וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מסדר כנפיים: הליכוד הבין שיש חיים אחרי נתניהו

6.2.2019 / 22:25

האוטובוס אותו אוטובוס, גם אם יש נוסע חדש או שניים, ותזוזה מסוימת בין הספסלים, אבל הבשורה מגיעה דווקא משערי הקזינו המפלגתי, שבו איבד ראש הממשלה את כל האסימונים

צילום: שי מכלוף, עריכה: נועה לוי

מהמרים כאלה אוהב שלדון אדלסון; הוא מתפרנס מתחושתם שפיצחו את השיטה ויצליחו להכות את הבית. בנימין נתניהו נכנס לקזינו ליכוד, שם נגד גדעון סער את כל האסימונים שלו - כולל האחד שהניח על דוד שרן, שהתמודד מול המקורבת לסער מיכל שיר, כי נתניהו לא אוהב שמזמרים. הליכוד הוא הבית ולנתניהו אין כוחות-על ותבונה עודפת.

כנופיית הארבעה של נפגעי נתניהו - בנוסף לסער, גם ישראל כץ, יולי אדלשטיין וגלעד ארדן - נמצאת ברשימה מתחתיו לא כמו רשת ביטחון, אלא כרשת הסוואה המתוחה מעל בור עמוק, בהמתנה לנפילתו. הם מתחרים בינם לבינם, כמובן, אבל טינתם לנתניהו גואה. סער בא אחרי אדלשטיין כמו שאוגוסט בא אחרי יולי, אבל לנתניהו זה תשעה באב.

עכשיו, מול סער, מוכן נתניהו להשלים גם עם התחזקות של כץ - אולי הוא מאמין שבמורד המדרון יתמרן להיפך, ושמא אין לו שום תוכנית והוא סתם מפרפר נואשות. מאוחר מדי. אילו התפטר במרוצת הכנסת היוצאת, בעסקה עם היועץ המשפטי לממשלה, היה נתניהו מעביר בפועל את הסמכויות לכץ. עכשיו הוא עוד עלול למצוא עצמו בחפיפה עם סער, לקראת החיבוק המחויך של סער עם הנשיא ריבלין. לנוכח תרחיש בלהות כזה יעדיף נתניהו להעביר את המפתחות לבני גנץ, ושרה - לרויטל. רק לא לגאולה.

בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
קרב הכפשות וטעויות מביכות: בוקר קשה לגנץ
גדעון סער מרוצה: "ההישג הפוליטי הגדול ביותר שלי"

פריימריז בליכוד, גני התעורכה 5 בפברואר 2019. ראובן קסטרו
אין קליע אחד, אלא מחסנית. מתמודדי הליכוד/ראובן קסטרו

אהוד ברק נהג לטעון שדימוי של חולשה בזירה הפנימית מתורגם אצל האויב לפיחות בכוחו של ראש הממשלה. ברק נימק בכך את חשיבות הכנעת ש"ס בפרשת הסעת המשחן. חאפז אסד ישב בדמשק ובחן את תפקודו של ברק, כמפתח להקשחה או להגמשה בעמדת סוריה במיקוח. כצרכן ותיק של דיווחי סוכנים ותמלילי האזנות, יתכן שראש אמ"ן לשעבר ברק ביסס את התובנה על מציאות מזרח-תיכונית.

אם כך, ברור כיום לסי-איי-אי ול"מוחבראת" למיניו שהכוח מתנדף מנתניהו. הוא נכשל במאמציו לקבוע מי לא יהיה בצמרת מפלגתו. ראש חלש כזה ייצא להפציץ באיראן, לכבוש את עזה או לפנות התנחלויות לפי מתווה תוכניתו האגדית של דונלד טראמפ?

הרכב רשימת הליכוד הוא סיפור פנימי של המפלגה, בכותרת "יש חיים אחרי ביבי": לאו דווקא נתניהו. בליכוד, תנועה שמחציתה (חירות) שהשתלטה על המחצית השנייה נולדה מתוך מחתרת, מדכאים מרידות - מנחם בגין התגבר על שמואל תמיר ואחר כך על עזר ויצמן, יצחק שמיר הדף הסתערויות של אריאל שרון ודוד לוי, שרון בלם את נתניהו - אבל לא מפתחים תלות סופנית במנהיג, עד כדי חורבן הבית. אם בגין אינו יכול יותר, נשלף שמיר. בפרוש שמיר, צץ נתניהו, וכשהוא מתפטר, שרון זמין.

