פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשהשכן שלך הופך בן לילה לשוחט: 25 שנה לרצח העם ברואנדה

      צילום: רויטרס

      בין חצי מיליון למיליון איש נטבחו במאה ימים של זוועות שהחלו באפריל 1994, כשקיצונים מבני ההוטו החלו לשחוט את בני הטוטסי לנגד עיני הקהילה הבינלאומית חסרת האונים. רבע מאה אחרי, הזיכרונות לא מרפים מהשורדים. "איך מישהו היה יכול לעשות דבר כזה?"

      הנחיתה הייתה אמורה להיות חגיגית אחרי חתימה על הסכם שלום, אך המטוס שנשא את נשיא רואנדה ואת עמיתו מבורונדי מעולם לא הגיע ליעדו. טיל קרקע-אוויר ששוגר לעבר המטוס, בסביבות השעה 20:30 ב-6 באפריל 1994, הרג את כל יושביו. מותו של נשיא רואנדה, ז'ובנל הבירימנה, מבני ההוטו, שהגיע לפיוס עם מורדים טוטסים, היה האות לתחילת מרחץ הדמים שהתגלגל במהרה לרצח עם אכזרי.

      במאה הימים שלאחר מכן, הפכה המדינה שבמזרח אפריקה לאחת מזירות הרצח האיומיות ביותר שידע העולם במאה ה-20 העקובה מדם. כוחות ההוטו, קבוצת הרוב במדינה, הרגו בין חצי מיליון למיליון מבני הטוטסי וגורמים מתונים משורותיהם. רבים מהם נרצחו באכזריות במצ'טות, אחד מהכלים המועדפים על מיליציית האינטראהאמווה, שהייתה אגף הצעירים של מפלגת השלטון דאז, התנועה הרפובליקנית לפיתוח ולדמוקרטיה. מיליציה קטנה שהשתתפה ברצח העם יותר נקראה ואימפוזאמוגאבי.

      רבע מאה חלפה מרצח העם שהתרחש מתחת לאפה של הקהילה הבינלאומית, ששוב הוכיחה את חוסר האונים שלה מול משברים מסוג זה, ובמהלכו הפכה רואנדה לאחת המדינות היציבות והחזקות ביותר ביבשת, תחת שלטונו האוטוריטרי של פול קגאמה. אז, הוא היה מנהיג המורדים הטוטסים, ויש הסבורים שכוחותיו הם אלו שהפילו את המטוס של הנשיא. אחרים מטילים זאת על ההוטו הקיצונים.

      מורדים בוחנים את הריסות המטוס של נשיא רואנדה, 26 במאי 1994 (רויטרס)
      מורדים בוחנים את שרידי המטוס הנשיאותי, 26 במאי 1994 (צילום: רויטרס)
      כ-500 טוטסי שנטבחו על ידי מיליציה של ההוטו שרועים בכנסיה, רואנדה, 17 ביוני 1994 (רויטרס)
      שכנים רצחו אלו את אלו. מאות גופות שרועות בכנסיה, 17 ביוני 1994 (צילום: רויטרס)

      כ-85% מאוכלוסיית רואנדה היא הוטו, אבל מיעוט הטוטסי שלט בה תקופה ארוכה. ב-1959 הדיחו ההוטו את המונרכיה הטוטסית, ועשרות אלפים נמלטו למדינות השכנות, כולל אל אוגנדה. גולים משורות הטוטסי הקימו את החזית הפטריוטית של רואנדה (RPF), שפלשה למדינה ב-1990 עד לחתימה להסכם השלום.

      שני הצדדים האשימו אלו את אלו בהפלת המטוס הנשיאותי. ההוטו אמרו כי היו אלו כוחות ה-RPF, ואילו אלו אמרו כי דווקא הקיצוניים משורות ההוטו אחראים להתנקשות בנשיא במטרה שזו תהווה תירוץ לתחילת הרצח ההמוני.

      המיליציות של ההוטו יצאו לטבוח בבני הטוטסי ובמתנגדיהן הפוליטיים, תוך שימוש ברישומי הממשלה, ולא ריחמו על איש. שכנים רצחו את שכניהם וחלק מהבעלים רצחו את נשותיהם שהיו טוטסי, בטענה שאחרת הם יירצחו בעצמם. לרוצחים היה קל למצוא את קורבנותיהם - באותה תקופה נשאו האזרחים תעודות זהות שבהן צוינה גם הקבוצה האתנית שאליהן השתייכו.

      ההוטו הקיצונים הקימו תחנת רדיו, RTLM, ובעיתונים נקראו התושבים "למחוץ את המקקים" - כינוי שהודבק לטוטסי. שמותיהם של הדמויות המרכזיות שנרצחו הוקראו ברדיו, ואלפי נשות טוטסי נחטפו ושועבדו מינית.


