בסוף, המפסידה העיקרית מכל סיפור הסינדרלה גיבורת ברודווי של שירי מימון - היא שירי מימון. מהרגע הראשון שבו היא מפציעה על במת היכל התרבות, השאלה שמנקרת לכולם בראש היא "האם היא עומדת בסטנדרטים?". ובגלל שאנחנו ישראלים עם רגשי נחיתות, ויש לנו הרגשה שכולם בעולם יותר טובים מאיתנו, נקודת ההנחה היא ששירי מימון לא טובה בקנה מידה של ברודווי. כמו רוקסי הארט, הדמות שהיא מגלמת, גם היא אשמה עד שתוכיח שהיא חפה מפשע.
מימון שיחקה שבועיים בברודווי, וזו בהחלט נקודת ציון מרגשת בקריירה. אבל הניפוח חסר הפרופורציות של השבועיים האלה הוא סיבוב על חשבוננו. היא לא כבשה את ברודווי, לא תזכה בפרס טוני, והיא עוד לא נוטשת את "הכוכב הבא" בשביל להיות כוכבת המיוזיקל החמה הבאה. אבל זה בכלל לא משנה, כי בתור רוקסי הארט היא מדהימה. היא שרה כמו שאנחנו כבר יודעים שהיא שרה, זזה נהדר, ומצחיקה כשצריך - וכן, היא ברמה אחרת מהכוכבים שאנחנו רגילים לראות במיוזיקל בארץ.
עקבו אחרי וואלה! תרבות גם באינסטגרם
במחזמר כמו "שיקגו" זה חשוב במיוחד, מהיותו כל כך מוצלח. הוא הלחם והחמאה של המיוזיקלס, וכדי שהוא יהיה מוצלח לא צריך להתחכם הרבה, צריך רק לדאוג שהמרכיבים יהיו משובחים. הסיפור בו מעולה, כל דמות בו היא בומבה, ואין אף שיר שנופל מקודמו. זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הרבה ממחזות הזמר שהועלו בישראל בשנים האחרונות. הוא לא מחזמר של תלבושות מסובכות (תחרה שחורה, קצת ציצים - ואנחנו בסדר) הוא לא מחזמר של תפאורה גדולה (תזמורת על הבמה זה בהחלט מספיק) - הוא מחזמר של מבצעים.
והמבצעים בגרסת המסע הופעות של ברודווי גם משובחת, וגם מוכיחה שלמימון אין בכלל מה להתבייש. את רוב אי הדיוקים מבצעים דווקא חבריה לאנסמבל, כמו טרה סי מקלאוד שמגלמת את ולמה קלי כאילו זה התפקיד הכי קל בעולם, אבל מזייפת לעתים, או ג'ניפר פושה בתפקיד מאמא מורטון שנעה בין קוטביות של שירה מטורפת לבין סתמיות. החברים הגבריים בקאסט, פול ווט בתפקיד איימוס ופיטר לוקייר בתפקיד בילי פלין הם המשובחים ביותר, ונראים כאילו נולדו לגלם את הדמויות האלה, במיוזיקל הזה שנשאר רלוונטי כבר כל כך הרבה שנים.
כבר ב-1975 עלה המיוזיקל לראשונה בברודווי, אחרי שג'ון קנדר, פרד אב ובוב פוסי הפכו למיוזיקל את המחזה שכתבה ב-1926 מורין דאלאס ווטקינס. עד שהוא הפך למיוזיקל הספיקה רוקסי הארט להפוך לדמות אצל ססיל בי דמיל, ולפושעת חפה מפשע בגרסה שגילמה ג'ינג'ר רוג'רס. כלומר, עוד מעט מאה שנה הרוצחת משיקגו מסתובבת בינינו, ועדיין הסיפור הזה מרגיש כאילו הוא נכתב אתמול. פושעים סלבריטאים שמתראיינים אצל עיתונאים שרק רוצים דם? כן, זה עדיין רלוונטי.
תקלה אחת שבהפקה צריכים להידרש אליה היא הסאונד הבעייתי, או יותר נכון היעדרו. חברים שישבו במרום השורה ה-33 עדכנו שלא שמעו את מימון בכלל, ושהם תהו למה היא לוחשת לאורך כל המופע. הם סיפרו שאנשים ממש יצאו באמצע כי לא שמעו כלום. כשהכרטיסים נעים סביב 300 שקל בכרטיס, גם בשורות הכי עליונות, מן הראוי לתת גם לצופים בהם חוויה נורמלית. מפתיע שדווקא בהיכל התרבות, שהשמע אמורה להיות הבעיה האחרונה בו, לא שומעים כלום כשמתרחקים.
לא קל להיכנס לנעליים הגדולות של כל אחת מהדמויות בשיקגו, במיוחד לא אחרי העיבוד המופלא של רוב מרשל מ-2002. כל חובב מחזות זמר יודע בעל פה את כל השירים, מזהה את ולמה עם קתרין זיטה ג'ונס, את בילי עם ריצ'רד גיר ואת מאמא כקווין לטיפה. מימון נכנסת לתפקיד שגילמו בגאונות מנעד שחקניות שנע בין לייזה מינלי לרנה זלווגר, ולגמרי יש לה את הג'אז.
