פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תיק. פצצה. כמעט

      צילום: עיבוד תמונה

      גרמניה הנאצית אחרי פצצת הפיהרר, היריות שהחטיאו במעט את לבו של לנין, הרצח ההמוני של המלך ואציליו והמלחמה הקרה ללא רייגן: החיסולים ש(לא)שינו את ההיסטוריה

      ב-20 ביולי 1944, לפני 75 שנה בדיוק, יצא אוברסט (מקביל לאלוף משנה) קלאוס פיליפ מריה יוסטיניאן שֵנק גראף פון שטאופנברג לדיון במטהו של היטלר במאורת הזאבים שביערות פרוסיה המזרחית. הוא היה מעל לכל חשד - בן למשפחת אצולה ששירתה בנאמנות ובמשך דורות את גרמניה, והוא עצמו שירת בצבא, איבד עין, כף יד ואצבעות ביד השנייה. בתיק המסמכים שלו הייתה פצצה עם מנגנון זמן. הוא הפעיל אותה, הניח אותה סמוך להיטלר ויצא מהדיון.


      שטאופנברג היה חוד החנית - אדם שיכול להגיע לקרבת הפיהרר, להטמין את הפצצה ולצאת, אך המטרה לא הייתה רק לרצוח את היטלר, אלא למהר אחר כך לברלין, לתפוס את השלטון וליישם את תפיסת העולם של הקושרים.


      שנים רבות שטאופנברג וחבריו היו שנויים במחלוקת בגרמניה - כן, גם בחציה המערבי, הליברלי והדמוקרטי, זה שהובל על ידי קונרד אדנאואר, מתנגד המשטר הנאצי. הסיבה: הם הפרו את חובתם כי ניסו לרצוח את ראש המדינה, וכלל לא חשוב שהראש היה מפלצת פסיכופטית שגרמה לחורבן טוטאלי (גם של גרמניה עצמה), ואם פקודותיו היו ממולאות, הוא היה משאיר אדמה חרוכה לעמו. גם מרלן דיטריך הגרמנייה הייתה שנואה על הגרמנים, כי היא שרה לחיילים אמריקנים ולמעשה עינגה את הכובש. על זה לא סלחו לה.

      אבל אנו היום בזמנים אחרים, ימי שכתוב ההיסטוריה. גרמניה אמנם מקבלת אחריות על השואה ועל מלחמת העולם השנייה, אבל מדי יום מדגישים יותר את הסבל הגרמני, את הפליטים שנסו מפני הצבא האדום, את ההפצצות על המבורג, דרזדן וברלין - ואת ההתנגדות, לרבות מוזיאונים לתיעוד "הוורד הלבן" והדגשת קושרי העשרים ביולי. כך מנסים בדרכים סובטיליות להראות שגם בגרמניה הייתה מחתרת ואנשים ישרים. זה המקום לציין ש"הוורד הלבן" היו חמישה סטודנטים אמיצים ומוסריים שחילקו עלונים, אבל עדיין חמישה, ומלבדם היו עוד בודדים שרצו במיגור השלטון הנאצי, אבל היו חסרי אונים. גרמניה, אמרה הקנצלרית מרקל ביום השנה לנחיתה בנורמנדי, שוחררה. אבל לא, גברתי. גרמניה לא שוחררה. היא נכבשה. את הפשעים המפלצתיים ביצעו לא רק כמה אנשי אס.אס. גרמניה כולה הריעה לפיהרר - כל עוד גרמניה ניצחה.

