היה הייתה משפחה שהתגוררה בעיר על הר, בבית גדול ומאובטח, ברחוב שהנציח פוליטיקאי בריטי מראשית המאה ה-20. במשפחה היו, בין השאר, אבא פייקיהו, אמא פייקיהו ובנם-בכורם, פייקל'ה. אבא פייקיהו נסע לעבודתו הקרובה בשיירה צופרת ומהבהבת. אמא פייקיהו, שאותה ניסה אבא פייקיהו להרגיע, עלתה על יצועה מאוחר, לעולם לא צמאה, והגיחה ממבצרה בקומה השנייה רק בשעת בוקר מאוחרת. חשבון הסושי של פייקל'ה, מכיסם של נתיני פייקיהו, הגיע באחת השנים ל-9,947 שקלים.
אם תרצו ואם לא, אין זו אגדה, ואף לא סוף האפוס הישראלי המתעבה, הבלפוריאדה. אוצר גדול של מסמכים ושל קצות חוט ממתין לחוקרים שיבדקו כמה השקיעה ישראל בנכס הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה. יתכן שזאת שערוריה גדולה בהרבה מבולמוס הבזבוז על הוצאות נתניהו בבלפור. דוגמית אחת: לפני שבנימין נתניהו נמשח לראשות הממשלה, באפריל 2009, הוגשו - וכובדו - דרישות תשלום על תיקונים פרטיים בקיסריה ל"כנסת ישראל". במשטרה השתאו: האמנם מממנת הכנסת הוצאות כאלה לח"כ. תעלומה שפתרונה, כמו גם חשד להברחות סדרתיות במעקף מכס, נזנח לטובת צירים אחרים בחקירה.
ככל שהחוקרים העמיקו בתיק המעונות התגלה הסוד המשמעותי ביותר במשפחת נתניהו: הוא הססן, היא החלטית, הוא מתקשה להכריע, היא כופה את עמדתה, הוא שותק, היא צועקת, היא שלא נבחרה ולא מונתה אלא רק נישאה מתערבת בעניינים לא-לה, הוא פוחד להעמיד אותה במקומה. ההצגה מרתקת, אך הליהוק שגוי - היא מתאימה ממנו לתפקיד המחייב החלטה, השלטת רצון, דבקות במשימה, התמדה, מעקב ורתימת כפיפים לביצוע.
שרה נתניהו היא, בריבוע, אדית וילסון הישראלית. אדית, רעייתו של הנשיא וודרו וילסון, הייתה השליטה האמיתית בבית הלבן כשמחלתו הגבילה אותו; היא חצצה בינו לבין העולם, סיננה מסמכים בדרכם אליו וחיוותה דעה תקיפה בענייני איוש תפקידים בכירים. זה היה בעיקר ברבע האחרון של תקופת וילסון. שרה חזקה מאדית, כי היא התחילה מוקדם הרבה יותר, עם שובו של הזוג נתניהו לבלפור, וכשבעלה בריא, ככל הידוע מחוץ לחוג הסגור של המשפחה ושל רופאה, ד"ר צביקה ברקוביץ. האנשים בעמדות החשובות ביותר של המערכת הישראלית נזקקו להסכמתה, או לפחות להמנעותה מהטלת וטו.
לבנימין נתניהו, וסיבותיו המעשיות והנפשיות עימו, חשוב להדהד את דימויה העצמי של אשתו. ללא כל התגרות נהג לשאול אם ידועה לבן-שיחו מנת המשכל שלה. "155!" הכריז חגיגית, בתגובה להודאת הנשאל בבורותו, כמו תותחנים עתיקים המתגאים בקוטר הפגז הנורה מהכלי שלהם; מה חבל שנתפסה כבר הכותרת לספר שיוכל לכתוב על חייהם המשותפים, "החברה הגאונה שלי".
חקירת תיק המעונות נפתחה לפיכך, לפני ארבע שנים, בתנאים קיצוניים של אי-שוויון. מכאן, האישה החכמה ביותר בארץ, אולי אף באזור, ייתכן שבעולם כולו, וללא ספק בקומה השנייה במבצר שברחוב בלפור; ומכאן, חוקרי משטרת ישראל, שעליהם משגיחים אישית לוחצת יועצים משפטיים לממשלה, החייבים לחשודה את אי-פסילתם כמועמדי נתניהו, אם לא את המינוי עצמו.
וזה לא רק התפקיד השסוע של היועמ"ש, מתחת לרה"מ כיועץ ומעליו כתובע. מאחר שעסקים כרגיל גם בעת שעסקים אפלים נחקרים, יש וראשי מערכת האכיפה, כולל ראש אגף החקירות והמודיעין ניצב גדי סיסו, שלשכתו במטה הארצי היא תחנה ראשונה ואחרונה בחקירות נתניהו, נקראים לדיונים אצל נתניהו בנושאים משטרתיים-ציבוריים, כגון סחר בבני אדם ("ביקרנו, רעייתי ואני, במעון לנשים מוכות"), ולומדים תורה מפיו ביראת כבוד. בערך כמו מנהל הכלא המשתלם בכספים אצל האסיר החביב המתכנן בשקט את בריחתו ב"חומות של תקווה".
במציאות המוטרפת של מר כבדהו ודוקטור חשדהו מתייצבים לחקור את ראשי הממשלה מפקדי היחידות החוקרות - יאח"ה, יאל"כ (הכלכלית) או יאחב"ל - מתוגברים בקצינים נוספים. המפקדים הם בדרגת תת-ניצב. מירי גולן, יוחנן דנינו, שלומי איילון, כורש בר-נור, אלי אסייג; יואב סגלוביץ' כשחקר את הנשיא משה קצב. זה ליהוק סמלי, המשדר לנחקר הקפדה על מעמדו, לא פחות מאשר מהותי - מפקד יחידה ארצית אמור להיות חוקר מנוסה, המתחכך בדרגים העליונים של המשטרה והפרקליטות ומודע לשיקוליהם.
נחקרים זוטרים יותר, ולו גם בתפקידים חשובים במערכת הממלכתית, כגון האלוף בדימוס אביחי מנדלבליט בהיותו מזכיר הממשלה, יושבים מול דרגים מקצועיים בצוותי החקירה. פה ושם סגן-ניצב או פקד, אך כמעט תמיד רב-פקד. לכאורה, מקביל לרב-סרן בצה"ל בלבד, קצונת ביניים, רביעית מלמטה, ראש מדור או סמג"ד. למעשה, עמוד השדרה של החקירות הרגישות ביחידות המשתייכות למסגרת להב 433. המקביל העולמי של רפ"ק ותיק ביאח"ה הוא סוכן מיוחד - כולם שם מיוחדים - באפ-בי-איי המרכז צוות חקירה, סמל-בילוש במשטרת ניו יורק או לוס אנג'לס, ובהשאלה גם קצין בדיוני שאינו נוסק לצמרת הארגון. המפקח הארי "המזוהם" קלהאן, המפקח מגרה, ולעתים, לא נעים, גם המפקח קלוזו.
