היום לפני 80 שנה נפלה בירת ספרד. ארבעה גייסות בפיקודו של גנרל מולה צרו עליה, ובאחד הביטויים המוכרים בעולם טען הגנרל שנוסף לארבעה האלה יש לו עוד אחד, חמישי, של נאמנים בתוך העיר שיילחמו לצידו - וכך נולד הביטוי גיס חמישי, לציון בוגדים.
מקובל לקרוא למלחמת האזרחים בספרד החזרה הכללית - במובן זהיא היתה החזרה הכללית לקראת מלחמת העולם השנייה, שתתחיל חודשים ספורים לאחר סיומה של מלחמת האזרחים. אבל היא היתה הרבה יותר מכך: זו היתה מלחמת אזרחים מרה, אכזרית, שבסיומה עלה לשלטון משטר פשיסטי שיאריך ימים הרבה אחרי המשטר הפשיסטי המקורי, של מוסוליני באיטליה. מורשת מלחמת האזרחים עדיין קיימת בספרד - שבה להימנון אין מילים כי עדיין אי אפשר להחליט על מילים שיגשרו על הקרע.
הממשלה הרפובליקנית הובסה. עמדו לצידה מתנדבים שבאו מכל העולם - כמה מהם, כמו המינגוויי ואורוול ינציחו את המלחמה. קים פילבי, הבוגד המפורסם של המלחמה הקרה ידווח ממנה בשליחות ברית המועצות, ששלחה כוחות - שנלחמו בין היתר בטרוצקיסטים ובאנרכיסטים בני הברית. הכוחות ששלחו היטלר ומוסוליני היו יעילים בהרבה. שני הצדדים אגב ביצעו פשעים קשים, והידוע שבהם היה ההפצצה של ליגיון הקונדור הנאצי על העיירה הבסקית חסרת המגן גרניקה. זה היה רמז לאירופה כולה - זה מה שאנו יכולים לעשות, זה מה שנעשה. מאות אלפי ספרדים נהרגו, נרצחו - לורקה, המחזאי הגדול נרצח, בין השאר. מיליונים נמלטו לצרפת השכנה כשהרפובליקה הובסה. קטלוניה נפלה אחרונה, והשנאה בין ברצלונה הקטלונית למדריד הקסטיליאנית, שאמנם לא החלה במלחמת האזרחים הוחרפה בה לשנאה מזוקקת.
פרנקו עלה לשלטון, וספרד התכנסה בתוך עצמה, היתה שובלמדינה שבה שולטים הצבא והכנסייה. פרנקו, אדם זהיר וחשדן לא ייעתר להפצרות היטלר (שאחרי מפגש ביניהם אמר שיעדיף להבא טיפול שיניים על עוד מפגש עם פרנקו) להכריז מלחמה על בריטניה, לכבוש את הבסיס הימי הקריטי של גיברלטר - דבר שאולי היה משנה את גורל המלחמה, לבטח בים התיכון. הגמול יבוא אחרי מלחמת העולם השנייה - כשספרד תצורף לברית נאט"ו, תקבל לגיטימציה. המשטר הפשיסטי המצליח בהיסטוריה העגומה של המאה העשרים. פרנקו יבקש להמשיך את מורשתו, יטפח כיורשו את חואן קרלוס לבית בורבון - אבל היורש סטה בחדות מהנתיב, והשיב את הדמוקרטיה למדינה.
רק אחרי השבת הדמוקרטיה התמלא סעיף בצוואתו של אחד הספרדים הידועים בהיסטוריה: פבלו פיקסו קבע שיצירותיו לא יטוצגו במולדתו עד שתהיה דמוקרטית. אחרי מות פרנקו היצירות הוצגו - ואחת מהן, אחת היצירות החשובות, המייצגות של המאה העשרים הגיעה למגורי קבע במדריד, עירם של הפרנקיסטים. היצירה נקראת גרניקה - היצירה המבטאת טוב מכל את האימה, את הזעזוע, במלחמה שהסתיימה לפני שמונים שנה - בניצחונם של הרעים.