נתניהו הפסיד לברק, לשרון, לאהוד אולמרט ועמיר פרץ בבחירות 2006 ולציפי לבני בהתמודדות על קולות הבוחרים, להבדיל מבריתות העסקנים, בבחירות 2009. באקדח של כל מפלגה אין רק קליע אחד. יש שם מחסנית. זה אמור להיות נכון תמיד, ובמיוחד אוי לליכוד אם יילך לבחירות כשהכול תלוי בגורלו האישי של נתניהו, ואפילו ישרוד את ההודעה על כתב האישום שלו - בגחמותיו נגד עמיתיו להנהגה. כרגע לא סביר שישרוד. בוחרי הליכוד חושבים שהוא משקר, במזימה שהוא מייחס לסער, בהסתמכו על מקורות עלומים. לא מאמינים לו. הוא נמצא בצומת דרך פלא ודרך כלא, בלי קסמים בארגז ועם הפנים למעשיהו.

דרמה פוליטית

הקרב על הבכורה בליכוד הלך עד הסוף

לכתבה המלאה
גדעון סער בנימין נתניהו 2009. AP
נתניהו עוד עלול למצוא עצמו בחפיפה עם סער, לקראת החיבוק המחויך של סער עם הנשיא ריבלין. נתניהו וסער/AP

זה סיפור פנימי, בעיקרו, כי הסיפור החיצוני אחר. במבט מבחוץ, אין שם דם חדש (עריקת יואב גלנט ממשה כחלון, שנהג תמיד כראש מפלגת לוויין של הליכוד, אינה בשורה מהפכנית) אלא רק דם רע. חשוב עוד יותר: זאת אינה "נבחרת". מגוחך להדביק תואר זה לקבוצה כושלת, שדירדרה את מדינת ישראל למצבה הנוכחי.

האוטובוס אותו אוטובוס, גם אם יש תזוזה מסוימת בין הספסלים. ההרכב הקודם שוכפל בשינויים מזעריים. סער לא הגיע מהבנק העולמי, רק חזר מחל"ת. אפרוח בר מוח, אורן בן יחיאל חזן, יעבור מהכנסת לאח הגדול או להישרדות. על מה השמחה? איזו "חגיגה"? מה תעשה רשימת הדוידק'ה - אבא של דויד, דודי אמסלם ודויד ביטן - שהליכוד לא עשה ב-10 השנים הקודמות? נתניהו עצמו הביע בה אי-אמון, כשהעניק את תיקי הביטחון, החוץ והאוצר לעצמו או לראשי מפלגות אחרות, רק לא לבכירי הליכוד.

הביאו את הרב-נגד

עשור רצוף בשלטון גורם מטבעו להסתאבות. כך, גם אם בראש המדינה עומד צדיק שהוא נזיר שהוא קדוש. הרענון מתחייב; לכן נכלל בחוק הבחירה הישירה, בין בחירות 1996 ל-2001, סעיף שהגביל את הכהונה הרצופה לשבע שנים וחצי. בפועל, זה גם משך כהונתם המירבית של כל קודמי נתניהו, מבן-גוריון (עד להפוגת שדה בוקר ושוב לאחריה) ועד בגין ושמיר וכל השאר. לליכוד, לאחר שנות נתניהו וסרחון השחיתות, לא נשארה סחורה פוליטית למכירה.

עמרי שרון אהב להתקיל מכרים, בשכונת מגוריו, באתגר שגלגולו העכשווי מתקרא "הליכודניקים החדשים". רוצה להשפיע, אמר-שאל שרון? התפקד לליכוד. אם להביא רעיון זה אל קצהו ההגיוני, על אחמד טיבי ושות' לזנוח את מפלגותיהם ולנהור בהמוניהם לליכוד, כדי לשנות אותו מתוך המעי הגס שלו. ואולי לא רק הם, אלא גם הסודנים המבהילים כל כך את מירי רגב. ז'בוטינסקי היה מברך על כך, ברוח התלת-קיום בין "בן ערב, בן נצרת ובני".

הסטירה המהדהדת שנתניהו החטיף לעצמו בסער רב וביגון קודר, מצטרפת למשק כנפי מנדלבליט. אם יש לליכוד מין רב-נגד טאיטו, האחראי לטקסי הפרישה וההחלפה, זה הרגע לאוורר אותו ולהורות לו להכין את המסדר.

(עדכון ראשון 13:54)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully