"קלטת לוהטת" ו"חוליגן": כשהפוליטיקאים שלפו את מכשירי ההקלטה

בשעה שבמפלגת העבודה כסאו של יו"ר המפלגה מתנדנד ומדי יום מודיעים חברי כנסת מהמפלגה על פרישתם מהרשימה, יכולים בעבודה להיזכר בגעגוע בפופולריות לה זכה יו"ר המפלגה דאז יצחק רבין בתחילת שנות התשעים. באותם ימים היה זה דווקא הליכוד, שם איש חבט ברעהו. לשיא השפל הגיעו האירועים בפריימריז הראשונים לראשות המפלגה ב-1993.

ערב הפריימריז, הקרבות הגיעו לשיאם. המועמד הטרי לראשות הליכוד, בנימין נתניהו, הבטיח הצהרה דרמטית, ובפעם ההיא - קיים. ערוץ 2 המסחרי יגיח רק עוד עשרה חודשים לאוויר העולם ולא היה עוד מלבדה של מהדורת החדשות "מבט" של הערוץ הראשון.

לרפיק חלבי, מנהל החדשות של הערוץ, הגיעה פניה מנתניהו עם סיפור בלעדי על מעשה חמור שנעשה נגדו. היה זה בעיצומם של הפריימריז הראשונים שנערכו בליכוד על ראשות המפלגה. שנה קודם הביאה מפלגת העבודה את הפריימריז לישראל, הכתירה ליו"ר המפלגה את יצחק רבין ולראשונה מזה 15 שנה זכתה בבחירות לכנסת.

כעת החליטו גם בליכוד ליישם את השיטה, בניסיון להשיב למפלגה את השלטון. אחרי ההפסד של יו"ר הליכוד דאז, יצחק שמיר לרבין, היה זה השלב בו דור המייסדים של "חרות" פינה את הזירה לממשיכי הדרך. על הבכורה התחרו נתניהו, דוד לוי, בני בגין ומשה קצב. שני נסיכים ממשיכי דרך ושניים מנציגיה המובהקים של ישראל השנייה שהליכוד הפך להיות ביתם הפוליטי.

במהלך המרוץ הסתמן שלקו הגמר יגיעו נתניהו ולוי. לוי טיפס מלמטה, כבר כיהן בכנסת 24 שנים וכעת היה פסע מראשות המפלגה. נתניהו ישב בכנסת רק חמש שנים, אבל כבר היה כוכב בסיומה של קדנציה כשגריר באו"ם, בה יצא שמו בזכות הופעותיו המהוקצעות והאנגלית המעולה. נתניהו בא מרקע מושלם: בנו של בן ציון נתניהו, פרופסור להיסטוריה ופעיל ותיק בתנועה הרוויזיוניסטית, קצין בסיירת מטכ"ל ואחיו של יוני נתניהו ז"ל, מפקד היחידה שנהרג במבצע אנטבה. בין לוי ונתניהו לא שררה אהבה גדולה. לוי שכיהן כשר חוץ בממשלת שמיר, ראה בסגנו, נתניהו, כמי שחותר תחתיו. נתניהו נאלץ לעזוב את התפקיד ולהתמנות לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

ואז בתשע בערב ב"מבט", הטיל נתניהו את הפצצה: "בשעה שש אתמול בערב התקשר אלמוני, בשעה שהייתי מחוץ לבית, באסיפת בחירות. איים על אשתי שהרימה את הטלפון, שאם לא אפרוש מהמרוץ לראשות הליכוד, יפורסם עלי אותו חומר". אותו "חומר" עסק ברומן מחוץ לנישואים שניהל נתניהו. "מדובר בתופעה מסוכנת", אמר נתניהו למראייניו, אורי כהן-אהרונוב ויעקב אחימאיר. "יש כאן ניסיון להגדיר מי יבחר את נציגי הציבור - הציבור או חבורה של פושעים שפועלים בשיטה של עולם תחתון, של מאפיה", המשיך הטוען לראשות הליכוד. "זה אדם אחד שמוקף בחבורה של פושעים", הגדיר נתניהו את אותו "אדם בכיר בליכוד" שאיים עליו, לכאורה.

