"לא כל אדם מוצא את אושרו בחיים, ואם הוא מוצא - זה בטח של מישהו אחר". כך מתחיל האפוס הסנדרסוני של "המגפיים של ברוך", שמזכיר לנו שיש דברים חומריים שניתן לקנות בנקל, בעוד דברים אחרים, כמו אושר, שקט נפשי ואהבה (וכן, מגפיים) קשה יותר לקנות במכולת. האדם המודרני, שיכול לרכוש כמעט כל מוצר גשמי בלחיצת כפתור, מתקשה להתרגש לרוב מעוד מוצר בעל טכנולוגיה משועתקת מתוצרת סין - אך לפעמים, וזה קורה לעתים רחוקות - האדם מתאהב לו במכונת הפלסטיק, קורא לה בשם חיבה, ומבקש לחלוק איתה את החיים. סיפורו של שואב האבק ג'ימי הוא בדיוק סיפור שכזה.
להרבה ישראלים יש בבית את שואב האבק הסיני ג'ימי, או ליתר דיוק את הדגם הבסיסי JV51 - שמשווק (בטעות) בעולם כשואב האבק הלואו-קוסט של חברת שיאומי, למרות שככל הנראה אין לו שום קשר לחברת הענק - לא שזה משנה. בשורה התחתונה: יש הרבה "ג'ימי" בישראל. מי שכבר רכש את המכשיר, הספיק להתאהב בו ובעיקר מהתכונה הכי בולטת שלו: הוא עולה שליש מחיר מאשר דייסון. מעריצי הדייסון, שכבר השכיבו אלפי שקלים על שואב האבק המתקדם שלהם, מבטלים בבוז את המתחרה הזול, ובטוחים שהוא לא יכול לעשות את העבודה. בלית ברירה, יצאתי לבדוק את השואב החדש-ישן הזה ששוטף את השוק הישראלי.