זנאי סוכר

"הפגישה הראשונה שלי הייתה מלחיצה ומפחידה. הוא היה מבוגר, בן 40 וקצת, אבל אחרי 40 דקות בערך זה נגמר, והייתי באקסטזה - 'וואוו, יש לי אלף שקלים תוך פחות משעה!'. אחרי כמה ימים נכנסתי שוב וקבעתי את הפגישה הבאה. מעריכה שנפגשתי עם קרוב ל-50 אנשים, אולי קצת יותר"

(ל', 20)

זוהי אינה זנות, משכנע אותך המסך. יש כאן כסף אמנם, והוא עובר מיד ליד תמורת לסקס, אך הניצול המסורתי מוסתר. לא סרסורים, לא נסיעה לפינות החשוכות ביותר של העיר ובטח לא נשים מוחלשות. הרי הן יושבות מצדו השני של אותו מסך, ויכולות לבחור - לסנן את הפרטנר, להתמקח על המחיר ולהחליט להתנתק בכל עת. המילים עצמן יפות, חמות, שיווקיות להכעיס ולא מתוחכמות מדי, משדרות מסר של לגיטימציה: "ספונסרים" במקום "זנאים", "קשר" במקום "מין". סידור מושלם, סטרילי, לגבר שרוצה לשלם ומעדיף לא לסחוב על כתפיו את המיתוג המסורתי של צרכן זנות.

והמספרים מדברים בעד עצמם. האתרים הגדולים ביותר בישראל, ובהם "שוגר דדי", פועלים זה זמן רב בתפר שבין עולמות החוק והמוסר האמורים, והיו מוקד להתעניינות תקשורתית שאת תוצריה הם מבליטים בגאווה. הם מקצועיים, מודרניים בעיצובם ועוטפים את המעשה עצמו בז'רגון כבד ועמוס, השואף - לעין המתבונן מהצד, לפחות - לקבלה חברתית. לתפיסתם, זוהי בסך הכול פלטפורמה נוחה ובטוחה, שעל בסיסה מציעים גברים מבוססים תמיכה כספית לנשים צעירות. לכן, הם טוענים, כל ניסיון להכתים את האינטראקציה הזו במילים כמו "זנות" או "ניצול" אינו אלא שמרנות, צביעות והתעלמות מחוקי המשחק החדשים של עולם הדייטינג והסקס. זה המקום, הם מתגאים, שבו "יופי ועושר נפגשים" - אך שיחות שערכנו עם נשים וגברים המשתמשים בשירותיהם חשפו כי מאחורי המפגש התמים בין "יופי ועושר" מסתתר לרוב ביטוי חדש, נוצץ יותר, סטרילי יותר, של זנות.

מנגנון הפעולה נוח, נגיש, כמעט מביך בפשטותו ובאופן שבו הוא מצליח לתווך עבור הצדדים מפגשים מיניים בתשלום. דמי המנוי (לגברים, הנשים - "שוגר בייבי" בלשון האתרים - אינן משלמות לאתר) מגיעים לכ-300 שקלים בחודש, ותמורתם זוכים המשלמים לסטטוס "פרימיום", המאפשר משלוח הודעות לנשים הרשומות. "תשלום מראה על רצינות, ושכוונת הגברים היא קשר דיסקרטי", הדגיש א', בעליו של אחד משני האתרים הגדולים בארץ, את העקרונות החשובים ביותר למשתתפים. לאחר סינון ההודעות ויצירת הקשר הראשוני, נקבעת פגישה שעליה יקבלו הנשים בין 400 ל-2,000 שקלים.