      מגזין היטלר לא לשימוש (עיבוד תמונה)
      תרשים זירת האירוע במאורת הזאבים

      וזה מחזיר אותנו לשטאופנברג ועמיתיו. היו כמה קבוצות פזורות של מתנגדי משטר, פעילות יותר ופחות. הן ידעו, בערך, זו על זו, חלקן היו מתואמות. רוב חבריהן היו בעלי רקע דומה, ממשפחות האצולה הקרקעית של פרוסיה, ששירתו בצבאות מדינות גרמניה מאות שנים. לכולם יש "פון" בשם. שמרנים, אריסטוקרטים ובזים לאוסטרי ההמוני. חלקם אכן סיכנו את חייהם לאחר שהגיעו למסקנה שהם משרתים משטר נפשע, אבל הם היו המיעוט. רובם היו שמרנים שגילו את האור כשתמונת המלחמה השתנתה. כלומר, שהיטלר מוביל את גרמניה לאבדון. רבים מהם ידעו בדיוק מה מתרחש בשטחי המזרח ומה גורל היהודים שם, למשל.


      חשוב לזכור - בסוף יולי 1944 הצבא האדום כבר היה לקראת סיום מבצע בגרטיון שיחסל את קבוצת ארמיות מרכז של הוורמאכט, התבוסה הגדולה ביותר של הצבא הנאצי במלחמה. אנו אחרי קורסק, אחרי סטלינגרד. הצבא האדום נמצא בשערי ורשה, בודפשט, בוקרשט. ברור שזה רק עניין של זמן. ממערב, הנחיתה בנורמנדי הצליחה חודש וחצי קודם לכן, והאמריקנים והבריטים מתחילים להתקדם מזרחה, אל גבולות הרייך. ערי גרמניה מופצצות יום-יום, לילה-לילה.


      ומה שהקצינים רוצים הוא לחסל את היטלר, להקים ממשלה שתהיה מקובלת על המערב - ולנהל משא ומתן על כניעה. אופציה נוספת, עדיפה מבחינת רובם - שהמערב יחבור אליהם במלחמה נגד האויב "האמיתי" - הבולשביקים. אחרי הכל, הברית בין בריטניה וארצות הברית ובין ברית המועצות של סטלין אינה טבעית ודינה להתפרק. הם צודקים, אבל זה יקרה רק אחרי המלחמה.


      הקשר נכשל. התיק עם הפצצה הוזז. היטלר נפגע באורח קל יחסית. כ-5,000 ממתכנני הקשר ובני משפחותיהם הוצאו להורג. היטלר צפה שוב ושוב כיצד תולים אותם במיתרי פסנתר מאנקולי קצבים.


      אבל מה היה קורה אילו הצליחו?


      כולנו מכירים את ההתנקשויות הפוליטיות שהצליחו ושינו את ההיסטוריה. לא תמיד בדרכים המובנות מאליהן: כך, למשל רצח הצאר אלכסנדר השני, משחרר הצמיתים הוביל גם לגל הפוגרומים הידוע בכינוי "הסופות בנגב", שהביא מצדו לגל ההגירה הגדול של היהודים מתחומי רוסיה הצארית, שכללה גם את פולין. 2.5 מיליון יהודים עזבו, רובם המוחלט לארצות הברית, שם ייסדו את ענף ההלבשה, את הוליווד - וגם תרמו לביסוס הפשע המאורגן. אחוז אחד מהם יגיע לארץ ישראל - העלייה הראשונה. תוצאה בלתי צפויה של רצח פוליטי שנועד להביא יותר דמוקרטיה, אך העלה את בנו, אלכסנדר השלישי, שליט אוטוריטרי יותר.

      רצח יוליוס קיסר נועד להשיב את הדמוקרטיה (במונחי הזמן) לרפובליקה הרומית, אך הביא למלחמת אזרחים שסופה שלטון קיסרים. עשרה מלכים של ישראל ויהודה נרצחו, בדרך כלל במטרה - על פי ספר הספרים - להביא לשלטון מוסרי יותר, צודק יותר. לא הצליח. ויש גם רציחות שהוויכוח על השפעתן או משמעותן עוד נמשך, כמו רצח יצחק רבין.

      תחושת ההחמצה

      כך או כך, הרציחות הפוליטיות מביאות תוצאה ברורה, אבל מה עם אלה שלא צלחו, כמו קשר העשרים ביולי? גם להן יש תוצאות הרי, אם כי תיאורטיות יותר. כך, ייתכן מאוד שהתנקשות מוצלחת בהיטלר הייתה מביאה יותר נזק מתועלת. כן.


