ג'פרי אפשטיין לא לבד. כנראה

בואו נעשה תרגיל: יגאל עמיר מצליח להימלט לאחר רצח יצחק רבין, ונלכד בתום מצוד אדיר. העציר החשוב בישראל מובא לתחנת המשטרה תחת שמירה כבדה וערפל של שאלות - ברור שהוא ירה, אך האם פעל לבדו? האם עמדו מאחוריו גורמים רבי עוצמה? אולי פוליטיים? אולי רבנים שלחו אותו, או דווקא גורמים מתוך הממשלה? האם המשטרה או המאבטחים שיתפו איתו פעולה? ואז, בטרם נשאל שאלה אחת, יורה בו מטווח אפס בעל בר תל אביבי שאבל על מות מנהיגו. עמיר לא יענה על אף שאלה, אך בואו נענה אנחנו על אחת, עם יד על הלב - זה לא חיסול נוח מדי? שרשרת הליקויים שאיפשרה אותו לא מוזרה מדי, בלתי סבירה בעליל?

ברוכים הבאים לעולם הקונספירציות, שבו ההסברים המסובכים - נגיד, שיתוף פעולה מוצלח בין עשרות עד עשרות אלפי אנשים - תמיד הגיוניים יותר מאשר רשלנות או טמטום. גם התקופה מתאימה, שהרי המילים דוח רשמי כבר אינן מספיקות לסגור תיק, אלא רק מהוות הוכחה שהתיק נסגר במרמה ובלחץ מגבוה.

ג'פרי אפשטיין לא לבד, והתאבדותו אינה הראשונה שנוחה להפליא לכל מיני אנשים. לחלקם ודאי הייתה אפשרות לממן או לשחד רוצח, או סתם מישהו במקום הנכון, שיביט בזמן הנכון לכיוון הלא נכון בדיוק כשהמיליארדר הפדופיל יבקש לשים שוב קץ לחייו, לפני הכלא הפדרלי. כשאדם רב-עוצמה, בוודאי כזה שצבר מידע מביך ומפליל על אישים חזקים כמוהו יותר, נמצא מת בנסיבות נוחות להפליא לאותם אנשים, השאלות עולות.

בואו נחזור אחורה בזמן, ל-1941, זמן קצר לפני ההתקפה היפנית על פרל הרבור. אברהם (אייב) רלס, המכונה קיד טוויסט (בניגוד לבריון יהודי קודם, מקס צווייבאך, שכונה כך כי היה חלקלק ודו-פרצופי, רלס הפך לקיד טוויסט כי היה חזק עד כדי כך שנהג לרצוח על ידי מליקת ראשי קורבנותיו). הוא, הארי שטראוס המכונה פיטסבורג פיל שתמיד נשא מזוודה ובה תחתוני משי ובגדים להחלפה, אקדח וחבל, וכן סמואל לוין האדום ומרטין גולדשטיין, היו חברים בזרוע המבצעת של סינדיקט הפשע המאורגן. הם נקראו רצח בע"מ. בראשם עמדו לואיס "לפקה" בוכהאלטר מהצד היהודי, ואלברט אנסטסיה מהמאפיה האיטלקית (אנסטסיה יחוסל ב-1957 כשיתגלח במלון שרתון בלב מנהטן, בהתנקשות המאפיה הידועה בהיסטוריה. בוכהאלטר יהפוך לאיש הפשע המאורגן הבכיר ביותר שיוצא להורג על הכסא החשמלי).

הרביעייה גרה בבראונסוויל שבברוקלין, תוצאות התנועה היהודית מהלואר-איסט סייד בניו יורק, תחנת המהגרים הראשונה, עד קווינס וברוקלין, ואז לפרברים - ולפלורידה. היה לה חדר אחורי בחנות הממתקים של רוזה גולד, שכונתה "מידנייט רוז" וקיבלה עבורם הודעות - מי ומתי. הם לא שאלו מעולם למה. העסקים שגשגו: בין 1919 ל-1967 היו בשיקגו לבדה יותר מאלף חיסולים של העולם התחתון. ב-13 מקרים היתה הרשעה, אך רשויות החוק, אמנם איטיות ומושחתות, החלו לסגור על הגנגסטרים הגדולים, וב-1940 נעצר רלס. ההוכחות נגדו נערמו עד לכסא החשמלי, אשתו בהריון, והוא מוכן לדבר בתמורה לחסינות. הוא סיפר על 85 הרציחות שעשה בעצמו - והמאות שעליהן ידע, ובהן החיסול המפורסם של דאץ' שולץ.