"אני לא יודעת איך להגדיר את מה שאני עושה. לא אוהבת להגיד 'זנות' כי אני לא רואה את זה ככה. שונאת את המילה 'זונה', ולא הרגשתי כך בשום שלב של חיי. באיזשהו מקום זה העלה לי את הביטחון העצמי. אנשים שילמו כסף כדי לשכב איתי, הרגשתי כוכבת, למרות שבאותו רגע מתתי לעוף משם ושזה יסתיים כמה שיותר מהר"

(ל', 20)

שיחות שערכה וואלה! NEWS עם שתי נשים צעירות שפעלו במסגרת האתרים העלו, כצפוי, מציאות מורכבת, המנסה לגשר על הביקורת החברתית באמצעות כסף קל ותחושת שליטה על המתרחש. "חברה סיפרה לי על האתר והציגה את זה כדרך קלה להשיג כסף. היא אמרה לי שבסוף מתרגלים", סיפרה מ' בת ה-19. "באותו זמן הייתי זקוקה לכסף ורציתי להסתדר לבד בלי לעבוד הרבה". התוצאה: יותר מחצי שנה של מפגשים כמעט יומיומיים, "לפעמים כמה אנשים ביום. מגיעה, מסיימת ועפה. מתקתקת אותם", כדבריה. הפעם הראשונה של מ' הייתה עם גבר נשוי המבוגר ממנה ביותר מעשר שנים. "הוא סיפר לי על אשתו והתנשקנו קצת, היו נגיעות. אמרתי לו שנגמר הזמן כי לא הייתי מסוגלת לשכב בפעם הראשונה, הוא שילם 1,900 שקלים על המפגש וזה מה שגרם לי להמשיך, הכסף הקל. את האדם השני שנפגשתי איתו אני כבר לא זוכרת".

ל', חיילת משוחררת טרייה שעדיין גרה עם הוריה, הגיעה לאתר במהלך שירותה הצבאי, ודווקא בעקבות כתבה באחד מכלי התקשורת. "הראו מישהי שנמצאת שם ותיארו את זה כדבר נחמד, חשבתי שגם אני יכולה לעשות את זה", הסבירה. "הייתי בתחום שנה. "לא הייתי נפגשת עם כל אחד, הייתי מסננת וחוסמת, רואה את צורת הדיבור באתר. הייתי מקבלת עשרות ולפעמים מאות פניות ביום, וזה עוד בלי תמונה, הם אהבו את הגיל שלי".

סינון הפניות והשיחות המרובות שקיימו באמצעות האתר היו, לדברי השתיים, רק השלבים הראשונים בתהליך שאמור היה להעניק להן שליטה מרבית על המתרחש, אך הסיטואציות שאותן תיארו הדהדו כל העת לעולם הקודר, הכוחני והנצלני של תעשיית הזנות המשגשגת בישראל ובעולם. "כשהיינו נפגשים הם לא היו מספרים כלום על עצמם ולא שואלים עליי, מאוד דיסקרטיים", תיארה מ'. "אני יודעת לתקתק, הייתי אומרת להם שאני חיילת וחייבת לחזור לבסיס בשביל לא לבלות איתם. זה היה מדליק אותם, אבל הסקס הגעיל אותי. הרגשתי מלוכלכת. לא הולכים לזה בחיוך, אלא בהרגשה של ללכת ולסיים". ל' מתארת שאיפות דומות: "לא חיפשתי התחייבות של שעות, הייתי מעדיפה להיפגש עם מישהו באוטו לאקט זריז ויאללה ביי".

"אין הגדרה ממשית לזנות בחוק, וחלקן יגידו בתחילת הדרך שהן שולטות בסיטואציה. זנות יוצרת הרגשה של 'שליטה וכוח', את מחליטה מה ישלמו לך ומי ייכנס", הסבירה בשיחה עם וואלה! NEWS נעמה זאבי-ריבלין, מנהלת "סלעית", מרכז טיפולי תמיכתי לנשים במעגל הזנות. "יש נשים שמגיעות אחרי שנים, כאלו שאמרו בתחילת הדרך שהן מחליטות, ועכשיו הנפש מתחילה לשלם מחיר כבד. הן חושבות שכולן פראייריות, עובדות בשביל משכורת מינימום כשאפשר לעשות ביום מה שהן עושות בשבוע, עד שזה מתפוצץ להן בפנים".

