ההצלחה הגדולה של "בובספוג מכנסמרובע" היא גם זו שגורמת לאנשים להיות עיוורים לגאונות שלה. הדמויות מאוירות ומאופיינות כל כך טוב, עד שלא פלא ששוק המרצ'נדייז של הסדרה הכניס 12 מיליארד דולר, נכון ל-2015. ספוג צהוב, כוכב ים ורוד, דיונון ירוק וסרטן כתום - שעם אף אחד מהם אי אפשר להזדהות, דמויות מוקצנות בדיוק כמו שאמנות האנימציה מאפשרת לעשות. אפילו את דמות הרע קשה לשנוא: פלנקטון, שמשימת חייו היא לגנוב את המתכון לקציצות הסרטן הטעימות ביותר שיש, הוא אולי הדמות ההגיונית היחידה בכל הסדרה הזו, וגם הוא בסך הכול יצור קטן באוקיינוס שרוצה אהבה וחברים.
יוצר הסדרה, סטיבן הילנבורג, שהלך אתמול לעולמו בגיל 57 אחרי מאבק במחלת לו גריג, התחיל את דרכו המקצועית כמורה לביולוגיה ימית במפרץ יפהפה באזור לגונה ביץ' בקליפורניה, כך שהחיבה לים ולחיים שמתחתיו נולדה עוד לפני שנוצרה העיר ביקיני בוטום הבדיונית, המלאה בדגים ויצורים ימיים אבל נטולת כל היגיון. כך מסתובבים להם בובספוג וחבריו וצדים מדוזות - ספורט ימי הגיוני - אבל גם מדליקים מדורות ומפריחים בועות סבון. ולמי אכפת ההיגיון. אותו עולם שבו לוויתן היא בתו של הסרטן, שבו החתול הוא בעצם חילזון ושסנאית גרה בו מתחת למים.