פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בטהראן חרדים יותר מהכלכלה מאשר ממלחמה: "אמריקה לא תעשה כלום"

      צילום: AP

      התושבים בבירת איראן נאנקים תחת הסנקציות האמריקניות, שמחקו את חסכונותיהם והחריפו את האבטלה. הם מקווים שלא יפרוץ סכסוך צבאי וחלקם תומכים במו"מ, בזמן שהצעירים חולמים על עתיד מחוץ למדינה. "הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לעזוב איכשהו את איראן"

      ברחבי טהראן, השיח תמיד עוסק באפשרות שהמצב הכלכלי יחמיר. נאנקים תחת עול הסנקציות האמריקניות וקריסת המטבע המקומי, 80 מיליון תושבי המדינה מתקשים לרכוש בשר, תרופות ומוצרים בסיסיים אחרים. עתה, הם תוהים בקול מה מתכנן נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אחרי שוושינגטון שלחה נושאת מטוסים וכוחות אחרים לאזור בשל איום לא מוסבר שלכאורה נשקף מכיוונה של הרפובליקה האסלאמית.

      סוכנות הידיעות אי-פי שוחחה לאחרונה עם אנשים רבים ברחובותיה של טהראן, כולל עם צעירים ומבוגרים ועם נשים המכוסות בצ'דור וכאלו שהחיג'אב מכסה בצורה רופפת את שיערן. רובם העריכו כי לא תפרוץ מלחמה, אולם הם הביעו נכונות להגן על ארצם. הם סבורים שאיראן צריכה לפתוח בשיחות עם ארצות הברית כדי לעזור לכלכלתה, על אף שהם רואים בטראמפ אויב לא אמין ולא צפוי.

      "טראמפ הוא בלתי-צפוי ואף אחד לא יודע כיצד להגיב לו ומה הדבר הנכון לעשות נגדו", אמר אפרה המדזדה, עובד ציבור וסטודנט בן 20. "משום שהוא שולט בכלכלה העולמית, אין לנו הרבה אפשרויות".

      נשים יוצאות מתפילה במרכז טהראן, איראן, 17 במאי 2019 (AP)
      "אמריקה רק רוצה להפחיד את איראן". נשים יוצאות מתפילה בטהראן, שישי (צילום: אי-פי)

      עם זאת, בטהראן יש דעות שונות, תלוי עם מי אתה מדבר. "אילו אמריקה הייתה יכולה לעשות משהו, אז היא כבר הייתה עושה הרבה דברים עד עכשיו", אמרה זוהרן סדגי, עקרת בית בת 51 המכוסה בצ'דור, אחרי שיצאה מתפילות יום השישי. "היא לא יכולה לעשות שום דבר".

      גם מסמומה איזדפנה, עובדת משרד בת 35, חושבת דומה. "כשמישהו מנסה להפחיד אותך, זה אומר שהוא חושב שאתה לא מוכן למלחמה. כשמישהו באמת רוצה מלחמה, הוא פותח בה. כמו שכשעיראק תקפה אותנו, פתאום הושלכו עלינו פצצות", אמרה. "אבל עכשיו אמריקה רק אומרת: 'אני באה להפחיד את איראן'".

      רבים באיראן עדיין זוכרים את המלחמה העקובה עם סדאם חוסיין בשנות ה-80, שהחלה בפלישה לארצם ונמשכה שמונה שנים. במלחמה, שבה השתמש סדאם בנשק כימי ואיראן שלחה בני אדם לשדה הקרב ככלי נשק, נהרגו כמיליון בני אדם.

      מאז שטראמפ פרש מהסכם הגרעין בשנה שעברה, התקשורת הרשמית באיראן מתמקדת בפצעי המלחמה ההיא. "אני אעודד את שלושת ילדיי ואת נכדיי להגן על איראן גם כן", אמר יוצא המלחמה מוחמד עלי מורדאם, בן 58, החי בשכונת ג'אוודיה שבדרום טהראן ועוסק ברתכות.

      ארזו מיזראיי, אם לשתיים בת 37 ממרכז העיר, הייתה מודאגת יותר. "אני חושבת שהממשלה צריכה לעשות משהו כדי להימנע ממלחמה", אמרה. "אם מלחמות היו דבר טוב, אז אפגניסטן ועיראק לא היו בבלגן שאנחנו רואים בטלוויזיה".

      נהג המונית ג'עפר הדוואנד, בן 34, הסכים. "אני חושב ששני הצדדים יפסידו אם הם יילחמו אחד בשני", אמר. "אני חושב שיש אנשים חכמים בשני הצדדים שיקדמו שלום, ולא מלחמה".

      צילום: רויטרס, עריכה: איתי עמרם

      למרות זאת, רבים רואים במשבר הכלכלי כמקור גדול יותר לדאגה. ערכו של הריאל המקומי הוא 148 אלף לדולר, בזמן שהוא הגיע ל-32 אלף לדולר בזמן החתימה על הסכם הגרעין ב-2015. כתוצאה מהצניחה בערכו, חסכונותיהם של אזרחים רבים נמחקו.

      ברחבי המדינה, שיעור האבטלה הוא 12%, כשעבור הצעירים, המצב חמור עוד יותר - לפי המרכז הסטטיסטי הלאומי, כרבע מכלל הצעירים לא עובדים. "המצב הכלכלי גרוע מאוד, גרוע מאוד. האבטלה גבוהה מאוד, ואלו שהיו להם עבודות איבדו אותן", אמרה סדגי. "הצעירים לא מצליחים למצוא עבודות, להתחתן או להיות עצמאיים".

      סורס מלאקי, רואה חשבון בגמלאות בן 62, אמר כי קיום שיחות עם ארצות הברית כדי להקל על הסנקציות יעזרו להתנעת הכלכלה. "אנחנו יכולים ללכת ולדבר עם אמריקה באומץ ובעוצמה. אנחנו יכולים לעשות זאת, אחרים עשו זאת", אמר. "אנחנו יכולים לעשות ויתורים ולהשיג ויתורים. אין לנו ברירה אחרת".

      עם זאת, רזא פורגאני, עובד ציבור בן 51, אמר כי משא ומתן שכזה יהיה משימה קשה. הוא אמר כי איראן צריכה שארצות הברית "תחתום על הסכם נוקשה מאוד שממנו הם לא יכולים לברוח ושאותו הם יצטרכו לכבד". אחרת, לדבריו, איראן צריכה לפרוש מהסכם הגרעין.

      נשיא איראן חסן רוחאני במצעד צבאי בטהראן, אפריל 2019 (רויטרס)
      "הממשלה שלנו צריכה לדבר עם ארה"ב". רוחאני במצעד צבאי, בחודש שעבר (צילום: רויטרס)

      רבים מהצעירים, שחגגו את החתימה על הסכם הגרעין ברחובות, רואים במצב הנוכחי מעין הלוויה. הם מדברים בגלוי על האפשרויות שלהם להשיג ויזה - כל ויזה - כדי לעבור מאיראן. "על הצעירים יש לחץ רב והעתיד שלהם לא ברור", אמר המדזדה בן ה-20. "העתיד כל כך לא ידוע עד שאתה לא יכול לתכנן כלום. הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לעזוב איכשהו את איראן ולבנות חיים בחו"ל".

      מרכז טהראן, איראן, 18 במאי 2019 (AP)
      12% אבטלה ומחסור בבשר ובתרופות. תושבים בטהראן (צילום: אי-פי)