שנץ באוסטריה ומחשופים באוקטוברפסט: רגע לפני הפיצוץ

חלק ראשון: למה טסתי לשבועיים באירופה עם גבר זר?
חלק שני: דייט במסיבת מין בברלין

שבועיים בחו"ל עם גבר זר הם פורמט מנצח לדייט שלישי. בדייט הראשון אתם מכירים, בדייט השני אתם עושים מה שפעם היה נהוג לעשות רק בדייט השלישי, ואז - שבועיים בחו"ל. אין דרך טובה יותר להכיר אחד את השני מחיפוש בן שעה וחצי אחרי האוטובוס שייקח אתכם מפראג למינכן. לא נשברתם למרות שטעית לכל אורך הדרך? הוא לא נופף בזה והפך לנרגן? הוא חיבק אותך כשמצאתם את התחנה והרגשתם כאילו ניצחתם במרוץ למיליון? זה לוקח כל דייט בכל בר שתוכלו לחשוב עליו. אם יש פה מפיק גדול שרוצה להפוך את הרעיון הזה לריאליטי, אפשר למצוא אותי בטוויטר. "דייט שלישי באירופה" נשמע כמו משהו שיעיף את הפריים טיים.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אבל שברון הלב הראשון של הטיול הזה לא איחר להגיע. במלון הוא אומר לי שהוא בכלל לא מבין מה זה אומר כשאני אומרת לו שאני אוהבת אותו. הוא שואל אותי איך, אחרי זמן כל כך קצר, אני יודעת להגיד מילים כאלה. ועוד הוא הוסיף שבשבילו נדרשת לפחות שנה עד שהוא יכול לדעת אם הוא אוהב או לא. אחר כך העזתי לשאול אותו אם הוא מרגיש כלפיי משהו. הוא ענה "כן" ואני החלטתי שזו דרך טובה לסיים את הערב. עוד מילים רק יהרסו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא אמר לי משהו שרומז שנכנסתי לו ללב. עד עכשיו כל המחמאות שלו היו בשאלה: "מי יפה שלי? מי חכמה?". התשובה נשארה ריקה באוויר, כי גם לי יש גבולות. אבל זו גם הייתה הפעם האחרונה ששאלתי את השאלה הזאת וקיבלתי תשובה חיובית.

אנחנו נוסעים לאוקטוברפסט במינכן. כי כל מי ששמע שאנחנו במינכן, ושאוקטובר, צעק עלינו: "אתם לא יכולים לפספס את האוקטוברפסט!". חמושים בתחושת "רק שלא נחמיץ את מה שאמור להיות חוויית הבירה המסעירה ביותר בחיינו", אנחנו יוצאים בעקבות ההמון הבווארי. החצי הגברי של ההמון הבווארי שיכור והולך מכות, נגרר על המדרכה הרטובה על ידי מאבטחים. החצי הנשי של אותו המון עומד מנגד, לבוש בבגדים מסורתיים.

הוא, שהחוויה בגרמניה זימנה לו עד עכשיו בעיקר איברי מין גבריים, זוכה לראות כעת את המחשופים העשירים והמרשימים ביותר ביבשת האירופית. אני, מתבאסת שמכל הבגדים לבשתי סוודר. אנחנו, שעומדים מחוץ לאוהלים שבתוכם אלפי גרמנים אוחזים בכוסות ענק של בירה, לא מצליחים להיכנס.

התור והצפיפות בכניסה כל כך מבלבלים, שכשהוא לוחש לי "מאמי בואי", ואני מבינה שמכל האנשים באוקטוברפסט הוא מצא את הגרמני שבעבור 20 אירו יכניס אותנו בכניסה צדדית. ברגע הזה ברח לי - "שתדע לך שאני מתה עליך". האדרנלין מחוויית השוחד המפוקפקת לא תאם את העובדה שחצי שעה אחר כך נכנס לאוהל כל מי שהיה מעוניין בכך, אבל בשביל סיפור טוב היה שווה לבזבז גם את 20 האירו האלה.

בגלל שהמקומות שאסור להחמיץ הם בכלל לא העיקר בטיול שלנו באירופה, גם החוויה באוהל הענק באוקטוברפסט לא נרשמה כשיא מסעיר. כשיצאנו ממנו עלינו על מתקנים, אכלנו תפוח אדום מסוכר, ורבנו עם מוכר נקניקיות שכמעט זרק עליי לחמנייה שסירבתי לאכול. אם היינו קומדיה רומנטית, זו הייתה הסצינה שבה אתם צופים וחושבים "אלוהים, כמה קיטש, במציאות זה בחיים לא היה קורה". לעזאזל, יש לנו עכשיו תמונות זוגיות מרכבת שדים. יותר נדוש מזה והוא היה שולף טבעת בזמן שאנחנו על הגלגל הענק.

בשלב מסוים כבר אי אפשר לראות אפילו כיכר נוספת אחת. עוד כנסייה אחת ואני הופכת לפסל של ישו הצלוב. נקניקיות אנחנו גם ככה לא אוכלים, לשתות אני אוהבת, אבל אני עדיין שומרת על פאסון מולו, והוא לא אוהב אנשים שמרגישים שהם צריכים לברוח מעצמם. צירוף המשתנים האלה גורם לנו להימלט מהאספלט לטבע האוסטרי. עוד שעות שמתבזבזות על ניסיון למצוא איפה אנחנו ישנים הלילה, עוד שעות של נסיעה ברכבת שבהן הוא שם את היד על שלי, ומציף לי את הלב, ובסוף אנחנו מגיעים לעיירת הסקי האוסטרית סיפלד.

