השנה הייתה 1968. הייתי בן 13, בר מצווה, והדבר שהכי רציתי בעולם היה מערכת סטריאו, לשמוע את הביטלס, האבנים המתגלגלות, הקינקס וכל השאר. הורי עשו אתי דיל - אני אביא מחצית הסכום, הם את החצי השני. עבדתי בחופש הגדול בשוק הסיטונאי של חיפה (בעברי, בין היתר, הייתי סבל שש שנים) ובסוף הקיץ הייתי הבעלים הגאה של מערכת סטריאופונית, המילה האחרונה, של חברת פיליפס מאיינדהובן.
אם הייתם שואלים אותי מה מייצרת פיליפס, התשובה הבטוחה בעצמה שלי עד לאחרונה הייתה נורות, טלוויזיות, מכשירי חשמל. טעיתי. חברת הענק הזו - קרוב ל-80 אלף עובדים ביותר ממאה מדינות, מהם 1,347 במרכז הפיתוח בישראל - עשתה מהפך נדיר. "אנחנו חברת בריאות, חד-משמעית", אמר בראיון מיוחד לוואלה! NEWS יארון טאס, סמנכ"ל פיליפס העולמית לנושאי חדשנות ואסטרטגיה. לא מדובר כאן, נניח, בחברת טלפונים שעברה לייצר סמארטפונים. זהו שינוי גורף, המשפיע כמובן על כל הדי.אן.אי. שלה. חלק מהמהפך הוא העובדה שפיליפס כבר אינה, או בעצם אינה רק, מייצרת מיכשור, אלא חברה שמשלבת חומרה ותוכנה. בהתאם, כל משפט כמעט של טאס כולל את המושג בינה מלאכותית - עתידני, חדשני וכה מפחיד.
"אם יגיע קיצו של המין האנושי זה יהיה בגלל בינה מלאכותית", משוכנע טאס, אולי הנביא הגדול של הבינה המלאכותית. לא, הוא לא חושב שזה יקרה, אבל אם כן - זה יקרה לדעתו כמו בסרטים ובספרים (וכולנו זוכרים את "skynet" מ"שליחות קטלנית", את שעבוד בני האדם ב"מטריקס" או את האנדרואידים בעלי התדועה והזיכרון מ"ווסטוורלד"). כך או כך, זהו איום שהוא מבטל. הבטחת הביג דאטה הגלומה בבינה מלאכותית חשובה בהרבה, והיא העתיד. של פיליפס ושל המין האנושי כולו.
"בוא נניח שיש לאדם כאב בחזה. הוא הולך לרופא משפחה, שאומר 'כן, צריך לבדוק'. הוא מגיע לבית חולים אחרי שבועיים (מדובר בהולנד, כן? לא היה לי נעים לספר לו על התורים בישראל, א.נ.), שם בודקים ואומרים שיש משהו אבל לא קריטי. הוא קובע תור לקרדיולוג, עוד שבועיים, ואז הוא אולי מאובחן נכון ומתחיל טיפול. בינתיים המערכת ביזבזה משאבים, זמן של שלושה רופאים ושל החולה עצמו", תיאר טאס. "הפתרון שלנו? פיליפס פיתחה מכשיר בשם 'לומפיי', בעיקרון אולטרסאונד נייד וקל. אתה תגיע עם אותו כאב בחזה לרופא המשפחה, אבל הוא יעביר את הנתונים ובינה מלאכותית תנתח אותם. בלחיצת כפתור קרדיולוג יעלה על הקו ויאבחן. זה חיסכון אדיר במשאבים, בזמן יקר ומה לא. ושלא תהיינה אי-הבנות - המכשיר ודומיו כבר קיימים, וגם הטכנולוגיה. הבעיה היא מאבק הכניסה נגד מערכות הבריאות, השמרניות מטבען. אני מנסה לומר להן שאנו לא מוכרים לבית החולים מכשיר חדש, אלא צורת טיפול חדשה", סיפר.
