פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היום שבו וול סטריט נפלה: 90 שנה ל"יום שישי השחור"

      צילום: אתר רשמי

      אחת הנבואות הפחות מדויקות בהיסטוריה נאמרה על ידי אירווינג פישר, אולי גדול הכלכלנים האמריקנים בדורו, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת ייל: "שערי המניות הגיעו לרמה קבועה גבוהה יציבה". הוא אמר את הדברים ב-17 באוקטובר 1929.

      שבוע בדיוק אחר כך, יהיה היום שייכנס להיסטוריה כ"יום חמישי השחור". יום למחרת - "יום שישי השחור". אחרי חופשת סוף השבוע המתוחה "יום שני השחור" - ואחריו "יום שלישי השחור".

      למרות ניסיונות נואשים של רבים לנסות ולהסביר שזו לא מפולת, ש"ההיסטריה נעלמת מוול סטריט" (כותרת של טיימס) או "הסערה הפיננסית בהחלט חלפה" (המשקיע האגדי ברנרד ברוך) - החל המשבר בוול סטריט, שיהפוך למשבר הגדול.

      נשיא ארצות הברית (1933-1945) פרנקלין ד. רוזוולט (AP)
      המשבר הוביל לעלייתו. רוזוולט (צילום: אי-פי)

      שנות ה-20 היו דור הג'ז הסוערות, אמנם חוק היובש עבר, ונאכף - בערך, אבל מועדוני הלילה פרחו, המשקאות נשפכו כמים באדיבות לנסקי, סיגל, דאץ' שולץ ושאר החבר'ה הטובים, הג'ז היה משובח והכלכלה פרחה.

      זו לא הייתה רק בועה. היו המצאות טכנולוגיות ששינו את פני העולם. המכונית הזמינה לכל, המטוס פתח תעשיות חדשות, הרדיו, המקרר, שואב האבק - שורה של מוצרים החלו לחדור אל הבתים האמריקניים, השלום והשלווה שררו בעולם. הסערה אמנם כבר התחשרה - ברית המועצות נולדה וסטלין כבר שלט בה, גרמניה לא יציבה, יפן ממורמרת וסין במלחמת אזרחים - אבל הכלכלה שגשגה.

      עד שהיא לא.

      בקיץ 1929 החלו הסימנים מבשרי הרעה. שוק המניות החל להיות תזזיתי. הרבה מדי אנשים לוו כספים כדי להשקיע במניות. ברוך, המשקיען, נשאל כיצד לא הפסיד הון בנפילת הבורסה - דווקא הוא, המשקיע הידוע מכולם. תשובתו הייתה שיום אחד הוא נכנס למשרדו ושמע את הנהג שלו נותן טיפ על מניות למזכירה. "היום שבו הנהג נותן טיפים על מניות הוא היום שבו הבנתי שצריך לצאת מיד מהשוק", אמר. אבל אנשים לוו עוד ועוד, והשקיעו בשוק שאינו יכול להפסיד - הרי השוק המשיך לעלות, מתודלק בכספי ההשקעות שלהם.

      ואז באה הנפילה הראשונה. נוצר קונסורציום של בתי ההשקעות הגדולים והנכבדים של וול סטריט, בראשם בית מורגן הרם והנישא - זה שעצר פניקות קודמות. אבל JP מורגן, המייסד האגדי לא היה עוד, וגם אילו היה לא בטוח שזה היה משנה דבר. הקונסורציום של הבנקים ובתי ההשקעות אכן השקיע, ניסה לעצור את המפולת, אבל הקרקע פערה את פיה, מטאפורית, ובלעה את רווחי בורסת המניות בשנים הקודמות. מדד דאו ג'ונס איבד 12% מערכו באותו יום, שיא מספר המניות שנמכרו באותו יום לא יישבר למשך 40 שנה שנה, ובמהלך אותו שבוע נמחקו 30 מיליארד דולר, פי עשרה מהתקציב של ממשלת ארצות הברית באותה עת.


      יש ויכוח גדול, מתמשך ואידיאולוגי מאוד באשר למשבר הגדול של 1929. מה היו גורמיו ומה היו תוצאותיו, ואם המשבר בוול סטריט היה הסיבה למשבר העולמי או אולי דווקא התמוטטות מערכת המכסים ומערכת הבנקאות שבאו בעקבותיו.

      בכל מקרה, המערכת הבנקאית האמריקנית קרסה. אלפי בנקים פשטו רגל. שורת קטסטרופות אקלימיות - תופעת קערת האבק הידועה גרמה לקריסה בחקלאות במערב התיכון, בעיקר אוקלהומה - זו שכה היטיב לתאר ג'ון סטיינבק בספריו קורעי הלב - "על עכברים ואנשים" ו-"ענבי זעם".

      בניסיון לעצור את המפולת ולחזק את התעשייה המקומית, הוקמו בחיפזון חומות מכס בכל מקום והמערכת הכלכלית העולמית התמוטטה לגמרי, כשהיבוא והיצוא נעצרו. המשבר היה ללא תקדים, והתרופות שנוסו נעשו מתוך כוונה טובה, אבל רק החמירו את המצב.

      המשבר העולמי הביא לבחירתו של פרנקלין רוזוולט ב-1932 ותחילת הניו דיל, לעליית הנאציזם והקומוניזם באירופה. ההתאוששות תהיה אטית מאוד, ויהיו בה משברים שיאטו אותה. בסופו של דבר מה שיסיים את המשבר העולמי תהיה מלחמה עולמית, שתמיט חורבן מסוג אחר על העולם, נורא עוד יותר.

      קריסת שערי מניות, עודף ספקולטיביות, מדיניות מוטעית של נגידי בנקים מרכזיים ושרי אוצר ומי לא הפכה משבר מניות למשבר פיננסי ומשבר אמריקני למשבר עולמי, לנורת אזהרה שעל משמעותה מתווכחים עד היום ומי שסבר כי האדם לומד לקח, מסיק מסקנות מפוכחות - כנראה שלא קרא היטב מה שהתרחש ב-2008, למשל.