האיש שמת פעמיים - ועדיין שומעים אותו מנגן בהרי ירושלים

עלינו לקבריהם הבודדים של שישה גברים. לא כולם ישראלים, לא כולם יהודים, ונסיבות חייהם ומותם שונות עד מאוד. קברים הם נקודת מפגש מוזנחת, לפעמים, בין החיים למתים. זה נכון לאלה שטמונים בשורות בבתי קברות אפורים, זה נכון גם לאלה שקבורים לבדם. קשה להיות לבד בישראל, קשה לקבל שקט לנצח - ונדיר לחבר את הכול למקום יפהפה ומיוחד.

כל אחד מהקברים מוקף בתבנית הנוף המיוחדת שנוצקה סביב המת, בימי חייו. יש, לדוגמה, הרבה תצפיות מהממות בהרי ירושלים, אבל רק באחת מהן שומעים את ארתור רובינשטיין ממש מנגן.

יש כמה הסברים למנהג הנחת אבן על קבר. אני בחרתי לכבוד המסע הזה ברעיון הסימון וההבלטה, שמקורו בקברים שנכרו במדבר או ביער, אשר משנים את פניהם ומעלימים את הקבר. גל מאבנים בודדות שהניחו עוברי אורח ישמר את נוכחות הקבר - ואת סיפורו של הטמון בו.

ב-1920, אחרי שאחותו שרה נהרגה בקרב תל חי באצבע הגליל, כתב אפרים צ'יזיק למשפחתו: "אל לכם לשכוח שבמאה ה-20 הננו; במאה שרק בדם אחינו ואחיותינו נרכוש את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך".

במאורעות שפרצו תשע שנים לאחר מכן נשלח אפרים לסייע לאנשי קבוצת חולדה. 18 בחורים ובחורות ועמם שני תינוקות ניסו להדוף מאות ערבים חמושים. כשנסוגו מהעמדות החיצוניות לבית האבן נורה אפרים ונהרג. לחולדה הגיעו הבריטים, הניסו את התוקפים ופינו את המגנים. גופתו השרופה של אפרים נותרה יומיים בשטח עד שנקברה בחופזה במקום שבו נפל. האם ניצבו שם כבר אז הדקלים שנראים היום כמו משמר הכבוד של אפרים?

בפסלה של בתיה לישנסקי שהוצב במקום שלוש דמויות: אפרים, שרה אחותו וחברה בנימין מונטר שנהרג לידה בתל חי.

ארתור רובינשטיין מת פעמיים. חגורה של חלוק, שבעזרתה תלה עצמו נקרעה, והפסנתרן היהודי-פולני בן ה-21 קם בוכה מרצפת האמבטיה והבין שאולי כדאי לדבוק בחיים. לבסוף מת בן 95.

איך מסע שהחל בלודז' ועבר ללונדון, ניו יורק וז'נבה מסתיים על הר ליד מושב עמינדב של עולי תימן? ואיך מקבלים את הכבוד להיקבר לבד במקום כל כך יפה?

רובינשטיין ביקש שאפר גופתו יפוזר מעל היער שניטע על שמו בהרי ירושלים כבר ב-1969, בעודו בחיים. אבל כשמת, רבנים התנגדו לכך כי הדבר סתר בעיניהם את המסורת היהודית. ראש העיר ירושלים לשעבר טדי קולק בחר בחלקת עצים כקבר ואנדרטה לחברו הטוב. הפסל ישראל הדני סיתת משיש יווני מצבה קטנה שהונחה מעל כד אפרו של רובינשטיין, וקלידי פסנתר הפורצים מערבה אל הנוף. אפילו את הים התיכון, כמעט 50 קילומטרים משם, אפשר לראות כשהאוויר צלול.

בשדות התירס של קיבוץ משמר העמק שיחקו ילדים סימני דרך כשהמריא שלום רקיר במטוס המוסטנג מבסיס רמת דוד הסמוך. אומרים שגם הוא רצה לשחק, לבדוק כמה מהירות יכול לצבור מטוס הבוכנה בצלילה אנכית מגובה רב. באותם ימים, סיפר טייס לשעבר, גם אם הטסת מטוס בוכנה, חלמת לשבור את מחסום הקול.

