"משחק בלי נשמה, הובאן".
"מי?"
"הובאן, כן כן, אובידיו הובאן".
"אתה שפוי? תן לי קצת מהחומר שלקחת".
"רציני לגמרי. תחשוב רגע - כשבכר מחליף אותו הוא צועק? מקלל?".
"לא".
"מנופף בידיים כמו השחקן הזה, איך קוראים לו...?".
"האמת - לא".
"בועט בדלי? מעיף בקבוק?".
"אז הוא לא פורק עצבים בדרך לספסל, זה אומר שאין לו נשמה?".
"מה ז'תומרת לא פורק עצבים? מאמן משפיל אותו, מוציא אותו במחצית, והוא לא מחצין רגשות? ואיך הוא עולה שבוע אחר-כך למשחק הבא?".
"כמו מלוע של תותח, בכל הכוח, להוכיח שהוא מקצוען, שהוא ראוי להרכב".
"שמעת את עצמך? הוא צריך להוכיח? שחקן הרכב בנבחרת רומניה. היחיד מכל הליגה שלנו ששיחק ביורו. איפה הפוזה? איפה הנשמה? איפה ההיעלבות? ותגיד לי עוד משהו, לפני משחק נבחרת הוא שומר ת'רגליים לא להיפצע?".
"נראה לך? לא שומר נגיעה בכלל. משחק כאילו אין מחר".
"אמרתי לך, זה מכונה זה, איפה הרגש, הנשמה, התחמון?
איפה הרגש? איפה הנשמה? אני אגיד לך - כשבנצי נפטר מי היה באבל כאילו הוא איבד אבא?".
"וואלה!".
"וכשהמקום בהרכב פתאום כבר לא היה בטוח את מי לא שמעו מתלונן?".
"וואלה!".
"ואת אלינה אישתו, את אמא שלו או את הסוכן שלו שמעת פעם אחת מצייצים? מתלוננים?".
"לא".
"וכשהציעו בקיץ בנסיכויות חוזה משודרג עם פחות אתגר מקצועי הלך?".
"מי, זהבי?".
"מה זהבי עכשיו?! הובאן!".
"לא הלך".
"ואחרי שנפלו כאן הטילים בצוק איתן ואחרים ברחו הגיע או לא הגיע?".
"הגיע!".
"וכשסאן מנחם איבד הכרה כשהם התנגשו, הובאן לא הראה נשמה ענקית?".
"נהיה לבן כמו סיד. ממש רצה להתחלף איתו".
"טוב שכנעת, נשמה המקצוען הזה".
אין לי מושג אם חזינו במשחקו האחרון של אובידיו הובאן במדי הפועל באר שבע. יכול להיות שנכון מצידם של אלונה ברקת וברק בכר להצעיר את הקבוצה, לרענן, להיפרד. בדבר אחד אין ספק - מדובר במקצוען מן המעלה הראשונה. דוגמה ומופת לכל שחקן צעיר. השקעה, מחוייבות, כבוד לחברים, כבוד למאמן, כבוד למקצוע. כשנגדל אצלנו דור שחקנים בדמותו של אובידיו הובאן הוא לא יהיה השחקן היחיד מהליגה שלנו שישחק ביורו. נשמה המקצוען הזה.