הבחירות הכלליות בהודו יחלו ב-11 באפריל, בהליך הדמוקרטי הגדול ביותר בעולם. ראש הממשלה נרנדרה מודי מחפש כהונה שנייה ברציפות, ורק ב-23 במאי תתחיל ספירת הקולות בתום שבעת שלבי ההצבעה שיסתיימו ב-19 במאי. כמה עובדות - ונתונים - על הבחירות במדינה שבה חיים 1.3 מיליארד איש.
מי מצביע?
כ-900 מיליון תושבים בעלי זכות בחירה השנה, כמעט כמו כל אוכלוסיית אירופה וברזיל גם יחד. כ-432 מיליון הן נשים. בבחירות הקודמות, ב-2014, מספר בעלי זכות הבחירה היה 830 מיליון "בלבד", אבל רק 553 מיליון איש, כ-66%, יצאו לקלפיות כדי להכריע בין 8,251 מועמדים - כשרק 668 היו נשים - מ-464 מפלגות.
על התהליך אחראית ועדת הבחירות של הודו, ישות חוקתית עצמאית שבה מועסקים כ-300 עובדים במשרה מלאה במטה שלה בניו דלהי. ועדת הבחירות הציבה כמיליון קלפיות ברחבי המדינה, 10% יותר מהבחירות הקודמות. לפי התקנות, המרחק המקסימלי להגעה לקלפי הוא 2 ק"מ.
על מה מצביעים?
הבחירות הן על 543 מתוך 545 מושבי הבית התחתון של הפרלמנט, "לוק סבהה". שני המושבים הנותרים שמורים לקהילה האנגלו-הודית, שחלק משורשיה הם באירופים שהתערו עם התושבים המקומיים בתקופה הקולוניאלית. הם נבחרים על ידי הנשיא.
בממוצע, על כל מחוז התמודדו 15 מועמדים ב-2014, כשהמספר הגבוה ביותר על מושב אחד היה 42. מודי ניצח בפער הגדול ביותר מכל יתר המועמדים, של 570,128 קולות במדינת הבית שלו גוג'ראט.
איך מארגנים את ההצבעה?
כדי להוציא לפועל את מערך ההצבעה העצום הזה, כחמישה מיליון אנשי ממשל וכוחות ביטחון נפרסו ברחבי הודו בבחירות הקודמות, כשהם עוברים מרחקים ברגל, בכבישים, ברכבות מיוחדות, במסוקים, בסירות ולעתים גם עם פילים.
חלק מאותם מוקדים מצויים באזורים נידחים, שבהם יש מעט מאוד מתקנים. יותר מ-80 אלף תחנות שנבדקו על ידי ועדת הבחירות אינן מחוברות לרשת סלולרית, וכמעט 20 אלף מהן נמצאות ביערות או באזורים חצי מיוערים. ב-2009, למשל, הוצבה קלפי ביער גיר שבמערב מדינת ג'וראט, שבו חיים אריות אסייאתים, רק עבור מצביע אחד.
עלות ההליך בפעם הקודמת הייתה 38.7 מיליארד רופי - כחצי מיליארד דולר.
תלונות של האופוזיציה
על אף שהיא זוכה לשבחים על כך שהצליחה לערוך את הבחירות עם תקלות ספורות בלבד, ועדת הבחירות הייתה נתונה ללחץ של מפלגות אופוזיציה בחודשים האחרונים בשל שימוש במכונות הצבעה אלקטרוניות. ב-2014, 1.8 מיליון מהם היו בשימוש בזמן הבחירות.
באופוזיציה טוענים כי ניתן לשבש את ההצבעה של המכונות, שהוכנסו לשימוש לראשונה ב-1982. המפלגות דורשות להכניס לשימוש נרחב מערכת נלווית - VVPAT - שמחוברת למכונות ההצבעה ומדפיסה נייר קטן ועליו סמלו, שמו והמספר הסידורי של המועמד שעבורו הצביעו. הוא יהיה נגלה למצביע למשך פרק זמן קצר, ויוכל לשמש את ועדת הבחירות כדי לאמת את הקולות.