האסון הקשה שהתרחש בטיול של מכינת "בני ציון" בנחל צפית שבערבה, במהלכו עשרה תלמידי י"ב נסחפו בנחל ומתו, העלה את הזיכרונות הקשים מאסון דומה שהתרחש בדיוק השבוע לפני 55 שנה, ב-22 באפריל 1963, בחוף הנפרד שרתון בתל אביב. כיתת בנות מסמינר "בית יעקב" החרדי בבאר יעקב שהגיעה לבלות בחוף, נקלעה למצוקה בשל מערבולות סמוכות לחוף, ותשע מהן מצאו את מותן בטביעה.
הבנות יצאו ליום בילוי עם שתי מדריכות מטעם המוסד, בילו את שעות הבוקר בפארק הלאומי ברמת גן ובשעות הצהריים נסעו לתל אביב לרחוץ בים. הן נכנסו למים בקטע חוף שהיה אסור לרחצה ובשלב מסוים נקלעו למצוקה. מותן של שמונה בנות נקבע בשעות שלאחר האירוע, ו-14 בנות ניצלו מטביעה ופונו לבית החולים "איכילוב" בעיר. בחורה אחת הוכרזה נעדרת, וגופתה נפלטה למחרת לחוף הים סמוך למתחם תחנת הכוח רידינג בצפון תל אביב.
האסון בערבה | כתבות נוספות:
אגם התנדבה באפריקה, עדי נהרגה כשהוריה בחו"ל: ההרוגים באסון בערבה
סא"ל במיל', בוגר בני עקיבא: מנהל המכינה שתלמידיה נהרגו בשיטפון
הווטסאפ שלפני הטיול: "לא מאמינה שאנחנו יוצאים - אנחנו נמות"
עיתון "מעריב" שיצא ביום שלמחרת ציטט את מנחם איזנברג ודני בריצקי, נערים בני 17 ו-15 שהיו הראשונים להיקלע למקום. "טיילנו סתם על החוף. לפתע, יצאה מולנו בריצה נערה וצעקה בכל כוחה 'בואו להציל'", נכתב. "לא היו לנו בגדי ים ולא התכוננו להתרחץ, קפצנו לים בבגדים ומסביבנו צפו גופות. ממש גופות ומכל צד שמענו צעקות מחרידות: 'הצילו, הצילו'".
השניים סיפרו כיצד התחילו להוציא את הנערות מהמים: "לפעמים שתיים, שתיים. משכנו ומשכנו בשערות, בבגדים, במה שהיה אפשר לתפוס. הנערות נאחזו בנו כעוגן הצלה. החוף היה רחוק. אולי איזה 40 מטר".
מיד לאחר האסון דווה שהיציאה לטיול הייתה בעקבות הצתה במבנה הסמינר שבוצעה בידי אלמוני יום קודם לכן. מרכז "אגודת ישראל" מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון, וראש עיריית תל אביב דאז מרדכי נמיר הורה למבקר העירייה לבדוק את הטענות שלפיהן לא היו שלטי אזהרה בקטע החוף בו טבעו הנערות. רוב הנערות לא ידעו לשחות והמדריכות שנכנסו איתן לים נעצרו בידי המשטרה ושוחררו בערבות של מנהל הסמינר, רבה של באר יעקב דאז, משה מנחם יעקבזון.