אחד מקרבות האוויר הראשונים במלחמת יום הכיפורים זימן מפגש חריג, שפרטיו נחשפו רק בסיומה. צמד מטוסי פנטום של חיל האוויר, שסייר באזור תעלת סואץ, נתקל בשני מטוסי מיג 21, ששימשו את צבאות מצרים וסוריה ומדינות אחרות שלחמו בישראל. אחד מהם שב על עקבותיו והשני הופל בשוגג על ידי סוללות נ"מ מצריות כשניסה להתחמק משני הפנטומים שדלקו אחריו, אולם איש לא ידע אז שהיו אלו טייסים צפון קוריאנים שנשלחו למצרים כדי לחזקה מול האויב הגדול ביותר שלה.
זאת לא הייתה החזית היחידה נגד ישראל שבה לצפון קוריאנים הייתה נוכחות. המשטר בפיונגיאנג, שהוקם על ידי קים איל סונג, סייע גם למשטר הבעת' בסוריה בזמן מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים כחלק מהיותו שחקן פעיל במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות ולגוש הקומוניסטי. קוריאה הצפונית רואה בישראל שלוחה אמריקנית, ועל כן היא מחפשת גישה אל אויבותיה. לבד מהשיקולים האידיאולוגיים, בשנים האחרונות הרוויות בסנקציות, אותן מדינות פותחות בפניה צוהר למשאב חיוני: כסף.
היחסים הקרובים בין קוריאה הצפונית לסוריה החלו להירקם בסוף שנות ה-60, עם מהפכת הבעת', והתחזקו עם עלייתו של חאפז אסד לשלטון אחרי "מהפכת התיקונים" ב-1970. הברית בין השושלות של משפחת קים ואסד נמשכה גם אחרי שהאבות המייסדים הלכו לעולמם, הראשון ב-1994 והשני ב-2000.
הבן בשאר אסד, שהיו שפיללו לכך שהוא יהיה שליט ליברלי לנוכח השכלתו המערבית, לא זנח את קים סונג איל ואת בנו קים ג'ונג און, אלא להיפך. ממשלו של ג'ורג' וו. בוש הציב את שני המשטרים על "ציר הרשע", ואלו נותרו בו עד היום צדה של איראן, בעצמה בעלת ברית קרובה של שתי המדינות.
בין שלל ההטבות שקיבלה דמשק מפיונגיאנג היה פיתוח תכנית הטילים שלה, נדבך מרכזי בדוקטרינת הלחימה של האסדים מול ישראל. טילי הסקאד, על סוגיהם השונים, שופצו ושודרגו על ידי המדינה הקומוניסטית, אך דמשק רצתה משהו אחר. נשק שובר שוויון, שישנה את המאזן מול ירושלים. האפיק הזה נולד עם התקדמותה המהירה של שושלת קים בדרך להגשמת יעדה, השגת פצצת אטום.
ב-2006, אחרי שהונתה את הקהילה הבינלאומית, הצטרפה קוריאה הצפונית למועדון האקסקלוסיבי של המדינות המחזיקות בארסנל גרעיני, אך לימים התחוור כי היא שכפלה את הידע שלה ממש בחצר האחורית של ישראל, מרחק יריקה במונחים של שימוש בכלי נשק בלתי-קונבנציונליים.
קוריאה הצפונית, כך התברר, הקימה בחשאי עבור אסד כור להפקת פלוטוניום, אחד משני המסלולים לפיתוח נשק גרעיני. מדענים צפון קוריאנים עמלו בלב המדבר בדיר א-זור, סמוך לנהר הפרת, ולא היו רחוקים מרחק רב ממימוש חלום הבלהות של ישראל. בספטמבר 2007, אחרי חודשים ארוכים של דיונים קדחתניים ומלחמות אישיות שגוללו מאז התירה ביום רביעי שעבר הצנזורה לפרסם את אחריותה של ישראל, השמיד חיל האוויר את המיזם של קים ושל אסד.
המבנה שהוסווה כאתר נטוש הוחרב לחלוטין, ולפי דיווחים שפורסמו מאז, קבר תחתיו גם עשרה אזרחים צפון קוריאנים, בהם חברי היחידה במפלגה הקומוניסטית האחראים על יצוא כלי נשק וטכנולוגיה צבאיים, וכן חברי יחידה צבאית האמונה על הקמת מתקני גרעין במדינה.