      ראשית, בשלב זה, ובעצם עוד קודם לכן, היטלר קיבל החלטות צבאיות משוללות היגיון, כנגד עצות אנשי הצבא המנוסים, וגרם למפלות כבדות. פקודתו לא לסגת אף שעל הביאה לאובדן כוחות והשאירה חיילים במקומות שבהם הם לא הביאו שום תועלת ללחימה - נורבגיה, למשל. למעשה, היטלר הפך בשלב זה ל"נכס" עבור בעלות הברית. סטלין, אגב, לעומתו, הותיר כבר מסתיו-חורף 1941 לסטאבקה (הפיקוד הסובייטי) בהנהגת ז'וקוב לקבל את ההחלטות, והסתפק כמובן בקרדיט על הניהול הגאוני של המלחמה.


      וישנו נימוק נוסף, אולי חשוב יותר - בשלב זה המלחמה במלוא פראותה - למעט הפצצות האוויר - טרם הגיעה לגרמניה עצמה. היטלר הבטיח נשק פלאים - רקטות V1 ו-V2, שלא שינו בדיעבר דבר. אבל אם הוא היה נרצח, והיה מושג שלום, האם לא רבים מאוד בגרמניה היו ממשיכים להאמין שהוא היה מצליח איכשהו לחלץ ניצחון בסופו של דבר, כפי שעשה בעבר?


      יתרה מזו, היטלר הרי עלה לשלטון על כתפי ההון הפוליטי והתעמולתי של מיתוס "הסכין בגב", על פיו גרמניה לא הובסה במלחמת העולם הראשונה, אלא נכנעה לבגידת הסוציאליסטים, הדמוקרטים, הליברלים, העשירים והבולשביקים. במילה אחת - היהודים. אם הצבא היה נכנע שוב בנסיבות די דומות, ייתכן שתנועה נאצית נרחבת אפילו יותר, נקמנית אפילו יותר, הייתה משתלטת שוב על גרמניה על בסיס אותו מיתוס בדיוק.


      ייתכן שהיו נחסכים חיים, אין להקל בכך ראש, אבל עיקר החיסכון היה כנראה גרמני. בשנת המלחמה האחרונה איבד הוורמאכט 10 אלפים חיילים מדי יום בחזית המזרחית. כמה מהם - מרי נפש, הנשענים על אמונה שמפקדיהם בגדו במנהיג הנערץ - היו נוטשים את הנאציזם?


      תחושת ההחמצה של הקשר חייבת להיות מנותבת לתוכנית טובה בהרבה, בעיתוי טוב בהרבה, אך כושלת באותה מידה: יוהאן גאורג אלזר היה נגר פשוט, מומחה לבניית שעונים, קומוניסט שהתנגד לנאציזם. הוא ראה ושמע את תוכניותיהם והאמין שהם יביאו למלחמה עולמית נוספת, הרסנית - ולחורבן גרמניה. הוא צדק.


      לאחר הסכם מינכן החליט אלזר להתנקש בהיטלר לפני פרוץ המלחמה הבאה, אבל איך נגר כמוהו יכול להתקרב אליו? רק אם ההר יבוא אל מוחמד. אלזר ידע בדיוק את המקום, התאריך והשעה שבהם היטלר יהיה ב-8 בנובמבר 1939, כמו בכל שנה מאז ניסיון הפוטש הכושל נגד ממשלת בוואריה ב-1923 - על דוכן הנאומים בבירגרברויקלר, מרתף בירה במינכן. התוכנית: הטמנת פצצה בקיר. האמצעי: אגירת חומרי נפץ. השיטה: ארוחת ערב קבועה במרתף הבירה, הסתתרות בחדר הניקוי עד הסגירה, חפירת גומה מאחורי הדוכן, הטמנת הפצצה והסוואתה. התאריך מגיע, אלזר מכוון את שעון העצר ויוצא לגבול השוויצרי. ואז מתערב הגורל: מינכן מכוסה ערפל. היטלר מגיע לנאום אבל הטיסה חזרה לברלין בוטלה בגלל מזג האוויר, והנאום קוצר בגלל לוח הזמנים של הרכבת. כן, גרמניה, הרכבות יוצאות בזמן. הפצצה הופעלה בזמן המיועד, 21.20, אך היטלר סיים לנאום ב-21:07 ויצא מן האולם יחד עם צמרת מפלגתו. אלזר נלכד במקרה כשניסה לחצות את הגבול לשווייץ, נחקר, הודה והוחזק במהלך המלחמה כולה במחנות ריכוז. חודש לפני כניעת גרמניה, הורה היטלר על הוצאתו להורג.

