זו המכונית החשובה ביותר בהיסטוריה. לא המהירה ביותר, האלגנטית ביותר, הנוחה ביותר - החשובה ביותר. פורד מודל טי, המכונה טין ליזי - ליזי מפח. זו המכונית המתחילה באמת את עידן המכונית. והיצרן שלה, הנרי פורד, נבחר שוב ושוב לתעשיין החשוב ביותר במאה העשרים, האדם המסמל יותר מכל את המאה שבה הייתה ארצות הברית ליצרנית מוצרי הצריכה, מוצרי התעשייה של העולם.
בואו נתחיל במה פורד לא עשה - הוא לא המציא את המכונית. הכבוד הזה שייך לקפיטן ניקולאס קוניו, שכבר בשנת 1770 - חמש שנים בלבד אחרי המצאת מנוע הקיטור - חיבר מנוע לתלת אופן וכלי הרכב נסע במהירות עוצרת נשימה של ארבעה קילומטרים בשעה על אותה המצאה של המהנדס הסקוטי ג'ון מקאדם, שהומצאה כבר בזמן נפוליון - כביש האספלט. לימים יופיעו הכרכרה ובה מנוע בעירה פנימית -המצאת ז'אן אטיין לנואר הצרפתי, המאייד והמצת החשמלי שהוסיף זיגפריד מרכוס האוסטרי, מנוע ארבע הפעימות של ניקלואס אוטו הגרמני, בן ארצו גוטליב דיימלר מסב אותו לדלק נוזלי, קרל בנץ הוסיף את מצמד, ההילוכים והרדיאטור - והוא, בנץ, עשה בשנת 1888 היסטוריה טכנולוגית ובעיקר מסחרית כשמכר מכונית בפעם הראשונה. ההמצאה חוצה את האוקיינוס, והאמריקני הראשון המייצר מכוניות הוא רנסום אולדס, הקורא לה ובצדק על שמו - המכונית של אולדס, או אולדסמוביל.
אז עם כל החלוצים האלה מדוע פורד הוא החשוב, מדוע מודל טי הוא החשוב? ובצדק? כי עד הנרי פורד מכוניות היו צעצועים של חובבים. של אנשים המשתעשעים בתחביב, פורצי דרך טכנולוגיים. פורד יהיה תעשיין.
פורד, תעשיין מזהיר וגם מגדולי האנטישמים בדורו, אדם שקיבל עיטורים מהיטלר ודיוקנו עיטר את משרדו של הצורר הנאצי, שמימן את הספר "היהודי הבין לאומי" וייצר בהתלהבות לימים עבור הנאצים נולד בעיצומה של מלחמת האזרחים, בשנת 1863. נער חווה מוכשר, הגיע להיות שוליה, ולימים מהנדס בחברת ווסטינגהאוס, ובגיל 28 למהנדס ראשי בחברת אדיסון. הוא הגשים בענק את החלום האמריקני - ואז, בגיל מבוגר - 36 - הוא מתפטר ומקים חברת מכוניות. ופושט רגל. הוא מקים חברה נוספת, שנתקלת בקשיים, הוא עוזב אותה (החברה נקראה הנרי פורד קומפני, אבל פורד עוזב/ אחד השותפים מציע שם חדש - קדילק - וזה השם שנשאר). ב-1903, עם שותפים - בהם האחים דודג' הוא מקים חברה שלישית. וזו תשנה את העולם.
פורד מודל טי הושקה ב-1.10.1908, ואחד החידושים בהשקה אז היה מסע פרסום מקיף מחוף לחוף. ידועה מאד האנקדוטה שכששאלו את הנרי פורד באיזה צבע לייצר את המכונית ענה: "כל צבע יהיה טוב, בתנאי שיהיה שחור". ייתכן שאמר זאת כי זה היה הצבע הזול ביותר לייצור כי דרש את זמן הייבוש הקצר ביותר, וזה היה הכרחי מבחינת יעילות פס הייצור. עד הכנסת פס הייצור ב-1913 היו מכוניות פורד מודל טי גם בצבעים אחרים. בכל זאת מפתיע שאדם שבשלב הזה אמור היה להבין את ערך המיתוג והפרסום נצמד באדיקות לצבע אחד. מצד שני אי אפשר לומר הרי שהוא נכשל, אז מי אני לתת לו עצות.
מחיר המכונית בהשקה היה 825 דולר, תוך חמש שנים ירד המחיר ל-600 דולר, בזכות המצאה ששוב, לא של פורד אבל הוא היה הראשון לזהות את משמעותה בקנה מידה גדול: חלוקת העבודה ומשטורה , פס הייצור על גבי מסוע נע כשהעובדים עומדים במקומם והמסוע מביא להם את המכונית במקרה זה והם אמורים לעשות פעולה אחת פשוטה במדויק. הוא ראה את פס היצור בפעולה בבתי המטבחיים של שיקגו ששם הפרה הייתה נכנסת למסלול המוביל אותה אל הריגתה, כשהפגר נקצץ על גבי המסוע לנתחים השונים. המעבר מיצור כשכל פועל עושה הכול לפס יצור הפחית את זמן ייצור המכונית ל98 דקות. שיטת הייצור כונתה "פורדיום" כהערצה לאיל התעשייה הזה, איש הזמן החדש. גאון הקולנוע צ'רלי צ'פלין ינציח את פס היצור, את המישטור המדכא והיעיל בסרט המופת שלו "זמנים מודרניים". ייאמר לזכותו של פורד שהעניק שכר גבוה לפועליו, והואשם בסוציאליזם.
עם תום מלחמת העולם הראשונה מחצית מכל המכוניות שנסעו בארצות הברית היו מדגם טי. והן המשיכו להימכר: בשנת 1922, שנת השיא, נמכרו 2.1 מיליון מכוניות פורד מודל טי. רק בשנת 1927 הסתיים ייצור המכונית. בסך הכול ייצרה חברת פורד כ-15 מיליון מכוניות פורד מודל טי. השיא הזה יישבר רק על ידי "מכונית העם" - החיפושית של פולקסווגן בשנת 1972. בסך הכול יוצרו עד היום 21 מיליון חיפושיות, המכונית שהמציאו הצ'כים, וייצר האדון פרדיננד פורש עבור הר היטלר.
אבל מעבר למספרים החשובה היא ההשפעה - זו הייתה המכונית הראשונה שנוצרה לעם. לא לדוכסים, לא לברונים השודדים ואילי ההון בשדרה החמישית. האיכרים והחוואים קנו אותה, הובילו בה ערימות חציר, ונשותיהם גילו שהמכונית מעניקה להן חירות - הן כבר לא כבולות לחווה, כי העיר רחוקה מדי על גבי סוס שממילא נחוץ לעבודה בשדות. לימים, בעיקר אחרי המשבר הגדול ומלחמת העולם השנייה יגלו נכדיהם שהמכונית מאפשרת את היציאה אל הפרברים, סרטים ייעשו עליה, והמכונית תהיה לכוכבת תרבות, בקולנוע ובשירי שנות השישים.