סצינת הסיום של ממשלת נתניהו-גנץ כל-כך סמלית, כאילו נכתבה בידי תסריטאי מחונן ויצירתי. ממשלת החירום שהוקמה כדי להילחם בקורונה התפרקה בדיוק כשהגיע החיסון שמסמן את נתיב היציאה מהמשבר, ובעוד ראש מהממשלה בנימין נתניהו קיבל חיסון בפריים טיים לעיני כל האומה - שר הביטחון בני גנץ העביר את רוב השבוע הרחק ועמוק בבידוד.
שנתיים אחרי שנכנס לפוליטיקה בקול תשואה רמה והפך להבטחה הגדולה של גוש המרכז-שמאל, ושמונה חודשים אחרי שפירק את כחול לבן כדי להשיק כוסות יין עם נתניהו בבלפור, חלום ראשות הממשלה נגוז סופית, מפלגתו מתפוררת ומתפרקת, והסקרים מבשרים על התרסקות אל מתחת לאחוז החסימה. מ-36 מנדטים לחמישה מנדטים בשנתיים, ועוד בבידוד - חתיכת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
לקריאה נוספת בנושא בחירות 2021
גנץ לא היה לבדו בבידוד: משרד הבריאות גזר על כמחצית מחברי כחול-לבן להסתגר בבתיהם ולנהל את השבוע הפוליטי הכי דרמטי בחיי המפלגה דרך שיחות זום, לאחר שח"כ הילה שי-וזאן אובחנה כחיובית לקורונה. כך הם חמקו מהשידורים החיים מקומת הממשלה בכנסת בשעות הגורליות שלפני הפיזור, ולא נאלצו להתמודד עדיין עם השאלות הקשות והרגישות על תכניותיהם העתידיות.
כולם מחכים למוצא דברו של גנץ, שצפוי לצאת מבידוד בסוף השבוע ולהכריז שהחליט להתמודד בראשות כחול-לבן גם בבחירות הבאות. אלא שהשתלשלות האירועים הסוערת שקדמה לפיזור הכנסת השאירה את המפלגה מסוכסכת ומפולגת מאי פעם. ממש לא ברור איזו מפלגה תישאר איתו ואם יש בכלל ביקוש למוצר שהוא רוצה להמשיך לשווק.
הנפילה של גנץ עשויה להתברר בעתיד כטראגית עוד יותר, לנוכח העובדה שברגע האחרון, המוטציה כמעט הצליחה להביא לו את הרוטציה. החשש של נתניהו מקורונה חדשנית וקטלנית גרם לתבהלה של פשרות ביום שני בלילה, כמה שעות אחרי שגנץ העביר רשימת דרישות כתנאי להמשך המשא ומתן.
אחרי ימים של שיחות על גחמות משפטיות ודרישה לקבל זכות וטו על המינויים של שר המשפטים אבי ניסנקורן, נתניהו הסכים למתווה שהיה אמור להבטיח תקציב מדינה ואפילו את העברת הרוטציה במועדה. אבל זה היה בדקה ה-90, לפני הכתוביות. סוף העלילה כבר הוכתב בידי שחקני המשנה, גדעון סער ויאיר לפיד, שניצחו על מקהלת הח"כים המורדים בכחול לבן ובליכוד שהפילו את החוק שהיה דוחה את פיזור הכנסת, ונותן עוד 24 שעות לשיחות או פריצת דרך.
האשם העיקרי באסון
נתניהו נזכר מאוחר מדי - אבל גנץ לא עשה שום דבר בשביל לעצור את כדור השלג. הנעדרת המרכזית והקריטית באירוע הייתה תחזוקה פוליטית פנימית בסיסית. שלושת הח"כים המורדים של כחול לבן - אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע - לא הגיחו בהפתעה מוחלטת מהחניון כמו מיכל שיר, המקורבת לסער.