לכל היה ברור כי האצבע המאשימה של נתניהו מופנית לעבר מחנה לוי. הדם הרע בין השניים רתח ובעבע. בעימות הטלוויזיוני בין ארבעת המתמודדים, הסיר לוי את הכפפות וכינה את נתניהו "נפוליאון", "צלופח" והשתמש במושג שטבע: "אנטי-ביביוטיקה". בפריימריז ביבי לקח את כל הקופה עם 52 אחוזי תמיכה וכל השאר היסטוריה.

עוד מעט נתניהו יעקוף במשך כהונתו כראש ממשלה את דוד בן-גוריון, ולוי ייזכר תמיד כמספר 2 וכמי שכמעט עשה את הבלתי יאומן. אבל הפצע לא הגליד. בתו של דוד לוי, חברת הכנסת אורלי לוי, הגדירה לאחרונה את אותו ריאיון מסעיר עם נתניהו כ"רגע שבו שונתה ההיסטוריה". כוונתה הייתה ל"שימוש של פוליטיקאי באמצעי התקשורת כדי לעבוד על העם ולעשות ספינים".

אגב, חקירה משטרתית שנערכה אז לא העלתה דבר וכלל לא בטוח שהייתה קלטת. אבל ההאשמות היו חמורות, ונתניהו מנה אותם בשידור החי: "חוק הגנת הפרטיות, חוק האזנות סתר, חוק אי פריצה או פריצות פליליות ומעל הכול- סחיטה ואיומים שהעונש המקסימלי עליהן הוא בין שבע לתשע שנים".

אבל לא תמיד זה היה כך. רק בשנת 1979 חוקק בישראל חוק האזנות סתר. במשך השנים עלו כמה פעמים טענות של חברי כנסת כי אוזניים נסתרות מאזינות לשיחותיהם. "חדלתי להשתמש בטלפונים לשם שיחות וכך נהגתי גם בהיותי שר וגם בהיותי מחוץ לממשלה", אמר אז בתסכול ח"כ פרץ ברנשטיין ממפלגת "הציונים הכלליים".

ברנשטיין, לשעבר שר המסחר והתעשייה, אמר את הדברים שבועיים לפני הבחירות לכנסת השלישית, ביולי 1955. הוא טען כי בישראל קיים "שירות בילוש העוסק בריגול שיטתי אחרי פוליטיקאים". הדברים לא היו תלושים מהמציאות: בלילה שבין חמישי לשישי, בסוף חודש ינואר, הסתננו שני צעירים, שלמה זהבי ואברהם ברד, למשרדי הקיבוץ הארצי שברחוב יהודה הלוי 20 בתל אביב. משימתם הייתה ככל הנראה לבדוק תקלה במכשיר האזנה שהוטמן בשולחן העבודה של מנהיג מפ"ם, ח"כ מאיר יערי.

מכשיר הציתות התגלה במקרה על ידי המנקה, ואנשי מפ"ם היו נחושים לגלות מי מעוניין לרגל אחרי יערי. המכשיר נותק ובמקומו הורכבה סבוניה עטופה בצמר גפן. שבעה מאנשי הקיבוץ הארצי נשארו לשמור על הבניין ובשעת לילה מאוחרת אכן הגיעו שני בחורים לבדוק מה הסיבה לכך שמכשיר הציתות הפסיק לשדר.

אחרי עימות קצר הוכנעו השניים וכשנשאלו לפשר מעשיהם ענו כי באו לגנוב. אולם בידיהם היו מסמכים מקורס האזנה, מפתחות ואולרים. כל הלילה נחקרו השניים בידי אנשי מפ"ם ורק לקראת בוקר הגיעו למקום שוטרים שנשלחו לחפש את שני הבחורים שלא שבו מהמשימה.