      ומה אם לא היה ערפל? מי היה מנצח? האם גרמניה לא הייתה יוצאת למלחמת העולם השנייה, או שמא הייתה צוברת עוד כוחות ופותחת בה בתנאים טובים יותר? מנהיג אחר היה מתמקד בבריטניה עד השגת הסכם שלום - כניעה, למעשה - ולא מסתבך במלחמה בשתי חזיתות? נמנע מפלישה לברית המועצות ומהדק את שליטתו באירופה? השואה הייתה נמנעת? לעולם לא נדע.

      בריטניה גיא פוקס מגזין (ShutterStock)
      המטרה: חיסול אנגליה במהלומה אחת. חגיגות 5 בנובמבר בבריטניה (תצלום: shutterstock)

      ההיסטוריה האלטרנטיבית מציעה את אחד התרגילים המחשבתיים חסרי התוחלת אבל המהנים ביותר - מה היה קורה אילו? קחו לדוגמה את אליזבת הראשונה, מלכת בריטניה הדגולה מכולן.


      אליזבת עלתה לשלטון במקרה, עם מותה בטרם עת של אחותה למחצה מארי, המכונה מארי אשת הדמים או בלאדי מרי, שהייתה נשואה לפליפה השני, מלך ספרד, קתולי קנאי, וביקשה להחזיר את אנגליה לקתוליות ולהכפיפה לספרד. רק כמה שנים קודם לכן המציא אביהן, הנרי השמיני, את האנגליקניות, ואליזבת הבטיחה לאחותה להמשיך בהשלטת הקתוליות, אך לא התכוונה לאף מילה. אם היא תמות, יודעת אירופה, הפרוטסטנטיות האנגלית תיעלם. האצולה קתולית ברובה, חלק גדול מהעם גם, והכנסייה האנגליקנית החלה כצו מלמעלה של המלך, כדי שיוכל להתגרש ולהביא בן זכר, לא סיבה טובה מספיק לשינוי אמונה טוטאלי.


      גורל אירופה על כף המאזניים. נעשו ניסיונות רבים להתנקש בחייה, והשירות החשאי הבריטי, הראשון בהיסטוריה המודרנית, הוקם כדי לדעת מראש על מזימות לרצוח אותה (אחד הסוכנים הוא המחזאי הנודע כריסטופר מרלו). החשש הגדול: הרצח המושלם - המלכה תקבל באחד ממסעותיה בגד, גלימה או מצעים נגועים בדבר, ותמות אחרי כמה ימים בלי לדעת אם מדובר היה במגיפה הנפוצה או במזימה. היא ניצלה, אבל במהלך כהונת יורשה הממלכה התמודדה עם עוד קשר שיכול היה לחסל את אנגליה ואת הצמרת שלה במהלומה אחת, וזו לא הגזמה.


