אורחן דז'מל, אלכסנדר רסטורגויב וקיריל רדצ'נקו נחתו ברפובליקה המרכז אפריקנית ביולי האחרון. המשימה שלהם הייתה לחקור את מעורבותה של חברת הצללים וגנר, צבא פרטי של שכירי חרב רוסים שמגיח במדינות שבהן למוסקבה יש אינטרסים כלכליים וצבאיים. יש הסבורים כי קבוצת וגנר, מעין מקבילה רוסית ל"בלק ווטר" האמריקנית, היא למעשה יחידה צבאית רוסית רשמית סודית. היא מופעלת לכאורה על ידי הקרמלין בסכסוכים שבהם מעורבותו הישירה והגלויה אינה רצויה. לפי עדויות רבות, שכירי החרב השתלבו במלחמות באוקראינה ובסוריה, אם כי משרד ההגנה של רוסיה מתנער מהם באופן רשמי.
עכשיו הם מופיעים גם באפריקה, שעוברת מעין מרוץ מחודש של המעצמות העולמיות הצמאות למשאביהן של מדינות היבשת ולמיקומן האסטרטגי לחופי נתיבי שיט בינלאומיים. פרט לצרפת, ששומרת על השפעה מסוימת על הקולוניות לשעבר, המעצמות האירופיות הישנות אינן במשחק. הפעם אלו רוסיה, סין, טורקיה, מדינות המפרץ וארצות הברית.
שלושת העיתונאים הרוסים תכננו לבקר בבסיס שבו הם סברו מוצבים אותם שכירי חרב מיומנים. במחסום סמוך לבסיס הם אולצו לשוב על עקבותיהם מאחר שלא היו להם המסמכים הדרושים. הקבוצה יצרה קשר עם עיתונאי שעבד עבור סוכנות הידיעות הפדרלית - גוף תקשורת המקושר ליבגני פריגוז'ין. כאן, ייתכן, הם כרו לעצמם את הקבר.
פריגוז'ין הוא איש עסקים מסתורי מכונה ה"שף" של ולדימיר פוטין, לאור הרקע שלו כבעל מסעדה בסנט פטרסבורג. עיר הולדתו של פוטין הייתה גם הבסיס לקריירה הפוליטית שלו ולטווית הקשרים עם הגורמים שיבססו את שלטונו מבית ומחוץ. הוא זה שלפי גורמים מערביים אחראי על סיפוח חלקים מאוקראינה לרוסיה, בראש ובראשונה חצי האי קרים, על ההתערבות בסוריה לצדו של בשאר אסד ועל המעורבות בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.
אחרי מזרח אירופה, המזרח התיכון ודרום אמריקה (שעליה נכתב בחלק הראשון בסדרה), אפריקה היא הזירה הלוהטת הבאה. אלו ימים של שינויים ביבשת, שרואה כיצד רודנים ותיקים יורדים מעל הבמה לטובת רודנים צעירים או כאלו המבטיחים להביא דמוקרטיה. במדינות אחרות, הרודנים הוותיקים נאבקים כדי לשרוד ולסגור את החורים במשטריהם. הם זקוקים לכסף ולנשק ולמעט ביקורת ועניין בזכויות אדם.
ארצות הברית, על פניו, מתנה את העזרה הנדיבה שהיא מציעה בניהול שקוף של כספי הסיוע ושמירה על חירויות פוליטיות ואזרחיות. זאת הייתה המדיניות שהציג היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון בנאום שנשא בשבוע שעבר, כשהציב בפני מדינות אפריקה ברירה. "עצמאות, הסתמכות עצמית וצמיחה" - החזון האמריקני, מצד אחד - או "תלות, שליטה וחובות", החזון הסיני-רוסי מצד שני. באותה נשימה, הוא הודיע על קיצוצים שמתכננת וושינגטון במשימות לשמירת השלום ביבשת גדושת הסכסוכים כדי להבטיח שכספי המסים האמריקניים מבוזבזים בצורה נבונה.
ספק אם זה מה שיעצור את מדיניות "חיות הטרף", כפי שתיאר זאת בולטון, של סין ושל רוסיה. בעוד שבייג'ינג יכולה להעניק הלוואת ענק לכלכלות הנחשלות ביבשת ולמעשה לשעבד אותן הלכה למעשה, מוסקבה מציעה כלי נשק. והרבה. בתמורה היא תקבל גישה למשאבים יקרים במדינות עשירות מבחינה חומרית, אך עניות כלכלית ושלטונית.
הרפובליקה המרכז-אפריקנית מתאימה לתבנית כמו כפפה ליד. היא המדינה הכי פחות מפותחת בעולם, אולם יש בה כמויות אדירות של מחצבים יקרים, בהם יהלומים. מאז 2013 היא במלחמת אזרחים שעצימות הלחימה בה משתנה מעת לעת. בימים אלו, היא פעם נוספת נמצאת על סף סכסוך כולל בין מיליציות מוסלמיות לנוצריות.
