פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לקבור את השתיקה (ללא שם , ללא)

      המסע שהציל את לוחמי צה"ל

      הירי היה מחריש אוזניים. אבנים נזרקו לכל עבר, צעקות נשמעו ברקע ובהם התערבבו קולות נקישות נעלי הצבא על המדרכות של מחנה הפליטים קלנדיה. "אני מאבד הכרה, הכאב הורג אותי", אמר אחד הלוחמים לפרמדיק שהגיע לטפל בו. "איך קוראים לך?", שאל איש הרפואה. "שמעון יפרח", ענה הלוחם. "שיעיפו אותו במסוק, הוא מידרדר לנו", אמר הפרמדיק, בעוד הצעקות וקולות הירי מסביב רק הולכים ומתגברים.

      שנתיים וחצי אחרי, על החוף במיאמי, יומיים לפני שהוא מגיע לפרו - הכי רחוק שאפשר מקלנדיה. שמעון יפרח נזכר בכאב בליל הפציעה ששינתה את חייו לנצח. "בתמונות שרצות לי בראש אני עדיין שם", הוא אומר. "אני נזכר בעצמי מדמם, זרוק על הרצפה, מחכה לחילוץ, מנסה לטפל בעצמי".

      שמעון הוא חלק מקבוצה של 19 פצועי צה"ל שיצאו בקיץ האחרון לטיול שחרור מאוחר בן כשבועיים למאצ'ו פיצ'ו. בטיול, שאורגן על ידי אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל, הביאו את עצמם אל קצה גבול היכולת הפיזית - ומעבר לה, קילפו לאט לאט את שכבות הכאב והטמינו בפסגות המושלגות של פרו חפצים הקשורים לפציעות, שהם החליטו להשאיר מאחור. זאת, במטרה להשתחרר מהצלקות שהותירה בהם הפציעה - ולחשב מסלול חדש בחייהם.

      אני והצלם רוני כנפו התלוונו למסע ותיעדנו במשך שבועיים את התהליך שעברה חבורת הצעירים האמיצה הזו. את המאבק הפיזי הבלתי אפשרי - שהפך לאפשרי - בהרים, את הטלטלות הנפשיות, וגם את הצחוקים והבדיחות שכל כך אופייניים למסע מן הסוג הזה.

      צפו בסרט המלא:

      צילום: רוני כנפו

      טיול שחרור 2019 ימריא במחצית השנייה של השנה ליעד חדש. באגודת הידידים של נכי צה"ל החלו בגיוס התרומות ומזמינים את החברה הישראלית לסייע בכך. לתרומות לחצו כאן.