משטרת ישראל היא בעצם שלוש משטרות - לסדר ציבורי, לביטחון ולחקירת פשעים. היכולת לטפס במעלות השררה זמינה בעיקר בשני המסלולים הראשונים, הבנויים על מידרגים של פיקוד וניהול ומחקים ארגון צבאי במבנה של תחנות, פלוגות (משמר הגבול, יס"ם), מרחבים, מחוזות, מחלקות, אגפים. בחקירות, הדומות יותר לקהילת המודיעין על שלוחותיה הצבאיות והאזרחיות, אפשר להגיע לרמה גבוהה של מומחיות - ולהישאר בה. לרבי-פקדים ביחידות אגף החקירות והמודיעין אין אופק קידום. מעטים פורצים הלאה. אחרים נתקעים בדרגתם. לא מכריחים אותם לעזוב, עד גיל הפרישה, וגם לא מפתים אותם להפוך מחוקרים טובים למנהלים בינוניים.
לא כל המשימות בצוות החקירה כוללות עימות חזיתי עם החשודים. לתשאול קודמים איסוף המידע, ניתוחו וחיזוי גרסת הנחקר ותגובותיו לשאלות. בתוך הבועה של חדר החקירות, כהגדרתו של ניצב סגלוביץ' בתקופתו כראש החקירות, עשויות להידרש תכונות אחרות - זריזות מחשבתית, רגישות לדקויות, ניצול הזדמנויות, הכל במצב נפיץ של מתיחות העלולה לגלוש לעוינות ולשתיקה. הרפ"ק מוכרח לנוע בזהירות בין הקטבים, לא למרפק ולא להתרפק. השיחה הרי תתומלל, תצורף לקודמותיה ולשאר העדויות והראיות ותהפוך לאחד מחומרי החקירה שייבחנו למעלה, ביחידה ובפרקליטות, לקראת החלטה על גורל התיק.
ולכן מעניין כל כך להתבונן בחילופי הדברים בין רב-פקד אירית פרץ נעמן, לשעבר צדוק, לבין שרה נתניהו. יחסי העוצמה דו-משמעיים. מחוץ לחדר, נתניהו היא האישה החזקה - ולא רק החכמה - בישראל והחוקרת היא רק עובדת ציבור בדרג שמתחת לבכיר. בתוכו, פרץ נעמן היא החושדת, המזהירה, המסוגלת להעניש, לעצור, ובסופו של דבר לשמש חוליה חשובה בשרשרת האישום או הגניזה, כי אם היא, מומחית התוכן, תתרשם מאמינותה של הנחקרת ותעריך שאין אשמה או ראיות, סביר שהדרגים הממונים, הנוטים להקל, לא יחמירו ממנה.
הבחירה בחוקרת ולא בחוקר, להתמודדות עם שרה, לא הייתה מקרית. היא נועדה לגייס את סגולותיה של הקצינה שהוצבה למשימה וליצור אווירת פתיחה נוחה יותר. אמנם אין להפריז בציפיות מאחווה בנסיבות כאלה: בבית הדין לעבודה ייצגו את מני נפתלי עורכות-דין, שלא קיבלו מנתניהו הנחת מגדר.
נתניהו זומנה לפני שנתיים להשלמת חקירה, ערב החלטת היועץ המשפטי לממשלה בתיק המעונות. התאריך היה שניים באוגוסט 2017, כשנתיים וחצי לאחר תחילת החקירה, שנה וחצי לאחר המלצת המשטרה להאשים את נתניהו במרמה, חודש ושבוע לפני הכרעת מנדלבליט. זאת הייתה ההזדמנות האחרונה של נתניהו להיפוך מגמה. שערי שמיים כבר חרקו על ציריהם, אך טרם ננעלו.
עד אז הצטיירה בצוות החקירה תמונה ברורה אך עגומה של יחסי נתניהו עם עובדי משרד ראש הממשלה ומעונותיו ועם דרישות החוק והנוהל, אף שכדברי החוקרים היה עליה להבין שהיא "מקבלת שירות ולא מעצבת מדיניות". לעדויות שפורסמו בהרחבה נוספו עוד אמירות באותו כיוון, לא אחת בנוסח זהה מפי עדים שונים. "אני טיפוס מפנים, שסופר עד שלוש ולא מגיב", אמר הנהג ויקטור סרגה. "גם כשהיא כעסה וצעקה עלי ידעתי לשתוק. לא תמיד הבוס צודק, אבל הוא הבוס. ככה זה במקרה של הגברת נתניהו. לגבי השאר, היו עובדות והגברת נתניהו נתנה הוראות ולפעמים היו ויכוחים וצעקות והיו גם צחוקים מצד העובדים אחד עם השני על מה שהם עוברים".
סרגה נשכר פרטית ב-2007 לנהוג את שרה ובניה תמורת כ-4,000 שקלים לחודש. הפסד עמלו יצא בשכר תקוותיו; יום יבוא וייהנה מנדיבותה של המדינה, שהעניקה למשפחת נתניהו שפע נהגים. "עבדתי שעות רבות מאוד ביום, 12, 14 ולפעמים 15, וראיתי שזה יותר מדי, אבל בשביל העתיד, שביבי אולי יהיה ראש ממשלה, זה ישתלם לי ואז אני אקבל עבודה יותר מסודרת. בשנת 2009 ביבי מונה לרה"מ ועברנו לעבוד בבית בבלפור ושם הייתי נהג של הילדים ולגברת הוצמד נהג אחר. בהמשך עזרא סיידוף פיטר אותו והוצמדתי להיות גם הנהג של הגברת. קיבלתי 7,000 שקל בערך, לא כולל שבתות, כעובד קבלן, אבל לא רשמו אותי כנהג - רצו לתת את משרת האמון שלי למישהו אחר".
בבלפור, הוסיף סרגה, "היו הרבה דברים שרצו להסתיר ושלא ייצאו החוצה. ככה זה היה בבית הזה, כי כנראה רצו להזמין גם מבחוץ אוכל. מה קורה כשהגברת רוצה משהו ואומרים לה שזה לא אפשרי? היא מסוגלת לצעוק, היא מתפרצת. היא פעם ביקשה ממני לנסות להעמיד עמוד נגד יתושים. אמרתי לה שאי אפשר להעמיד אותו והיא אמרה לי לנסות ואמרתי לה שוב שאי אפשר, אז התשובה שלה הייתה משהו כמו, 'אם לא הייתה לך עבודה פה, איפה תעבוד'. אבל לא עשיתי, כי לפעמים המצברים נגמרים. בשנה האחרונה שעבדתי שם הייתה לי מערכת יחסים עם מישהי מהצפון והגברת לא אהבה את זה שאני נוסע בסופי שבוע. לפעמים היו לי ויכוחים עם הגברת, שאני רוצה לצאת והיא לא רצתה. עבדתי גם בערבי שבתות וחגים. לא תמיד, אבל המון, כי היה לי חשוב לשמור על מקום העבודה".
על סמנכ"ל המשרד ואיש "כן, המפקדת" של שרה (במתכונת המלאה, "לא, המפקדת; אי אפשר, המפקדת; אסור, המפקדת; כן, המפקדת"), העיר סרגה, "סיידוף, אם הגברת הייתה אומרת לו להביא אבן מהכותל, הוא היה מביא". מקורות בירושלים דיווחו ממראה עיניים שהכותל עדיין עומד על תילו; משמע שסיידוף לא הצטווה לפרקו ולהעבירו לקיסריה.
