עשרות, בעצם מאות שנים של סכסוך דמים על אותה כיברת ארץ בין בני דתות שונות, כוחות צבא חמושים אבל מופחדים המפטרלים בשכונות עוינות, ארגוני טרור המטמינים פצצות במטרה לבצע הרג המוני של אזרחים ולשבור את רוחו של הצד השני, החרמה ואיסור השמעה של ארגון הטרור ודובריו, גם הדרג המדיני, ברשות השידור הממלכתית, תחילה מהוססת של משא ומתן ואז חתימה על הסכם שהקיצונים משני הצדדים מגנים - ופיגוע טרור ראשון, רצחני מכל קודמיו שנועד לטרפד את הסכם השלום.
צפון אירלנד. כמובן. מדוע, על איזה סכסוך חשבתם שנכתבות המילים האלה?
פעם אחר פעם שמעתי ממדינאים ודיפלומטים אירופים, בעלי כוונות טובות, מאמינים ברוח האדם שאם הסכסוך בצפון אירלנד נפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני ייפתר גם הוא. הסנטור ג'ורג' מיטשל, שתיווך בהסכם יום השישי הטוב הסביר שגם על אירלנד נאמר שמדובר בסכסוך בלתי פתיר, בשנאה של דורות.
זה נכון, אבל יש הבדלים מהותיים, ואולי המהותי מכולם מתנקז לנקודת זמן אחת. ב-15 באוגוסט 1998, פיגוע הדמים באומה.
שלושה חודשים לפני הפיגוע נחתם הסכם יום השישי הטוב, הסכם בלפסט, שנועד להביא שלום לצפון אירלנד. ההסכם קבע שעתיד צפון אירלנד ייקבע בידי תושביה ובאופן דמוקרטי. הסכם נחתם בין ממשלות בריטניה ואירלנד, והתקבל על ידי כמעט כל הגורמים הפעילים בצפון אירלנד, ואושרר במשאלי עם גם בבריטניה וגם באירלנד. חתמו עליו, ולימים ישבו יחד בשלטון בצפון אירלנד אנשים עם דם על ידיהם, הנודע שבהם מרטין מגיניס איש המחתרת הקתולית "הצבא האירי הרפובליקני" - ה-IRA.
עם זאת, כמעט כל המהלכים האלה היו עתידיים בזמן הפיגוע. בזמן הפיגוע נחתם ההסכם, והוא היה שברירי. ארגון מיליטנטי קטן שהתפלג מהמחתרת הקתולית ונקרא "הצבא האירי הרפובליקני האמיתי" - RIRA. - החליט לטרפד את המהלך, שלשיטתו היה בגידה בקתולים בצפון אירלנד, מכירת זכויותיהם בנזיד עדשים וויותר על החלום של איחוד, בדרכי שלום או אלימות, של אלסטר - צפון אירלנד שהיא חלק מבריטניה עם אירלנד העצמאית.
פעילי הארגון גנבו מכונית, העמיסו עליה כרבע טון חומרי נפץ, חצו את הגבול בין אירלנד לצפון אירלנד וחנו את המכונית ברחוב השוק ההומה של העיר הקטנה אומה, כ-80 ק"מ קילומטרים מבלפסט. הם חימשו את המטען והסתלקו. הם השאירו אזהרות טלפוניות על המטען, אבל הן היו לא ברורות, והמשטרה החלה לפנות אזרחים - אל המקום שבו חנתה מכונית התופת.
בשעה 15:10 אירע הפיצוץ. 29 בני אדם נרצחו, בהם שישה ילדים, שישה נערים ואישה בהריון שנשאה תאומים. הנרצחים היו פרוסטסטנטים וקתולים. מאות בני אדם נפצעו.
אחרי שלושה ימים הארגון נטל אחריות, והתנצל. היה גל גיוניים גורף, נשיא ארצות הברית קלינטון, ראש ממשלת בריטניה בלייר, הנסיך צ'רלס הגיעו למקום. אפילו מפלגת השין פיין, הזרוע המדינית של המחתרת הקתולית, האיי.אר.איי., גינתה את הפיגוע. ידוע מי ביצע את הפיגוע אבל הם לא הועמדו לדין כי אי אפשר היה למצוא ראיות קבילות בבית משפט נגדם.
לאחר חקירות התבררו ההסתרות והכישלונות של המשטרה ושירותי הביטחון הבריטים לפני הפיגוע, ובחקירתו. צצו תאירויות קונספירציה שטענו שאת הפיגוע בעצם עשו שירותי הביטחון הבריטים כדי לחסל ציבורית ותדמיתית את הארגונים התומכים באיחוד צפון אירלנד עם אירלנד.