רוסיה השתחלה למדינה שבלב היבשת אחרי שצרפת, השליטה הקולוניאלית לשעבר, סיימה במפתיע את משימת שמירת השלום אחרי שלוש שנים. פוטין הצליח להשיג אישור מיוחד מהאו"ם כדי לחמש את הממשלה המרכזית החלשה, שעליה עדיין מוטל אמברגו נשק.
אותם שלושה עיתונאים יצרו קשר עם מעאכר מקומי, שאליו התוודעו דרך העיתונאי מגוף התקשורת של פריגוז'ין. הם היו אמורים לפגוש אותו בהמשך המסע שלהם, אך זה נגדע באבו. ב-30 ביולי הקבוצה הייתה בדרכה למכרות של יהלומים וזהב, בבת עיניהם של הרוסים. לא ברור אם אותו מתווך מקומי הסגיר אותם, אך אחרי ששינו את תכניתם ונעו צפונה הם נתקלו במארב. גופותיהם נמצאו מחוררות, לצד כלי רכב נטוש.
הגרסה הרשמית שניתנה לרצח שלהם היא שוד. מעטים מאמינים לכך, בין היתר בהתחשב לגורלם העגום של רבים ממי שרחרחו קרוב מדי מבחינת הקרמלין. אינספור מבקרים של פוטין ועיתונאים חוקרים נרצחו, נפצעו או מתו בנסיבות מסתוריות בשנים האחרונות. שלושת העיתונאים עונים להגדרה, ובמקרה שלהם יש עדויות מהשטח שסודקות את תרחיש השוד.
העיתונאי רומן פופקוב, שדיווח על הממצאים הראשונים של השלושה, אמר כי ציוד יקר הושאר בכלי הרכב, החמושים הקימו מחנה זמני באזור והתקפלו לאחר מכן. בנוסף לכך, כמה תושבים מקומיים זיהו כלי רכב שנשא שלושה חמושים ממוצא אירופי, ככל הנראה שכירי חרב, ועוד שני מקומיים. המכונית חלפה על פני מוקד ההיתקלות זמן קצר לפני שהעיתונאים עברו שם. כשעה לאחר מכן, הם חזרו בכיוון ההפוך.
מיכאיל חודורקובסקי, איל הנפט ואחד מיריביו הגדולים של פוטין בגולה, משוכנע שגורמים רוסיים מעורבים במותם של שלושת העיתונאים, שעבדו במיזם שהוא מוביל. הוא מבטיח שיש לו הוכחות לכך שאותן יציג בבוא העת.
הרפובליקה המרכז אפריקנית אינה לבדה. מתחקיר של בלומברג עולה כי פריגוז'ין פעיל או מבסס את פעילותו בעוד תשע מדינות לפחות שלהן יש קשרים צבאיים עם רוסיה: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, סודאן, לוב, מדגסקר, אנגולה, גינאה, גינאה ביסאו, מוזביק וזימבבואה. בכולן שורר שלטון סמכותני ברמה כזו או אחרת, וכאוס, במקרה של לוב. באחרונה פועלות שתי ממשלות יריבות, ורוסיה תומכת בזה של הגנרל חליפה חפתר.
המאמצים האלו יתנקזו לפסגת רוסיה-אפריקה הראשונה אי-פעם, שתתקיים בשנה הבאה. פוטין אמור לארח יותר מ-50 מנהיגים ולבסס את נוכחותה הפעילה של רוסיה ביבשת, כפי שהסביר זאת שר החוץ שלו סרגיי לברוב. הדיפלומט הוותיק תר השנה את היבשת, שחמקה מרוסיה אחרי התהפוכות של קריסת הגוש הקומוניסטי ושרטוטה מחדש של המפה הגיאו-פוליטית העולמית.
בתקופת המלחמה הקרה קמו כמה משטרים קומוניסטיים או סוציאליסטיים באפריקה, שזכו לסיוע ישיר או עקיף של ברית המועצות. האידיאולוגיה שלהם התחלפה במהירות הבזק ומי ששרד חבר להגמון העולמי, ארצות הברית. לדאבונה של וושינגטון, עידן מעצמת העל היחידה חלף מהר. סין החלה להסתכל החוצה ככל שכוחה הכלכלי צמח מאז הרפורמרות הכלכליות של דנג שיופינג, ורוסיה חשה מושפלת אל מול אובדן יוקרתה הגלובלית. עד שהגיע פוטין, סוכן הקג"ב הנאמן, שלא חוסך רובל כדי לשקם את יוקרתה האבודה של מולדתו.