ד' בת ה-51 יכולה להעיד מקרוב על הפער שבין פיתויי "המימון הישיר", כהגדרתה, וייסורי הנפש. "התחלתי בערך בגיל 38 ועסקתי בזה מעל עשור. זה נחשב אקסקלוסיבי יותר, ומושך נשים 'נורמטיביות'. "חשבתי שאני עצמאית, שהגוף שלי ברשותי, שאני אישה מאוד מגניבה וליברלית. היה לי מישהו קבוע רוב הזמן. נפגשנו אחת לשבוע לשעתיים והוא שילם 2,500 שקלים למפגש, עד שהוא טס להורים שלו בחו"ל, ואחרי כמה חודשים הבנתי שהוא לא דואג לי ולמעשה זרק אותי בלי לראות ממטר. לקחתי את זה מאוד קשה".

השתלשלות האירועים הובילה את ד', כיום עובדת הייטק בעלת תואר שני ומנטורית ב"סלעית" שמסייעת לנשים בזנות להשתקם, לחפש "מקורות הכנסה" נוספים. "הייתי מאוד תלויה בו כלכלית, ואז התחלתי להיות יותר רעבה ולפרסם את עצמי באתרים. זה השלב שבו נהיה לי יותר ויותר קשה, והתחלתי להגיע למקומות של אלימות. עשיתי את זה בבית שלי, הוא היה מגיע, אף פעם לא שאל לשלומי וכל הזמן הדרישות שלו עלו. פנטזיות, דברים שלא היה יכול לבקש מאשתו וכל מיני ביזאר - ואני לא במצב של להגיד לא. לא רוצה שהקשר ייפסק וגם לא רוצה שיפסיק 'לאהוב' אותי. ראיתי רק את הכסף לנגד עיני. בדיעבד, הדברים שסיפרתי לעצמי - שאני עושה את זה כי אני רוצה, שאני יכולה לתפקד, שהכסף משתלם - הם אלה שבסוף גמרו אותי בתור בן אדם".

מצדה השני של אותה "זנות נורמטיבית" לכאורה עומדים, שלא במפתיע, גברים ישראלים שאינם מבינים על מה המהומה ומה פשר הביקורת. זו מכסה, לתפיסתם, על סיטואציות פוטנציאליות אטרקטיביות בהרבה. "אני מחפש קשר דיסקרטי, לא מחייב וכיף לשני הצדדים", הסביר ש' בן ה-33, סטודנט למדעי המחשב שמחזיק מנוי חודשי באחד האתרים, אך נרתע בכל זאת מ"בחורות שדורשות כסף לכל פגישה. אלו, לדבריו, מייצגות מגמה של ניצול, "ואני לא מוכן לזה, כי זו זנות לכל דבר ולא עסקה בין שני אנשים. אני רוצה בחורה מינית שלא מחפשת כסף, משהו קליל".

ל' בן ה-29, לעומתו, נפגש כבר עם עשרות בחורות באמצעות האתר, וחושש בעיקר מהתאהבות של אחת מהן בו. "יכול להיות שאמצא זוגיות כי יש שם בחורות שזקוקות לתמיכה ממני. כשאני אהיה לידה, מבוסס וחי טוב, אז היא כבר לא תצטרך להיות שם. בינתיים לא יצא לי להתאהב, אבל לא פוסל". לדבריו, "הכול סובב בחיים סביב כסף. לפעמים זה גלוי ולפעמים זה לא. אתה יוצא עם מישהי, וההשקעה שלך הולכת לבר. כאן התשלום הולך ישירות לבחורה".

