פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עולם לא מאוחד: הארגון שמנסה לנצח את המלחמה - והטבע האנושי

      האווירה הייתה חגיגית, אבל לא נלהבת. נאמרו כל המילים הנכונות עם הנחת אבן הפינה לגוף החדש הבינלאומי, שנועד למחוק את המלחמות מסדר היום העולמי ולהביא לשלום. כולם זכרו שכבר הוקם גוף זהה, אחרי מלחמה עולמית ושמראשיתו לא היה לעולל שום סיכוי. הוא אכן נכשל באופן מחפיר כי היה צורך להקים גוף חדש.

      הגוף שאבן הפינה לבניינו בניו יורק הונחה היום לפני 70 שנה, נקרא אמנם האומות המאוחדות, אבל היו מעט אומות ומאוחדות הן ודאי לא היו. היו בתחילה נציגי המדינות המנצחות במלחמת העולם השנייה והמדינות הניטרליות. וכך היה ייצוג יתר בלתי סביר למדינות אמריקה הלטינית, שסייע מאוד בשנה הקודמת לעם קטן שביקש להקים מדינה ולחם על כך בדיונים.

      מבנה האו"ם בניו יורק תחת בנייה, אוקטובר 1949 (AP)
      מבנה האו"ם בבנייה, אוקטובר 1949 (צילום: אי-פי)

      על הקמתו של הגוף החדש הוחלט בשלהי מלחמת העולם השנייה. אז הונחו היסודות המדיניים והכלכליים לעולם שלאחר המלחמה. היה ברור שהעידן שבו אירופה שלטה בגורל חלק עצום מהעולם הסתיים, כשהאימפריה הבריטית עמדה בפני פשיטת רגל, צרפת נכזבה והושפלה, כמוהן גם הולנד. גרמניה עמדה בפני כיבוש וסילוק המשטר הנאצי ובשלב זה הייתה מוקעת ומוקצה.

      מי שיחליט על העולם שלאחר המלחמה יהיו מוסקבה ווושינגטון. כך התנהל סחר מכר ובסופו של דבר הוחלט על הכללים לגוף החדש - יש בו עצרת כללית, מעין פרלמנט, ובו לכל מדינה, יהא גודלה אשר יהא יש קול אחד. תוקם גם מועצת הביטחון שבה חמש חברות קבועות, שלהן זכות הווטו היקרה מפז, וחברות נוספות מתחלפות בלא זכות וטו.

      מבנה המועדון הזה ייצג את המציאות באותה עת, מציאות שבה סין נמצאת במלחמת אזרחים, הודו שייכת לבריטניה ואינדונזיה להולנד, ובכל אפריקה יש ארבע מדינות עצמאיות - וגם הן בחלקן בשליטת מיעוט לבן.

      ברית המועצות דרשה וקיבלה שלושה קולות, ולא רק אחד. ארצות הברית קיבלה את אירוח הארגון, תמורת זאת התחייבה שכל מנהיג יוכל להגיע לדיונים, גם אם ארצו תהיה במלחמה עם ארצות הברית באותה עת, ומטה האו"ם לא יהיה חלק מארצות הברית.

      נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, במהלך עצרת האו"ם, 17 בספטמבר 2017 (רויטרס)
      טראמפ בעצרת הכללית של האו"ם בשנה שעברה (צילום: אי-פי)

      הדיונים עד אז התקיימו באתר זמני, לייק סקסס, ולא היה ברור היכן יהיה המטה הקבוע ומי יממן אותו.

      הפתרון לשתי השאלות היה משפחת רוקפלר. ג'ון ד. רוקפלר הוא אולי האדם הפרטי העשיר בהיסטוריה, בערכים מחושבים להיום. האדם שעמד בראש חברת סטנדרד אויל, איל הנפט וההון, שנשיא ארצות הברית טדי רוזוולט פירק את הקרטל שלו - והפך אותו לעשיר עוד יותר בכך - והוא תרם הון לצדקה. הוא לא היה היחיד - בני דורו, שכונו הברונים השודדים, רובם המוחלט פרוטסטנטים מחמירים כמוהו תרמו לצדקה הון.

      צאצאי רוקפלר המשיכו בתרומות העתק שלהן, גם למוזיאון בירושלים, למשל. מתן קרקע שעליה הקימו 16 גורדי שחקים שסיפקו בכך עבודה לרבע מיליון בני אדם בזמן המשבר הגדול - מרכז רוקפלר הידוע, השווה לבדו היום מאות מיליארדי, אולי טריליוני דולרים; את הקרקע להקמת המוזיאון לאמנות מודרנית ועוד.

      המשפחה גם תרמה את הקרקע להקמת הבניין המרובע, המוכר כל כך על שפת המים באפר איסט סייד. אבן הפינה הונחה, ולימים עבר האו"ם למשכן החדש, המפואר.

      ציפיות פחותות

      בצד הזכות - האו"ם לא נכשל כישלון מחפיר, מוסרי ופוליטי כמו חבר הלאומים כבר מתחילתו. גם הציפיות היה פחותות.
      בזמן הנחת אבן הפינה המלחמה הקרה כבר הייתה עובדה קיימת. היו לו הצלחות, והוא עדיין גוף שבתחומים רבים עדיין חשוב, עדיין מהווה קול שמקשיבים לו, גם אם לא בדיוק מתחשבים בו.

      מדי שנה העולם מקשיב לנאומים הנישאים בעצרת הכללית, בית המשפט הבינלאומי קיבל לעתים שיניים, מועצת הביטחון הטילה סנקציות חשובות ששינו דברים, אונסק"ו ויוניצף שימרו מורשת, סייעו לילדים. ועדיין - הוא היה יכול להיות הרבה יותר מכך. אבל זו אולי לא אשמת האו"ם - אלא המין האנושי.

      דיון במועצת הביטחון של האו"ם בהפגנות באיראן, 5 בינואר 2018 (AP , אי-פי)
      חמש חברות קבועות עם זכות וטו. מועצת הביטחון (צילום: אי-פי)