      חמישה בנובמבר 1605. ג'יימס הראשון על כס המלוכה, והאצולה, כנראה בידיעת ועידוד האפיפיור, מתכננת לבצע חיסול המוני. השיטה: הברחת 36 חביות ובהן 2.5 טונות אבק שריפה, למרתף ששכרו בדיוק מתחת לארמון וסטמינסטר, בניין הפרלמנט ובית הלורדים. הקושרים: אצילים המעוניינים בתפיסת השלטון והחזרת אנגליה לקתוליות. במרתף נמצא גיא פוקס, מהנדס עם שעון וגפרורים, שמתכנן להפעיל את המטען ביום פתיחת בית הלורדים, ולחסל את כל הצמרת האנגלית - המלך, האצילים הפרוטסטנטים וראשי הכנסיה האנגליקנית. המזימה נחשפה כשביקשו להזהיר כמה אצילים קתולים מלהגיע לטקס, ואחד מהם הודיע על התוכנית. פוקס אותר במרתף עם הגפרורים, נעצר, נחקר במיטב שיטות התקופה, הודה, הלשין, והוביל למעצר הקושרים. הם הוצאו להורג, גם כן בכפוף לאותן שיטות אכזריות. כישלון החיסול הוליד את חגיגות חמישה בנובמבר בממלכה - ל"ג בעומר האנגלי, עם מדורות, זיקוקים, מרשמלו ושריפת בובת נבל. הדיוקן מוכר לכולם בזכות מסכות שהופיעו בשלל מחוות ובהן הסרט "V for Vendetta". פוקס, לא מנהיג הקשר אך כן הדמות המזוהה עמו, נכנס להיסטוריה.


      בשנת 2005 עשה ה-BBC סרט דוקומנטרי על הפרשה, ובמסגרתו נבדק מה היה קורה אם חומר הנפץ היה מתפוצץ. לקחו מקדם ביטחון, חומר באיכות נמוכה, גרוע שבגרועים, וערכוו הדמיה. התשובה: ברדיוס של מאה מטרים כל אדם, כולל כמובן המלך, היה נהרג במקום.

      התוצאה הפוטנציאלית: במקרה הטוב אנגליה הייתה שוקעת שוב במלחמת אזרחים הרסנית (נזכיר שסבה של אליזבת הראשונה עלה לכס השלטון אחרי שניצח את המלך החוקי, ריצ'רד השלישי, בקרב בוזוורת' שסיים את מלחמות השושנים. המחשבה על מלחמת אזרחים אחרי רצח המלך והאצולה וניסיון תפיסת השלטון כדי להשליט את הכתר הספרדי לא בלתי סבירה אחרי אירוע כזה), והייתה הופכת אולי לקתולית או לבת-חסות ספרדית. כך או כך, ההיסטוריה הייתה משתנה לחלוטין.

      ולדימיר איליץ' לנין וג'וזף סטלין (AP)
      פגיעה, אבל לא מספיק פגיעה. לנין וסטלין (תצלום: AP)

      רוסיה. הזכרנו את רצח אלכסנדר השני, אבל זה לא נגמר כאן, בטח לא בתקופת השיא של האנרכיסטים המנסים לרצוח את שליטי העולם, לפחות אירופה וארצות הברית, וגם מצליחים פה ושם. בנו של הצאר הליברלי יחסית עלה לשלטון לאחר החיסול. אלכסנדר השלישי ביטל את הרפורמות המהוססות של אביו, ובהן סוג של חוקה וממשלה. הוא שם במרכז המדינה שלושה עקרונות - לאומיות רוסית, כנסייה ואוטוקרטיות. הרעיון היה לרצוח צאר מדכא כדי שהשלטון יהיה דמוקרטי יותר. במציאות, כמובן, קרה ההפך המוחלט.


      הצאר הזה לא יירצח, אך הניסיון יביא לשלל תוצאות בסגנון משק הפרפר או, אם תרצו, המסמר שמפיל ממלכה. הקבוצה שרצחה את אביו, נרודנייה ווליה (רצון העם) מבקשת לעשות מועד ב', ושש שנים בלבד אחרי עלייתו היא מבקשת לחסלו. הפעולה נחשפת, ראשיה מוצאים להורג. אחד מהם הוא בן אצילים בשם אלכסנדר אוליאנוב. אחיו הצעיר, ולדימיר איליץ' אוליאנוב, הושפע מאוד והצטרף למהפכנים. בעתיד, הוא יגיע למסקנה שלא מספיק לרצוח את הצאר. יש להפיל את השלטון כולו. והוא גם יצליח.