סוריה מעולם לא אישרה את הדיווחים על השמדת הכור ולא התייחסה עד כה גם לקבלת האחריות של ישראל, אך מיד לאחר התקיפה הזדרזה קוריאה הצפונית וגינתה בתקיפות את "הפרת הריבונות" של סוריה מבלי לפרט. היא הייתה בין המדינות הבודדות לעשות זאת, והייתה לה סיבה טובה לכך, על אף שאסד ניסה להמעיט בערך הפעולה וביטל אותה כפגיעה במבנה צבאי נטוש.
טשטוש הראיות של אופיו האמתי של המתחם בדיר א-זור התגלה כחובבני, ופקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שאספו דגימות מהקרקע איששו את ב-2011 כי אכן הייתה פעילות גרעינית במקום.
למרות המכה הכואבת שספגו, שני המשטרים הסוררים לא הרפו את ידיהם מפיתוח אמצעי לחימה אסורים אחרים תוך שהם מצפצפים על אמנות בינלאומיות ועל התחייבויותיהם. בחלוף פחות מארבע שנים ממבצע "מחוץ לקופסה", אסד נאלץ להתמודד עם צרות גדולות יותר ובסיסיות יותר - הישרדות משטרו והשרדותו האישית, עם פרוץ המרד הרחב נגד הדיקטטורה העלוואית שדיכאה ללא רחם את אוכלוסיית הרוב הסונית במשך ארבעה עשורים. שורותיו של צבא סוריה התדלדלו בקצב מבהיל מבחינתו של אסד, בעקבות עריקות רבות לשורות המורדים ואבידות כבדות שספג המשטר ככל שהמחאה העממית לבשה צורה של מלחמת אזרחים.
אך כפי שהסברה שבשאר הצעיר יפתח נשק גרעיני נתפסה בעבר כפנטזיה פרועה רק כדי להתנפץ בפני המנבאים ההמומים מבניית כור מעבר לגבול, כך קרסו התחזיות הבטוחות כי ימיו בשלטון ספורים והוא עתיד להצטרף במהרה לחוסני מובארק, למועמר קדאפי ולרודנים ערבים אחרים. הוא הפעיל כוח חסר מעצורים נגד אזרחיו והחל לטבוח להם ללא רחם, תוך כדי שארצו מבודדת יותר ויותר ומאבדת את מעט החברים שהיו לה מלכתחילה.
בדצמבר 2011, כשמונה חודשים לאחר תחילת ההתקוממות בסוריה, מת הרודן הצפון קוריאני קים סונג איל ובמקומו עלה בנו, קים ג'ונג און. השלישי למשפחת קים ירש תכנית גרעין וטילים שהייתה זקוקה לדחיפה נוספת, והוא עשה זאת בכל הכוח מבלי להתרגש מהסנקציות הבינלאומית המוטלות על משטרו. הוא גם לא זנח את אסד, וקוריאה הצפונית הייתה בין המדינות הבודדות שהתמסרו לממשל בדמשק כבר מתחילת המקד נגדו.
בניגוד לרוסיה ולאיראן, שתמיכתן הצבאית בסוריה גלויה, קוריאה הצפונית שמרה על פרופיל נמוך לנוכח אור הזרקורים הבוהק שהוקרן עליה. לפי דיווחים של האופוזיציה הסורית, פיונגיאנג שלחה עוד ב-2013 טייסים שעיבו את חיל האוויר הסורי וכן יחידות צבא. המשטר של קים הכחיש זאת, אך לשושלתו יש היסטוריה ארוכה של מעורבות בדיכוי גורמי אופוזיציה במדינות ידידותיות, כמו בזימבבואה ובאנגולה.
אסד לא הסתפק בנשק קונבנציונלי כדי לחסל את ההתנגדות לנשיאותו, ועבר לשיטות חריפות יותר. ב-2013 הוא הוציא לפועל את המתקפה הכימית המשמעותית הראשונה במלחמה, כשמאות בני אדם נהרגו בפרברי דמשק אחרי שנחשפו לגז העצבים הקטלני סארין.
מראות הזוועה של ילדים מוקצפים ועטופים בסדינים לבנים עקצץ למוסר המערבי, וממשלו של ברק אובמה התכונן לפעולת ענישה נגד דמשק, אך הוא התכונן לכך ללא הרבה חשק. הוא לא מימש את איומי הקו האדום שלו, אחרי ששוכנע על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי אסד ישמיד את כל מצבורי הנשק הכימי שלו תחת פיקוח בינלאומי.
ההונאה התבררה לא כעבור זמן רב, אך זה היה מאוחר מדי. אסד כבר התייצב וקיבל דחיפה מכרעת מצבא רוסיה שהפך לבעל הבית בסוריה. מי שהיה אמור לוודא כי נשיא סוריה אכן עומד בהבטחותיו העלים עין, לפי דוחות של האו"ם, מהמשך פיתוח הנשק הכימי שלא היה יכול להתקיים ללא עזרתה האדיבה של המדינה עם אחד ממצבורי הנשק הכימי הגדולים ביותר בעולם.