היו אלו ימים של שנאה יוקדת בין מפא"י ומפ"ם. מפ"ם הייתה המפלגה השלישית בגודלה, אנשיה היו חלק מהקצונה הבכירה של צה"ל, וקצינים אחרים שפרשו מצה"ל אחרי פירוק הפלמ"ח לא הסתירו את האיבה שרחשו לבן-גוריון. ראש הממשלה חשש מפני הפיכה צבאית.

אחרי כחודש נערך לנאשמים משפט חפוז. "מטרת המשטרה הייתה להביא את השניים חיש מהר, ללא נוכחותו של קהל", פורסם בביקורתיות ב"על המשמר", עיתונה של מפ"ם שם סוקרה הפרשה בהרחבה. האישום היה "כניסה לרכוש המוחזק בידי אחר, מתוך כוונה להרגיז את המחזיק ברכוש זה".

השניים הודו ונקנסו ב-50 לירות, כל אחד, לא לפני שהשופט ציין כי הוא "מפקפק אם אמנם מטרת הנאשמים הייתה זו שהצהירו עליה". הפרשה הוזכרה מדי פעם, אבל למרות זאת לא חוקק חוק שימנע האזנות סתר ובפרט לחברי כנסת, ונדמה שהשלטון עדיין סבר כי מותר לו לצותת לנבחרי ציבור.

בחודש נובמבר 1956 כינס ח"כ תופיק טובי מהמפלגה הקומוניסטית, מסיבת עיתונאים בביתו בחיפה. הוא הציג מכשיר האזנה שלטענתו "מנגנון החושך" הטמין בקיר ביתו וחיבר אותו לקו הטלפון שלו שנתיים קודם לכן, בזמן עבודות לתיקון קו הטלפון שלו. בימים בהם טען כי חשף את ההאזנה בביתו, היה נתון טובי בפני מתקפה קשה מצד השלטון. ראש הממשלה בן-גוריון כינה אותו בכנסת "בוגד" ו"חוליגן" בעת ויכוח סוער.

חודש לפני כן יצאה ישראל ל"מבצע קדש". ביום הראשון למלחמה התרחש טבח כפר קאסם בו נרצחו בירי 49 אזרחים ערבים מירי שוטרי משמר הגבול משום שלא שבו לבתיהם טרם יכנס העוצר לתוקפו, עוצר שהוקדם ללא ידיעת התושבים. הפרשה הושתקה מספר שבועות וטובי פעל לאיסוף עדויות והפצתם. בשעה שדנו בכנסת על ההתנכלויות ליהודי מצרים בעקבות המלחמה ועל מצב השבויים הישראלים, דרש טובי כי ידונו גם ב"מעשי הזוועה נגד תושבים ערבים". בן-גוריון קרא לו "נבזה" ושאל "האם אתה נציגו של נאצר כאן?".

בתקשורת, הטילו ספק באמינות טענותיו של טובי על האזנות והפרשה נדחקה לשוליים. אולם מספר חברי כנסת פעלו לחקיקת חוק למניעת האזנות סתר. בשנת 1960 הגיש ח"כ צבי צימרמן מהמפלגה הליברלית הצעת חוק פרטית למניעת האזנת סתר. כאשר הגיש את הצעת החוק אמר בבדיחות: "מאזינים לכל מי שיש לו מעמד במדינה, לפחות ההרגשה הכללית במדינה היא כזו. אפשר לומר כי ההאזנה למכשירי הטלפון של האזרחים הפכה אצלנו להיות מסימני ההיכר של חשיבות. עוד נגיע למצב שאזרחים יתביישו להודות כי לטלפון שלהם אין מאזינים".

