פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוברים את הגדר, צצים מהים: המהגרים מסתערים על ספרד

      עליית השמאל המפתיעה במדריד ריככה את מדיניות הגבולות ואלו הנמלטים מאפריקה גילו נתיב חדש וקרוב. ואולם, ההתלהבות הראשונית התחלפה בפחד שמאפיין מדינות אחרות ביבשת, שלא מצליחה לפתור את המשבר. "הפכנו לבדיחה של אירופה"

      זה כבר הפך למראה די שגרתי בחופיה של ספרד - באמצע היום, מול רוחצים ומשתזפים, מגיחה במהירות סירה רעועה ועליה מהגרים מאפריקה, שממהרים לדרוך על הארץ המובטחת בתום המסע המסוכן במי הים התיכון הבוגדניים.

      לא בכדי המראות הסוריאליסטיים הללו, מפגשים בין מי שרואה בחוף מפלט מחיי השגרה לבין מי שמסכן את חייו על מנת להגיע לחוף, נפוצים יותר ויותר. חופיה הדרומיים של ספרד מהווים עתה את קו החזית החדש של היבשת, כשהם עוקפים את אלו של איטליה ושל יוון כמוקד החם ביותר במשבר ההגירה שפרץ ב-2015, ונשמר כל העת על אש קטנה שמפעם לפעם מתלקחת מחדש.

      לפי הארגון הבינלאומי להגירה, כ-25 אלף מהגרים הגיעו לספרד השנה דרך הים, פי שלושה יותר מהתקופה המקבילה אשתקד ויותר מאיטליה ומיוון גם יחד. רק ביום שני שעבר חולצו 475 מהגרים מ-12 כלי שיט שונים שהיו בקרבת חופי ספרד.

      מהגרים מסתערים על חופה של העיירה טריפה, ספרד, 27 ביולי 2018 (רויטרס)
      מגהרים יוצאים מהים אל חופי העיירה טריפה, החודש (צילום: רויטרס)

      אחת הסיבות לכך נעוצה במלחמה שהכריזה הממשלה הימנית-פופוליסטית באיטליה, שבתוך חודשיים בלבד בשלטון הפכה לאחת המשפיעות ביותר בתוך האיחוד האירופי. בהובלת שר הפנים וסגן ראש הממשלה מתאו סלביני, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני "ליגה", נסגרו נמלי ארץ המגף לספינות צדקה שאוספות מהגרים שסירותיהם הרעועות לא שרדו את הנתיב שבין חופי צפון אפריקה לחופי דרום אירופה.

      גם בלוב עצמה המיליציות השונות הקשיחו את מאבקן בכנופיות המבריחים, אך הן לא התייאשו והעתיקו את פעילותן מערבה, אל אלג'יריה ואל מרוקו, שבשטחה שתי המובלעות הספרדיות סאוטה ומלייה. השיט דרך מצרי גיברלטר המובילים לספרד האירופית קצר יותר מהנתיב של מרכז הים התיכון.

      סיבה שנייה, שייתכן שמשמעותית עוד יותר, היא פוליטית. כתמונת מראה לממשלה החדשה ברומא, שמואשמת על ידי ארגוני זכויות אדם בהפרת אמנות בינלאומיות, ניצבת במדריד ממשלה חדשה אחרת, בת גילה, אם כי כאן מסתיים למעשה הדמיון בין השתיים.

      צילום: רויטרס, עריכה: טל רזניק

      בספרד מחזיק במושכות, די במקרה, פדרו סנצ'ס, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית. בתחבולה פוליטית הוא הדיח בהצבעת אי-אמון את ראש הממשלה הוותיק והשמרן מריאנו ראחוי, שמפלגתו נגועה בפרשות שחיתות מרובות ואיבדה אחוזים ניכרים מהפופולריות שלה.

      בזכות קולותיהם של הבסקים והקטלונים בפרלמנט, שרשמו נקמה קטנה במי שסירב לדרישותיהם לאוטונומיה גדולה יותר, הקים סנצ'ס ממשלת מיעוט שרבים לא צפו לה אריכות ימים. למרות הסיכויים הנמוכים - שכן לסוציאליסטים רק רבע מהמושבים בפרלמנט - שחקן הכדורסל לשעבר, כלכלן במקצועו, ביסס את מעמדו במהרה.

