הבנו, סרנה לא היה בסדר. וראש הממשלה?

יגאל סרנה לא היה צריך לכתוב את הפוסט שכתב, בו הוא מתאר כיצד ראש הממשלה נתניהו הושלך בעבר ממכוניתו באמצע כביש 1 על ידי רעייתו והציב במבוכה את מערך האבטחה. נדמה לי שגם סרנה עצמו, למרות הביטחון העצמי-בואך-יהירות שהוא משדר, יודע היום כי טוב היה לו נמנע מפרסומו. סרנה גם לא דייק באומרו שזה "לא סיפור גדול", כפי שענה בבית המשפט לשאלה מדוע ידיעה כזו לא פורסמה ב"ידיעות אחרונות". אם לסיפור היו עדים, תימוכין, הצלבות והגנה משפטית מוצקה, שאפשר לסמוך עליה במקרה של תביעה – יש להניח כי כותרת שלו הייתה מתפרשת באותיות גדולות ואדומות בעמוד הראשון בעיתון של נוני.

למרות כל אלה, דווקא הביקורת החד-צדדית והכאילו מתוזמרת השבוע של עיתונאים על סרנה ברשתות החברתיות, במאמרים שונים, באולפני הסופ"ש ובראיון הרושף עמו בשבת בערוץ 2 לא גילמה בעיניי את שעתה היפה של עיתונות ישראלית סולידרית.

מעצם טיבו, המשפט מתמקד במקרה הפרטי - אירוע או נקודת זמן ספציפיים – במנותק מההקשר החברתי שבתוכו הוא מתקיים. לכן סרנה כנראה יפסיד בתביעת לשון הרע (מבלי לדבר על גובה הפיצויים) מהסיבה הפשוטה: על פניו, אין לו תשתית ראייתית מספקת להוכיח כי האירוע הספציפי שהוא טוען קרה. זו האמת המשפטית.

אבל העיתונאים שכתבו או צייצו או ריטווטו נגד סרנה מכירים היטב את ההקשר החברתי, או את "התמונה המלאה", שאליה לא נדרש בית המשפט, ובניגוד אליו - הם יכולים וצריכים להתחשב בה. ה"תמונה המלאה" הזו הוא המאבק החריף שמנהל ראש הממשלה הישראלי נגד עיתונות – ועיתונאים שמבקרים אותו או שאינם מזוהים עמו (גם מהשמאל וגם מהימין).

לא מובן מאליו שעיתונאי בכיר יכתוב דברים ללא תימוכין מספקים. זה לא צריך לקרות. אבל זה גם בכלל לא מובן מאליו שראש ממשלה – ראש ממשלה - הכי עסוק בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון יגיש תביעת לשון הרע על סך מאות אלפי שקלים כנגד עיתונאי שכותב דברים לא מדויקים נגדו לטענתו בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו.

ראש הממשלה אינו אזרח פרטי תמים, נעדר כיס עמוק, שתובע בגין פגיעה בשמו הטוב, או בעקבות פגיעה פוטנציאלית בעסקיו בעקבות פרסום כלשהו. מדובר באיש החזק במדינה, מגובה בצבא נאמנים שיתקפו חזרה כל מי שיכפיש אותו ושכל כלי תקשורת יפרסם את תגובתו לנושא הנדון. לתביעה כספית של עיתונאי בידי פוליטיקאי בכיר כל כך עלולים להתלוות מניעים זרים, ציניים ואפילו מסוכנים של רצון לצבירת הון פוליטי או ניסיון להשתקה של עיתונאים, שיחששו לכתוב דברים נגדו בעתיד.

גם אם החוק מאפשר כמובן לראש ממשלה להגיש תביעת דיבה, וגם אם מבחינה משפטית היא נראית כרגע מוצדקת, לא ניתן לנתקה מתביעות דיבה קודמות שלו ושל רעייתו, מתגובותיו נגד עובדים זוטרים בכלי תקשורת, הערותיו על אילנה דיין, דנה ויס ושאר עובדי ערוץ 2, מלחמתו ברביב דרוקר או פעולותיו ואמירותיו נגד תאגיד השידור הציבורי החדש.

גם הטענות הנחרצת כאילו סרנה הסב או יסב נזק - כשיוכח כישלונו - אינה נכונה. היא מעידה כיצד הציניות שבה המנהיגים שלנו עושים פוליטיקה מכל דבר, משפיעה על דרך החשיבה שלנו. סרנה לא באמת הסב נזק. פוסט לא מדויק בפייסבוק האישי הוא לא מראה של העיתונות הישראלית, ועובדה שהסיפור הזה לא פורסם בעיתון ישראלי. אנחנו יודעים יפה מי יעוט על הפוסט ועל ניצחון בתיק הספציפי - ועשוי לגרום בגללו נזק לעיתונות.

אז למרות עקשנותו והתנהלותו המחשידה של סרנה, הייתי מציעה לחברים למקצוע, ושוחרי עיתונות חופשית בישראל לא מיד ללעוג לו או לבקרו בצורה נחרצת כל כך או לרקוד על דמו. הנה סתם הצעה לפוסט חלופי אפשרי: יגאל סרנה לא היה צריך לכתוב את הדברים שכתב ללא בדיקה מספקת. אבל גם תביעת לשון הרע של ראש ממשלה נגד עיתונאי אינה מובנת מאליה. אם בית המשפט יפסוק נגדו פיצויים - צריכים להתגייס לעזור לו.