פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      150 שנה להקמת תעלת סואץ

      צילום: GettyImages

      היום לפני 150 שנה נחנך אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים בהיסטוריה, תעלת סואץ. רק הולם שהוא נחנך במצרים, ערש הפלא היחיד משבעת פלאי עולם שעומד עדיין על תילו, וגם העתיק מכולם, הפירמידה הגדולה בגיזה.

      למעשה, כבר בתקופת הפרעונים החלו לחשוב על הפרויקט הזה. הרי אנשי מצרים ראו בתוך ארצם שלהם כמה קצרה הדרך בין הים התיכון לים סוף. תעלות נבנו מאז ומעולם, אמנם לא בקנה מידה כזה אבל הפרויקט לא שרד והתעלות נסתמו בחול.

      יורשיהם של הפרעונים במצרים, שליטי האימפריה הרומית שהשתלטה על הממלכה הקדומה במלחמת אזרחים בתוך רומא, בין אוקטביאנוס אוגוסטוס לבין מרקוס אנטוניוס שכרת ברית אסטרטגית אבל גם ברית אהבה עם המלכה האחרונה של בית תלמי, קליאופטרה, השתמשו בתעלות למעבר סירות קטנות אבל תעלה של ממש לא קמה.

      האימפריה הרומית נפלה, הממלוכים, הסלג'וקים, המונגולים באו והלכו. האסלאם בא ונשאר, ותעלה על הסואץ נותרה חלום רחוק. את תחילת מימוש החלום מחדש אפשר אולי לייחס לנסיך פורטוגלי מהמאה ה-15. אנריקה הנווט התחיל את עידן התגליות, כשהפרס הגדול נמצא באוצרות המזרח הרחוק, באיי התבלין ובעושר של סין והודו.

      קברניט ויזם איטלקי ניסה להציע למלכי ספרד דרך חדשה, קצרה להגיע להודו ויגיע לאמריקה ואחרי היבשת החדשה ישתרע האוקיינוס השקט העצום. הדרך מערבה להודו לא תהיה קצרה יותר, אלא ארוכה בהרבה.

      איור של תעלת סואץ, 1869 (אתר רשמי)
      איור של תעלת סואץ, 1869

      משלחות נועזות ינסו למצוא דרך קיצור בצפון הרחוק - המעבר הצפוני מערבי או הצפוני-מזרחי, בים הקרח הארקטי. רבים ימותו בניסיונות למצוא את המעברים המיתולוגיים, שאולי ייפרצו בקרוב סופית עם ההתחממות הגלובלית, אבל זה כבר סיפור אחר. גם כאן התברר שאין דרך לסוחרים להגיע למזרח הקסום. הדרך הייתה ונותרה אותו נתיב מאז ימי ברתולומיאו דיאש וושקו דה גמה: הפלגה דרומה אל קצה אפריקה, לעבור את כף התקווה הטובה ומשם להודו. דרך ארוכה ומסוכנת, אם כי פחות משתי האחרות.

      ואז התעורר החלום העתיק. הדיפלומט הצרפתי פרדינן מארי דה לספס ששירת במצרים ראה את הצורך ואת הפתרונות, בתוך המאה ה-19. יש רכבות, מכונות קיטור, טכנולוגיה. המשימה אפשרית. בגיבויה של ממשלת צרפת הוא קיבל אישור מהפשה של מצרים, שהייתה רשמית לפחות חלק מהאימפריה העות'מאנית והחל במלאכה. במסגרת חברה צרפתית. חפירת התעלה נמשכה עשר שנים - ומיליון וחצי פועלים מצרים עבדו בחפירתה. יותר ממאה אלף מהם מתו במהלך החפירות בעיקר מכולרה.

      עם זאת, המשימה הצליחה ולפני 150 שנה התקיים המשט הראשון בתעלה. בראש המשט ספינה צרפתית, ובה הקיסרית אז'ני, רעייתו של נפוליאון השלישי.

      נושאת המטוסים של ארה"ב "אברהם לינקולן" עוברת את תעלת סואץ, 9 במאי 2019 (רויטרס)
      נושאת המטוסים של ארה"ב "אברהם לינקולן" עוברת את תעלת סואץ

      התעלה קיצרה משמעותית את הדרך בין אירופה לאסיה. לפתע מצרים הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית אדירה, במיוחד למעצמה ימית. בריטניה, כמובן. אבל המניות של חברת תעלת סואץ הוחזקו בעיקר על ידי צרפת ועל ידי שליט מצרים, אלא שהאחרון היה שקוע תדיר בחובות.

      כאן נכנס הגורל בדמות שני יהודים. ראש ממשלת בריטניה היהודי המומר בנג'מין ד'יזרעאלי והברון ליונל דה רוטשילד, נצר למשפחת הבנקאים האגדית, שאגב מימנו בסכומים נכבדים את החברה שבנתה את התעלה. שש שנים בלבד אחרי חנוכת התעלה, החדיב של מצרים נזקק נואשות למזומן והציע למכירה את מניותיו בתעלה. זהו סוף שבוע, הבנק אוף אינגלנד סגור, וממילא הפרלמנט נמצא בחופשה ואין מי שיסמיך את הבנק להוציא את הסכום הנדרש - כחצי מיליארד דולרים, בערכים של היום.

      דיזרעאלי פונה לרוטשילד, המלווה לבריטניה את הכסף. בריטניה משתלטת על התעלה ושבע שנים אחר כך על מצרים כולה, כדי להגן עליה.

      התעלה עוד תככב ביחסי מצרים בריטניה. הלאמת תעלת סואץ בידי נאצר תתחיל את שרשרת האירועים שיובילו למבצע סיני, אותו פיאסקו שישראל הייתה מעורבת בו לצד האימפריות הגוססות, צרפת ובריטניה. ולימים באו מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים. התעלה שותקה ותנועת אוניות חדשה בה החלה רק עם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. לימים חפרה מצרים תעלה נוספת, שהרי התעלה היא מקור קריטי של הכנסות לממשלת מצרים.

      צילום: רויטרס, עריכה: טל רזניק

      כיום עוברת בתעלת סואץ כעשירית מתנועת כלי השיט בעולם, אך לא רק - דה לספס נתן את שמו למונח מטריד, הגירה לספסית, שהיא מעבר בעלי חיים ימיים מהים האדום לים התיכון וליהפך, אף שהגירה כזו נדירה יותר. בפעם הבאה שאתם נמצאים בחוף הים ורואים נחילי מדוזות - גם זו המורשת של המהנדס הצרפתי.

      הוא המשיך, וניסה לבצע פרויקט מקביל ביבשת אמריקה תעלת פנמה. העיקרון אותו עיקרון, הצורך אותו צורך - לקצר את הדרך בין האוקיינוס האטלנטי לשקט, על ידי חציבת תעלה בנקודה הצרה ביותר. שוב קמה חברה, הפעם חברת תעלת פנמה. נשכר מהנדס מוכשר, גוסטב אייפל שמו, והעבודות החלו תוך התלהבות עצומה וגיוס הון תועפות במניות מהציבור.

      החברה פשטה רגל, העבודות הופסקו, והתברר שהיו שחיתויות בהיקף עצום. ז'אן ז'ורס נשכר לחקור את הנושא. מאות פוליטיקאים - בהם קלמנסו - נחשדו בפרשת השוחד האדירה הזו, יותר ממאה נמצאו אשמים. האצבע הופנתה בעיקר אל שני אנשי הכספים של החברה, שני יהודים ממוצא גרמני - הרץ והברון דה ריינאך. זאת שנים ספורות אחרי התבוסה לגרמניה, אבדן אלזס ומחצית לוריין. שיאה של הפרשה היה בשנת 1894, שנה לפני פרשת דרייפוס. שתי הפרשות האלה - ופרשת פנמה אף יותר מפרשת דרייפוס - יתחילו גל אנטישמיות פרוע בצרפת.

      הנכסים שנותרו נמכרו לארצות הברית, שתשלים את חפירת תעלת פנמה ב-1914, תחילת מלחמת העולם הראשונה. בין שתי התעלות - סואץ ופנמה - ההגמוניה העולמית החלה לעבור מאירופה לארצות הברית. ועדיין, 150 שנה אחרי, תעלת סואץ היא הוכחה ליכולתו של האדם לשנות את העולם.