      הצעת עלה של זית לקטלוניה הממורמרת, הבטחה לרפורמות במוסדות החינוך כדי להצר את השפעת הכנסייה הקתולית ונכונותו לקלוט מהגרים שנתקעו בלב ים והפכו לכלי משחק בין הממשלות השונות ביבשת הזניקו את התמיכה בו. סקר שפורסם השבוע הראה כי סנצ'ס, שנכשל בשתי מערכות הבחירות האחרונות, ינצח בקלות אילו הבחירות היו נערכות היום.

      מפת ההגירה ממרוקו לספרד (אתר רשמי)

      על אף מה שנראה כמו תזוזה ברורה של המטוטלת הפוליטית בספרד מהימין לשמאל, בניגוד חד למתרחש ביתר היבשת, קבלת הפנים המזמינה של הממשלה למהגרים היא אליה וקוץ בה. הסוציאליסטים אמנם נוגסים בבסיס התמיכה של מפלגת השמאל הפופוליסטית פודמוס, אך גם הימין השמרני מתחזק ומנצל את החששות בקרב הקהילות המקומיות מפני השלכות זרם המהגרים.

      אחת הפעולות הראשונות של הממשלה הסוציאליסטית הייתה להתיר את הפלונטר בין איטליה למלטה, שהטילו אחת על השנייה את האחריות לקליטת ספינת ההצלה אקווריוס, שעל סיפונה היו 630 מהגרים תשושים ממסע ממושך בלב ים.

      הם התקבלו בזרועות פתוחות בנמל ולנסיה, וספרד סומנה כמגדלור של אנושיות על ידי ארגוני הסיוע ועל ידי חלק ממנהיגי אירופה - בראשם נשיא צרפת עמנואל מקרון וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל - המחפשים סולידריות בקרב הגוש, הקרוע בין מדינות אוטוריטריות במזרח, מדינות מוכות הגירה בדרום וממלכה במערב המבקשת גירושים.

      "בדיחה של אירופה"

      מהר מאוד התחלפה האופוריה בפחדים הישנים. "אנחנו הופכים לבדיחה של אירופה עכשיו, מקבלים את כל מי שרוצה לבוא", אמר חוזה מרטין, פועל בניין בן 34 מהעיירה לינאה דה לה קונספסיון. בעיירת הנמל קמפנטו הסמוכה נבנה לאחרונה מתקן מאולתר המסוגל לקלוט 600 מהגרים מדי יום, אך התושבים המקומיים חרדים לנטל הגדל על התשתיות. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתמודד עם כל זה", הזהיר.

      מהגרים מטפסים על הגדר המפרידה בין מרוקו לבין המובלעת סאוטה, ספרד, יולי 2018 (רויטרס)
      השוטרים מתקשים לעצור אותם. מהגרים עוברים את הגדר אל המובלעת הספרדית סאוטה (צילום: רויטרס)

      הימין ותושבים מקומיים מזהירים כי הגישה של הממשלה רק מעודדת את בואם של מהגרים נוספים, שחולמים לברוח מאפריקה אל היבשת הנכספת.

      ביולי, במהלך יום אחד בלבד, הסתערו כ-800 מהגרים על הגדרות המפרידות את מרוקו מהמובלעת קאוטה. רובם המוחץ - 602 - הצליח לדרוך על אדמת ספרד, אחרי שנאבקו באנשי המשמר האזרחי (גארדיה סיוויל) באמצעות אבנים, בקבוקי תבערה מאולתרים, סיד ואפילו צואה. תסריטים דומים חזרו על עצמם כמה פעמים מאז, כולל ביום רביעי האחרון, כשמאה מהגרים הצליחו לחדור את הגדר מסאוטה, תוך שהם מתעמתים עם השוטרים. חלקם היו עטופים בדגלי ספרד והאיחוד האירופי. "אני אוהב את ספרד", צעק אחד.

      לפי סוכנות הפליטים של האו"ם, כ-14% מהמהגרים הגיעו דרך הנתיב הזה במחצית הראשונה של השנה, עלייה של 130% בהשוואה לשנה שעברה. חלקם יגורשו בחזרה, אחרים ישוחררו ממרכזי המעצר אל עתיד הלוטה בערפל.

      פניית פרסה

      הביקורת עשתה את שלה, ובאופן אירוני, המדגיש עד כמה משבר ההגירה המתמשך משפיע ומעצב את המדיניות ביבשת, החמימות שבה עטפו הסוציאליסטים את המהגרים הראשונים בתקופתם הכתה בהם כבומרנג במהרה.

      "יכולות הקליטה של התשתיות המקומיות נמתחת עד לקצה", התריע חסוס נרקיסו נונייז, קולונל בגארדיה סיביל שמפקד על גזרת אלגסיראס, עיר הנמל הגדולה ביותר במפרץ גיברלטר שכורעת תחת לחץ המהגרים. "יש לחץ רב על האנשים שלנו. המספרים גדולים מאוד". ראש העיר, חוזה איגנסיו לנדלוס, היה תקיף יותר והאשים את הממשלה המרכזית במדריד בחוסר כבוד כלפי האזור.

      סנצ'ס, פוליטיקאי חפץ חיים, עשה פניית פרסה. בעקבות הביקורת הגוברת, מדריד הבהירה כי היא לא תהפוך למקום המפלט של אירופה ויחס ה-VIP שקיבלה ספינת האקווריוס בחודש יוני לא ישוכפל למקרים דומים. בשבוע שעבר, כששוב ביקשה הספינה רשות לעגון באחד הנמלים של מדינות הים התיכון, סירבה ספרד להתנדב בשנית והסכימה לקלוט 60 מהגרים מתוך 141 שהיו על הסיפון כחלק מהסכם בין כמה מדינות.

      הספינה התקבלה בסופו של דבר במלטה ההססנית, שם קיבלו את פני הנוסעים היגעים מפגינים ימנים ותומכים שמאלנים. זו הייתה דוגמה נוספת לקיטוב השורר באיחוד האירופי בשלוש השנים שחלפו מאז החליטה מרקל לשחרר את צוואר הבקבוק במרכז אירופה ולקבל את פניהם של כמיליון איש, רובם מהמזרח התיכון. רבים, בארצה בפרט וביבשת בכלל, לא סולחים לה על כך ומענישים אותה בקלפיות.

      ראש ממשלת ספרד סנצ'ס וקנצלרית גרמניה מרקל בברמדה, 11 באוגוסט 2018 (רויטרס)
      שלוש שנים של מחלוקות באיחוד. סנצ'ס ומרקל, החודש (צילום: רויטרס)

      מרקל וסנצ'ס נפגשו החודש כדי לדון במצב והסכימו כי על האיחוד להגביר את הסיוע למרוקו, שבינה לבין אירופה מפרידים 14 ק"מ בלבד, כדי שזו תוכל להגן טוב יותר על גבולותיה. חרף ההבנות הבילטרליות בין הקנצלרית הוותיקה לראש הממשלה הטירון, ברמה האירופית הגוש מפולג יותר מאי-פעם ומתקשה לגבש דרך סדורה להתמודד עם המצב, כשהיעד המרכזי שלו - הקמת מרכזי סינון למהגרים על חופי אפריקה - נתקל בהתנגדות גורפת של מדינות היבשת.

      האיחוד לא הצליח לגבש בשלוש השנים שחלפו מאז תחילת המשבר מדיניות סדורה וקוהרנטית. סגירת גבולות, כפי שדורשים חלקים בימין, תערער על אחד היסודות המרכזיים שעליהם מושתת הארגון שליכד את מערב היבשת אחרי מלחמת העולם השנייה וצירף אליו את מרכזה ואת מזרחה אחרי קריסת הגוש הקומוניסטי. פתיחתם לכל דורש, כפי שרוצים חלקים בשמאל, רק תחריף את שאלת הזהות ותחזק את הלאומיות המתעוררת.


      חלק לא מבוטל מאותם מהגרים לא חוקיים מוצאים את עצמם ברחובות, מתפרנסים ממכירות של מוצרים שונים מסין, כמו תיקים, משקפיים ונעליים. הם פורסים סדינים על המדרכות בשדרות הפופולריות ומציעים לתיירים את מרכולתם, בתקווה למלא את הכיס בכמה אירו.

      אותם מוכרים, המוכרים היטב מהרמבלה בברצלונה ומכונים "מנטרוס" (מהמילה "מנטה", סדין בספרדית) הוכנסו לשיח הער על סוגיית ההגירה על ידי מפלגות הימין. אלו למדו מאחיותיהן ברחבי אירופה וגילו כי הפחדה ממהגרים והאשמתם בכל תחלואי החברה היא מתכון לנסיקה בסקרים.

