החלטת הממשל האמריקני החדש, בראשות ג'ו ביידן, להקפיא את עסקת מכירת מטוסי F-35 לאמירויות אינה צריכה להפתיע: לא רק שמדובר בצעד הגיוני של ממשל שמבקש לבחון החלטות של הממשל היוצא, כי אם גם החלטה שמאפיינת את קו החשיבה של הנשיא החדש. למעשה, כבר בתחילת דרכו כסנאטור צעיר, התנגד ביידן לעסקת מכירת מטוסי F-15 מארצות הברית לערב הסעודית בשנת 1978, בימי הממשל בראשות הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר.
הסנאטור הצעיר ממדינת דלאוור הקטנה, רק בן 36, היה ממובילי המתנגדים לאותה עסקה. הוא נמנה אז על חברי ועדת החוץ של הסנאט ונחשב ידיד ישראל, והתריע מפני פגיעה אפשרית במאזן הכוחות במזרח התיכון, לרעת ישראל. יותר מ-60 סנאטורים היו מוכנים לחתום אז על מכתב התנגדות לעסקה, אבל לבסוף ביידן כלל לא נדרש לכך, משום שהנשיא קרטר בחר שלא להביא את העסקה לאישור הקונגרס.
עוד בוואלה!
שלוש שנים אחר כך עלה הנושא פעם נוספת לסדר היום, ובעוצמה גדולה יותר. הפעם היה זה הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, שביקש לקדם עסקה גדולה יותר, במסגרתה תמכור וושינגטון לסעודים מטוסי F-15 שגם יכללו תוספות טכנולוגיות המקנות יכולות התקפיות שונות, שלא הובטחו לסעודים שלוש שנים קודם לכן.
אולם, מה שהדאיג את ישראל יותר מכך הייתה העובדה כי העסקה העתידית עמדה לכלול גם מכירת מטוסי ביון מדגם "איווקס" (AWACS). ממשלת ישראל, בראשות מנחם בגין, יצאה באופן נחרץ נגד המכירה, וההתנגדות הרועשת למות התעקשותו של רייגן לממש את העסקה גרמו למשבר ביחסים בין המדינות. בניו יורק טיימס כתבו אז ש"נשתררה צינה ביחסי ישראל-ארצות הברית".
"מלחמה עקובה מדם" עם הממשל
בראיון רחב שהעניק הסנאטור ביידן במאי 1981 לכתב עיתון "דבר" מרדכי ברקאי, הוא דיבר בהרחבה על התנגדותו הנחרצת לעסקה. הוא אמר כי גם אם הממשל יציע לישראל מחוות שיביאו אותה להסיר את התנגדותה, הוא עדיין ימשיך להתנגד למכירה.
עבור ביידן, היה מדובר במאבק חשוב מאוד, והוא הבהיר כי יילחם בכל כוחו נגד העסקה. באותו ריאיון הוא אמר כי על הממשל להבין כי "מדובר במלחמה עקובה מדם. אפילו (אם) ינצחו. אבי לימד אותי, שגם אם מישהו תוקע בך מכות כשאתה בכיתה ו', עליך להסביר לו שיש לזה מחיר. הוא יכול להשאיר לך פנסים בשתי העיניים, לשבור לך שן ולמחוץ לך את האף, אבל אתה תדאג שהוא יצא לפחות באף שבור. הדין הזה חל ביחסים עם הממשל".
לטיעונים שהעלה בעבר נגד מכירת מטוסי הקרב לריאד, הוסיף כעת ביידן טענה נוספת: הוא הסביר כי אותה עסקה לא תפגע רק בישראל - אלא גם תזיק לערב הסעודית. לדבריו, במשך השנים לא היה לסעודים מה להציע למדינות ערב שנלחמו בישראל, והיא אמרה לאותן מדינות: "אנו איתכם, היינו רוצים לסייע לכם, תמיכתנו המוסרית נתונה לכם וגם תמיכתנו הכספית" - אבל מכיוון שלא היה לה מה להציע, נותרה ערב הסעודית כצופה מהצד. כעת, כשהאייווקס יהיה בידיה - טען ביידן - היא לא תוכל להמשיך ולהימנע מהדרישה שתגיע אליה בשעת מלחמה להצטרף באופן פעיל למאבק נגד ישראל.
הוא גם הביע חשש מפני הפיכה שתתחולל בערב הסעודית בהובלת גורמים מתימן, סוריה, עיראק או גורמים פלסטיניים פנימיים, שבה יצליחו אותם כוחות להשתלט על המטוסים. במצב כזה, "הסובייטים עלולים להשיג גישה לאיווקס", הזהיר ביידן. "אינני מוכן להשלים עם הסיכון הזה".
ביידן אמר אז כי הוא אמנם סבור שהנשיא רייגן מחויב לישראל ולא רוצה לפגוע בה, אלא שהוא מבין מעט מאוד במדיניות חוץ. אותם קולות שהיו קיימים תמיד במחלקת המדינה ושטענו כי ארצות הברית נוטה יתר מדי לטובת ישראל, טען ביידן, זוכים כעת תחת ממשל רייגן להצלחה. לכך הוסיף את החשש הגובר בממשל מפני הרוסים, חשש ש"הוציא את ישראל ממוקד המדיניות האמריקנית במזרח התיכון והכניס במקומה את הנפט ואת הביטחון הבין-לאומי כנגד הרוסים". לאווירה זו הצטרפו, לדבריו, "גנרלים הלהוטים למכור נשק, בצירוף בעלי אינטרס עצמי במכירת נשק".
הריאיון של ביידן ל"דבר" נערך חמישה חודשים לפני ההצבעה בסנאט. כדי להמחיש עד כמה הוא מתנגד לעסקה הוא אמר כי "לו הייתי ראש הממשלה [של ישראל] במקום הסנאטור ביידן - הייתי מתקשה מאוד לעמוד בפני הפיתוי לתת הוראה לגנרלים שלי: 'הפילו את הצרה המעופפת הזאת. מה יש לה לעשות מעל הגבול שלי?'. אדם בר-דעת, כנהוג לומר אצלנו, יסיק: הופעת האיווקס בגבולי היא מבוא לקראת - או אמצעי התגוננות מפני - מלחמה נגד מדינתי. וכך עלולים הדברים להידרדר ולהגיע למצב שאין הדעת סובלתו: הנשק מתוצרת ארצות הברית יפיל את אמצעי העקיבה המתוחכם ביותר של ארצות הברית".
למרות ההתנגדות, רייגן ניצח בסנאט
ביידן הביע אז ביטחון כי העסקה תיפול. אמנם, בסנאט היה רוב ברור נגד מכירת המטוסים לערב הסעודית. אפילו ביום שלפני ההצבעה, באוקטובר 1981, כמעט לאף אחד לא היה ספק בכך. ואולם, הנשיא רייגן הטיל את כל כובד משקלו, במה שהפך להיות מאבק על יוקרתו. 52 סנאטורים תמכו לבסוף בעסקת הנשק, ו-48 התנגדו לה - והעסקה, בשווי שמונה מיליארד וחצי דולר, יצאה בסוף אל הפועל.
בישראל הביעו אכזבה מאישור העסקה. בגין כינס ישיבת ממשלה מיוחדת ובקרב השרים הייתה תמימות דעים כי ההחלטה האמריקנית היא בעלת משמעות חמורה ותיצור מצב ביטחוני חדש באזור. בהודעת הממשלה נאמר כי "סכנה חדשה, חמורה, קמה לישראל". בניסיון לפייס את ירושלים, רייגן הבטיח סיוע צבאי לישראל כדי לשמור על עליונותה הצבאית.