וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תאמינו בשקר: כך פסטיבל פייר ניפץ לאנשים את החלומות

24.1.2019 / 12:35

ב-2017 הפך ה"אסון" של פסטיבל פייר לבדיחת רשת, כי אין דבר יותר מצחיק מעשירים שמתבכיינים ברשתות החברתיות על כך שהחופשה הנוצצת שלהם באי יוקרתי נהרסה. אלא שהסרט "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre" (נטפליקס) הופך את הקומדיה האנושית הזאת לטרגדיה שלמה

המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre, נטפליקס, ג'ה רול, בילי מקפרלנד. נטפליקס,
השותפים. בילי מקפרלנד וג'ה רול, מייסדי פסטיבל פייר/נטפליקס

"אמן", "ליינאפ", "מופע", "זיוף", "הונאה", "פרטים", "מוזיקאים", "הופעות", "טיסות", "מטופש" ואפילו "פסטיבל" הן חלק מהמילים שגרמו לחסימה אוטומטית מעמוד האינסטגרם של פסטיבל "פייר" בשבועות שקדמו לתחילתו של מה שהפך לאירוע המזויף הנוצץ ביותר בהיסטוריה. בשלב זה, כבר היה ברור לכל מי שעמד מאחורי הקלעים של הפסטיבל, שמדובר בהונאה ענקית שהולכת להתפוצץ לכולם בפרצוף, ובכל זאת אף אחד לא עצר. חסימת התגובות והמגיבים ברשתות החברתיות מעמידה את פסטיבל פייר כהונאה חד פעמית, כזאת שיכולה הייתה להתרחש רק באקלים מאוד מסוים, בתוך תרבות מאוד מסוימת, ומול קהל יעד מאוד מסוים - אנשים עשירים מאוד, ומושפעים מאוד.

זה לא שדור המילניום הוא הראשון שמועד להשפעות שליליות, מאז ומתמיד היו "מובילי דעת קהל". פעם אלה היו אנשי רוח ואמנות, אחר כך היו אלה "הסלבס" הנוצצים והיפים, והיום אלה "האינפלואנסרים" שמשפיעים מעצם היותם משפיעים. זה מעגל בלתי נגמר שמוזן על ידי האימפולסיביות של המילניאלז, והנטייה שלהם לעדריות בלתי מודעת שמתודלקת על ידי הרשתות החברתיות. לא פלא שהמילה "אינפלואנסר" חוזרת כמה וכמה פעמים בסרטים התיעודיים על פסטיבל פייר, שיצאו בהפרש של שלושה ימים בשתי רשתות הסטרימינג המתחרות נטפליקס ("המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre") והולו ("Fyre Fraud"). בעוד אצלנו בביצה הישראלית הסלבס עדיין מכתיבים את הטון, בזכות הרבה רוח גבית מהתקשורת הממוסדת, בחו"ל ובעיקר בארה"ב אותם "אינפלואנסרים" יכולים להיות אנשים רגילים עם מספיק כריזמה, מזל וזמן פנוי בלתי מוגבל בשביל להפוך לכוכבי רשת.

המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre, נטפליקס. נטפליקס,
מהציוצים ששטפו את הרשתות החברתיות בזמן אמת: "הארוחה שפסטיבל פייר הבטיחו לנו שתוגש על ידי סטיבן סטאר היא, פשוטו כמשמעו, לחם, גבינה וסלט עם רוטב"/נטפליקס

לא במקרה, ניתן לראות שהמארגנים של פסטיבל פייר השתמשו בכוח של "האינפלואנסרים" כדי לקדם את הפסטיבל בדיוק לקהל היעד שהם היו צריכים, בלי להשתמש בכלל בפרסום קלאסי. מי צריך לשים מודעה בעיתון כשקנדל ג'נר מוכנה לפרסם פוסט באינסטוש שלה בתמורה לרבע מיליון דולר - ולהגיע לחשיפה לעשרות המיליונים שעוקבים אחריה. "זה מסוג הפרסום שאי אפשר לקנות בכסף", אומר הראפר ג'ה רול, אחד ממארגני הפסטיבל, תוך כדי שהוא מתעלם מהסכום המופרך שג'נר קיבלה עבור פרסום פוסט אחד.