במהלך המפגש עם טאס ועם מנכ"לית פיליפס ישראל ד"ר אפרת שפר הוזכרה העובדה שהאוכלוסיה המקומית הוכפלה בארבעים השנים האחרונות, אבל שהשינוי לווה בהקמת בית חולים חדש אחד בלבד. היינו מצפים מאדם שגדל במערכת הרווחה האירופית, הטובה בעולם, לזעזוע. להיפך. "אני לא חושב שזה בהכרח רע", אמר טאס, "לדעתי 80% מהאנשים שנמצאים בבתי חולים לא צריכים להיות שם כלל. הם צריכים לקבל טיפול במקומות אחרים - הרבה לפני, ובמקום, בתי חולים. היום יש קליניקות של קרדיולוגים בקניונים, למשל. זה העתיד. אני רוצה לייעל את החלטות המערכת. לחולל מהפכה בדרך שבה היא מתנהלת וגם לייעל אותה במובן הפשוט ביותר. אם קיצרתי את משך הזמן שהחולה נמצא במכונת MRI משלושים דקות לחמש עשרה דקות, כשהמכונה טובה יותר ובינה מלאכותית מפענחת את התוצאות מהר יותר, זה הישג עצום".
אז אם העתיד הוא ביג דאטה ובינה מלאכותית, השאלה המתבקשת היא האם אנו מתקרבים ליום שבו לא יהיה עוד צורך ברופא עצמו? טאס לא מתפתה. "יהיה צורך בשיקול הדעת של האדם, אבל יחולו שינויים ברפואה עצמה, ובקו הקדמי שלה - בינה מלכותית תסייע לאחיות במיון לבדיקה הראשונית והפניית החולים ובטריאז' (תהליך שאמור לקבוע את סדר העדיפויות בטיפול על פי חומרת מצב החולים). אם רופא משפחה יכול להיעזר בבינה מלאכותית, להעביר תוצאות אונליין למומחה ולקבל מיד אבחנה והוראות טיפול, המקצוע כולו ישתנה, בדרכים שלא כולן ברורות לנו כעת".
טאס החל את דרכו בפיליפס, עבר לחברת ההייטק האמריקנית דיגיטל אקוויפמנט, ומשם לסיטי בנק, להקמת סטארט-אפ שפרח וקרס, ל-hp, לסטארט-אפ אחר שהגיע בשיאו לשווי של קרוב למיליארד דולרים, ולפני כתשע שנים נקרא שוב לדגל, כשיו"ר פיליפס חיפש איש בינה מלאכותית ליישם את חזון השינוי בחברה שנוסדה במאה ה-19.
לפיליפס יש כ-115 אלף פטנטים, בדומה לחברות ענק מקבילות מהדור שלה - בל, לדוגמה, לימים AT&T, שלטה אף היא בעשרות אלפי פטנטים והעסיקה 11 חתני פרס נובל - אך ענקיות אחרות כמו סוני ונוקיה, שהובילו את החדשנות הטכנולוגית לפני דור אחד בלבד, משמשות כיום בעיקר כדוגמה לחברות שחדשונתן דהתה. ומה לגבי גוגל, אמזון, מיקרוסופט ופייסבוק? האם הן עדיין חדשניות, או שפריצת הדרך שלהן הייתה קשורה ברעב, והתנהלותן כיום מתועלת בעיקר לבליעת חברות רעבות וקטנות אחרות?
"אנחנו לא עוסקים במדע תיאורטי", פוסק טאס כשאני שואל אותו אם מהנדסי פיליפס מקבלים - בדומה לגוגל - 20% זמן חופשי כדי להגות רעיונות שאולי יועילו לחברה. "אנו עוסקים ביישומים, בדרך שלנו כמובן: אין שום טעם לנעול עשרה בוני מכונת דימות בחדר ולצפות שהם יבנו מכונה פורצת דרך, אבל אנו כן שמים בחדר אחד צוותים מעורבים - מתכנתים, מעצבים, מהנדסים - ומצפים מהם להביא פתרונות חדשניים. הכל חייב להיות רלוונטי ולתרום לחברה".
וזו לא רק ציפייה: פיליפס השקיעה בשנה שעברה 1.8 מיליארד אירו במחקר ופיתוח, כשמחצית מאנשי המחקר והפיתוח הם מומחי תוכנה וביג דאטה. היא גם נכללת בקביעות ברשימת החברות החדשניות בעולם, במה שלא ניתן להגדיר אלא כפרדוקס הפער התרבותי של החדשנות: אירופה, מולדת המהפכה המחשבתית החדשה - שהחלה עם הדפוס, המשיכה למדע של ניוטון, לייבניץ, פאראדיי, וסאליוס, קופרניקוס ועוד, הולידה את המהפכה הטכנולוגית-תעשייתית עם מנוע הקיטור, הרכבת וכל השאר - מפסידה במלחמת החדשנות מול ארצות הברית. כך, אגב, גם סין, לעת עתה לפחות. מדוע בעצם? מדוע אירופה מחפשת יזמות ממזרית בישראל, ולמה מבקש האיחוד האירופי להקים בימים אלה קרן בת מאה מיליארד אירו (עוד קרן, צריך לומר) כדי לייצר חדשנות?