פריגוז'ין שומר על פרופיל נמוך, לכל הפחות מבחינת הציבור. ייתכן שהיה נותר עוד בצללים אילולא הוא וחברת הקייטרינג שבבעלותו, "קונקורד", היו מואשמים על ידי התובע המיוחד בארצות הברית רוברט מולר בהתערבות בבחירות יחד עם גורמים רוסיים אחרים. למרות הסנקציות עליו, באפריקה הוא המוציא והמביא של מוסקבה.
"הרוסים רוצים השפעה בממשלות, הם רוצים גישה כלכלית והם הרבה יותר גמישים, זה היתרון שלהם", אמר פיטר פאם, ראש מרכז אפריקה במועצה האטלנטית שבוושינגטון. "זה לא עולה הרבה כסף לשלוח כמה מאות אנשים לתמוך בנשיא".
במרץ, כשלברוב ביקר בזימבבואה כחלק ממסעו ביבשת שכלל עצירות בחמש מדינות, פריגוז'ין היה לא רחוק ממנו. לפי התחקיר בבלומברג, רוסיה התערבה בבחירות למענו של אמרסון אמננגואה, שירש את הרודן רוברט מוגאבה בשנה שעברה אחרי הפיכה צבאית קצרה. האופוזיציה טענה לזיופים בבחירות וכמה בני אדם נהרגו במהומות שפרצו אחריהן, אך אמננגואה, סגנו לשעבר של מוגאבה, נותר עומד על רגליו. היציבות במדינה שתחת שלטון מוגאבה הייתה מצורעת בעיני הקהילה הבינלאומית חיונית עבור מוסקבה - חברות רוסיות מעורבות במיזם כריית פלטינה ששוויו שלושה מיליארד דולר.
חלק אחר ביבשת שבו פעיל פריגוז'ין הוא קרן אפריקה שבמזרח היבשת. זהו אחד האזורים האלימים ביותר והמסוכסכים ביותר, אבל בשנה האחרונה חלו שם תהפוכות היסטוריות בזכות הפיוס בין אריתריאה לאתיופיה, שנבע מהמהפכה שמחולל ראש הממשלה האתיופי אביי אחמד. כמו סין, ארצות הברית ומדינות המפרץ, גם רוסיה רוצה נתח מהשלל.
רוסיה סיכמה על הקמת מרכז לוגיסטי - מכבסת מילים לבסיס - באחד מנמליה של אריתריאה לחופי הים האדום, נתיב שיט אסטרטגי שבו חושקות מדינות רבות: שני הבסיסים של ארצות הברית ושל סין בג'יבוטי השכנה לא רחוקים משם. עם אתיופיה, שמחוזרת על ידי מדינות רבות בשל פתיחת הכלכלה והמשטר שלה, חידשה רוסיה טיסות ישירות לראשונה מאז קריסת ברית המועצות והתמוטטות המשטר המרקסיסטי של אתיופיה.
מי לא רוצה את משאבי אפריקה?
רוסיה גם יכולה לענות על צורכי האנרגיה העצומים של היבשת המתפחת, שחלקים רבים ממנה עדיין לא מחוברים לחשמל. אמנם דרום אפריקה הקפיאה חוזה שמן להקמת תחנת כוח גרעינית אחרי חילופי השלטון בפברואר, אך מצרים המתייבשת קיבלה הלוואה של 25 מיליארד דולר להקים את תחנת הכוח הגרעינית הראשונה שלה.
בין מצרים של עבד אל-פתאח א-סיסי לרוסיה של פוטין נרקמו קשרים קרובים, במיוחד בשנותיו האחרונות של אובמה, שהאט את הסיוע בשל דיכוי האופוזיציה. טראמפ ניסה לחדש את היחסים החמים, אך מוסקבה שבה לקהיר, בעלת בריתה הקרובה בעת המלחמה הקרה, עד עליית אנוואר סאדאת. צבאות המדינות מתאמנים באופן סדיר, ולפי דיווחים שונים כוחות רוסיים אף נפרסו בבסיסים מצריים סמוך לגבול הכאוטי עם לוב.
"רק דובי קוטב באנטארקטיקה לא יחשקו במשאבים שיש באפריקה", אמר יבגני קורנדיסוב, ראש החוג ללימודי רוסיה ואפריקה באקדמיה הרוסית למדעים. הוא הוסיף כי פרט לכך, רוסיה מעוניינת ביציבות אזורית והגברת יוקרתה הבינלאומית. הבעיה היא שהגברת יוקרתה הבינלאומית חייבת לבוא על חשבון מדינה אחרת, במקרה זה ארצות הברית ואולי גם סין, ואין זה הבסיס להשגת יציבות, אלא להיפך.