המטרה האסטרטגית של הפיגוע הייתה לטרפד את תהליך השלום, להביא בסופו של דבר לנסיגת הכוחות הבריטים מצפון אירלנד ולהביא לאיחוד צפון אירלנד עם אירלנד. המטרה הטקטית, המיידית, להביא לפיגועי נקמה, להלהיב את התומכים באיחוד אירלנד ולסכל מיידית את ההסכם.
הצבא האירי הרפובליקני האמיתי נכשל לחלוטין. הוא נכשל בהערכת המציאות. ההצלחה הגדולה שלהם - פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות הסכסוך בצפון אירלנד היה לכישלון הגדול ביותר שלהם, ןשל מטרתם. הם איבדו כל אהדה, כל תמיכה, ונעלמו. תהליך השלום בצפון אירלנד המשיך. הוא בעייתי, אמת. יש בו מהמורות לא מעטות. מדי פעם נראה שהוא קורס, שהממשל העצמי לא מחזיק מעמד. נכון.
מהמזרח התיכון עולה השאלה - מדוע בנקודת זמן די דומה - סוף שנות השמונים ותחילת התשעים - בשני סכסוכים טריטוריאליים, מדיניים, דתיים - מדוע הפיגוע שנועד לטרפד הסכם שלום באירלנד נכשל לחלוטין, ופיגועי הטרור שנועדו לסכל הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים אחרי הסכם אוסלו הצליחו - לא רק במובן שהם התקיימו אלא שהם הצליחו לסכל את ההסכם, ברוחו בוודאי ובתמיכה בו?
בסופו של דבר מדובר בתמיכה, בתמיכה עממית. תמיכה מאותם אנשים שארגון הטרור מתיימר לייצג או אכן מייצג. ההבדל הקריטי היה בכך שכשהתפוצצו אוטובוסים בערי ישראל, אחרי חתימת הסכם שלום - שלא לדבר על לפני החתימה - כשישראל ספגה פיגועים נוסח אומה מדי יום ביומו - והרשימה נדמית אין סופית - קפה מומנט בירושלים, מסעדת מקסים בחיפה, מלון פארק בנתניה, הדולפינריום בתל אביב, תחנת ההסעה בבית ליד ואוטובוסים אין ספור - היו מצהלות שמחה בעזה ובגדה המערבית. סוכריות חולקו, נשים וילדים רקדו למראה גופות מרוטשות של אזרחים שנרצחו, נשים, ילדים, קשישים.
בצפון אירלנד שתי הקהילות תמכו בהסכם. לא רק אחת. יש גם גורמים תרבותיים עמוקים שהביאו לכך - בסופו של דבר מדובר על שתי קהילות שחיו יחד, מעורבות זו בזו, הדת אחרי הכל דומה והלכה ואיבדה את מעמדה הדומיננטי, השפה זהה, העולם התרבותי - מלהקות רוק ועד כדורגל דומה, הגבולות בין אירלנד לצפון אירלנד נפתחו. נכון, היו מאות שנים של מורשת של שנאה. ואוליבר קרומוול והמלך הטוב בילי - ויליאם מאורנז' שניצח בקרב בוין והשלים את כיבוש אירלנד בידי הבריטים ימשיכו להיות מוקד לשנאה בקרב האירים. הם ימשיכו להאשים, ובצדק, את בעלי האחוזות הבירטים ברעב הגדול שהביא למותם של מאות אלפי אירים והגירת מיליונים מהם לארצות הברית.
עם זאת, התמיכה בטרור פחתה. בהסכמים שקטים בין שני ארגוני הטרור, הפרוטסטנטי והקתולי סוכם עוד לפני הסכם השלום שלא לרצוח אזרחים- והם עמדו בכך, במידה רבה. הפיגוע באומה החמיץ לחלוטין את רוח הזמן - האירים, משני הצדדים רצו את ההסכם - ולחמו למענו. דרך הטרור הובסה לחלוטין, איבדה את מעט התמיכה שעוד הייתה לה. הפיגוע השבוע לפני עשרים שנה נועד להחזיר את אירלנד מנתיב השלום אל עשרות שנות "הצרות", כפי שכונו שנות המאבק האלים. הוא הצליח, אם ניתן לקרוא לפיגוע רצחני הצלחה. והוא נכשל לחלוטין ביעדו. הטרור, באירלנד לפחות, נזנח והובס.