היום שבו אשת הברזל השתלטה על בריטניה

צילום: , AP

היא נחשבת לראש הממשלה הבריטי הטוב ביותר - או הגרוע ביותר, תלוי באידיאולוגיה של האומר, מאז מלחמת העולם השנייה. בלי שום ספק היא המשפיעה ביותר מאז קלמנט אטלי, מייסד מדינת הרווחה הבריטית, האדם שבעצם כל הקריירה הפוליטית של תאצ'ר כוונה נגדו ונגד מורשתו.

היא נחשבת לראש הממשלה הבריטי הטוב ביותר - או הגרוע ביותר, תלוי באידיאולוגיה של האומר, מאז מלחמת העולם השנייה. בלי שום ספק היא המשפיעה ביותר מאז קלמנט אטלי, מייסד מדינת הרווחה הבריטית, האדם שבעצם כל הקריירה הפוליטית של תאצ'ר כוונה נגדו ונגד מורשתו.

היום לפני 40 שנה היא נבחרה לראשות ממשלת בריטניה. היא היתה מוכרת קודם לכן אבל בעיקר בחוגי הפוליטיקה הבריטית, שהרי הלייבור היו בשלטון שנים, היא הייתה מנהיגת האופוזיציה ובחירתה הייתה מהפך. איש לא תיאר לעצמו עד כמה. האמינו שכדרכה של הפוליטיקה הבריטית המנומנמת למדי אז היא לא תשנה הרבה מהדרך שבה דברים נעשו - הרי קודמה בהנהגת המפלגה, הית', לא ממש עשה מהפכות.

הם לא הכירו לעומק, כנראה, את האישה שקיבלה מהעיתונות הסובייטית אחרי נאום תקיף נגד ברית המועצות, עוד בהיותה מנהיגת האופוזיציה את הכינוי שבו יכיר אותה העולם כולו - אשת הברזל.

הסובייטים הדביקו לה את הכינוי. תאצ'ר (צילום: GettyImages)

מרגרט רוברטס, בתו של חנווני מעיירה קטנה התקבלה ללימודי כימיה באוקספורד, לא מובן מאליו - התחום, או כמובן אוניברסיטת היוקרה. השנה היתה 1946, וכל בריטניה קיבלה בהתלהבות את מדינת הרווחה שזה עתה נולדה - בריאות וחינוך לכל, סיוע בשיכון לחיילים החוזרים. או כמעט כולם. תאצ'ר לא. האידיאולוגיה שלה היתה פשוטה וברורה - נגד מדינת הרווחה, נגד המדינה האומנת. זו הדרך לשעבוד, לסוציאליזם הנורא. היא נישאה לאיש עסקים, החלה בקריירה פוליטית, אישה צעירה, דעתנית שסומנה לגדולות, גם כאשר רבים בהנהגת המפלגה השמרנית - או הרפובליקנית בארצות הברית - קיבלו למעשה את הרעיונות הקיינסיאניים שעמדו בבסיס מדינת הרווחה. לא היא.

ואחרי שנות הלייבור, כשבריטניה במשבר כלכלי ואידיאולוגי, כשזוהר סווינגינג לונדון של שנות השישים - עם חצאיות המיני, סרטי בונד, הביטלס, הפלישה של המוזיקה הבריטית שכבשה את ארצות הברית והעולם כולו - הזוהר הזה הועם, התחלף באיגודי עובדים רבי עוצמה, במשכורות גבוהות בלי קשר לפיריון ותפוקה, בתעשייה מתנוונת שמתחרותיה עברו אותה מזמן - לא רק ארצות הברית או גרמניה, אלא גם צרפת, יפן, איטליה. תאצ'ר היתה האדם הנכון בזמן הנכון - או הכי לא נכון בכל זמן, לדעת שונאיה הרבים.