כבר מחודש אוקטובר היה ברור שמתגבש מחנה מיליטנטי שמתנגד לכל פשרה. גנץ לא זימן אותם לפגישה אישית כדי לרכך את רוחם הלוחמנית לקראת הימים המכריעים במשא ומתן והכחיש והסתיר מהח"כים והשרים שיש התקדמות בשיחות. ניסנקורן למד מהתקשורת שחיים רמון נושא ונותן מטעמו על תנאי וגבולות משרתו, ובמקום לקרב אותו, מקורביו של גנץ נכנסו לקרב תדרוכים נגדו. רק ביום שני אחרי הצהריים, אחרי שכל הפרטים כבר פורסמו בהדלפות חלקיות ומגמתיות, הוא כינס את הסיעה לעדכון מסודר.
גנץ פגוע ומאוכזב, במידה רבה של צדק, מחוסר הנאמנות של שלישיית המורדים, שלא הייתה נכנסת לכנסת בלעדיו והמרתה את פיו ברגע גורלי ומכריע - אבל האמת היא שהוא היה יכול לנטרל אותה בקלות גדולה מאוד. אם הוא היה משגר שלושה-ארבעה ח"כים למליאה להצביע בעד ההצעה לדחיית פיזור הכנסת, הרוב היה מובטח, והמשא-ומתן היה נשאר בחיים. במשך כל הפיליבסטר של ח"כ יצחק פינדרוס, הפצירו בו לעשות את זה, כדי לא לסגור את החרך היחיד שבכל זאת אולי יביא אותו יום אחד לבלפור, עם קצת מזל, במקום ללכת לבחירות שסופן נראה עגום ומר. הוא בחר שלא. גנץ אולי מאשים אחרים, אבל כמו גיבור טראגי קלאסי, הוא האשם העיקרי באסונו.
מבצע שיקום הרואי
למרות שהסקרים מראים שכחול לבן מחשבת את קצה לאחור, גנץ עדיין לא מוכן לנתיחה שלאחר המוות, והוא נערך למבצע שיקום של דמותו ותדמיתו. "הוא נמצא בסוג של הכחשה, הוא לא מבין את גודל הטעויות שהוא עשה והדברים שהוא יכול למנוע", אומר אחד מאנשי כחול לבן.
בימים האחרונים גנץ ערך שיחות והתייעצויות עם מקורביו ונאמניו, ומיפה את חברי המפלגה כדי לוודא שיש עדיין לו מסה קריטית של תומכים כדי לצאת איתה לדרך לקמפיין. יש חבורה נאמנה שתגבה אותו בכל החלטה ותמשיך איתו קדימה כך או אחרת - שכוללת בין היתר חילי טרופר, מיכאל ביטון, אלון שוסטר, עומר ינקלביץ' ומירב כהן. את המורדים זמיר, שפע וחיימוביץ', מן הסתם, הוא יגרש לחפש אחר בית פוליטי אחר, וחלק מהח"כים כבר מזמן עמוק במגעים והתמקחויות. כך לדוגמה, השר יזהר שי כתב השבוע לפעילים שהוא "מתכוון להמשיך במסע", רק שממש לא בטוח אצל גנץ. גם ככה אין לו הרבה מקומות ריאליים להבטיח.
האתגר העיקרי של גנץ הוא לשמר איזושהי צמרת למפלגה. ניסנקורן מחזר ומחוזר ביש עתיד, במפלגת העבודה, ובמפלגה החדשה של חולדאי, כולן מפלגות עם מניות מבטיחות יותר מזו של גנץ בבחירות הקרובות. שר החוץ גבי אשכנזי, ששמר על שתיקה בחודשיים האחרונים, שוקל גם הוא את צעדיו ומתלבט אם לפרוש כליל או להקים מסגרת פוליטית משל עצמו, במטרה להשתלב באחד החיבורים הפוליטיים שיקום במרכז-שמאל עד לסגירת הרשימות בעוד חודש וחצי. עזיבה של שניהם, או של כל אחד מהם בנפרד, תפגע בניסיונות השיקום ההרואיים של כחול לבן, ותקרב אותה אל סוף טראגי ומוחלט.