אצל שרה - סליחה, הגברת - "הכל דחוף", אמר סיידוף בחקירתו. כך הבהיר מראש לחשב המשרד, יוסי שטראוס. אין לדחות ליום ראשון ולטיפול של עובדי המדינה מה שאפשר לקנות מחשמלאי פרטי בשבת. "הכל שם דחוף ומהר ומיד". רק לגברת נתניהו יש תקלות בסופי שבוע ובלילות? "כן". האם זה הגיוני שאצל ראשי ממשלה קודמים לא היו תיקונים כאלה? "כן, כי אצל הגברת הכל דחוף". מי קובע את הנחיצות והדחיפות? "היא, חד וחלק. כשהיא אומרת דחוף, לא בודקים אותה. לא ניתן להתווכח איתה בכלל. כשהגברת מבקשת, זאת לא בקשה, זאת הנחיה. דברים מתבצעים מהר. ככה זה. זה מה יש".
כך היה לפני שנחשפה המזימה להעסיק לתיקונים הבהולים בשבת לא את עובד המשרד, אלא חשמלאי חיצוני, אבי פחימה החביב על שרה, "רק הוא מסוגל לבצע תיקונים, בין היתר החלפת נורות, שלטענתה זו עבודה מיוחדת", ושהוא גם מהמעטים המורשים בכניסה לביתה - רק היא מנפיקה היתרים, גם בקומת המגורים במעון השרד השייך למדינה, גם למאבטחים, איש בל יעז להמרות את פיה, "היא לא רוצה שכל אחד ייגע לה בדברים, מדובר בכניסה לחדרי החדרים שלה" - והמדינה גם שילמה לפחות אלף שקלים על הליך סיווג ביטחוני גבוה (רמה 2) לפחימה, למרות שנאסר עליו לעבוד באחוזת קיסריה, פן יגלמו חשבונותיו חובות פרטיים. אף לאחר שהפרשה כולה הסתיימה בחקירה, נמצאה דרך להעסקת פחימה - באמצעות חברת ביטוח ידידותית, שנטלה אחריות לנזקים.
שיטת הפיקוח על ביצוע ההזמנה הבהולה הייתה פשוטה: "מעצם העובדה שהיא לא מתלוננת על התקלה, זה סימן שזה תוקן". לדעת סיידוף, לא הייתה שום בהילות. הכל ניתן לדחייה, ו"אם יש קצר חשמלי, מבקשים טלפונית מהביטחון לגשת ולהרים את המתג". האם מישהו, נשאל סיידוף, "מפקח ומוודא שהבקשות (של שרה) סבירות?"
תמים שכמותו. "אף אחד לא נכנס לפינה הזאת. אפילו בסיור שלי בקיסריה עם החשב איצקוביץ, (ב-2013), היא ביקשה דברים והם אושרו ובוצעו. כל מה שנאמר שם על ידי הגברת בוצע, טיפול בדשא ועבודות גנן. איצקוביץ נתן אישור מיוחד לשעות עבודה של הגנן בקיסריה ובבלפור".
באחת מחקירות סיידוף התכעס רב-פקד אבי רוטנברג כשהנחקר אמר לו שהאישור לחשמלאי לא היה קבוע, אלא "חד פעמי, זה גם כמה פעמים, כל פעם חד פעמי". החוקר לא התפעל מהחידוש הלשוני. "אני לא חכם כמוך", אמר. "חד פעמי משמעותו בעברית פעם אחת!!! כל פעם חד פעמי, זה רב פעמי". סיידוף התבצר בעמדתו: "תקרא לזה איך שאתה רוצה. חד פעמי זה חד פעמי וכל פעם חד פעמי". בחקירה אחרת, כשהתבקש להבהיר מדוע השים עצמו מנסה להיזכר בשמו של אבי פחימה, המוכר לו היטב, אמר לרפ"ק פרץ, "אז בפגישה אחת לא זכרתי. גם עכשיו אני ניסיתי להיזכר בשמך, שאת חוקרת אותי כבר יומיים".
סיידוף לא התיימר לחדור לנבכי מחשבתה של שרה. "אין לי מושג מה הבינה", השיב לשאלה אם ידעה שעליה לשלם לפחימה מכיסה, "אך היא הייתה צריכה להבין ממני, בכל אופן. אני לא חוקר מוח, אבל הבהרתי לה חד משמעית שהמשרד לא משלם".
מדוע בתקופה מסויימת היו עובדות הניקיון גלינה, אולגה וסבטלנה? "הגברת אהבה את סגנון העבודה של עובדות רוסיות". איך קרה שנתניהו התעקשה להחזיר את סבטלנה, שעזבה, כדי לטפל על חשבון המדינה ובמסווה של מנקה בשמואל בן ארצי, אביה שהתגורר במעון לקראת סוף חייו? "יכול להיות שהגברת אהבה את סבטלנה ואת עבודתה יותר מכולן. אין לי תשובה. תשאלי את הגברת נתניהו. היא פסיכולוגית והיא תענה לך". איך הגברת חשבה שהכל הסתדר פתאום? "מבחן התוצאה". סיידוף השתאה, נדהם, היה ממש המום לשמוע שסבטלנה נשכרה לטפל בבן ארצי. "אם כמו שאת אומרת סבטלנה הגיעה וטיפלה באבא", הגיב, מתקשה בעליל להאמין לדברי החוקרת, שהרי לא יעלה על הדעת, "אז הגברת רימתה אותי לחלוטין, כי היא עשתה דבר שאסור לה".
סיידוף נחקר בנושא נוסף, שלא המריא, אולי בגלל הוראות ממגדל הפיקוח: חשד לעקיפת בדיקות המכס בנתב"ג בתום הביקורים בחו"ל (הכוללים איכשהו לרוב סופי שבוע בערי קניות ובילויים) ולהברחות טובין, בשליחות משפחת נתניהו. "יש בידינו", אמרה החוקרת, "מידע ועדויות בדבר מעורבותך באריזת מתנות כגון סיגרים, יינות, אלכוהול וכיוצא באלה מתנות שבני הזוג נתניהו מקבלים בחו"ל ואתה אורז אותן ומבריחן, ללא מכס וללא דיווח, ישירות למעון".
הכחשת סיידוף נוסחה בזהירות. "לא ראיתי שקיבלו מתנות מאנשים בחו"ל. אני לא נמצא בסוויטה שלהם. הדבר היחיד שהייתי מעורב בו הוא יין שהגברת רצתה והיה בסוויטה לשימושם ולא שתו אותו, ואז ארזתי אותו, כמו גם גבינות שהיא רצתה וריבות, צנצנות קטנות כאלה, שכל אלה היו מגיעים במזון מהמלון. לגבי היין, מדובר בבקבוק אחד, לא בכמה, אולי לפעמים היו שניים, אם עברו למלון אחר באמצע. את זה מסרתי לנהג שבא לקחת את המזוודות מהשדה והוא לוקח את זה למעון, לתורן שנמצא, שזה או מנהל הבית או הסגן שלו. הם היו מעלים את זה ישר למעלה, בהנחייתי, למטבח, כי היא הייתה אומרת לי להעביר את זה ישר לארוחות בוקר בקומה למעלה".