היא נבחרה שלוש פעמים, ברוב עצום. נכון, חלק מהעניין הוא שיטת הבחירות הבריטית - אבל זו השיטה, בטוב וברע. היא נודעה בעיקר במדיניותה החברתית - כלכלית, הת'אצ'ריזם. הפרטה, יעול, שבירת האיגודים המקצועיים - בעיקר שביתת כורי הפחם, האירוע שהונצח בסרט בילי אליוט. היא התמודדה עם הטרור בצפון אירלנד - הפיגוע במלון ברייטון כמעט וחיסל אותה ואת ממשלתה, נאבקה נגד שביתת הרעב של אנשי ה-IRA. בכלא מייז - אם כי שם נכנעה, חלקית. היא שלחה את הצי המלכותי למרחק 12 אלף קילומטרים כדי לכבוש מחדש מידי ארגנטינה את איי פוקלנד, באומרה שאסור לעולם להיכנע לבריונות - בעקבות הפיאסקו הזה יפול שלטון החונטה - ועל זה, לפחות, מגיעות לה תשואות.

היא נאבקה ראשית באינפלציה, גם במחיר עלייה באבטלה. וכשביקשו ממנה לשנות את מדיניותה כי אחרת השמרנים ינוצחו בבחירות אמרה את אמרתה המפורסמת - הגברת הזו לא עושה סיבוב פרסה.

הפילה את החונטה בארגנטינה. תאצ'ר בפוקלנד, 1983 (צילום: אי-פי)

היא כרתה ברית אידיאולוגית ורגשית עם הנשיא רייגן, ובתקופתה בריטניה הייתה שחקנית מרכזית על בימת העולם, והמדיניות שהובילה היתה סימן דרך בעולם כולו, תחילת הנסיגה ממדינת הרווחה. היא אמרה למבקריה: אין דבר כזה חברה (society). יש רק בני אדם. ובסופו של דבר שלטונה האוטוקרטי במפלגה היה לצנינים לשריה בתוך השמרנים. היא תיעבה רבים מהם - אותם בני אצילים המאמינים שאם הסבא רבא קיבל תואר אצולה ואחוזה על הצטיינות בקרב או קירבה למלך לפני מאות שנים מגיע להם ללכת לאיטון, אוקספורד ולשלוט במדינה. והם שנאו אותה. המשבר האחרון יפרוץ בגלל שורת גורמים - מס הגולגולת השנוא שביקשה להטיל - והחשדנת העמוקה שלה לגבי האיחוד האירופי, במובן זה הקדימה את זמנה.

והיא הודחה. בן טיפוחיה ג'ון מייג'ור החליף אותה. לימים הלייבור שב לשלטון, עם טוני בלייר. אבל כדאי לשים לב - הלייבור של בלייר היה מפלגת מרכז במידה רבה, שלא פתח מחדש את מכרות הפחם, לא הלאים תעשיות, לא שינה את כיוון המדינה מהסתמכות על שוק הון ושירותים חזרה לתעשיה. קן לוץ' ומייק לי, במאי הקולנוע ימשיכו לבכות את אנגליה של פעם - אבל היא לא תשוב.

היה לה חוש הומור. הנאום שלה שבו היא מצטטת בפנים קפואות את מונטי פייטון בלעג לסמל של המפלגה הדמוקרטית ליברלית הוא קלסיקה. וכשבאה הברונית ת'אצ'ר הישישה לועידת מפלגה ואמרה לקהל כמה התרגשה שתלו כל כך הרבה שלטים בדרך לכבודה, והמארגנים הנבוכים ניסו להבין במה מדובר - היא הצביעה על כרזות הסרט החדש - שובה של המומיה.

ובמותה היה מסע הלוויה שלה הגדול ביותר שנערך לראש ממשלה בריטי מאז צ'רצ'יל. ולאורך הדרך עמדו שונאיה כשהם שרים את השיר מהקוסם מארץ עוץ - דינג דונג, המכשפה הרעה מתה. גברת הברזל, שתמיד העריכה קרב טוב, הייתה נהנית מהמחווה - שבסופו של דבר רק הראתה את מידת ההשפעה האדירה של מרגרט ת'אצ'ר, בחייה - ועד היום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully