פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שני כדורים בכתף ואחד בריאה. לנין לא נרצח, אבל ההיסטוריה שונתה לנצח

      המהפכנית היהודייה פאני קפלן רצתה להתנקש בחייו של המנהיג שבגד בערכי המהפכה, אך היא הצליחה רק לפצוע אותו והיא הוצאה להורג. על אף שלא השלימה את משימתה, הפגיעה בו האיצה לפי ההערכות את מותו ואפשרה את עליית סטלין

      ניסיון הרצח לא הצליח, ונשאר בשוליים הנשכחים של ההיסטוריה הרוסית הכה אלימה - אבל היום לפני מאה שנה, יהודיה רוסייה, אנרכיסטית צעירה, ששמה פאני קפלן שינתה את ההיסטוריה, על אף כישלונה.

      התנקשות מוצלחת במנהיג משנה את ההיסטוריה בדרך כלל. לעתים בדרכים שהמתנקש, או קבוצת הרוצחים, לא העלו על דעתם. רצח המצביא והמנהיג הרומאי הנערץ יוליוס קיסר בדרכו לקבל סמכויות מופלגות בסנאט לא הביאה להשבת הדמוקרטיה, אלא להקמת אימפריה ובראשה קיסרים.

      רצח נשיא ארצות הברית מקינלי בידי אנרכיסט לא יביא להפלת הקפיטליזם והמדינה, אלא לחיזוקה בידי סגנו ומחליפו, אחד הנשיאים הדגולים של ארצות הברית, טדי רוזוולט.

      רצח הצאר אלכסנדר השני יגרום לפרעות ביהודים, פוגרומי סופות בנגב, שיביאו לגל ההגירה הגדול מתחום המושב לארצות הברית.

      למרות כל הדוגמאות הללו, גם כישלון של רצח פוליטי ישנה לעתים את ההיסטוריה, ולעתים הרבה יותר.

      ולדימיר איליץ' לנין וג'וזף סטלין (AP)
      טרוצקי היה היורש המקורי. סטלין ולנין (צילום: אי-פי)

      ב-30 באוגוסט 1918 סיים ולדימיר איליץ' לנין נאום בבית חרושת במוסקבה, כמעט שנה אחרי ההסתערות על ארמון החורף ונפילת משטר הצאר. רוסיה נכנעה לגרמניה, שעוד מעט תיכנע גם היא, ומלחמת העולם הראשונה תגיע לקצה. רוסיה נמצאת אז במלחמת אזרחים בין האדומים - הבולשביקים, ללבנים - נאמני משטר הצאר, הנלחמים להשבת המשטר הקודם.

      לנין בגד בעקרונות המהפכה שלהם הטיף כל חייו. אחרי המהפכה היו בחירות, שבהן קיבלו הקומוניסטים רק רבע מהקולות לעומת 40% שקיבלו יריביהם, הסוציאל-רבולוציונריים, יורשי נרודנייה וולייה, התנועה המהפכנית מזמן הצארים. כאן החלה העריצות שהובילה את המהפכנית הצעירה קפלן, ששמה המקורי היה פייגה רוטבלט, שם קוד "דורה", לנסות ולרצוח את המנהיג שבגד בעקרונות תנועתו שלו.

      קפלן, ששוחררה ממאסר עולם שאליו נשלחה בתקופת הצאר בשל ניסיון רצח פוליטי אחר, התקרבה ללנין אחרי הנאום, קראה לו וכשהסתובב לעברה היא ירתה בו שלושה כדורים. שניים פגעו בו בכתף ובריאה. לנין הוחש לקרמלין, טופל והחלים. קפלן נחקרה במיטב השיטות של המשטרה החשאית שזה עתה קמה, הצ'קה, והוצאה להורג.

      ימים ספורים לפני ההתנקשות בלנין נרצח ראש המשטרה החשאית בפטרוגרד, לימים לנינגרד, מוייסי אוריצקי, בולשביק רוסי יהודי. שני האירועים יביאו לגל הטיהורים והרציחות הראשון ברוסיה שלאחר המהפכה, שיבשרו את הטרור האדום של סטלין בהמשך.

      מצעד חג הפועלים ב-1 במאי 1928 בכיכר האדומה, מוסקבה, רוסיה (AP)
      צעדת 1 במאי במוסקבה, 1928 (צילום: אי-פי)

      עכשיו להיסטוריה החלופית - לנין הולך לעולמו בגלל ההתנקשות. במצב כזה, שבו טרוצקי הוא מייסד ומנהיג הצבא האדום וסטלין דמות שולית, טרוצקי היה מנהיג את רוסיה, שתהפוך לברית המועצות. כל ההיסטוריה הייתה משתנה, ואולי אפילו לרעה. אידיאולוגית, טרוצקי היה קיצוני מסטלין.

      לחילופין קפלן הייתה יכולה להחטיא לחלוטין את לנין. כיום
      מעריכים ההיסטוריונים שהפגיעות הקשות שלנין ספג החישו את השבץ שלקה בו והחיש את קצו. אילו לנין נותר בריא אולי הוא מצליח להדיח את סטלין, לתמוך באדם אחר שינהיג את המדינה ושוב ההיסטוריה הייתה שונה לחלוטין, גם במקרה זה אולי לרעה.

      בכל מקרה, גם הצלחת ההתנקשות, וגם כישלונה, היו משנות את ההיסטוריה. פאני קפלן רצתה להפיל את השלטון הבולשביקי, שבגד בערכי המהפכה. והיא העלתה, בדרך עקיפה, את האדם שיהיה לסמל לזוועות המשטר הבולשביקי.

      לאון טרוצקי (GettyImages)
      היה קיצוני יותר מסטלין. טרוצקי (צילום: GettyImages)

      האנרכיסטים, כמו קפלן, רצו חברה שאין בה עוד שום מנגנון כוח. הם רצו להגיע לאוטופיה הזו על ידי הפעלת כוח ואת הפרדוקס הזה הם מעולם לא הצליחו לפתור. כל קלקטיב, כל ארגון יוביל לדיקטטורה, הם הטיפו. כיום ההגות האנרכיסטית, שנולדה ברוסיה ושבתחילת המאה ה-20 נחשבה לאיום הגדול ביותר על המדינות והאימפריות האירופיות, עושה קאמבק חלקי.

      ספרי המייסדים, פיוטר קרופטקין ומיכאיל באקונין - שני בני אצילים, קציני פרשים בצבא הצאר - ממשיכים להימכר, אבל ברוסיה, מולדתם, מולדת האנרכיזם הרעיון, התנועה ותומכיה חוסלו עוד לני הבורגנות והאצולה.

      במלחמת האזרחים בספרד נאנמני מוסקבה ידאגו להרוג בבעלי בריתם לכאורה האנרכיסטים, שבהם יראו סכנה גדולה יותר מאשר בפשיסטים ובנאצים.

      באקונין בז לקרל מרקס, יריבו האידיאולוגי הגדול. הוא חשב שהוא יהיר, בוגדני וערמומי. מרקס מצדו ראה בו שרלטן מטורף, אבל נבואה מדויקת להפליא אחת היתה לבאקונין, שהייתה לנגד עיניה של קפלן כשיצאה לרצוח את לנין.

      כבר ב-1870 אמר באקונין: "קחו את המהפכן הקיצוני ביותר, הושיבו אותו על כס כל הרוסים והעניקו לו סמכויות דיקטטוריות, תוך שנה הוא יהיה גרוע מן הצאר". הוא צדק.