חוקרת: האם פעם עלתה שאלה של מכס לגבי השתייה?
סיידוף: לא. בקבוק יין זה לא עניין למכס. לשאלתך לגבי סיגרים - לא ארזתי סיגרים. לגבי מתנות, במשרד רה"מ יש נוהל והכל מטופל לפי הנוהל.
חוקרת: מני נפתלי העיד שמסרת לו שקית עם כמה בקבוקים, לשים למעלה.
סיידוף: אני לא מכיר. רק מה שהיה במלונות. אם היינו בכמה מדינות, אז יכול להיות שלוש, שתיים או אחד, לא יותר. שלושה בקבוקים זה מותר, כי מותר בקבוק לכל בן אדם בכל מקרה, אז כבר שניים מותר להם.
נפתלי העיד שבשקיות היו לעתים גם ארבעה בקבוקים וחמישה, אך החקירה ריפרפה הלאה, למצבי צבירה נוזליים פחות. אין אף ראייה לכך שהמשטרה או הפרקליטות טרחו להתריע בפני הנהלת המכס ורשות שדות התעופה שמטוס נתניהו מחייב קשב מיוחד, כי פירצה קוראת לנתב"ג.
חתימת סיידוף, הוטח בו, מופיעה על "חפצים רבים שנקנו עבור שמואל בן ארצי, כגון שטיחים למניעת החלקה, פעמון, סדינים ועוד, מתקציב התחזוקה". הוא לא הכחיש. "אז מה אם חתמתי על חשבוניות? הרי גם החשב ידע שהאבא שם. כולם ידעו וחתמו. אף אחד לא אמר לי מעולם שאי אפשר להכניס עוד אנשים להתגורר בבית. זו החלטה של הגברת בלבד. נטו. נכון שמדובר באדם נוסף שיש להאכיל ושמתגורר בבית ויש לכך השפעה על הוצאות משרד רה"מ, אבל אין שליטה בדבר הזה. מה אם אחד הבנים ירצה שחברתו תגור איתו בבית? אני לא מכיר שום נוהל שיכול למנוע ממנו לעשות זאת, למרות שברור שכאשר יש אדם נוסף שמתגורר בבית, ההוצאות גדלות".
להערכת סיידוף, שרה הייתה "אמורה להבין שאי אפשר גם לבשל ולקנות מצרכים לבית ולבישול וגם להזמין ארוחות. היא לא טיפשה. היא אישה חכמה מאד. היא גם כל הזמן מתפארת בזה שהיא פסיכולוגית מומחית וכל הזמן מתפארת שהיא יותר חכמה מכולם".
בחדר החקירות פגשה הפסיכולוגית המומחית מכרה מהחקירות הקודמות, אישה צעירה ממנה בעשור ומשכילה ממנה בתואר נוסף, אך שאינה מתהדרת בהיותה שני בי-אי פלוס אמ-אי. הסיפור כאן אינו הצימוקים, אלא איך אופים את העוגה, על אש קטנה, מבחוץ פנימה. שיעור למתקדמים בבית ספר לחוקרים. נחקרת המאשימה את כל העולם, בדגש כפייתי על מי שחולל את החקירה וטוהר בה מטענותיה, וגם מציעה חברות לחוקרת, ואילו החוקרת משדרת הבנה למצוקת הנחקרת, אך אינה מוותרת על העובדות ומשמעותן.
אירית פרץ נעמן, בת 50, אם לשניים (26 ו-20), נשואה בשנית, השתתפה בין השאר בחקירת פרשת השחיתות של בכירים במפלגת ישראל ביתנו אך מסרבת לספר על מסלולה במשטרה ומסכמת אותו בשתי מלים: סיפוק מקצועי. בחמש מילים, המוטו שלה מצטט את פרדי מרקיורי - "השעמום הוא החולי הגדול מכולם". היא לא השתעממה עם שרה נתניהו.
לפני שהוסמכה כדוקטור לשרולוגיה למדה קרימינולוגיה ומדע המדינה ומשפטים. הנתון החשוב מכולם, בעניין מנת המשכל שלה, אינו בר-השגה ולפיכך מן הנמנע להשוותו לאותם 155 מהוללים. אפשר רק להיווכח כיצד אירית, בסבלנות ובשיטתיות, באדיבות ("אפשר לדאוג לגברת לקפה?" - לגברת, לא לחשודה או לנחקרת) ובתקיפות, מציעה ככל הנראה להוסיף ז"ל לשם האב בטופס אזהרת החשודה, מנתבת את שרה לגירסת הפללה עצמית. אחת מהן מצטנעת, ממוקדת, משימתית, רופאת שיניים המכינה מטופלת לעקירה כואבת. שנייה זקוקה נואשות להכרה, מתפזרת, יורה קליעי סרק לכל עבר, נואמת לאומה ולמנדלבליט, נחמדונה-פרימדונה המתאמצת לעטות נחמדות. דו-שיח, דו-קרב, יותר מתיש מג'וקוביץ' נגד פדרר. מלחמת המוחות מסתיימת בתוצאה ברורה.
תמליל חקירה 85580/15-3, הקהל מוזמן עכשיו לאולם, נפתח בהערת המתמללת נטלי קדוש, הנקראת כהוראת בימוי למחזה, או לפחות מערכון עם שתי משתתפות: חוקרת מס' 1 והנחקרת נכנסות.
חוקרת מס' 1, אירית פרץ: בואי בבקשה. מה נשמע?
נחקרת, שרה נתניהו: בסדר. מה שלומך?
אירית: בסדר גמור. הכל בסדר, ברוך השם. רק בריאות. הכל שטויות.
שרה: אני מסכימה איתך. רק בריאות.
אירית: מה איתך? רוצה מים? מה את רוצה? מה בא לך לשתות?
שרה: מים זה בסדר.
אירית: רוצה קפה?
שרה: אם יביאו קפה, זה בסדר, אבל אל תטרחו. שחור עם חלב.
אירית: עם סוכר?
שרה: לא. לא סוכר ולא סוכרזית. אבל הרבה חלב. שהחלב, ככה, יתערבב לי במקום הסוכר.
אירית: בסדר. (מקלידה. שתיקה ממושכת. מתחילה שיחת טלפון). אופיר? אפשר לדאוג לגברת לקפה שחור עם חלב?
שרה: אבל רק אם זה לא...
אירית: בלי סוכר.
שרה: וגם בלי סוכרזית.
אירית (בטלפון): בלי סוכר. לא סוכר, לא סוכרזית. בסדר? תודה, מותק.
שרה: אבל תשתו גם אתם. לא נעים לי לשתות לבד.
אירית: לא, אני...אל תדאגי, אל תדאגי לי. את בסדר?
שרה: כן.
אירית: תראי, באמת, רצינו...
שרה: רוצה שכל זה ייגמר ואז אני אהיה בסדר.
חוקרת מס' 1: זה ייגמר. אנחנו עכשיו נעשה חקירה מאד עניינית, מאד תמציתית. אני אקריא לך את האזהרה בצורה הפורמלית. אין מה לעשות, זה...
נחקרת: אבל את יודעת שאני אומרת עליה שלא...לא רק שלא מבינה את הסעיפים, גם לא מסכימה איתם.