התשובה של טאס פשוטה: "אמריקה היא השוק ההומוגני הגדול ביותר בעולם וגם העשיר ביותר בעולם. כך שאם אתה רוצה לפתח משהו - אתה נמשך לאמריקה. כמו כן, האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם הן אמריקניות, והחוקרים הטובים ביותר בעולם יבקשו לעבוד במעבדות הטובות ביותר, ובתנאים הטובים ביותר. וזה קורה בארצות הברית" (כך, לדעתי, אחת הסכנות הגדולות ביותר לישראל היא בריחת המוחות שעליה טאס מדבר - יותר מאלף חוקרים ישראלים מעולים נמצאים באוניברסיטאות ליגת הקיסוס לבדן, א.נ.).
נקודת זכות מוצא טאס בהתנהלות העסקית של החברות האירופיות: "אנחנו חושבים יותר לטווח הארוך מאשר חברות אמריקניות, לא רק על שורת הרווח ברבעון הקרוב. יש לנו גם יותר מרחב תמרון ואנו לא חושבים רק על יצירת רווח לבעלי המניות כקריטריון היחיד להצלחה, אלא גם על מרכיבים נוספים - טובת החברה (society), טובת העובדים וכמובן הצלחת החברה לטווח הארוך".
וכן, הוא מתנגד לקרטלים, חושב שהם רעים לכלכלה ולחדשנות. "חדשנות מגיעה מחברות אורכיות עמוקות, אבל הקונגלומרטים הגדולים של היום הם חברות רוחביות", טען. חדשנות היא טכנולוגיה, כמובן, אבל לא רק: היא גם בעיצוב המוצר ובחשיבה העסקית, והחברות האמריקניות טובות יותר מהאירופיות בהבאת המוצר לשוק, לדעתו.
מה דוחף את טאס? הסבר פסיכולוגי פשוט: אביו לימד אותו ואת אחיו תכנות, והוא זוכר את עצמו ואת אחיו מתכנתים בגיל צעיר. האב לקח אותו לשיחה אבהית אוהבת ואמר לו: אתה יודע, אחיך חכם יותר ממך. מאז, כל חייו הוא מנסה להוכיח לאב שטעה. אגב, אביו יהודי, אמו קתולית - ושניהם אתאיסטים.
אחד הכיוונים המבטיחים שפיליפס עוסקת בהם כיום הוא שינה - הפעולה הטבעית והמובנת מאליה, לכאורה, ובעיקר במה שנקרא סינדרום הפסקת הנשימה - מציאת פתרון טכנולוגי לבעיה שמתברר שהיא נפוצה הרבה יותר משחשבנו. לבד מזאת? טיפול באם ובילד, בריאות הפה ועוד שלל פעילויות שאולי אינן סקסיות אבל חשובות. ורווחיות.
טאס הגיע לישראל לרגל פסטיבל די.אל.די. לחדשנות, שייסד דוקטור יוסי ורדי, "הגורו של ההייטק הישראלי". למשך שבוע הופך מתחם התחנה בגבול תל אביב-יפו לחממת ענק של רעיונות, שבתחומה מסתובבים נציגי מדינות, חברות ענק, יזמים. כולם מדברים על ומציגים את הדבר הגדול הבא בכל תחום. טאס ושפר, כנציגי פיליפס הבכירים - לחברה יש נציגות בארץ, חממה טכנולוגית, שתי חברות שרכשה בשנים האחרונות - באים לגייס אנשים, רעיונות, להסתכל על המתחרים באחת המדינות המזוהות בעולם עם יזמות וחדשנות.
אז אחרי כל זאת, האם יש סוד שתוכל לגלות לנו על הצלחה בעולם העסקי? אולי מתכון, מסוג המתכונים שאנו קוראים עליהם בספרי ההצלחה של הגורואים העסקיים? "כן. צריך כיוון וצריך חזון", אמר טאס. לכמה זמן אתה מתכנן קדימה? 10-20 שנה. ואם הייתי שואל אותך לפני עשור או שניים איפה פיליפס תהיה כיום, היית מדייק בתשובה? "בכלל לא", הוא מחייך. ועוד שאלה: הרי כיוון וחזון יש גם לחברות רבות שכשלו, אם בתחילת הדרך ואם בהמשכה? "נכון", הסכים טאס, "אז כנראה שגם מזל לא יזיק".