      אוליאנוב, או לנין בכינויו המחתרתי, יתפוס עם נאמניו את השלטון ויבגוד בערכי הקושרים, או כך לפחות חשבה אנרכיסטית צעירה בשם פאני קפלן, שם קוד דורה, שנולדה בשם פייגה רוטבלט וביקשה לרצחו. מדוע? אחרי המהפכה היו בחירות, ובהן קיבלו הקומוניסטים רק רבע מהקולות, לעומת 40% שקיבלו יריביהם הסוציאל-רבולוציונריים, יורשי נרודנייה וולייה. למרות שנוצחו, תופסים הבולשביקים את השלטון. כמו שאמר מיכאיל באקונין, אחד ממייסדי המחשבה האנרכיסטית, ב-1870, "קחו את המהפכן הקיצוני ביותר, הושיבו אותו על כס כל הרוסים והעניקו לו סמכויות דיקטטוריות, ותוך שנה הוא יהיה גרוע מן הצאר".


      אז לנין בגד, קפלן הבינה שמכאן תתחיל העריצות - היא אגב צדקה לחלוטין - והחליטה לעשות מעשה. ב-30 באוגוסט 1918 לנין סיים נאום בבית חרושת במוסקבה ובדרך למכונית הסתובב למקרא שמו. היא ירתה בו שלושה כדורים, שניים פגעו בו בכתף ובריאה, אך הוא שרד.

      אם לנין היה מחוסל, טרוצקי היה יורש אותו וכל ההיסטוריה הייתה שונה. טרוצקי האמין במהפכה מתמדת, למשל, ואין לדעת אם היה עורך משפטי ראווה או אם היה מגיע להסכם עם היטלר. עם זאת, מעריכים שהפגיעה הביאה להידרדרות בבריאותו ולמותו בגיל הצעיר של 54, לפני שהספיק לסלק את סטלין, כפי שרצה. כלומר, קפלן גרמה לעליית סטלין לשלטון בכך שפגעה בלנין, אך לא פגעה בו מספיק. לעולם לא נדע.

      ללא שינוי מדיניות. ניסיון ההתנקשות ברייגן

      ומה עם ניסיון ההתנקשות באדם החזק בעולם שלא הצליח (בניגוד לארבעה נשיאים אמריקנים שנרצחו)? לדעתי גם אם רייגן היה נרצח ב-1981, ההשפעה - מעבר לזעזוע ולאבל - לא הייתה רבה. ארצות הברית היא מדינה מסודרת. נהלי השלטון וחילופיו מאוד ברורים. סגן הנשיא ג'ורג' בוש האב היה מושבע מיד, והמדיניות לא הייתה משתנה במאומה, גם לא מול הגוש הקומוניסטי, למשל, הנושא המרכזי בתקופת רייגן.

      השורה התחתונה היא שכל דבר קטן יכול לשנות את מהלך האירועים - אי-הגעה של ציר פרלמנט להצבעה חשובה, כוח צבאי שטעה בדרכו לשדה הקרב, אי-הבנה בין צדדים חשדניים המגיעים לשיחות שלום, וגם סילוק אדם חשוב מעל בימת ההיסטוריה. באותה מידה אבל, הישארות אותו אדם יכולה לעשות את אותו שינוי, אם לא גדול יותר. גם התזמון קריטי. חיסול היטלר הצעיר במינכן אחרי מלחמת העולם הראשונה מותיר סימני שאלה רבים באשר להיסטוריה של העולם - מי היה הופך למנהיג הנאצים? האם הם היו מגיעים בכלל לשלטון? - וספקולציות רבות עוד יותר, ללא תשובות כלל. עבור ההיסטוריונים מדובר בחטא בל יכופר. כל השאר יכולים ליהנות מהמחשבה מה היה קורה אילו.