חוקרת: אז עכשיו אני אקריא לך את ההודעה, את האזהרה, ותגידי לי את הדברים. השאלות מאד ענייניות, מאד ממוקדות. בסדר?
נחקרת (מהנהנת בראשה).
אירית: רוצה משהו? הפסקה, מנוחה, מים?
שרה: לא.
אירית: כל דבר שאת רוצה.
שרה: אני מעדיפה, כמו שאת אומרת, לסיים.
אירית: אני כאן, בסדר?
שרה: אהמ.
אירית: טוב.
שרה: פעם שעברה נתתם לי משהו לחתום, לא?
אירית: כן, תיכף אני אתן לך.
שרה: הבנתי.
חוקרת מס' 1, אירית פרץ: אני קצינת משטרה, רב פקד אירית פרץ צדוק, מודיעה לך שאת חשודה בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות, כל זאת בקשר להתנהלות הרלוונטית להוצאות מעונות רה"מ החל משנת 2009. זכותך לא לומר דבר. דבריך יתועדו ועשויים לשמש כראייה בבית משפט. דעי כי בית המשפט יכול להביא בחשבון את שתיקתך. זכותך להיוועץ בעורך-דין לפני חקירתך. את מבינה את הדברים?
נחקרת, שרה נתניהו: מבינה. כמובן שלא בדיוק מבינה את הסעיפים שהקראת...שלושה? אבל בכל מקרה לא מסכימה איתם. אז אני חייבת שתרשמי, לא, לא מבינה, כי אני לא בן אדם ש...
חוקרת: את הסעיפים...
נחקרת: שבכלל מתקרב לתחום הזה של...עבריינות.
חוקרת: רגע, אני רוצה שתחתמי על המסמך הפורמלי, שזה החלק הפחות...את מבינה שאסור להקליט את החקירה.
נחקרת: כן, גם אין לי פלאפון, אין לי כלום. יש לי רק את הדברים שלי. אני מראש לא מביאה פלאפון, כי אני יודעת שאתם מקליטים, אז מה אני צריכה להקליט.
חוקרת: הכל מתועד. בסדר?
נחקרת: אני יודעת. ברור. אין שום בעיה עם זה.
אירית: בבקשה. (החוקרת מציגה את מסמך האזהרה בפני הנחקרת).
שרה: אין לי עט. פשוט...אם לא אכפת לך...תודה.
אירית: שלי - שלך.
שרה: אה...הוא יחזור אליך. (מילה לא ברורה) לא איתנו. טוב, לא משנה.
אירית: את רוצה, תוסיפי את זה.
שרה: לא, אני לא יכולה.
אירית: אני אוסיף לך.
שרה: לא לא, תעזבי. הרי גם בשבילו זה קשה לי לראות את זה. בכל מקרה (הנחקרת נראית כחותמת), אתם לא יודעים אפילו איפה אני עובדת?
אירית: לא, יש דברים שאנחנו לא ממלאים. לפעמים אנחנו שומרים גם על הפרטיות של האנשים.
שרה: פרטיות, שאני פסיכולוגית? על זה תדברו. את זה תחקרו.
חוקרת: (החוקרת צוחקת).
נחקרת: על מה שאני עושה, לחיילים, למשפחות, לילדים חולי סרטן, אני...לקשישים, לניצולי שואה. זה תתייקו, את זה תשאלו אותי...אז אני יכולה להגיד כזה דבר...זה...זה...לא מבינה ובוודאי שלא מסכימה. (הנחקרת רושמת בכתב ידה על המסמך). זה הכל.
חוקרת: בסדר.
נחקרת: אני אחתום כאן שרה נתניהו, שזו אני...וגם כאן, אם את רוצה.
חוקרת: עכשיו אני הנמכתי קצת את המזגן.
נחקרת: אין שום בעיה.
חוקרת: כי היה לי קר. אם חם לך, קר לך, תגידי לי. בסדר?
נחקרת: בסדר גמור.
חוקרת: ככה, גברת נתניהו, אני רוצה שתספרי לנו, לי, על יחסי העבודה שהיו במעון הרשמי בין אבות הבית השונים לעובדים ולעובדות במעון. מה הייתה האווירה, מה היה הלך הרוח, בין כל אב בית לעובדים? משהו חריג בין אב בית מסויים לעובדת מסויימת? או-קיי? מבינה את השאלה?
נחקרת: כן. כאילו, מהתחלה? את כל עובדי...
חוקרת: מי שאת מכירה.
נחקרת: אני קודם כל רוצה להגיד שאני לא בתוך כל העניינים של (מילה לא ברורה). יש לי גם חיים, בלשון המעטה. נכון?
חוקרת: ובכל זאת?
נחקרת: בכל זאת...
חוקרת: מה את יכולה להגיד לי?
שרה: אני חושבת שהתקופה הכי גרועה, הכי בעייתית, הייתה התקופה של מני נפתלי. כל הזמן נכנסו אנשים ויצאו אנשים. לא היה לי מושג מי נמצא בבית. רוב הזמן הכל היה בצעקות, בעיקר מצידו של אב הבית, שקראו לו מני נפתלי, והרבה בכיות של עובדים שהתנהג אליהם לא יפה, צועק עליהם ומונע מהם שעות, לא יודעת מה. זה מה ששמעתי באופן כללי. זו הייתה תקופה לא נעימה. התקופות לפניו היו יותר נעימות, יותר שקטות. היו אנשים טובים. הדברים התנהלו בצורה מאד רגועה. גם אחרי מני. הדברים מתנהלים בשקט, בצורה מסודרת, אני לא שומעת על בעיות, מסתדרים. בקיצור, אין, אין צעקות יותר בבית, הכל שקט.
אירית: מה אמרת, אהמ, אמרת שבתקופה של מני היו צעקות והרבה בכיות של עובדים. יש לך דוגמה לזה?
שרה: קודם כל, הצעקות. אני פשוט שמעתי כל הזמן שהוא צעק על כולם.
אירית: לא, אבל, אם...את יודעת, על עובדים מסוימים, אני מתכוונת. את אומרת שהיו הרבה בכיות, אז מי? מי בכה? מול מי הוא...
שרה: קודם כל על עופרה. היא בכתה שהוא מתעלל בה.
חוקרת: מה זאת אומרת?
נחקרת: לא יודעת. בואי לא ניכנס לפרטים, שאני גם לא, בעצמי לא נכנסתי. לא ישבתי איתה בבישול. היא כמה פעמים בוכה שהוא לא נותן לי שעות, זורק לי אוכל, מוציא מהחמגשיות ולא את האוכל שלי. היו בכיות. שמעתי בדיעבד ממזכירות שלי שהיו עוברות והוא היה עושה עליהן, בצינור מים, משקה אותן, דהיינו שהבגדים יהיו רטובים, ובחורות היו בוכות, מה, בחורה עם בגדים רטובים, זה לא נעים. הוא לא בא למשחקים. אנחנו לא גן ילדים.
חוקרת: מה היה טיב היחסים שלו עם עופרה שמעון?
נחקרת: לא יודעת. אני חושבת שלא היו לו יחסים טובים איתה.
חוקרת: עופרה שיתפה אותך בבעיות שלה, בתחושות שלה?