      מראות הזוועה לא התפוגגו מזיכרונות השורדים, שזוכרים כיצד מי שהיו עד לפני רגע שכניהם הפכו בן לילה לשוחטיהם. אפילו כמרים ונזירות הורשעו במעשי רצח, שחלקם בוצעו במי שביקש מקלט בתוך כנסיות. התוקפים לא חסו גם על מסגדים. אחד מהם, בכפר הקטן מאברה, שימש מחסה לכ-300 תושבים, רובם נוצרים, כשהמיליציות התקדמו במשימת החיסול שלהם. הם השליכו רימונים לתוך המסגד, ורק שמונה שרדו.

      "אנשים נהרגו בכל מקום", סיפר האימאם המקומי רשיד בגבו לרשת אל-ג'זירה. הוא היה אחד מהבודדים ששרדו. "אלפים נהרגו בכנסיות. היו שלוש כנסיות בכפר שלנו, אבל אנשים פחדו ללכת אליהן, אז הם הרגישו בטוחים להגיע למסגד שלנו".

      הקהילה המוסלמית בכפר, שבו היו כ-500 תושבים, מנתה רק כרבע מהם, אך היא התגייסה להגן על הטוטסי וטיפלה בפצועים שהגיעו למסגד. "הגיעו אלינו אנשים מכל מקום. לא יכולנו לעזור לכולם משום שהיו פציעות שבהן לא יכולנו לטפל", סיפרה מוואנייד קמפירה, שאינה יכולה לשכוח את מה שהיא ראתה. "ראינו אנשים, תינוקות ונשים מבוגרות, שנחתכו ממצ'טות של השכנים שלהם. הם לא עשו דבר. אני עדיין לא מצליחה להבין איך מישהו היה יכול לעשות דבר כזה".

      כיום, הקהילה המקומית מאוחדת יותר בזכות האירועים המזוויעים כשהיא חולקת כבוד לקורבנות הרבים. מסגד חדש נבנה לא הרחק מהמסגד הישן, שסביבו תוקם חומה עם שמותיהם של הנרצחים. בגבו, האימאם לשעבר, הוכר כגיבור על ידי ממשלת רואנדה, אך הוא אומר שהגיבורים האמתיים הם אלו שאינם בחיים עוד, בהם כמה מבני משפחתו.


      רצח העם הותיר כתם בל יימחה על הקהילה הבינלאומית. לאו"ם, ולבלגיה, השליטה הקולוניאלית לשעבר שיצרה את הבסיס לשנאה ולאיבה בין ההוטו לטוטסי, היו כוחות לשמירת שלום ברואנדה. ואולם, לכוח לא היה מנדט לפעול כדי לעצור את הטבח המשתולל ורובו נסוג אחרי שעשרה חיילים בלגים נהרגו.

      ממשל קלינטון בארצות הברית עמד גם הוא מנגד לנוכח הזיכרונות הטריים מהקרב הקטלני בסומליה שנה קודם לכן, וצרפת הואשמה על ידי מורדי הטוטסי - בהנהגת פול קגאמה, הנשיא הנוכחי - בתמיכה באחראים לטבח.

      בצרפת, ששלחה כוחות מיוחדים לפינוי אזרחיה בעת רצח העם, מכחישים את טענותיה של ממשלת רואנדה הנוכחית, אך הפרק הזה מעיב על יחסי המדינות. ביום שישי הורה הנשיא עמנואל מקרון על מינוי צוות מומחים שיבחן את ההיסטוריונים מתוך רצון לשפוך אור על מעורבותה של צרפת באירועים.

      ישראל לא טמנה את ידה בצלחת אף היא. לפי דיווחים שונים ,היא מכרה נשק לממשלת רואנדה בזמן רצח העם, אולם בית המשפט העליון אסר לפרסם מסמכים מאותה תקופה בטענה שזה יפגע בביטחון המדינה וביחסים הדיפלומטיים עם רואנדה.

      פליטים מרואנדה עוברים את הגבול אל טנזניה, 30 במאי 1994 (רויטרס)
      פליטים מרואנדה עוברים את הגבול אל טנזניה, 30 במאי 1994 (צילום: רויטרס)
      מורד משורות הטוטסי בוחן אלה מחודדת באזור הבירה קיגאלי, רואנדה, 7 ביולי 1994 (רויטרס)
      מורד משורות הטוטסי בוחן אלה מחודדת באזור הבירה קיגאלי, 7 ביולי 1994 (צילום: רויטרס)

      בהדרגתיות, מורדי ה-RPF, שנתמכו על ידי צבא אוגנדה, תפסו יותר ויותר שטח. רצח העם הסתיים בתחילת יולי, אחרי שהמורדים כבשו את הבירה קיגלי ב-4 בחודש.

      עם שוך האלימות, צצו הקריאות לעשיית צדק. טריבונל מיוחד הוקם לחקירת הפשעים ברואנדה - באותה תקופה בית הדין הפלילי הבינלאומי עוד לא היה קיים - ובסך הכול נשפטו ונשלחו למאסרים ממושכים עשרות בכירים לשעבר שהורשעו ברצח עם - כולם משורות ההוטו.