      "הפשיעה בברצלונה עלתה ב-20% השנה", אמר בתחילת החודש דובר המפלגה השמרנית איגנסיו קוסידו, שביקר באלגסיראס. המפלגה שאיבדה את השלטון לפני חודשיים לקחה צעד ימינה תחת הנהגתו של פבלו קסדו, שהחליף את ראחוי. "זאת (ההגירה) לא הסיבה היחידה, אבל כדי להבטיח את הדו-קיום והביטחון אנו זקוקים לגבולות בטוחים". מנהיג מפלגתו היה אפוקליפטי יותר, והזהיר: "מיליון מהגרים ממתינים בחופי לוב ומתכננים נתיב חדש דרך ספרד".

      דברים דומים נשמעו גם ממפלגת הימין-מרכז סיודדונס. "הגיע הזמן להשיב את הסדר והביטחון לרחובות. אנחנו נילחם במאפיות ונבטיח ציות לחוק", אמר מנהיג המפלגה אלברט ריברה.

      פיגוע דריסה בלה רמבלה שבקטלוניה, ספרד, 18 באוגוסט 2017 (רויטרס)
      הרשויות מגבירות את הפיקוח. שוטרים בשדרות הרמבלה, ברצלונה (צילום: רויטרס)

      מספר המנטרוס גדל בשנים האחרונות, וברצלונה היא המוקד המרכזי שלהם - בין אלף ל-2,000 מוכרים לא חוקיים מנסים את מזלם, מושכים תיירים ומחכים עד לפשיטה המשטרתית הבאה. גם במדריד ובעיירות חוף אחרות התופעה רווחת, ושורשיה נעוצים גם בסבך חוקי ההגירה, שמקשים על השגת עבודה חוקית ולמעשה מתדלקים את מעגל המכירה ברחובות.

      הרשויות בברצלונה טוענות כי הבעיה העיקרית היא שאותם מהגרים משתלטים על השטח הציבורי, אך אלו מודות כי יש לסייע להם בשוק העבודה כדי לבלום את התפשטות התופעה, לצד המשך הפעילות המשטרתית נגדם. החודש תועדה תגרה חריגה במרכז העיר בין תיירים לבין מנטרוס, אם כי ישנם דיווחים סותרים על הצד שהתחיל בה.

      למין סאר, אזרח סנגל החי בבירת קטלוניה בעשור האחרון ועומד בראש הארגון המייצג את המנטרוס, סבור כי אין זה עניין של המרחב הציבורי, אלא של גזענות. "אם אתה הולך ברמבלה או בסגרדה פמיליה, המרחב הציבורי תפוס על ידי תיירים, אבל אם המרחב תפוס על ידי אנשים שחורים עניים, כולם מתלוננים", אמר. "זאת גזענות, זה כל העניין". הפתרון, לדבריו - יצירת מקומות עבודה ושינוי חוק ההגירה. "האנשים שעובדים ברחוב לא רוצים להיות שם, אבל זו שאלה של הישרדות".

      צילום: רויטרס, עריכה: טל רזניק

      ממשלת ספרד, גם מתוך חוסר ברירה, תקשיח בסופו של דבר את מדיניותה בגבולות, או שהמצביעים ייאלצו אותה לעשות כן, בשלב כזה או אחר. זה לא יפתור את הבעיה ארוכת הטווח, אלא רק יטאטא אותה מתחת לפני הים התיכון, עד שתצוף מחדש בחופים אחרים.


      בעיירה הקטנה טריפה, הנקודה הדרומית ביותר ביבשת אירופה הנושקת למעשה למרוקו, הקימו בית קברות עבור אלו שלא צלחו את המסע הקשה. רובם לא זוכם להתייחסות, מעטים מהם בכלל מזוהים.

      פקו אגלסיאס, תושב העיירה, חופר קברים כאלו ב-15 השנה האחרונות. "לכולנו יש את הגורל שלנו, כולנו ידועים מתי נולדנו, אך אנחנו לא יודעים מתי נמות", אמר לרשת אל-ג'זירה. "כולנו בני אדם, בין אם אתה מכיר אותם או לא, צריך להתייחס אליהם בצורה יפה. אם אי פעם זה יקרה לי, הייתי רוצה שמישהו יתייחס אליי גם".

      (עדכון ראשון 23.8, 17:00)