התובע, ברטון טורקוס, מילא קרוב למאה מחברות בשיחות עם העד, ושאל אותו אם המצפון לא מציק לו. הוא ענה: איך היית במשפט הראשון שלך? טורקוס השיב: עצבני מאוד. ובשני? פחות, אבל עדיין נרגש. ואחר כך? התרגלתי. רלס הסתכל עליו ואמר: ענית על השאלה שלך. גם ברצח מתרגלים. הוא הוחזק במעצר במלון "חצי ירח" בטיילת קוני איילנד. עשרות שוטרים ובלשים לא הורידו ממנו את העיניים, תיאורטית. הוא הרי אמור לעלות לדוכן העדים ולהפיל את המאפיה על ראשיה. זה לא יקרה.

ב-12.11.1941 נמצאה גופתו שישה מטרים מהמלון, רחוק משני סדינים שנקשרו לחלון. הטענה הרשמית הייתה שהוא לא עמד בלחץ, ניסה לברוח ונפל אל מותו. איך הגיעה הגופה רחוק כל כך, מרחק שמעיד יותר על העפתה מאשר על נפילתה? קו החקירה הזה נותר עמום. לימים, יספר צ'רלי "לאקי" לוצ'יאנו שרצח רלס עלה מיליון דולר בשוחד לכל השוטרים. הוא זכה לשם הקנרית (כינוי למלשין) שידעה לזמר, אבל לא ידעה לעוף. מותו הציל את בנג'מין "בגסי" סיגל ואת אנסטסיה עצמו, אך שניהם יחוסלו לאחר מכן, במלחמות הפנימיות של הפשע המאורגן.

אם לי הארווי אוסוולד היה נחקר ומעיד בבית המשפט, האמון בגירסה הרשמית היה רב בהרבה, אך הוא נרצח בתחנת המשטרה בידי ג'ק רובי, בעל מועדון לילה ומעריץ של ג'ון קנדי. רצח הנשיא בדאלאס, וחיסול רוצחו, הוביל את ארצות הברית להשתמש באקמול הישראלי הפותר כל בעיה - ועדת חקירה בראשות שופט עליון. השאלות קשות: מי עמד, אם בכלל, מאחורי אוסוולד? האם קובה הזועמת על מפרץ החזירים? האם גולים קובנים הזועמים על הפקרתם שם? האם ברית המועצות שלא סלחה על השפלתה במשבר הטילים? אולי המאפיה שסייעה לקנדי בבחירות אבל לא קיבלה תמורה, או הימין הקיצוני, הגזעני, בדרום החושש מקנדי שמקדם שוויון זכויות לשחורים? כל תשובה היא פוטנציאל לחבית נפץ אדירה, ופעולה כזו של מדינה זרה היא עילה למלחמה. אולי גרעינית.

ואם אנחנו כבר בקונספירציות, מה עם ג'ודית אקסנר, פילגשו של קנדי ושל סאם ג'יאנקנה, מנהיג הפשע המאורגן בשיקגו, ושל ג'ון רוסלי, גנגסטר נוסף שגוייס בידי הסי.איי.איי. כדי לרצוח את פידל קסטרו? היא שתקה עשרות שנים, ופרסמה את זכרונותיה רק אחרי שכל האישים האלה לא היו עוד. מתוך פחד, אמרה. ועדת וורן קבעה שאוסוולד פעל לבדו, וכי לא נמצאו ראיות לפעילות פלילית. לא כל ארצות הברית משוכנעת בכך, בלשון המעטה.