ש' בן ה-49, איש הייטק ויזם נדל"ן בארצות הברית נרתע מסטוצים ומחפש, לדבריו, "איכויות, קשר שבנוי על כיף הדדי והרמוניה". הוא הוסיף כי חבריו אינם מודעים לפעילותו באתרים "כי אני מאלו שעושים יותר ומדברים פחות, לא שאני מתבייש במשהו". לעומתו, מערכת הערכים של ע', בן 44 מתל אביב, גורמת לו למבוכה קלה בכל כניסה לאתר, אך נדמה שהוא הצליח להתגבר עליה עם השנים, ולהיפגש עם כמה בנות. השאיפה? "מישהי אחת ואחת בלבד, שיהיה לי איתה חיבור טוב, כזה שיימשך תקופה ארוכה במקביל לקשר שלי עכשיו. הסיטואציה הזוגית שלי לא פשוטה, יש בעיות בחיי המין והחלטתי שאספק את הצרכים המיניים שלי במקום אחר כדי להישאר בזוגיות. אני מוכן לעזור בכסף מזומן, במתנות, בשכר דירה, אבל שתהיה מישהי קבועה, כי אני לא רוצה להכניס מחלות ודברים אחרים".

אתר "שוגר דדי" עצמו מנסה למצב את "חווית המשתמש" שלו רחוק מאוד מהווידויים הגבריים האמורים, ולשווק כלפי חוץ אינטראקציה שניתן לכנותה בפשטות "פה עושים ביזנס". כך, למשל, מסביר האתר כי "לשוגר דדי'ז שלנו אין זמן למשחקים. הם גברים אמידים ומצליחים שיודעים בדיוק מה הם מחפשים. כסף לא משחק אצלם תפקיד והם ידועים בנדבנותם ובתמיכה בשוגר בייבי שלהם". האחרונות מוצגות כנשים "מפונקות ויפות, אטרקטיביות אבל גם נשות שיחה מעניינות". הם דוחקים במנויים "לקחת אותן לטיול עסקים, לראות עולם וליהנות מהחיים הטובים - וכך תזכה למפגשים קבועים ומהנים".

על פי מנהל האתר, "אנחנו נמצאים בשנת 2018, ומערכות היחסים מאוד השתנו. הכול נהיה אינסטנט ומהיר, קל וזמין באינטרנט וברשתות החברתיות. גברים ונשים שמתגרשים לא רצים בהכרח להתחתן שוב, שם המשחק הוא נוחות. הרי לא מעט נשים בוחרות להביא ילד לעולם מבנק הזרע, וללא גבר בכלל, וגם גברים לא בוחרים ישר לבנות בית חדש אלא לגור בבתים נפרדים ובמערכת יחסים מועילה ונוחה לשני הצדדים. חשוב להבין שלהרבה אנשים נמאס כבר מכל המשחקים, הם רוצים קשר אבל פשוט כבר עייפים". ברוח אתרו, הוא הדגיש כי "לגבר שמתגרש היום בגיל 45 ונמצא בשלב פורח בקריירה אין זמן להסתובב בברים, ובטח ובטח לא להתכתב באתרי הכרויות בין אלפי הגברים המשועממים שם שבשבילם להתחיל עם בנות הפך למקצוע. מצד שני, גם לנשים נמאס מגברים לוזרים שבסוף הדייט מחפשים להתחלק אתה בתשלום למסעדה. באתר זה לא רק עניין של להכיר גבר עשיר, מדובר כאן בכל החבילה שהוא מביא - כריזמה, מודעות עצמית גבוהה לטיפוח וסטייל. גבר כזה בדרך כלל גם מקושר מאוד ויכול לפתוח הרבה דלתות בקלות בשיחת טלפון".

"תיאום הציפיות" הלוקה בחסר הזה לא מונע אמנם "סגירת עסקה", אך הפער התודעתי העמוק שעדיין מפריד בין הצדדים משפיע, כפי שניתן להניח מראש, רק על נשים. "הם לא עשירים כמו שהם מציגים את עצמם", הסבירה מ'. "אחרי תקופה את כבר יודעת לזהות - סוג הרכב, השעון וההתנהגות. אלו אנשים שמרוויחים 6,000-7,000 שקלים בחודש. בהתחלה משלמים מחירים יפים ואז מנסים להוריד אותך. 'אני קבוע, רוצה לבוא הרבה, לא תעשי הנחה?'. הוא מחפש רק לזיין אותך".