עוד כמה דוגמניות מהממות, ולא פחות חשוב - משפיעות, הגיעו ל"אי של פבלו אסקובר" בבהאמס כדי להצטלם לסרטון תדמית לפסטיבל. על פניו נראה שמדובר בחגיגה הנוצצת ביותר בהיסטוריה. איים קסומים, מים כחולים, נופים מושלמים וליינאפ מעניין שכולל את בלינק 182, מייג'ור לייזר, מיגוס ועוד אמנים שלא יכולים למלא את פארק הירקון אלא אם יחלקו כרטיסים בחינם - אבל ביחד פונים לקהל היעד הנכון. אנשים עשירים, וכן - לבנים. הדוגמניות קיבלו הנחיה די גאונית לפרסם ריבוע כתום באינסטגרם, ובכך גרמו לעניין רב אצל מיליוני העוקבים שלהם, שרצו לדעת מה עומד מאחורי תעלול הרשת הזה. בסוף, איך זה נגמר, כולם יודעים - ומי שלא יודע, הולך ליהנות במיוחד משני הסרטים הדוקומנטריים החדשים. וכן, אם תראו אחד, כנראה תרצו לראות גם את השני.

המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre, נטפליקס, בילי מקפרלנד. נטפליקס,
הנבל. בילי מקפרלנד/נטפליקס

משחקי הרעב: גרסת המציאות המטופשת

הנבלים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע מגיעים לרוב דווקא מהז'אנר הדוקומנטרי. הג'וקר מבאטמן, וולדמורט של הארי פוטר או האנס גרובר מ"מת לחיות" לא באמת יכולים לעמוד במבחן מול אנשים נוראיים שהיו באמת כמו רוברט דרסט, ברני מיידוף, גואל רצון או אפילו אלוף משחקי המחשב הדוחה בילי מיטשל שכיכב בדוקו "קינג אוף קונג". שני הסרטים הדוקומנטריים על פסטיבל פייר מציגים בפרונט את הנבל בילי, אחיו הצעיר של סת' מקפרלן, יוצר "איש משפחה", ויזם מצליח בפני עצמו שעשה את הונו על ידי המצאת כרטיס אשראי יוקרתי שכל ההבדל בינו לבין כרטיס האשראי שיש לכם בארנק הוא שהוא עשוי ממתכת ולא מפלסטיק. כן, צריך להיות גאון עסקי בשביל לשווק כזה רעיון מטופש - ולפעמים ההבדל בין גאון שיווקי לבין אמן הונאה הוא מאוד מאוד מטושטש.

מקפרלנד משתף פעולה עם הראפר ג'ה רול, וזה האחרון מכנה אותו בחיבה "השותף שלי לפשע" - כינוי שממנו יהיה לו קשה להתנער בהמשך, בעיקר כשכתבי האישום ותביעות על סך 100 מיליון דולר מתחילים להיערם על שולחנו של אותו שותף. תחילת שיתוף הפעולה מגיע מרעיון ממש לא רע על הנייר, אפליקציה שאמורה לשדך בין אנשים עשירים שרוצים להשתמש בשירותיהם של אמנים. סוג של טינדר לבת מצווש לחברה הגבוהה. לדוגמה: מיליונר שרוצה להזמין לחגיגת יום הנישואים שלו את ביונסה שתשיר בהפתעה לאשתו - יכניס את שמה לאפליקציה, יציע את הסכום אותו הוא מוכן לשלם, ואם ביונסה תאשר, יש ביניהם שידוך. מקפרלנד החלקלק, בעזרתו של ג'ה רול, אפילו מצליח להשיג הבטחה למימון לפלטפורמה, אלא שמקפרלנד, שבשלב זה כבר מתאהב בפרסונה שלו כמיליונר משוגע, מחליט לקדם את העסק באמצעות פסטיבל יוקרתי לחברה הגבוהה. מדובר ברעיון מצוין אלמלא לוקחים בחשבון שאין לו את הכסף לארגן את הפסטיבל, אין לו את היכולת או האנשים להפיק אותו, ובעיקר - אין לו את הזמן להיערך אליו. בין אם מדובר בטיפשות או בתאוות בצע - הוא הולך על זה בכל מקרה, ולוקח איתו הרבה מאוד אנשים שהופכים להיות השותפים שלו לפשע.