נחקרת: אמרתי לך פעם שהיא בכתה רק...לא באופן קבוע ולא בכל פעם.
חוקרת: לא באופן קבוע.
נחקרת: לא, לא.
חוקרת: אבל פעם אחת היא בכתה.
נחקרת: היא הייתה כנראה מאד נסערת ונתקלה בו.
חוקרת: מה היא סיפרה לך?
נחקרת: לא יודעת. 'הוא לא רשם לי שעות'.
חוקרת: מה עוד? את יכולה להיזכר?
נחקרת: שהוא מצלם אותה. שככה הוא מעצבן אותה ואז הוא מצלם אותה כשהיא עונה לו ומקליט אותה. הוא צילם את כולם, דרך אגב, הוא צילם והקליט.
חוקרת: את זוכרת, בחקירה הקודמת שלך, ב-31 בדצמבר 2015, אמרת, מני נפתלי, כל הזמן רצה גם לפטר את עופרה, ירד לחייה. מאיפה ידעת שמני נפתלי רצה לפטר אותה?
נחקרת: בסוף הוא אמר לי גם.
חוקרת: מה הוא אמר לך?
נחקרת: בואי נתפטר ממנה וזהו.
חוקרת: למה?
נחקרת: הוא רצה לפטר את כולם.
חוקרת: רגע, אבל את אומרת שמני אמר לך לפטר אותה.
נחקרת: לא בגלל שהיא הייתה מבשלת.
חוקרת: כי כך תוכלו...
נחקרת: לא, לא, לא.
חוקרת: להזמין אוכל ממלונות.
נחקרת: אני רואה שאת מנסה לעשות את הלינק הזה וזה באמת לא נכון.
חוקרת: כן? כן?
שרה נתניהו: זה לא שהיא הייתה מבשלת, אז שמו אותה לזה. כי היא הייתה אחת מהאנשים שבבית, הצוות שלנו שהיה לנו מדי פעם. לא היה בשלן בבית, עד שהגיעה אורלי. כולם היו מבשלים. אני לא חושבת שזה היה אוכל ברמה, אבל הוא היה ביתי, הוא היה אוכל צנוע ונחמד, ברמה שכל אחד יכול לעשות אותו. גם אני, שאני לא מחשיבה את עצמי מבשלת, יכולה לעשות את הדברים ברמה הזאת, ואני באמת-באמת לא מחשיבה את עצמי כאוטוריטה בבישול.
אירית פרץ: תראי, גם את אומרת, מחומר החקירה גם כעת, כן, עולה שעופרה שמעון סיפרה שמני נפתלי רצה לפטר אותה בכדי שיוכל להזמין אוכל ממסעדות.
שרה: גם כשהיא הייתה הוא הזמין אוכל ממסעדות. הוא הזמין מתי שהוא רצה.
אירית: הוא הזמין ממסעדות?
שרה: ברור שהוא הזמין. מה, אני הזמנתי? ברור. לא לא לא לא לא. מני היה פועל לבד לגמרי. ממש לא על דעתי ולא לבקשתי. גם היה מזמין אוכל שאנחנו בכלל לא אוכלים.
אירית: תראי, מחומר החקירה עולה שלא פעלו ללא ידיעתך.
שרה: פעלו, פעלו, רוב הזמן פעלו. אין לי מושג מה שקרה בזמנו. הרבה דברים לא ידעתי, ובינינו? גם לא התעניינתי.
חוקרת (החוקרת מקלידה. שתיקה ממושכת).
נחקרת: רק שעה ייקח לי את זה לקרוא, וגם את וגם אני רוצות ללכת.
חוקרת: אז בואי נמשיך...
נחקרת: אז תחסכי לנו...
חוקרת: אני עכשיו מדברת איתך על עופרה.
נחקרת: אבל אני רוצה להגיד לכם משהו. לי לא ידוע משהו על כן בישלה לא בישלה, מה זה, זה. הוא אמר לי, אני רוצה אוכל מוכן, רק, להביא לבית. עופרה הייתה בעצם...נורא חשוב לי שתקשיבי לי.
אירית: אני, אני, אני מקשיבה לך, אבל רגע...
שרה: אבל את לא רושמת את זה.
אירית: אני רוצה לרשום את הכל, אבל אני חייבת, כדי שלא נתפזר, בסדר?
שרה: מאה אחוז.
אירית: זה דברים שאמרת בבית הדין לעבודה.
שרה: אין בעיה.
חוקרת: מה שאמרת בבית הדין לעבודה זה עדות אמת, אני מניחה. כן?
נחקרת: כן, אבל כל פעם זה, זה...את יודעת, לכל פעם יש איזה סעיף משלו. אני לא חושבת שהוא התחשב במישהו בשביל לקנות את החמגשיות שהוא רצה.
חוקרת: את אומרת על עופרה, היא הייתה בוכה לי תמיד שהוא מתעלל בה, מוריד לה שעות, שהוא רוצה לפטר אותה, כדי לקנות אוכל מבתי מלון.
נחקרת: יכול להיות...
חוקרת: ממסעדות.
נחקרת: שאני לא זוכרת...ה'כדי' הזה אולי הוא לא במקום. הוא תמיד אמר לי שהוא רוצה לקנות אוכל מבתי מלון ומסעדות, בלי קשר אליה. אם היא לא הייתה, נגיד שהיא הייתה חולה שבוע, אז מה? אז מאיר היה מבשל. רבקה בישלה. ווטאבר. כל מנקה שמה בישלה.
חוקרת: זה שלי או שלך?
נחקרת: לי אין פלאפון. זוכרת?
חוקרת: או-קיי.
נחקרת: השארתי אותו בבית. טעים, הקפה שהוא עשה. תגידי לו.
חוקרת: (החוקרת מקלידה. שתיקה ממושכת). אני רוצה להבין אותך. את אומרת, היא הייתה בוכה לי שהוא רוצה לפטר אותה כדי לקנות אוכל מבתי מלון.
נחקרת: אז אני לא יודעת אם החצי השני של התשובה...
חוקרת: רגע, רגע.
נחקרת: 'היה כדי' שייך למשפט. לא יודעת אם היא אמרה לי את ה'כדי' או שאני, שזה נראה לי, או שהוספתי בדיבור, אבל היא בעיקר בכתה שהוא מתעלל בה.
חוקרת: אם אחרים בישלו ומני הזמין בכל מקרה מבחוץ, אז למה הוא רצה לפטר את עופרה?
נחקרת: לא יודעת. שאלה טובה, אבל אני באמת לא יודעת. אני יום אחד רוצה לשאול את כל השאלות על מני נפתלי. איך זה בכל מוצאי שבת הוא מתייצב עם הקרן החדשה להפגין מול בית היועץ המשפטי, דבר שהוא שערוריה, פשוט להטות את הדמוקרטיה.
חוקרת: בחקירות הקודמות שלך את נשאלת בנוגע לכל מיני נהלים שעוסקים במותר ואסור. מתי מותר להזמין ארוחות מוכנות, כשיש מבשלת. אם יש מבשלת אז אסור להזמין ארוחות מבחוץ. את השבת שלא ידועים לך הנהלים.
נחקרת: נכון. באמת לא ידועים.
חוקרת: שלא יידעו אותך במגבלות ובנהלים.
