבא האדום.

שריפת גופות בחצר המשריפה, פתח הכניסה לתא הגז נראה בשולי הצילום (צילום: אתר רשמי, ללא)

"כדי לזכור - עלינו לדמיין", אמר ניצול אושוויץ פיליפ מילר. הקרב על שימור זכר השואה ופשעי הנאציזם החל כבר כשקרו הזוועות עצמן, ויהודים לא מעטים נאבקו על תיעוד קורותיהם באותן שנים. ב"אלבום אושוויץ" - מקבץ של כ-200 תמונות שצולמו בעיקר בזמן הסלקציה עם ההגעה למחנה - מתועד תחילת תהליך ההשמדה מבעד לעדשת הגרמנים. חברי הזונדרקומדו ואנשי המחתרת הפולנית שלקחו חלק בצילום והעברת התמונות ביקשו לתעד בכל מחיר את הזוועות ללא סינון והסתרה, למען ידעו כולם על מעשי הרצח.

התמונות מתארות את המציאות היומיומית שבה אף אחד לא האמין. "קריאה על זוועות השואה הופך אותן למשהו שלעיתים קשה להאמין בו", אומרת פרציסקה רייניגר, שחקרה את תמונות הזונדרקומנדו. "ארבעת התמונות מנפצות את השקר ואת ניסיון ההסתרה, את הניסיון לתאר את אושוויץ כמשהו שלא ניתן להעלות על הדעת, בהיעדר תיעוד ממשי מההשמדה השיטתית".

ארבע התמונות ששרדו מתארות יותר ממה שניתן לראות במבט הראשון בהן. המרד של אנשי הזונדרקומנדו, שפסקו מעבודת ההשמדה וביקשו לצלם, קדם בחודשיים למרד הממשי שבו השתתפו מאות אסירים במחנה והסתיים ברציחת רובם. הזווית העקומה, חוסר המיקוד והצילום המהיר מפתחו של תא הגז מספרים על החשש ועל התעוזה הגדולה שנדרשה מאותם יהודים שניסו לתעד ולספר, ולו במעט, על החיים והמוות מעמקי הגיהנום שנקרא אושוויץ.

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully