על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מונחים שלושה תיקים פליליים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. די והותר, בזמנים כתיקונם; מספיק תיק פלילי אחד נגד ראש ממשלה לזעזע את אמות הספים.
אבל תגובתם התוקפנית של נתניהו ותומכיו להתקדמותה המשתרכת (במציאות) או המהירה מדי
(לדעת נתניהו) של מערכת אכיפת החוק, למיצוי הדין איתו, מחייבת את מנדלבליט לשקול הליך נוסף, לפי סעיף 136 לחוק העונשין - המרדה.
התנפלותו של נתניהו על מנדלבליט, בגלל עניין פרטי של נתניהו ולא במסגרת מחלוקת עקרונית על חובות וסמכויות בין ראש ממשלה לבין יועץ משפטי (כפי שאירע למשל בין שמעון פרס ליצחק זמיר בפרשת קו 300, או בין יצחק רבין ליוסף חריש בחקירתו הראשונה של אריה דרעי), נכנסת לכאורה לגדר המתואר באותו סעיף. כך גם איומו של ח"כ דוד אמסלם, מקורבו של נתניהו, כי מיליוני ישראלים יסרבו להשלים עם הליכים משפטיים נגד מנהיגו.
עוד בוואלה! NEWS:
נתניהו תוקף את מנדלבליט: עיתוי הריאיון הוא "חסר תקדים"
נתניהו: "הביקור בצ'אד מעלה זעם אצל איראן והפלסטינים"
50 גוונים של שחור: האם שעון החול יתהפך על נתניהו?
המרדה מתוארת בחוק כפעולה העלולה להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה, או לרשויות השלטון או המשפט שלה; להסית או לגרות את יושבי הארץ לנסות להשיג בדרכים לא כשרות שינויו של דבר שיסודו בדין; לעורר אי-רצון או מורת-רוח בקרב יושבי הארץ; לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.
התביעה הכללית, בראשות היועץ המשפטי, היא בעליל אחת מ"רשויות השלטון או המשפט" של המדינה. נתניהו ותומכיו מפיצים שנאה, בוז ועידוד לאי-נאמנות כלפיה. דרבון המיליונים לצאת לרחובות נגד החלטת היועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין מסית את "יושבי הארץ" ומגרה אותם להשיג בדרכים לא כשרות שינויו של דבר שיסודו בדין. האזהרות מפני מלחמת אזרחים שיחולל כתב-אישום נגד נתניהו מעוררות "מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין".
החשוד נתניהו משתלח ברשויות השלטון
מאחר שהתגוללותו של נתניהו על המשטרה, הפרקליטות והיועץ פרטית לחלוטין, לתכליתו האישית בלבד, היא אינה חוסה תחת ההגנה הניתנת בסעיף ההמרדה ל"ביקורת ותעמולה חוקיות". אלה מתקיימות כאשר מטרתו של המשמיע אותן "להוכיח שהממשלה הוטעתה או טעתה" או "להוקיע פגמים בדינים או במוסדות, כדי לתקן אותם".
החשוד נתניהו, עוד רגע נאשם, משתלח ברשויות השלטון או המשפט. העובדה שגם הוא משתייך לרשויות השלטון, ואף עומד בראש אחת מהן, המבצעת, אינה מחסנת אותו מפני ראיית התקפתו על מערכת אכיפת החוק, הכפופה לרשות השופטת, כהמרדה.
במקום להתגונן במורך-רוח לנוכח מתקפת נתניהו, בין השאר בפגישתו מחר עם סניגורו נבות תל צור (לשם מה? אם יישאר בעמדתו, יטען נתניהו שזאת הוכחה נוספת ל"משחק מכור", ואם יתקפל ממנה, יצהל נתניהו שכך ייפלו גם חלקים מהותיים בכתבי החשדות), יכול מנדלבליט להרחיב את החזית ולבחון ברצינות אם נתניהו ראוי לכתב אישום נוסף, לפי סעיף 136. גם זה, כמובן, רק בכפוף לשימוע.
המרדה אינה רק עבירה פלילית. היא גם מכניסה את החשודים בה לתחום העבריינות הביטחונית. חוק השב"כ מסמיך את שירות הביטחון הכללי לפעול ל"סיכול ומניעה" - לא חקירה לאחר מעשה ואיסוף ראיות להעמדה לדין - של "פגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי". קיעקוע מערכת אכיפת החוק פוגע בסדרי השלטון הדמוקרטי לא פחות מאיום להטיית הבחירות בשליחות רוסיה או ממזימה להתנקש במאובטחי שב"כ וביניהם ראש הממשלה ונשיאת בית המשפט העליון. ברוח זו, יתכן שגם התערבות פסולה בתקינות הליך מינויים של שופטים, המיוחסת לעו"ד אפי נוה, היא בבחינת "פגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי". הרשות השופטת בישראל כלולה בסדרי השלטון הדמוקרטי לא פחות מהרשות המחוקקת ומהרשות המבצעת.
השאלה, בסופו של דבר, ועם עולם החי הסליחה על הדימויים השטחיים, היא האם מנדלבליט הוא אריה או שפן. ובעוד התשובה על כך מתקרבת, ראוי לבחון אם נתניהו, שלמרות בעלותו על נכסים השווים מיליוני דולרים בקיסריה ובירושלים מבקש לממן את ייצוגו המשפטי, עבר גם על סעיף 216 לחוק. סעיף זה מעניש בשישה חודשי מאסר מי ש"מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות, או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה". עונש קל, שבמחיר מבצע ניתן לריצוי גם במקביל לחמש שנות המאסר על המרדה.