מחאות, סאטירה ורעלה: הגולה האיראנית שלא נשברת במאבק מול המשטר

יום אחד קיבלה העיתונאית והאקטיביסטית האיראנית מסיח עלי נג'אד הודעה מאחיה. "הוא ביקש ממני לפתוח קובץ וידאו שהוא שלח לי, וכדי לפתוח אותו הייתי צריכה קוד שהוא שלח וזה הרגיש לי חשוד", תיארה בריאיון לוואלה! NEWS מניו יורק את היום בו גילתה שמשמרות המהפכה עצרו את אחיה במטרה להשתיק אותה. "ביקשתי שיישלח לי הודעה קולית כדי שאאמת שזה אכן הוא, הוא סירב. התקשרתי לבית שלו והבת שלו אמרה לי שאביה נלקח מהבית על ידי השירות החשאי שכשידיו אזוקות ופניו מכוסות".

במשך שישה ימים נג'אד התחבטה אם לחשוף את הסיפור לעולם, או לקבל את המסרים שהעביר לה המשטר האיראני דרך משפחתה ולשתוק. אלא שהעיתונאית לא יכלה להתכחש למה שהיא במשך שנים הטיפה - לצאת ולדבר על דיכוי זכויות האדם שמבצע באופן שיטתי המשטר האיראני נגד עמו. "ההחלטה הייתה לא קלה עבורי, אבל החלטתי להשמיע את קולו של אחי כדי שהעולם ידע על המחאה שלו ושל מיליוני איראנים נגד המשטר", אמרה. "תמיד ייעצתי לאחרים לא לשתוק כאשר בני משפחותיהם או חבריהם נעצרים על ידי השירות החשאי, אלא דווקא לפרסם את זה ולעורר מודעות כמה שאפשר. הדרך היחידה היא להודיע לעולם מה עושה ה'חוטף' ל'בן הערובה'".

ואכן, למרות החשש לשלום אחיה הבינה נג'אד ששתיקתה לא תציל אותו. במקביל, קיבלה שיחת טלפון מאמה, שנחקרה על ידי המודיעין האיראני. "סוכנים ממשמרות המהפכה ככל הנראה היו בחדר שלה כשהיא דיברה איתי", סיפרה. "אימא שלי לא יודעת לקרוא ולכתוב והיא לא מתעסקת בפוליטיקה, אבל היא אמרה משהו שהדהים אותי: 'שישה נשיאים (אמריקנים - ד"י) ניסו להפיל את הרפובליקה האסלאמית ונכשלו ועכשיו את רוצה לנסות להפיל אותה? תפסיקי עם זה'. אימא שלי לא הייתה אומרת משפט כזה, זה לא התאים לה בכלל. זה נשמע כאילו אמרו לה להגיד את זה".

זה לא האקט היחיד שהפעילו עליה משמרות המהפכה במטרה למנוע ממנה לדבר. לטענתה, אחותה נלקחה לטלוויזיה הלאומית כדי לדבר בשידור חי ולהתכחש אליה. נג'אד הסבירה כי "המשפחה שלי לא יכולה לחיות באיראן בשלום. הם נחקרו מספר פעמים ונדרשו להוקיע אותי בפומבי".

בנוסף לכך, משמרות המהפכה הגיעו אל משפחתו של בעלה לשעבר, שעבד כעורך שלה. "הרפובליקה האסלאמית מלאה בשנאה", הדגישה. "היא לא יכולה להאמין שאני ובעלי לשעבר יכולים להמשיך ולעבוד יחד למרות הפרידה. הם ניסו להגיע אליי דרך המשפחה שלו ועצרו את האחים שלו. אנחנו לא שותקים".

כבר שנים שנג'אד מצליחה לעורר את זעמם של בכירי המשטר האיראני. בתכניות הטלוויזיה שלה שמשודרת למיליוני איראנים ברחבי העולם היא מדברת נגד המנהיג העליון עלי חמינאי, הנשיא חסן רוחאני וחברי פרלמנט ומבקרת את השחיתות השלטונית.

במאי 2014 הצליחה לעורר מחדש את מחאת הרעלה באמצעות קמפיינים ויראליים. בעמוד הפייסבוק שלה "חירותן החשאית של הנשים באיראן" שיתפה תמונות של נשים שתיעדו עצמן כשהן מסתובבות ברחובות המדינה ללא רעלה. הקמפיין זכה להצלחה רבה, וגם כיום מעלה העיתונאית מדי יום תמונות של גולשות ללא כיסוי ראש במרחב הציבורי המתמודדות עם התגובות ברחוב.

בחלק מהמקרים רואים עימותים מול גברים או נשים מבוגרות שקוראים להן להחזיר את הרעלה, או מאיימים להזעיק את המשטרה. במקרים אחרים, גברים צעירים נחלצים לעזרתן ומגנים על זכותן להתהלך ללא כיסוי. נג'אד מטשטש את פניהן של הנשים ששולחות את הסרטונים, אך מותירה את המתנגדים חשופים באופן גלוי כדי "לבייש אותם" על בורותם. מעצרו של אחיה הוביל להתעצמות המחאה, בה רוצים לקחת חלק יותר ויותר אנשים.