"היום, כשזו לא בעיה להשיג סקס מזדמן, התשלום הופך את האישה למוצר - ולמישהי שצריכה להתאים עצמה לצורכי הגבר, מישהי שהרצונות שלה לא נחשבים", הסבירה זאבי-ריבלין. "הגוף נמצא שם כמכונה, וצריך להפעיל את מנגנוני ההדחקה שלו כדי להתמודד עם הסיטואציה. זאת הנקודה שבה הרבה נשים מתחילות לסמם את עצמן, כדי לספוג את כל מה שהגוף עובר, להפוך לזומבי, להיות שם ולא להיות שם. אחר כך זה הופך למעגל - צריך סמים בשביל להתמודד עם הלקוחות, וצריך לקוחות בשביל לממן את הסמים".


ניסיונה המצטבר של זאבי-ריבלין - למעלה מעשר שנים בתחום, ויותר מאלף נשים שלהן סיפקה תמיכה - מהדהד מעצמו את האליבי המנטלי של המרואיינות הצעירות, וכמו יודע מראש כיצד ינסו להסביר את בחירותיהן. "האתר הזה שמקשר בין הלקוח לנשים הוא הסרסור, והוא משדל לזנות. היא לא יודעת לאיזה בית או מלון היא נכנסת ולא יודעת מה יקרה, אלו חוויות מאוד מפחידות. נשים מרגישות סוג של שליטה, מתוך מציאות החיים שלהן, אבל זה מנגנון הישרדות נפשי", הסבירה. "כשבחורה בת 20 נכנסת לתוך המעגל, היא לא יכולה לדמיין חיים אחרים, ואחרי שנים, נשים שמגיעות ואומרות שלא קרה שום דבר, שהן לא נפגעו מינית - חיות בהדחקה. הן יכולות להגיד שהכול סבבה, ובמקביל להיות מרוסקות כלכלית, בלי יכולת לחסוך את סכומי העתק שהן מרוויחות".

"אתר למימון נשים זה בולשיט", קובעת ד'. "לקרוא לזה מימון זו מכבסת מילים, כי אף אחד לא רוצה להגדיר את האתר שלו כזנות, יש סטיגמה וזה דבר מגעיל. אף אחד לא רוצה להיות מזוהה עם זה, סבסוד נתפס כנורמטיבי ונקי".

היא החלה להתמודד עם עברה לפני כשנתיים, והטיפול אפשר לה, בסופו של דבר, לפנות לסביבתה הקרובה ולהתוודות. "כשהגעתי למרכז, התחילו לבנות את סיפור החיים שלי ולאחר כמה חודשים המליצו לי לטפל ב'בעיית הזנות'. גמגמתי, לא הבנתי מאיפה זה מגיע, מה אני קשורה לזנות? לאט לאט עשיתי את הצעד, הבנתי כיצד הגעתי למצוקה כלכלית והתחלתי להבין שזו זנות לכל דבר ועניין. בזמן ההוא אף אחד לא ידע. היה לי עבר של שימוש בסמים, הסטיגמה גדולה ומאוד קשה לצאת מהארון בנושא הזה, אבל זה פרק גדול בחיים ואי אפשר למחוק אותו, או להגיד לא היה. זה קיים וזה חלק מהעבר שלי וממני".

יותר מעשר שנים אחרי, ובזמן שמשקעי התקופה ההיא עדיין משפיעים רבות על חייה, קשה שלא לקשור את דבריה לתופעה האינטרנטית הצומחת - ולאתר דפוס זועק בקרב המרואיינות הצעירות. "אף אחד מהמשפחה שלי לא יודע", סיפרה מ'. "זה משהו שלא מספרים, את תספרי והם יחשבו 'הבת שלי זונה?', 'הנכדה שלי זונה?'". ל' כבר שיתפה חלק מחבריה, ותגובותיהם היו צפויות. "הם הרימו גבה, ואני לא חושבת שהם באמת ניסו לתאר מה עובר עליי ומה באמת קורה שם. הם לא רצו לדעת. אם המשפחה שלי תגלה אני אקבור את עצמי. אני חיה עם זה וממשיכה קדימה, לא כאילו זה לא היה, אלא כמשהו שאני חיה בתקווה לא לחזור אליו".