"הצריחה ההחלטית, הלא-חדלה, של המטוס הצולל", כתב על בוקר שישי ההוא מאיר שלו בספרו פונטנלה. "המוסטנג נחבט בקרקע. פרח גדול של אש פרח ונבל באחת, מותיר רישום בהיר בעין ועשן שחור באוויר. כדור האש כבר כבה, המטוס אוכל כולו, זכר לא נשאר מהטייס". גם בעיתוני הימים העוקבים אין כל זכר לטייס וההתרסקות. גם שבועות וחודשים אחר כך אסרה הצנזורה לספר.

על הקבר מונחים כבר 67 שנה חלקים עקומים של המטוס. לצדם של שלושת הברושים ניטעו באחרונה עצי תאנה צעירים.

אהוביו של מאיר הר-ציון ערמו לצד קברו אבנים ועליהן שמות מקומות הקשורים לחייו שהיו בראשיתם סוערים ומלאי הרפתקאות עד מוות, ואחריתם רגועים. אבן לפטרה, חברון, סבסטיה, רשפון, עין חרוד, כורסי, גלבוע, א-ראווה. חבלי ילדות, מסעות, קרבות וחלומות אידיאולוגיים על ארץ ישראל השלמה.

הר-ציון, להבדיל מיתר המתים שאותם תיעדנו פה, קבור ממש בבית, בחוות שושנה. מדרום הגלבוע, ממערב התבור וגבעת המורה, ממזרח הגלעד ועבר הירדן.

אם עומדים במושב אבן ספיר ומחפשים בכיוון הנכון את מנזר יוחנן במדבר, בלתי ניתן למוצאו. הוא נאחז בחלק נסתר מהעין, מתחת לקו המבט. גם הדרך שעוברת לרגלי המנזר חצובה כמעט מתחתיו ולא מאפשרת לעולים לירושלים להציץ בו. והיורדים באותו כביש תלול מרוכזים בפניות חדות, לא יעזו להרים ראש, גם אם ידעו שמעליהם חצוב מנזר פרנציסקני יפהפה מהמאה השישית עם בוסתנים, טרסות ובורות מים. "המדבר" המפתיע בשמו של המנזר הקריר, מתייחס לאתר ההתבודדות של יוחנן המטביל.

ובגינה התחתונה, בין ברושים צעירים ואקליפטוסים עצומים, קבור אברהם שמואלוף. יהודי ממוצא איראני שנולד בשכונת הבוכרים בירושלים והתחכך בנוצרים ובנצרות מילדותו. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ונפל בשבי הגרמנים. אז גם נשבה גם בקסמו של ישו.

לפני שחזר לירושלים בתום המלחמה הוטבל לנצרות. נע ונד בין קהילות ומנזרים, בגליל, בירושלים וסביב לה. עברית, ערבית ושפת הקודש הנוצרית היו בפיו, ובלב רצון לקרב בין אמונות. בסופם של שישה גרמי מדרגות תלולים הוא קבור בגינה מטופחת. התפילות מהכנסייה ומי המעיין הם הפסקול.

בשבת, 22 בנובמבר 1913, נרצח משה ברסקי מדגניה. יומיים אחר כך נרצח יוסף זלצמן מכנרת. הסבירו כי אחד מהמתנקשים בברסקי נהרג בהתכתשות עמו, וחבריו חזרו לנקום. לא די היה להם בברסקי.

צעיר יפה וקשוח היה זלצמן. במולדתו פולין הגן בכוח הזרוע על יהודים ושדד מזון למען פועלים שובתים. כשמפלגתו פועלי ציון שיוועה למזומנים, השתתף בשוד תחנת רכבת ונתפס. הוא גם ישב בכלא בסיביר, וגם ברח ממנו. שלוש שעות נאבק בפצעי המוות. גם הרופא שהגיע מטבריה לא עזר. למחרת, נקבר על הדרך שבה נרצח.

ילדי כנרת היו עולים לקברו בכל שנה. אחד מהם סיפר איך שנים התלבטו בקיבוץ האם להעבירו לבית הקברות שעל שפת האגם או להותירו לצד הדרך בין כנרת לביתניה, שהפכה עם הזמן לסתם דרך.