בערך ברבע לאחת-עשרה בלילה התכווצתי לפתע. שלמה בראבא סיפר על הזיכרון הכי חם ואינטימי שלו מאימא שלו. "היא תפסה אותי מא$%# במחסן", סיפר, "היא אמרה לי 'אם עוד פעם תעשה את זה - אני אמות', ויצאה. רצחתי אותה שנים אחרי זה פעמיים-שלוש ביום". משעשע. אבל באותו רגע הפכתי חיוור. שמעה או לא שמעה? עוד לא הספקתי להושיט יד לשלט, ורשף לוי כבר נשמע זורם איתו. "אנחנו אף פעם לא מלמדים את הילדים שלנו את הדברים החשובים", אמר, "בתור אבא אתה אומר 'בוא אלמד אותך משווה ריבועית', אבל מה, אתה לא מתחיל להגיד לו 'בגיל 12 אתה תתחיל ל%$#"'. אוי. ואבוי.
לכסנתי מבט מהיר אל הילדה. היא צפתה בשקט, שרק הגביר את הבלבול. היא שמעה ולא שאלה, סימן שהיא מבינה? ואם היא מבינה ממתי? ואיך? ואם היא לא מבינה, איך זה שלא שאלה? יאללה, כבר רבע לאחת-עשרה, לכי למיטה, פקדתי. אוקיי, הפרתי בבוטות את סעיף 6 ב' בתיקון ל"ספר החוקים והתקנות להורות נכונה, תשס"ו - תשע"ו", ובמקום לוודא שבעשר היא כבר נוחרת נתתי לה לצפות איתי בטלוויזיה מודה. אבל זו לא רק ההורות הבינונית שלי, אלא גם הפריים טיים שלנו, שהפך להיות קצת בעייתי מדי בשנים האחרונות.
אני בעד לתת לשלמה בראבא ערוץ טלוויזיה משלו, הבן אדם הוא מופע בידור ללא הפסקה, וגם אין לי שום בעיה עם דיבור מלוכלך וזימתי שהוא חלק מתכנית משעשעת, הבעיה היא שהבת הגיעה לגיל שבה היא מתחילה להתנגש באופן קבוע בפגוש שבקצה הפריים טיים, וכל ערב מול הטלוויזיה טומן בחובו סכנה של תאונה חזיתית.
זה לא אני, זה הפריים טיים. כמה ימים אחרי, הפעם בסביבות 21:30, שעה בטוחה יותר לכל הדעות, התיישבנו היא ואני מול "גב האומה", כדי שהילדה תקבל מבט ביקורתי, נשכני, חד ומשעשע על מה שקורה במדינה. ואז התחיל דיון מחויך על הפנטזיות המיניות של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהתייחס בריאיון לקהילה הגאה והפתיע כשאמר "גם לי יש פנטזיות מיניות שאני לא יכול לממש". הפאנל שצף בדיחות על דבריו, מילים כמו "סקס", "מין", ו"פנטזיות" עפו באוויר, הילדה צופה ומקשיבה לידי, והפנטזיה שלי הייתה שהם יגמרו כבר. את הקטע, כמובן.
איפה הימים של "תצפית"?
לא כל ערב מסתיים בצפייה בטלוויזיה, ולא כל ערב היא מגיעה לשעות כאלה של רבע לאחת-עשרה בלילה, אבל זה קורה יותר ויותר. גיל 12 של היום הוא לא גיל 12 של פעם, ההורים של היום הם לא ההורים של פעם וגם הפריים טיים היום הוא לא הפריים טיים של פעם.
וזה מסבך את המצב. כן, הרגלי שינה, התעקשות על כניסה למיטה בשעה נורמלית, הכול נכון, אבל כשמערבבים גורמים כמו אופי, גיל 12, תרבות צפייה ורצון להיחשף לעולם המבוגרים, מקבלים מציאות סבוכה יותר, שכלל אצבע כזה או אחר או קלישאה הורית נוסח "צריך להתעקש איתם" לא ממש פותרים אותה.
בגילה גם אני הלכתי לישון מדי פעם באחת-עשרה בלילה, המילים "מין" או "פנטזיות" הומצאו עוד הרבה לפני תקופתנו, רק שהווליום והבוטות היו שונים לגמרי. הפריים טיים שלי התחיל ב"תצפית" עם יעל דן ופרופסור יורם לס, המשיך ב"מבט" ונגמר ב"מוקד" עם אלימלך רם ויורם רונן או ב"בלשים בלילה" עם ברוס וויליס. איש לא אמר "מ#%נן" בשידור, לא ניהלו דיונים ארוכים על פנטזיות מיניות ולשמחתנו גם לא נאלצנו להקשיב לאנשים כמו סמוטריץ'. הפריים טיים היה נקי ומהוגן יותר ואמנם לא תמיד שיקף את המציאות, אבל גם היא מצדה לא הייתה כה בוטה וגסה.
ההגדרה הוויקיפדית לפריים טיים תשכחו מהאנציקלופדיה העברית, זה מקור הסמכות היחידי כיום מספרת ש"בתקשורת מדובר לרוב על שעות צפיית השיא בטלוויזיה, המשתנות ממדינה למדינה אך נעות בדרך כלל בין השעות 18:00 ל-23:00. רוב תכניות הטלוויזיה שמשודרות בשעות פריים טיים הן 'תכניות לכל המשפחה', תכניות אשר פונות לכל המגזרים, שכבות האוכלוסייה וקבוצות הגיל". מילת המפתח היא "רוב", כי אם לפני שניים-שלושה עשורים הייתה מסתננת תכנית "שובבה" לאותן שעות, הרי שכיום רוב התכניות הן כאלה, והמוח מוצף בחומר טלוויזיוני מאלחש.
הפריים טיים השתנה ואנחנו איתו. כיום "תכניות לכל המשפחה" הן תכניות ריאליטי שמציגות תככנות, עירום, עילגות ובורות כערכים נעלים במסגרת השאיפה הכללית של רוב הצעירים כיום - להתפרסם. מבט על הפריים טיים בערוצים המסחריים מגלה שהוא עמוס ריאליטי. תכנית דוגמת "תצפית" על מדע וטכנולוגיה בתשע בערב? הצחקתם את האח הגדול.
כן, ברור גם שבני ה-12 של ימינו נחשפים מוקדם יותר, ובאופן שונה לגמרי, לתופעות מיניות ופנטזיות למיניהם. כבר נכתב פה שהילדה נחשפה לקרדשינאנס, ועוד מוקדם לאבחן מהו הנזק שנגרם לה עקב כך. הרשתות החברתיות, הפריים טיים וקצב החיים השונה עושים את שלהם. הכול זמין, חשוף, ללא פילטרים. הטלוויזיה בישראל, במאמציה לרגש ולסחוט כל טיפת רייטינג, הפכה קהת חושים ונעדרת כל חוש מידה וטעם טוב.
הכול ריאליטי. לידות, אהבה, בישולים, מוזיקה, דיאטה. כולם מחוברים, הכול מצולם. הטכנולוגיה מהירה מהאבולוציה, נקודת האל-חזור נחצתה מזמן ואין מי שישיב את הגלגל לאחור. התמימות הוצאה להורג, לפחות זה קרה בפריים טיים.
לכל הטורים של חיים של אבא
לעמוד הפייסבוק חיים של אבא
לטוויטר של ארז מיכאלי