רק אחרי שנתיים הגיש אז שר המשפטים, דב יוסף, הצעת חוק למניעת האזנות סתר, וכך כתב צימרמן: "כפי שציפיתי, עיקר מאמציו של שר המשפטים, היו להבטיח בחוק אפשרות מירבית להאזנה על ידי זרועות השלטון". מן הסתם, חברי האופוזיציה דרשו להטיל סייגים על האפשרות לצותת לחברי כנסת. בנאום שנשא בכנסת בנובמבר 1962 תקף מנחם בגין את הממשלה וטען: "הפרתם את צנעת השיחות בין אדם לחברו; הפעלתם האזנת סתר בלי חוק במשך ארבע עשרה שנים תמימות".

הוא דרש שבחוק יוגדר כי אסור לצותת לחברי כנסת, כי "על-פי השכל הישר, בוודאי צריך חבר כנסת להיות חסין בפני האזנת סתר. כל-כך למה? בסעיף 2 לחוק חסינות חברי הכנסת כתוב: 'חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בדירתו'. אני חושב שהאזנה לטלפון הוא מעין חיפוש, ומדוקדק מאד. אמנם איננו נעשה מקרוב כמו חיפוש בארון או בשולחן כתיבה, הוא נעשה מרחוק, אבל באופן מתמיד. באותו סעיף כתוב ש'חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בגופו או בחפציו'. הפה והאוזניים הם לכל הדעות חלקים של הגוף. כתוב ש'חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בניירותיו, פתיחתם והחרמתם'. מה זו שיחה? היא מעין איגרת בעל-פה".

רק ב-1979 עבר לבסוף חוק האזנות סתר שאוסר "האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת באמצעות מכשיר, ללא הסכמת אף אחד מבעלי השיחה". אלא שלא כך הדבר כשהמקליט הוא אחד מבעלי השיחה, כפי שקרה בפגישות שערכו אהוד אולמרט ומזכירתו שולה זקן. לקראת הדיונים המשפטיים שציפו לראש הממשלה לשעבר בתיקי "ראשונטורס" ו"טלנסקי", נפגשו אולמרט וזקן, לבקשתה, במלון הולידיי אין בירושלים.

השיחות בין השניים הוקלטו על ידי מי שהייתה אשת אמונו. אולמרט נשמע משכנע את זקן שלא תעלה להעיד נגדו. "את לא עולה על דוכן העדים, הוא (התובע) יכול לקפוץ, לעשות ריקודים באוויר, הוא לא יכול להרשיע אותך", אמר אולמרט בהקלטות שיביאו להרשעתו בשיבוש הליכי משפט.

אם יש סימני שאלה לגבי המצאות קלטת שתיעדה את הרומן של נתניהו, הרי שבנו, יאיר, הוקלט בוודאות כשקיים שיחה מביכה עם בנו של מיליארדר עסקי הגז, קובי מימון. הקלטת השיחה הודלפה ופורסמה. השניים שוחחו בזמן נסיעה ונושא השיחה היה ביקור במועדון חשפנות. "אחי, אבא שלי סידר לך עכשיו 20 מיליארד דולר הצגה, ואתה לא יכול לפרגן לי ב-400 שקל?" שאל בנו של ראש הממשלה את בנו של המיליארדר. הנהג שהקליט את השיחה נתבע משום שהפר את חובת הסודיות שהוטלה עליו והגיע להסדר עם החברה שהעסיקה אותו.

24 שנים חלפו מאז ההכרזה המסעירה של נתניהו על הרומן מחוץ לנישואים וניסיון הסחיטה שלו. היריבים של ראש הממשלה כבר התחלפו מספר פעמים, לערוץ הראשון נוספו גם כן מתחרים והטכנולוגיה טסה קדימה ומזמן כבר אין קלטות. אבל מטבע הלשון עדיין כאן ונראה שגם בעתיד תיעוד דרמטי של אישיות פוליטית בישראל יוגדר כ"קלטת לוהטת".