מ' מדגישה את "זכות הבחירה" שלה, שלא נפגעה לכל אורך התהליך, אך מבינה במידה כזו או אחרת את משמעות פעולותיה. "אף אחד לא הכריח אותי. זה דבר זמני, וכל עוד זה זה נשאר כך ולא דרך חיים זה מעולה כי זה כסף קל. עשיתי בחודש 30 אלף נקי ולעתים אף יותר. לכל אחת יש זכות לעשות עם הגוף שלה מה שהיא רוצה, וככה את שולטת לחלוטין בסיטואציה - מתי מתחיל, מתי נגמר, מה כן ומה לא. מצד שני, ברגע שעשית את זה פעם אחת את כמוהן. כשהתחלתי חשבתי שזה יהיה פחות גרוע - את לא עומדת בצומת 'כמו זונה' וזה נעשה בקלאסה - אבל זה מלווה את כולן כל החיים".

ל', כמוה, מתקשה ליישב את הדיסוננס שלא מאפשר להשלכות המילה "זנות" להעיב על האתרים האמורים. "אני רואה זנות כמישהי בבית בושת שעוברים עליה 10 גברים ביום. אני יצאתי לדייטים. חיפשתי מה שייקח הכי פחות זמן, התקלחתי וזה עבר כאילו לא היה, אבל את מוכרת את הגוף שלך, אי אפשר ליפייף את זה, את נותנת לגבר מבוגר או לכזה שאת לא נמשכת אליו לגעת בך בשביל לקבל כסף".

וכך, תוך ניסיון "לסדר" בראשן את הפער שבין הכסף הקל ופשטות הפלטפורמה ובין הצורך לעשות "שלוש מקלחות ביום כדי להוריד את ההרגשה", מציירות שתיהן את המעגל האגרסיבי שאותו, כך נראה, עדיין לא הצליחו לפרוץ ."לאתר הזה ממש לא אחזור", הצהירה מ', "אבל אני לא פוסלת אתרים אחרים שבהם אשיג זוגיות עם גבר באמת אמיד לטווח ארוך".

אתר "שוגר דדי" הוסיף בתגובה כי "התופעה שבמסגרתה נשים יפות מעדיפות גברים עשירים קיימת מאז ומעולם, הייתה לפנינו ותישאר אחרינו. האתר הוותיק והגדול בישראל פועל זה 9 שנים, משרת נאמנה נשים רבות ואלפי גברים איכותיים ואמידים מאוד, ומספק לחבריו פלטפורמה נוחה ובטוחה להיכרות. אין אנו מתערבים בתוכן, למעט תלונות גולשים או כשיש חשד לשימוש לרעה באתר. אנחנו פלטפורמה טכנולוגית ואין לנו שום רצון להתערב ביחסים הנרקמים באתר. אנחנו מכבדים כל אחד בהחלטות שלו ושלה. יש לנו צוות שלם שנלחם בבריוני רשת ומתחזים ומערכת שלמה ששומרת על האתר נעים ומכבד. יש לנו אמצעים אנושיים וטכנולוגיים, בוטים ומנגנוני חסימה מהמתקדמים בעולם, שנועדו למנוע שימוש לרעה באתר. מצער לשמוע שיש אנשים שרואים בנשים קורבנות או דמויות חלשות שלא מסוגלות לחשוב לבד. לאתר מגיעות לא מעט נשים שמאסו באתרי הכרויות כמו טינדר, שמרבית הגברים שם, לטענתן, לא רציניים ומחפשי סטוצים, אתרינו זוקף לזכותו אלפי מערכות יחסים וחתונות".

קו הסיוע של "סלעית" פועל שבעה ימים בשבוע, בכל שעות היממה, ומספרו הוא 1800-200-690