נחקרת: נכון.
חוקרת: שאלנו אותך, עובדיך המסורים אמרו לך מספר פעמים, במספר מועדים, שזה מנוגד לנוהל להזמין ממסעדות, ולמרות שאמרו לך התעקשת ודרשת. את אומרת, לא אמרו לי את הנוהל הזה, זה לא נכון מתחילתו ועד סופו. את זוכרת את הדברים?
נחקרת: כל זה אני יכולה להגיד לך גם עכשיו. הנה, למשל עכשיו יש מבשל, ואם מתחשק ל...לראש הממשלה המבורגר או מקדונלד'ס, אז הוא לא יזמין? מה זה קשור? ולדעתי גם אין נהלים, לא מאמינה שיש נהלים שירדו מהשמיים.
אירית: לא ניכנס עכשיו ל...כי אנחנו לא נצא מפה היום. אנחנו רוצים להתקדם.
שרה: רוצים את זה, אז יאללה.
חוקרת: עזרא סיידוף טוען בחקירתו שאת ידעת שכשמבשלים אוכל אסור להזמין אוכל מבחוץ, ואת ענית, זה לא נכון, לא ידעתי.
נחקרת: אתם אומרים שהוא אמר.
חוקרת: ואז בבית הדין לעבודה את אומרת משפט, הוא רוצה לפטר אותה כדי לקנות אוכל מבתי מלון ומסעדות. אני מדגישה את ה'כדי'.
נחקרת: אז יכול להיות שנפלט לי ה'כדי'.
חוקרת: גברת נתניהו, רגע, במהלך העדות בבית הדין את מצהירה ואומרת מפורשות אמירות אמת.
נחקרת: נכון, אבל לפעמים נפלטת מילה. המילה 'כדי', אולי היא לא הייתה קשורה, כי מני נפתלי יצא לקנות בכל מקרה. אני אומרת לך את האמת. אני, לא תמיד, בלהט הדברים, אני...ברור שדיברתי דברים אמיתיים, הכל, מההתחלה ועד הסוף, אבל את המילה 'כדי' וזה, לא ידעתי אם זה לא נפלט.
חוקרת: אנחנו...
נחקרת: אירית, תראי.
חוקרת: לפעמים...כן?
נחקרת: גם בבית משפט נמצאים בלהט של דברים, כי גם היה לא פשוט בבית משפט. אני גם ראיתי את השופטת, שהיא מאד עוינת ולא מקבלת אף מילה שלי, מקבלת כל מה שמני נפתלי וגיא אליהו אומרים. היה לי מאוד קשה, אז אולי נפלט לי.
חוקרת: המשפט הזה, המשפט הזה מרמז שאת מבינה..
נחקרת: לא, לא.
חוקרת: את הקשר הסיבתי בין העסקת מישהי לבישול...
נחקרת: לא, אני לא...
חוקרת: לבין ה...
נחקרת: אני לא מבינה את זה עד עצם היום הזה. ואם היום מישהו בבית רוצה או ראש הממשלה רוצה או אני רוצה איזה משהו שאין בבית או שהמבשל חולה או משהו, לא מזמינים? זאת המצאה אחת גדולה.
חוקרת: מה? איזו המצאה?
נחקרת: שאם יש מבשל, אין מבשל, כן מבשל, לא מותר, כן מותר. זה לא בספר חוקים, לא תורה מסיני, לא יודעת מה. אני לא שמעתי על זה אף פעם.
חוקרת: כשעופרה שמעון אומרת לך את הדברים האלו, את לא שואלת אותה מה הקשר?
נחקרת: אני לא שאלתי אותה את ה'כדי'.
חוקרת: את לא שואלת אותה, אבל מה הקשר בין לפטר אותך לבין להזמין ארוחות?
נחקרת: לא יודעת אם היא אמרה לי שהוא רוצה לפטר אותה. הוא היה אומר לי שהוא רוצה לפטר אותה.
חוקרת: לא. את אומרת גם בעדות אצלנו במשטרה וגם בבית הדין שהיא הייתה בוכה ומספרת לך שהוא רוצה לפטר אותה כדי לקנות ארוחות. באה עובדת ואומרת לך, מני נפתלי רוצה לפטר אותי כדי להזמין ארוחות מבחוץ, את לא אומרת לה, אם לשיטתך את לא מכירה את הנוהל הזה, רגע, על מה את מדברת, מה הקשר בין לפטר אותך לבין להזמין ארוחות?
שרה נתניהו: כי לא חשבתי שזה מבחן על לוגיקה ולא נכנסתי ולא הרגשתי שזה עבודת דוקטורט על...על הכור הגרעיני. אני את השכל שלי משתמשת לדברים אחרים. הבנתי שהיא נסערת והוא רוצה לפטר אותה. זה הכל. לא ידוע לי על נהלים, לא על תקציבים ולא על כספים, ואני לא מעורבת בכלום ולא הייתי מעורבת בכלום. מעולם. אף פעם בבית ראש הממשלה, גם לא בשלוש שנים הראשונות בשנות ה-90', וגם לא עכשיו.
אירית פרץ (החוקרת מקלידה. שתיקה ממושכת): תראי, בבית הדין לעבודה את טוענת ששופכים את דמך, אני לא נכנסת לזה, שמפיצים שקרים עליך ועל בעלך, ואז בהמשך ישיר את באה ואומרת שעופרה, רצו לפטר אותה כדי לקנות אוכל ממסעדות.
שרה: מה הקשר?
אירית: אני אגיד לך מה הקשר. מצד אחד את אומרת, פה אומרים שקרים שקרים שקרים, אבל את בבית הדין אומרת את האמת. אני מניחה שזאת האמת. או-קיי?
שרה: מה זה קשור? וגם אם אמרתי את זה, לא הבנתי ולא עשיתי את הקישור, מה האיסורים, מה לא איסורים, מה הנהלים, מה בישול מה לא בישול, מה בחמגשיות, רק ראיתי שיש לו אובססיה להביא כל הזמן אוכל מבחוץ ואנחנו, לא זוכרת שאכלנו את זה בכלל, ואתם צריכים לדעתי לפתוח מחדש את החקירה על גניבת אוכל, כי אין לי שום ספק שבעשרים חודש שהוא עבד...או 21, לא זוכרת כמה חודשים, שנתיים חודש שנתיים (הנחקרת ממלמלת, מילים לא ברורות..) והוא כן גנב אוכל, בטירוף, כמו שהוא הטריד מינית אצלי, בחדר שינה, אישה.
חוקרת: אני רוצה להבין...
נחקרת: זה כמו שהיום הוא מפגין בריונות מול היועץ המשפטי, יחד עם הקרן החדשה לישראל, שהיא קרן....
חוקרת: גברת נתניהו, אנחנו חייבים...
נחקרת: אנטישמית.
חוקרת: להתמקד בחקירה, לצערי. אני אסביר לך. יוצא שיש פה שתי גרסאות שונות. מחד את טוענת...
נחקרת: יש שתי גרסאות...
חוקרת: תקשיבי, אני...
שרה: את מנסה לרבע את המעגל.
אירית: לא, רגע, רגע...
שרה: או לעגל את הריבוע.