לפי דוח חשאי, שחיברו מומחים מטעם האו"ם הבוחנים את עמידתה של קוריאה הצפונית בהחלטות של מועצת הביטחון, בין 2012 ל-2017, שלחה פיונגיאנג לדמשק 40 משלוחים סודיים עם ציוד היכול לשמש לפיתוח נשק כימי. בין היתר, היו אלו אריחים האמידים לחומצה ולחום, צינורות, משאבות ותרמוטרים, חומרים שלעצמם אינם אסורים לשימוש, אך ניתן לנצל אותם גם לצרכים צבאיים.
הקשר בין שתי הרודנויות נעשה לפי אותו דוח, שהגיע לידי כלי תקשורים מערביים שונים, דרך חברות קש, שאליהן העבירה דמשק את התשלום. הגוף הסורי האחראי לכך הוא המרכז למחקר וללימודים מדעיים, המוכר במערב בראשי התיבות SSRC. סוריה מציגה גוף זה כמכון מחקר אזרחי לגיטימי, אבל איש לא קונה זאת והמרכז ספג סנקציות אמריקניות ואחרות בשנות מלחמת האזרחים.
אותן שנים המתוארכות בדוח הן ברובן אחרי אותה התחייבות של רוסיה ושל סוריה להשמיד את מצבורי הנשק הכימי, שלא נעלם מזירות הלחימה. גז כלור, שבתצורתו האזרחית הוא חומר לגיטימי, הופעל יותר ויותר נגד אזרחים, שתועדו על ידי פעילי אופוזיציה משתנקים ונחנקים. ההונאה התגלתה באכזריותה באפריל אשתקד, אז נטבחו עשרות תושבים בעיירה חאן שייחון, שוב, בגז סארין שלא היה אמור להיות בידי המשטר.
ארצות הברית אמנם תקפה באופן סמלי את הבסיס שממנו יצאה אותה תקיפה רצחנית, אולם זו לא בלמה את השקידה הסורית-צפון קוריאנית לפיתוח כלי נשק קטלניים, תחת עינה הפקוחה מתמיד של ישראל. סוכנות מודיעין מערבית צוטטה בדיווח של BBC במאי האחרון, ובו סימנה שלושה מרכזים שבהם מתקיים הפיתוח - במסיאף, שבמחוז חמאת, ובברזה ובג'מאריא, שבפרברי דמשק. מאז, יוחסו לישראל שתי תקיפות בג'מאריא ואחת במסיאף, שלא הרחק משם הוצבו סוללות S-400 של צבא רוסיה.
כל העדויות והדוחות שהצטברו בעשור שחלף מאז השמדת הכור בדיר א-זור משרטטות תמונה ברורה - אסד לא זנח את תכניתיו לפיתוח ולשימוש בנשק בלתי-קונבציונלי, כשגם רוסיה וגם איראן מודעות לכך. את הנשק גרעיני כנראה נטש אסד - למרות תמונות לוויין לא מבוססות המראות פעילות חריגה באתר תת-קרקעי בסמוך לגבול עם לבנון, שבשבוע שעבר קרא מכון מחקר אמריקני שמרני לבחון אותן היטב - אולם זה הכימי מיוצר ללא הפסקה.
ואולי המדאיג ביותר מבחינת ישראל היא העובדה שגם הידע הטילי של הצפון קוריאנים, ששכללו את הארסנל שלהם לכדי טווח בין-יבשתי, מועבר לסורים. טילים משודרגים עם ראשי קרב בלתי-קונבנציונליים הם צרה של ממש, שעשויה להזמין התנגשויות נוספות ומסתוריות בין ישראל לקוריאה הצפונית.
הרמאות של אסד, שגובתה על ידי רוסיה ואיראן, צריכה לשמש תמרור אזהרה בימים אלו, שבהם נדמה שהשלום עומד להפציע בחצי האי הקוריאני. ללא מכניזם של פיקוח חיצוני ובינלאומי, כמו זה שנכפה על טהראן ומספק את הסחורה לפי רובם המוחלט של מדינות העולם ושל ארגוני בקרה, יצטרכו במערב לסמוך על מילותיו וטוב הלב של קים, שמשווה לעצמו לפתע תדמית של יונה שוחרת שלום אחרי שחרחר מלחמה גרעינית. לפי הדוגמה הטריה של אסד, זהו מתכון בטוח לאסון.
(עדכון ראשון 29.3, 17:00)