"לפני חמש שנים התחלתי את הקמפיין שלי ובו אמרתי שאת החופש אי אפשר להשיג באיטיות, חייבים להעלות הילוך. זה עורר את הכעס של משמרות המהפכה, הם שידרו כתבה שקרית בטלוויזיה הלאומית לפיה שלושה גברים אנסו אותי בלונדון, בושה וחרפה. הם ניסו להפחיד את הנשים שמשתתפות בקמפיין. אני לא נשברתי ולא נכנעתי, אני אשתוק רק כאשר הנשים באיראן יפסיקו לשלוח לי את קטעי הווידיאו, לא בגלל כתבות שקריות על אונס, או שמישהו מממן אותי, כי המשטר הזה הוא גנב ושקרי".

"התחלתי את המאבק והתנועה הזאת כדי להראות שחופש לא יכול להיות חשאי", הסבירה נג'אד. "כאשר ניתנת זכות הבחירה הרבה נשים מתנגדות לחובת לבישת החיג'אב. התנועה קיימת כבר למעלה מחמש שנים. ללא תמיכת הנשים האיראניות מתוך איראן התנועה הזאת כבר לא הייתה קיימת היום".

לדבריה, "כמובן שנשים מודעות לסכנה הכרוכה בהתנגדות לכך, וזה יהיה מטופש להעמיד פנים שמשמרות המהפכה לא מטילות אימה, אבל הנשים שנוטלות סיכון ומורידות את הרעלה או הצ'אדור (חיג'אב בפרסית - ד"י) מודעות לסיכונים ועדיין עושות את זה כי לחופש יש מחיר והנשים הללו מוכנות לשלם אותו. מעבר לכך, אני מאמינה שעם הזמן הגברים הם אלו שיפחדו מהנשים".

בעמוד האינסטגרם שלה כתבה נג'אד לא פעם כי "מי שצריך להיות לו נקיפות מצפון הוא למשטר עצמו. הורים שהילדים שלהם נעצרו שלחו לי סרטונים שלהם מדברים נגד המשטר ואמרו לי תפרסמי. אני צריכה לקחת את זה על הכתפיים שלי או המשטר? אין לי נקיפות מצפון, רק עצב שלמשטר הזה עדיין יש לובי ועיתונאים ופעילים מחוץ למדינה שקוראים להשתיק אותנו".

ב-2015 זכתה הפעילה החברתית בפרז זכויות נשים מטעם ועידת ז'נבה על "מתן קול לחסרי הקול כדי לעורר את מצפון האנושות לתמוך במאבקן של נשים איראניות למען זכויות אדם בסיסיות, חירות ושוויון". לדבריה, "אנשים באיראן רוצים שינוי, הם רוצים משטר חילוני שרחוק מהתערבויות דתיות", אמרה. "יש הרבה צורות למהפכה אבל קודם לכן אנחנו צריכים שינוי תודעתי בו גברים ילמדו לקבל נשים כשוות ערך. אני בהחלט מאמינה שהאיראנים רוצים משטר דמוקרטי, אנחנו נלחמנו עבור זה מזה מאה שנים, לא תמיד בהצלחה אני מודה".

בפברואר האחרון נפגשה נג'אד עם אנשי הממשל האמריקני ובראשם שר החוץ מייק פומפאו. בהודעה שפרסמה מחלקת המדינה הודה השר לעיתונאית על האומץ והמסירות להשמיע ולהעלות למודעות את סוגיות ההגנה על זכויות אדם באיראן. לדבריו, "לארצות הברית יש מחויבות לעזור ולהדגיש את הקולות של העם האיראני ולגנות את המשטר האיראני על דיכוי זכויות אדם. ארצות הברית קוראת לקהילה הבינלאומית להצטרף אלינו ולגנות את המשטר האיראני על דיכוי העם שלו".

"הייתי האיראנית הראשונה שנכנסה למשרדי מחלקת המדינה בוושינגטון מזה 40 שנה", אמרה נג'אד. "היו לי שלוש נקודות עיקריות עליהן רציתי לדבר עם פומפאו. הראשונה היא שארצות הברית צריכה להפעיל סנקציות על משמרות המהפכה, הבנק המרכזי, הרדיו, הטלוויזיה וגורמים מרכזיים נוספים במשטר. לצד זה, ארצות הברית צריכה להוריד את איראן מרשימת איסור הכניסה של המוסלמים לארצות הברית, כיוון שזה פוגע בעם האיראני. הנקודה האחרונה היא שארצות הברית צריכה לקחת בחשבון את ההפרות של זכויות אדם אותן מבצעת הרפובליקה האסלאמית באופן שיטתי כאשר היא מנהלת איתה משא ומתן על הסכמי הגרעין. אני לא מאמינה במלחמה בין הצדדים, זה רק יביא לאסון בין שתי המדינות".

באשר לישראל אמרה נג'אד כי "לאיראנים ולישראלים יש היסטוריה ארוכה של חברות. הייתי רוצה שלמדינה שלי יהיו יחסים נורמליים ומלאי שלום עם כל המדינות".