החודש הוא אוקטובר, השלג עוד רחוק, וכל מה שיש בסיפלד בסוף השבוע שבו הגענו אליה הוא זרזיפים של גשם וקור מקפיא עצמות. הימים שבילינו בה הולידו את המושג "שנץ אוסטריה", על שום שכל מה שעשינו באוסטריה היה לשנוץ. זאת אומרת, הוא ישן. אני הלכתי לסופר וקניתי מוצרים לארוחת שבת. באוסטריה שיחקנו בבית.

הצימר לא מאוד מפנק. בית שאפשר לדמיין שהיינו יכולים לגור בו ביחד, אם היינו מוותרים על תל אביב לטובת כלום ושוקו חם. בסיפלד מצאתי את עצמי תוהה מה יקרה אם אני אעמוד ואבשל לנו ארוחת ערב. זה יכניס אותי לתפקיד "האישה שמבשלת לנו ארוחת ערב" גם אם מערכת היחסים הזאת תמשיך לנצח? שקשוקה, סלט ובקבוק יין אחר כך, אני מנסה לדחוק הצידה את מחשבות המגדר שתקפו אותי. רגע לפני שאנחנו מתיישבים לצפות ב"אולפן שישי", כן, מאוסטריה, הוא עושה כלים. מחשבות המגדר שתקפו אותי קצת נרגעות. וגם ככה לא היה סיכוי שנוציא את עצמנו לכפור ונחפש מסעדה אוסטרית לכלות בה את רעבנו.

בבוקר למחרת הוא המשיך את מסורת סיפלד ותפס תנומה, בזמן שאני מטגנת לנו פרנץ' טוסט, ואנחנו ממשיכים לשחק בזוג שגר ביחד בבית באוסטריה. הוא קם, מכין לנו כוס תה, אנחנו אוכלים לאט, ישנים לאט, יוצאים לסיבוב בגשם, ומחליטים לעשות ביחד קניות בסופרמרקט. הפעם הראשונה שלנו בסופר ביחד. החוויות הגדולות של הטיול אף פעם לא מתרחשות באתרים תיירותיים שחייבים לבקר בהם.

מהסיבוב ביחד אני לומדת שהוא אוהב בננות וחמוצים, ושהשנץ האינסופי שהכנסנו את עצמנו אליו הפך אותנו לרקובים. אז אנחנו קונים מצרכים ומתכננים עוד ארוחת ערב מתכרבלת. אני מבשלת את הספציאליטה שלי: "פסטה ברוטב עגבניות". ולקינוח אנחנו רואים סרט בנטפליקס. הפעם הראשונה שלנו עם סרט בנטפליקס. טוב נו, חצי סרט.

אנחנו כבר בחצי השני של הטיול, והמשפט "אני לא רוצה לצאת מהבועה שלנו" מתחיל לעלות לי במוח יותר ויותר - ונשפך בתחינה כלפיו. ועם המחשבות על הבועה המתנפצת, זוחלים גם ההרהורים על היום שאחרי. הוא לא רצה שנגדיר את היחסים בינינו לפני שנסענו, והוא לא רצה להגדיר אותם גם אחרי שנסענו. ואני, אני עורכת חדשות, אני לא מכירה עולם שאין בו כותרות. אבל בשבועיים באירופה הוא סגר את ההתרעות מכל אפליקציות ההיכרויות. אין קיופיד, יש רק שני אנשים שבקושי מכירים אחד את השני, והחליטו לנסוע ביחד לשבועיים באירופה. אני מנסה למצוא סימנים בכל החוויות שאנחנו עוברים, אבל מפחדת להרוס את האיזון הנהדר שמצאנו.

המשוכה הבאה ניצבת בפנינו מחוץ לתחנת רכבת בעיירה האיטלקית בולצנו. הוא נחוש למצוא מונית שלא תעקוץ אותו במחיר, אני ממש מתעקשת לישון בכפר נידח בדולומיטים. השעות הולכות ונוקפות, אני יושבת מיואשת על הרצפה. העקשנות שלי נלחמת ראש בראש בעקשנות שלו, והשקיעה, ואיתה הידיעה שאין לנו איפה לישון הלילה - הולכות ומתקרבות. לי יש חלום לראות פרה, ואני לא מוכנה לוותר עליו, ולו יש חלום למצוא נהג הגון שייקח אותנו, והוא לא מוכן לוותר עליו.

אם היינו במערכת יחסים ארוכה, היום הזה בטוח היה נגמר בפיצוץ של "למה אתה תמיד" ו"את יודעת שאני שונא". למזלנו, נהג מונית שהוא רק חצי-רמאי לקח אותנו לחווה המקסימה ביותר בגבול אוסטריה-איטליה, ואי הנעימות וחוסר ההיכרות הצילו אותנו. אבל כמה ימים אחר כך גיליתי שמה שאני מנסה בכל כוחי להסתיר בדולומיטים, התפרץ כמו הר געש במילאנו.