יד ימינו של אפשטיין במעלליו, על פי החשד, היא ג'יסליין מקסוול, אשת חברה נוצצת וידועה, כיום כמובן ידועה לשמצה (כמות היהודים המעורבים בפרשה, אגב, גורמת להתכווץ מבושה. לא שכולם חלקו איתו קטינות, כמובן, אבל העובדה ששמרו איתו על קשר קרוב גם אחרי שהיה ברור שהוא פדופיל וגם אחרי שהורשע מביכה. העובדה שהיו גם אחרים - כולל טראמפ - שהיו חבריו לבילויים לא עושה את זה פחות גרוע). אביה האוהב, שהיו לו תשעה ילדים, קרא ליאכטה שלו על שמה - ליידי ג'יסליין, וביאכטה הזו מתרחשת תעלומת מותו של אותו אב, רוברט מקסוול, איל תקשורת בריטי, יהודי מצ'כוסלובקיה שעשה הון וסייע לישראל בנושאים עלומים. לימים, כמובן, רכש את "מעריב" והשקיע פה עד שהיו סטיקרים על מכוניות ועליהם נכתב "מקסוול, קנה אותי".

הוא היה ידוע בעולם כולו, בעל אורח חיים ראוותני ונחשב ליריבו הגדול של רופרט מרדוק. ב-1991 הוא טבע כשנפל מאותה יאכטה, ורק לאחר מותו התברר שהאימפריה שלו למעשה קרסה, שהוא בזז את קרנות הפנסיה של עובדיו והשאיר אותם בלא פרוטה, עבודה או פנסיה. הוא נקבר בישראל בטקס שבו ספד לו ראש המשלה אז יצחק שמיר על תרומתו העלומה, אבל זה כמובן לא מסתיים כאן. מותו של מקסוול עורר שלל קונספירציות - המרכזית שבהן היא שהוא חוסל בידי המוסד כי איים לחשוף פעולות ישראליות, אבל היו גם טענות נגד הק.ג.ב., ארגוני הביון הערבים שפעלו נגד הסייען, המאפיה ואנשי העסקים שלהם היה חייב. היו, ויש עדיין, תמיהות לגיטימיות: מה הייתה מטרת ההפלגה, מדוע עבר זמן רב - שעות ארוכות - עד הדיווח על היעלמותו? הגרסה הרשמית היא שהוא התאבד עקב מצבו הנפשי והתמוטטותו הכלכלית שעמדה להיחשף. ייתכן.

ואם אנחנו באנשי עסקים בעלי מידע שנוטלים את נפשם בכפם: בוריס אברמוביץ' ברזובסקי היה ראש וראשון לאוליגרכים שעשו את הונם בדרכים מפוקפקות בזמן קריסת ברית המועצות ולידת רוסיה המחודשת. פרופסור באקדמיה הסובייטית למדעים, שהיה לאיל הון, שהיה לפוליטיקאי הבוחש בעיקר מאחורי הקלעים, וגם האדם ששם עין על בחור צעיר בסנקט פטרבורג, בעל הכינוי "וולודיה", והביא אותו למוסקבה בטענה שפוטין אמנם שתקן, אבל מוכשר וניתן וצריך לקדם אותו. לימים חינו סר בעיני כולם - מילצין עד פוטין עצמו. הוא יצא לגלות בלונדון והחל במלחמה נגד משטר פוטין ונגד רומן אברמוביץ' שלטענתו גזל ממנו הון. הוא היה הידוע והמוכר באילי ההון הפועלים מהגלות נגד פוטין. שומר הראש שלו, אלכסנדר ליטוויננקו, אדם שהעיד שנשלח בזמנו לחסל את ברזובסקי ברוסיה וערק למערב, נרצח בידי שליחי הקרמלין בהרעלת פולוניום. ברזובסקי ניצל משורת התנקשויות, עד 2013. בעודו עוסק בניסיונות להפיל את משטר פוטין, הוא נמצא מת בביתו שבלונדון. התאבדות בתלייה, היה פסק הדין. דיווחים ברוסיה אמרו שהוא התראיין לעיתונאי מקומי ורמז על רצונו לסיים את חייו, כי אין עוד טעם והוא בכלל רוצה לשוב לרוסיה. אולי. הטענה היא שהוא התאבד אחרי שהפסיד במשפט לאברמוביץ' ומרבית הונו התפוגג, עד שנאלץ להסתדר עם כמה מאות מיליוני דולרים עלובים. לאויבי פוטין יש נטייה מוזרה למצוא את מותם בדמי ימיהם.

