הפועל שוב מסריח?

על פניה, נראית עסקת הרכישה של הפועל ת"א בכדורסל מהלך מנצח לשני הצדדים. לקבוצת הכדורסל עצמה, שחרחורי הגסיסה שלה העלו עוויתות כאב על פניו של כל אוהד כדורסל אמיתי, מדובר בזריקת חמצן. לקבוצת הרוכשים, נדמה שמדובר בהשקעה שפויה שטווח הסיכון שלה אינו גדול במיוחד.
כמה כסף מושקע כבר בכדורסל הישראלי בשנות האלפיים? כמה כבר בליגה השניה? אולם בכל זאת, משהו טורד את המנוחה. כמו זמזום בלתי פוסק, או שמו של מישהו שבדיוק חמק מהזיכרון, כך גם כאן, משהו אינו מסתדר. בטרם נפצח כולנו בקריאת "ובא גואל לכדורסל בישראל", מתבקשות מספר שאלות הכרחיות ליישוב המחשבה בטרם היא מתרגלת לרעיון, שהפועל ת"א בכדורסל עומדת לשוב ולמלא את חיינו בקול משק רשתות.

מותה של הפועל ת"א הוכרז ברגע בו נפחה את נשמתה הלאומית. אחרים יצביעו על תאריך הצטרפותו של קפטן אייזנברג לרפסודה האדומה, כיום בו יצאה למסע ממנו לא תשוב. אולם על דבר אחד אין חולק: יותר מדי זמן ארך למותג מספר שתיים בכדורסל הישראלי למצוא בעלים.
דבר אחד ברור – אייזנברג היה האיש הלא נכון, במקום הכי גרוע להיות בו. במידה מסוימת, ניתן לחוש עליו רחמים. הוא הרי סבל יותר משנהנה בתפקיד. אם אמנם כך, מדוע נאחז בחישוקי הסלים כל-כך הרבה זמן? ויותר מעניין: מדוע בחר דווקא עכשיו להרפות?

לא אחת הצהיר שאול אייזנברג כי הפועל היא נטל כלכלי ורגשי וכי ביום בו יופיע הקונה בעל פנקס הצ'קים הלבן, ימסור את הקבוצה בלב חפץ. שירים רבים של אריק איינשטין הושמעו ברדיו מאז וקבוצות רוכשים לא מעטות (לפחות על שלוש – פורסם) התכוונו לעשות את המעש. אך ראה זה פלא: חפץ הלב נהפך לקשיות עורף והקשיים הכלכליים הפרטיים התגמדו אל מול אהבת הפועל. בכל מקרה, מיסטר אייזנברג המשיך למשול בכיפה.

ארבע שנים חלפו והנה נפל הפור: קבוצת רוכשים המורכבת מעו"ד צבי חפץ ובעיקר מאיל העיתונות הרוסי – ולדימיר גוסינסקי, החליטה להרים את הכפפה. מיליוני שקלים הובטחו, כותרות נמרחו על שערי מדורי הספורט, והחשוב מכל – קפטן אייזנברג עדיין סמוך אל תא הפיקוד, גם אם לא אל ההגה.

שמו של גוסינסקי, שאחוזי השליטה שלו ב"מעריב" אינם סוד, לא הובא מעולם בהקשר ספורטיבי. תעלומת העניין כיצד זה שהוא, דווקא הוא, הצליח להציע לאייזנברג את ההצעה לה לא יכל לסרב, בעינה עומדת. עניין ספורטיבי ועסקי גרידא, הלא כן? או שמא איננו מכירים את כל הפרטים?

כולנו מכירים ומבינים את תפקידה המכריע של עיתונות הספורט ביצירת עניין סביב קבוצה. במקרים רבים, עורכי מדורי הספורט יכולים לחבור כאחד ולמלא את אצטדיון רמת-גן, או לחסל ענף לחלוטין, מפאת היעדר כיסוי. למעריב ולהפועל ת"א יש היום אבא משותף. כיצד יסקר "מעריב" את הקבוצה? זמנים יצטרכו לומר. מדור הספורט של מעריב יספר.

בכל מקרה, הצלחת המהלך תלויה רבות בשיתוף הפעולה של מדורי הספורט. עלינו, הקוראים, תהיה מוטלת המשימה לקרוא את כיסוי הפועל ת"א, במעריב, בעיניים ביקורתיות. מדור הספורט של מעריב הוכיח עד כה כי הוא מסוגל לעמוד בפני משימות לא פשוטות. מעניין כיצד יתמודד עם זו.

דובראש? אמסלם? מה בנוגע לפרביס שורט, לבארי ואולי, בכלל, נחזיר את חיים חזן לחיים אדומים? מעניין אם רמי גוט בכושר קליעה.
נראה שמאחורי המסע להשבת נכסיה הסמליים של הקבוצה מסתתרת לא מעט ציניות. בסופה של הדרך, לא דובראש ולא אמסלם יהפכו את הקבוצה למניה מניבת תשואה עבור המשקיעים החדשים. אולם למישהו שם למעלה חשוב מאוד להראות שהפועל שבה להיות... ובכן... הפועל. בינתיים אין סכנה לקופות באוסישקין וגם סיירות התנועה של מרחב ירקון יכולות להמשיך ולדומם מנועים. הבהלה לאדום עדיין לא התחילה. למרות שמישהו מנסה ליצור את הרושם. (כתבה על דובראש במוסף "הארץ"? דורון ג'מצ'י לא זכה לכבוד. גם לא מייקל ג'ורדן. רדאנקו דובראש? מוזר).

אסתכן בהימור: לא כל-כך מהר. הנה הימור נוסף: אולי בכלל לא, לעולם לא.
ולשאלה הבלתי נמנעת: אם כך, על מה כל המהומה? - תשובה: התקשורת אשמה בכל.
שאלה: האם רק היא? - תשובה: לא בדיוק.
שאלה: האם הכל שקוף וגלוי בכוונות הרוכשים החדשים? - תשובה: דבר אינו שקוף.
שאלה: מתי ייהפך שאול אייזנברג להערה בהיסטוריה של האדומים? - תשובה: כשישתלם לו.
שאלה: האם מדובר בניסיון כן להחיות את הפועל ת"א? - תשובה: יכול מאוד להיות. אבל משהו אומר לי שהדבר ידמה יותר להתעללות בגופה מאשר להקמתה.
שאלה: האם אוהדי הפועל ת"א יעברו על כך בשתיקה? - תשובה: ואם יצעקו, מישהו ישמע?
שאלה: האם נאחל להפועל ת"א שיבה זריזה לשפיץ הכדורסל הישראלי והוכחת רושם טור זה כאידיוט גמור? - תשובה: אמן סלה. אמן כן יהי רצון. אבל קיימת גם אפשרות אחרת. ואל תגידו שלא הזהירו אתכם מראש.

בינתיים, השתמשו במטהרי ריח. ריח רע עומד באוויר.