אירית: יש פה גורמי אכיפה ושיפוט. אנחנו הגורם המשטרתי. במשטרה את אומרת, לא ידעתי על נוהל בישול שאסור לי לקנות ארוחות. מאידך, בערכאה השיפוטית...אני מסבירה לך שאני, כקצינה במשטרה, רואה פה את גברת נתניהו מחד אומרת עדות אמת בבית הדין לעבודה, ומאידך, בחקירה במשטרה את אומרת דברים אחרים. איזו גירסה הנכונה?
שרה: הכל.
אירית: שתי הגרסאות?
שרה: שזה שהוא התעלל בה ואני לא יודעת את המילה 'כדי', לא אמרתי אותה בצורה מחושבת וחשבתי, אני אגיד 'כדי' או משהו כזה. בלי קשר, הוא הזמין חמגשיות, שהוא מזמין את האוכל שהוא אוהב? אף פעם זה לא היה האוכל שאנחנו אוהבים, כי אנחנו לא הזמנו מעולם. לקח לי המון זמן להבין מה קורה. ואין מילה אחת שהוא אומר שהיא נכונה. זה לא תקין במדינה נורמלית, שלאדם כזה נסגרות עליו כל התלונות.
אירית: אני הכתובת עכשיו?
שרה: לא, לא.
אירית: נכון?
שרה: סתם, באמת לא את.
אירית: אני רוצה לסבר לך את האוזן. אני פשוט רוצה שהחקירה היום, את יודעת...
שרה: כן, זה מתחיל להתארך כבר.
אירית: זהו. אז יאללה, בואי נתקדם.
שרה: זה לא נגמר, לא נגמר.
חוקרת: הנה, זה כבר נגמר. יש סכום, עשינו בדיקה, החשבות, משרד ראש הממשלה, דו"חות, טבלאות, אקסלים, ערימות של ניירות, מ-2009 עד 2013, 390 אלף שקל על הזמנת ארוחות, בחלק מהחודשים עשרות הזמנות, מימצא חשבונאי גדול בהחלט. מה שאני מחדדת פה זה שהגרסה שלך...
נחקרת: דרך אגב, לקחו את זה לגבי ראשי ממשלה קודמים, אולמרט וזה?
חוקרת: רגע, עכשיו אני שואלת שאלה. הגרסה שלך לגבי הזמנות הארוחות, היא לא עולה עם המציאות בשטח, לא לגבי ההיקפים הכספיים ולא לגבי סוג הארוחות.
נחקרת: דרך אגב, תני לי לשאול אותך, את אומרת בין 2009 ל-2013? באיזה חודשים, באיזה שנים הכי הרבה?
חוקרת: אני אסיים את השאלה ואז את תגיבי. ככה אנחנו עובדים. אני שואלת, את עונה. בסדר?
נחקרת: אין בעיה. אני גם יכולה לשאול אותך.
חוקרת: את יכולה, אבל אני לא חייבת לענות.
שרה: גם אני לא חייבת לענות.
אירית: יש לך זכות לשמור על שתיקה.
שרה: שתינו רוצות לצאת מזה.
אירית: ושתינו רוצות לסיים פה את הערב כמה שיותר מוקדם.
שרה: נראה לי שבלי קשר לזה, אנחנו נוכל להסתדר טוב ביחד...פעם...נדבר, כי את בחורה נבונה. או-קיי, יאללה, נמשיך.
חוקרת: את לא ביקשת מעולם להזמין?
נחקרת: לא יודעת. אולי כן ביקשתי. אולי לא היה אוכל. אולי כן היה אוכל. אני רוצה לראות את הפירוט של ה-390. ואני רוצה גם לדעת עוד דבר, את הפירוט של כל השנים של אהוד ברק, של אולמרט ושל שרון. רק אז אני אהיה חכמה לענות על הכל, כי אני יודעת שבזמנו, בתחילת הקדנציה, פעם הביאו לי כל מיני דו"חות מהחשבות, שראיתי רק ארוחה אחת שעשה אולמרט שעלתה איזה 100 אלף שקל. אז ה-390 שאת מדברת, זה מכפיל על זה שרק ארוחה אחת של אולמרט עלתה 100 אלף. אחרי נתניהו עושים ציד אדם. לא היה כדוגמתו, לא במדינה ולא בעולם.
חוקרת: אני מבינה את הקושי שלך. אני מכילה רגע את הכאב ואת הכעס, אבל אני עדיין צריכה תשובה עניינית.
שרה נתניהו: עניינית? אני רוצה לראות את כל החישובים של שרון, של אולמרט, של ברק...
רב-פקד אירית פרץ: לא, לא, אני שואלת אותך עניינית? למה את 390? למה בית משפחת נתניהו בין השנים 2009 עד 2013, 390 אלף שקל על ארוחות מבחוץ?
שרה נתניהו: אין לי שום תשובה עד שאראה את הפירוט של ה-390 ובאיזה שנים הוא מתרכז, כי יש לי תחושה שהוא בשנים 2011-12, שבהן היה מני נפתלי, זה שעושה הפגנות בריוניות מול בית היועץ המשפטי ומנסה להפיל את הדמוקרטיה במדינת ישראל באמצעות הקרן החדשה לישראל, שהם עוכרי ישראל, מממנים את בצלם, את שוברי השתיקה נגד חיילי ישראל, ועם הקבוצה הזאת הוא עושה בריונות נגד היועמ"ש, דבר שאין במדינה מתוקנת. צריך להגיד את זה, כי זה נגד בן אדם שעומד בראש הפירמידה, גם שלכם וגם של המדינה, וקוראים לו היועץ המשפטי.
המסך ירד על המערכון. השתיים פינו את חדר החקירות. ההקלטה הסתיימה. המתמללת נטלי כיבתה את צג הוידיאו. כתב האישום נגד שרה נתניהו הוגש, גושר, נדחס, דולל והוסדר בהרשעתה הפלילית לפי הודאתה בעבירה פחותה ממרמה. 390 אלף השקלים, שהם כ-30 חודשי שכר נטו של רב-פקד, קוצצו למחצית, ומתוכה הוטל על שרה לשלם, בקנס ובהחזר, רק 55 אלף. הפרקליטות דרשה וקיבלה זכות לתבוע, אזרחית, את שאר 140 אלף השקלים, אך זה היה ניצחון פפירוס, ניצחון על הנייר, כי חלף חודש ודבר לא קרה ועלול גם לא לקרות.
"הדיונים נמשכים", משננים במשרד המשפטים. בהפגנת חולשה אופיינית דנים שם בכניעה, באובדן הכסף שיילך בעקבות מאות אלפי השקלים ששולמו למני נפתלי ולגיא אליהו בחלק האזרחי של תיק המעונות ושלא נדרשו ממי שגרמה להטלתם על המדינה. אלא שלא בכל ראוי להאשים את העבריינית החכמה. חלקה במסכת תם. עכשיו 140 אלף השקלים, שנטרפו לתיאבון בהזמנות עברייניות, מנופחות ומזוייפות, נתונים בידי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן, פרקליט מחוז ירושלים דני ויטמן ומישנהו ארז פדן. הם האחראים לכך שלא ייזרקו לפח יחד עם הכוס שהתרוקנה מקפה בחלב מעורבב היטב, בלי סוכר ובלי סוכרזית.