לא אחדש דבר אם אומר שכל מוות לא טבעי של אישיות מפורסמת ורבת השפעה מעורר שאלות וחשדות. תיבת התהודה הנקראת רשתות חברתיות רק מעצימה כל קונספירציה, והשמועות משתוללות. את הסיור שלנו נסיים ב-31 באוגוסט 1997 - לפני אותה תיבת תהודה אך עם מותה הקונספירטיבי של אחת הדמויות המפורסמות בעולם. ביומה האחרון של חופשת הווקאנס בצרפת יצאה ממלון ריץ המפואר בפריז דיאנה, הנסיכה מווילס, גרושתו של יורש העצר הבריטי צ'רלס ואמו של יורש העצר המיועד ויליאם. איתה במכונית בן זוגה, דודי אל פאיד, נהג ושומר ראש. המכונית נמלטת מצלמי פפראצי, נכנסת למנהרה ומתרסקת. הנסיכה ובן זוגה מתו מהחבלות שספגו. תאונה פשוטה, לכאורה - הנהג היה שתוי, הם נסעו מהר מדי והתנגשו בקיר, אך גם כאן ניתן להפיק קונספירציה. חוקרי המשטרה הודיעו שמכונית פיאט אונו לבנה הייתה גם היא במנהרה באותה עת, ובאה במגע עם מכונית הנסיכה. היא לא נמצאה מעולם. חקירה צרפתית לא השיבה לשאלה מה בדיוק הייתה מהירות המרצדס, וחקירה נוספת, של פתולוג בית המלוכה, שבה וסגרה את הנושא, תוך קביעה שמדובר בתאונה טראגית.

הקונספירציה הפעם, לשם שינוי, לא מפנה אצבע מאשימה למוסד, אלא לארמון וינדזור או באקינגהם, לא פחות. הנסיכה הייתה במערכת יחסים גלויה עם בנו של מוחמד אל פאיד, איש עסקים והבעלים של "הרודס" בלונדון, מצרי ומוסלמי. בית המלוכה לא יכול להרשות לעצמו את המבוכה שאמה של מלך בריטניה לימים תהיה נשואה למוסלמי, טוענים הקונספירטורים, ולכן "התאונה". בניגוד למקרים הקודמים, לא רבים מאמינים בכך, לפחות לא כיום. אולי כי הבריטים פחות נסחפים אחר תיאוריות כאלה מאמריקנים. אולי כי בכל זאת מדובר בבית המלוכה.

האם יש שורה תחתונה בסיכומו של דבר? האם ניתן לנסח אמירה גורפת מכל המקרים האלה, ורבים אחרים? כן. בערך. ראשית, כל מקרה לגופו (או לגופתו). אדם המהווה איום על הקרמלין נורה למוות בידי צלף בכיכר האדומה במוסקבה - למשל, בוריס נמצוב, או ניסיון החיסול של נשיא אוקראינה בזמנו ויקטור יושצ'נקו הפרו-מערבי ברעל דיוקסין. הרצח מאוד ברור, וגם מי מרוויח ממנו. אין צורך בקונספירציות גדולות כדי לחבר את הנקודות בין משטר שמוכן להרוג את יריביו לאורך השנים ובין מתנגדי אותו משטר הנעלמים או נרצחים או נכלאים באשמות שווא.

ובמערב, שם אנו רגילים יותר לשלטון חוק ולמחשבה שחיי אדם אינם הפקר, שאי אפשר סתם ככה לחסל אדם ולצאת מזה בשלום? התרגלנו לקונספירציות, ולהוליווד, שם פועלים מתנקשים בעלי יכולות אדירות, ושירותי ביון מחסלים את אויביהם - לא שירותי ביון אויבים אלא אנשים המאיימים איום על המערכת. אין הוכחות, כמובן, אבל זה מה שיפה בקונספירציה - היעדר ההוכחות הוא הוכחה עד כמה הקונספירציה יעילה וחובקת עולם.

כך, התאבדותו של אפשטיין מעוררת תמיהות רבות. רבות מאוד. ועדת בדיקה תוקם, ותפסוק, אך גם אם אנשים נשואי פנים יודיעו אחרי בדיקה מדוקדקת שהייתה רשלנות אדירה, אך לא מעורבות של גורמים זרים - לא כולם, בלשון המעטה, יאמינו.