      בתוך רואנדה עצמה, הוקמו בתי משפט מיוחדים, שכונו גקקה, על מנת להעמיד לדין מאות אלפי חשודים. לפי ההערכות, אלפים מהם נמקו בבתי הכלא עוד בטרם החל משפטם.

      חיילים בלגים נערכים לפקח על העיר קיגאלי, רואנדה, 11 באפריל 1994 (רויטרס)
      נמלטו על נפשותיהם. חיילים בלגים בבירה קיגאלי, 11 באפריל 1994 (צילום: רויטרס)
      חייל מצבא רואנדה החולה בכולרה בבית חולים שדה בגומה, זאיר, 26 ביולי 1994 (רויטרס)
      חייל מצבא רואנדה החולה בכולרה בבית חולים שדה בגומה, זאיר, 26 ביולי 1994 (צילום: רויטרס)

      הפסקת רצח העם לא סיימה את הטרגדיה המקומית, וזו התפשטה למדינות נוספות באזור. המורדים לשעבר, שהפכו לשליטים החדשים ברואנדה, החלו לרדוף את אנשי המשטר הישן ואת ההוטו. כשני מיליון איש מקרב ההוטו - הן אזרחים והן אלו שהיו מעורבים ברצח העם - ברחו מעבר לגבול אל זאיר, כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אחרים נסו לבורונדי ולטנזניה השכנות.

      אלפים מתו מכולרה, והסיוע ההומניטרי נפל לידיהן של מיליציות ההוטו בזאיר, שזכו לגיבוי הצבא. כך התפתחה מלחמה אזורית, שיש המכנים מלחמת העולם הראשונה של אפריקה. צבא רואנדה החדש, שהורכב מכוחות הטוטסי, הואשם בהרג של אלפי אזרחי הוטו בתוך זאיר, האשמות שנדחו על ידיו.

      פליטה מרואנדה ליד קבר אחים, 20 ביולי 1994 (רויטרס)
      פליטה מרואנדה ליד קבר אחים, 20 ביולי 1994 (צילום: רויטרס)
      פליטה מרואנדה מתמוטטת עם התינקו שלה על גבה בכביש המחבר בין מחנה הפליטים קיבומבה לבין גומה, 28 ביולי 1994 (רויטרס)
      פליטה מרואנדה מתמוטטת עם התינוק שלה על גבה בכביש בזאיר, 28 ביולי 1994 (צילום: רויטרס)

      המורדים בזאיר כבשו לבסוף את הבירה קינשסה והדיחו את הרודן מבוטו ססה סקו, ובמקומו עלה לשלטון לורן קבילה במאי 1997. הוא שינה את שם המדינה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וניסה להשליט סדר מחדש תוך שימוש רב באלימות, אולם עד מהרה הוא הסתכסך עם רואנדה, זו שהעלתה אותו לשלטון. המלחמה החדשה שפרצה כללה שש מדינות וארגונים חמושים רבים שנלחמו על שליטה בקונגו העשירה במחצבים.

      מלחמת העולם השנייה של אפריקה, כפי שכונתה, הסתיימה ביולי 2003, אחרי מותם של כחמישה מיליון איש. קבילה האב נרצח, ובמקומו עלה בנו, ג'וזף קבילה, ששלט ביד רמה בקונגו עד תחילת השנה.

      ברואנדה, קגאמה הפך למנהיג כל יכול. מצד אחד אפס מקום לאופוזיציה, או לשיח על אתניות, ומצד שני פיתוח כלכלי ויציבות ביטחונית. הנשיא בן ה-61 ביטל את מגבלות הכהונה, ובבחירות האחרונות ב-2017 קיבל 98.63% מהקולות. יריביו הושלכו לכלא, וחלק ממתנגדיו מתו במסתוריות בשנים האחרונות, גם מחוץ לשטחה של המדינה.

      חייל מצבא זאיר בוחן ערמות נשק שהוחרמו מכוחות ממשלת רואנדה אחרי שהם נמלטו לעיר הגבול גיסאניי, 18 ביולי 1994 (רויטרס)
      חייל מצבא זאיר בוחן ערמות נשק שהוחרמו מכוחות ממשלת רואנדה בעיר הגבול גיסאניי, 18 ביולי 1994 (צילום: רויטרס)
      Rwanda's President Paul Kagame wave as he leaves an election campaign rally on the hills overlooking Kigali, Rwanda, Wednesday Aug. 2, 2017. Kagame has been in power since the end of the country's genocide in 1994 and is widely expected to win another term in the Aug. 4 elections after the government earlier this month disqualified all but three candidates. (AP Photo/Jerome Delay) (AP)
      יציבות תמורת דמוקרטיה. הנשיא קגאמה בעצרת בחירות, 2 באוגוסט 2017 (צילום: אי-פי)