עוד באותו נושא

"הסופרנוס" בת 20: הסדרה ששינתה את הטלוויזיה לנצח

לכתבה המלאה
המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre, בלה חדיד. צילום מסך
דוגמניות התגייסו בתשלום לקדם את הפסטיבל. בלה חדיד/צילום מסך

בזמן אמת, סך הכל לפני שנה וחצי, "האסון" של הפסטיבל הפך לבדיחת רשת. ת'כלס, אין דבר יותר מצחיק מעשירים או בני עשירים שמתבכיינים ברשתות החברתיות על כך שהחופשה הנוצצת שלהם באחד מהיוקרתיים שבאיי הבהאמס נהרסה, בטח כשיש דוגמאות לפסטיבלים שאכן הפכו לאסונות אנושיים - כולל האסון בפסטיבל ערד ב-1995, שבו מצאו את מותם שלושה בני נוער ועוד עשרות נפצעו. אלא שהצילומים והסיפורים שמביאים שני הסרטים החדשים מתוך הפסטיבל עצמו, די הופכים את הקומדיה האנושית הזאת לטרגדיה שלמה. נכון, אף אחד לא קיפח את חייו שם - אבל קשה לחייך אל מול התמונות של אנשים משתינים על מיטות כדי "לסמן את הטריטוריה" שלהם במטרה להשיג לעצמם מזרן לשינה ללילה.

ובכל מקרה, הקורבנות האמיתיים של מקרפלנד לא היו באמת העשירים שהוציאו מינימום של 500 דולר לכרטיס ועוד כ-300 דולר ליום להוצאות על האי. הקורבנות האמיתיים היו העובדים בחברה שעבדו ללא שכר, וחלקם אפילו נאלצו להוציא כספים מכיסם כדי לעזור עם ההוצאות - שלא לדבר על איש ההפקה שנתבקש לתת שוחד מיני לאנשי המכס. הקורבנות היו הספקים, שנדרשו להביא לאי משקאות חריפים בעלות של שני מיליון דולר - אך לא קיבלו תמורה. הקורבנות היו המשקיעים, שהאמינו להבטחות המופרכות של מקפרלנד והמשיכו להזרים לו כספים. ובעיקר, הקורבנות היו אנשי האי, השחורים והשקופים, שנפלו ברשת השקרים של נוכל ערמומי ועבדו בפרך לילות כימים בהבטחה למשרה קבועה ומשכורת לחמש שנים - שכמובן לא הגיעה. אחת מהן, מנהלת ההסעדה של הפסטיבל, נאלצה לשלם מכיסה עשרות אלפי דולרים לעובדים שלה. דמותה המופלאה שמככבת בסרט של "נטפליקס" ריגשה את הצופים, ואלה תרמו לה כבר קרוב ל-200 אלף דולרים. כאילו כדי להזכיר שיש גם אנשים טובים בעולם.

המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre, נטפליקס. נטפליקס,
נכון לפרסום הכתבה הזו נתרמו לה מעל 184 אלף דולר. מריאן רול, שאיבדה את חסכונות חייה אחרי שסיפקה שירותי הסעדה לפסטיבל פייר/נטפליקס

יש הבדלים רבים בין שני הסרטים, וכל אחד מהם עושה חשק לראות את השני - אבל ההבדל העיקרי הוא שבנטפליקס סירבו לשלם למקפרלנד את הסכום שדרש לצורך ריאיון לסרט (250 אלף דולר) בעוד הולו הסכימו לשלם (סכום שמוערך בין 100 ל-250 אלף דולר). הטענה של נטפליקס הייתה שזה יהיה לא אתי מצדם לשלם כסף לעבריין שעשה כל כך הרבה רע לכל כך הרבה אנשים, בעוד בהולו טענו שהדבר הנכון לעשות מבחינה מקצועית היא לשמוע את כל הצדדים בצורה נקייה. אלא שכמעט כל מילה שמקפרלנד אומר בריאיון היא שקר. במניפולציה לא אלגנטית במיוחד, המראיינים בהולו נותנים למקפרלנד לומר את כל השקרים שלו למצלמה, ובמקום לעמת אותו עם האמת - הם בוחרים פשוט להשתמש בוויס אובר ממוחשב כדי לחשוף את השקרים שלו. לא הכי אלגנטי, אבל אפקטיבי.

בסרט של נטפליקס, לעומת זאת, הצליחו לשים ידיים על סרטונים שמשמשים כטוויסט נוסף בעלילה, חושפים את המסכה מאחורי דמותו של מקפרלנד ומציגים אותו כפי שהוא - נוכל קטן וערמומי, עם כריזמה ממגנטת אבל חסר כל הגינות או מוסר בסיסי. ויותר מכל, נהנתן שלא מסוגל להיגמל מחיי החברה הגבוהה. למרות כתבי האישום, למרות העוול שגרם לכל כך הרבה אנשים - הוא פשוט ממשיך אל העסק המפוקפק הבא. ובכך שני הסרטים משלימים אחד את השני, באחד מקפרלנד מקבל את הבמה כדי לזרוע ספק במניעים שלו, והשני חותם את הגולל על כל אפשרות לתמימות.

סת' מקפרלן, בילי מקפרלנד. AP, יח"צ, עיבוד תמונה
גם כשהשקר עומד מול העיניים. האחים סת' ובילי/עיבוד תמונה, AP, יח"צ

קל להאמין לשקרים של מקפרלנד כי אנחנו נורא רוצים להאמין לשקרים שלו. אנחנו רוצים להאמין שהוא יכול לארגן לנו כרטיסים לשורה הראשונה בהופעה של ביונסה, או אישורי כניסה למט גאלה או כניסה אל אחורי הקלעים של משחק NBA כולל ארוחת ערב משותפת עם לברון. הוא משפריץ אבק כוכבים וזה מהפנט כל כך, וקוסם כל כך, עד שאנחנו משכנעים את עצמנו לא לזהות את השקר הכל כך ברור שעומד לנו מול העיניים. בדיוק כמו השקר שכתבתי מוקדם יותר בכתבה על קרבת הדם בין בילי מקפרלנד לסת' מקפרלן. למען הסר ספק, אין ביניהם שום קשר פרט לשם משפחה דומה, ובכל זאת צירוף המילים "בילי מקפרלנד וסת' מקפרלן הם קרובי משפחה" הוא אחד הטרנדיים ביותר בגוגל בשבוע האחרון. ולמה לא בעצם? בעידן העובדות האלטרנטיביות, אין באמת משמעות לאמת. להפך, תשאלו את דונלד טראמפ. וזה גם הדיסוננס בצפייה במקפרלנד, מצד אחד מדובר באחד הנבלים הגדולים ביותר שנצפו אי פעם על המסך, ומצד שני הוא בסך הכל ילד בן 27 שמכר לאנשים חלומות שהוא לא יכול היה לממש. ולנפץ לאנשים חלומות, יותר מכל דבר אחר, זה אולי הפשע החמור ביותר בימינו.

  • עוד באותו נושא:
  • פסטיבל Fyre

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully