פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשרוד בשטח השמדה

      צילום: מערכת וואלה! NEWS

      כוח גולני צעד אל קן הצרעות של חיזבאללה בבינת ג'בל ולוחמיו נקלעו אל עמדה נחותה מול עשרות חמושים. כששדרת הפיקוד קרסה, התגלה החייל הפשוט בגדולתו. לוחמים מהקרב המדמם ההוא סיפרו לוואלה! NEWS על ההתקלות הקשה במלחמת לבנון השנייה, כשגבורה, רעות ודם נמהלים. מיוחד

      שטח השמדה:
      מקום שהוכן מראש, אליו מרוכזת אש חזקה כדי לשמש מלכודת בה יחוסל האויב





      26 במאי, 2000. דגלי חיזבאללה צהובים התנופפו בכל פינה ברחובות העיירה הדרום לבנונית בינת ג'בל, מרחק קילומטרים ספורים מגבול ישראל. שלטי ענק עם דיוקנו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה נמתחו ברחבי העיירה, מקדמים את פניהם של ההמונים שבאו לצפות מקרוב בגיבורם, פנים אל פנים, ולחגוג את נסיגת ישראל מארץ הארזים. הדברים שאמר שם נסראללה חקוקים בזיכרונו של כמעט כל ישראלי. מילים שמעצבות תודעה. לישראל יש גרעין, ואת הכוח האווירי החזק ביותר באזור, "אבל באמת שהיא חלשה יותר מקורי עכביש", טען. החברה בישראל, לשיטתו, לא מוכנה עוד לסבול ולהקריב כדי להגן על האינטרסים הלאומיים שלה. היא אולי נראית גדולה וחזקה, אך דחיפה קטנה – והיא תקרוס. כך באה לעולם תאוריית "קורי העכביש".


      שש שנים חולפות. מלחמת לבנון השנייה משתוללת במלוא עוזה. נכון ליום ה-12 ללחימה, שיגר חיזבאללה 1,095 רקטות לעבר עורף מדינת ישראל. 22 חיילים ו-17 אזרחים נהרגו. בימי המלחמה הבאים, צה"ל פועל באינטנסיביות בדרום לבנון. בימים הקרובים, כוחותיו עוד ישובו לעיירה בינת ג'בל. הפעם כחלק ממבצע 'קורי פלדה', שנועד להגביר את הלחץ על הארגון השיעי, וכפי שמשתמע מבחירת שם המבצע – גם להוכיח לנסראללה שטעה בהערכותיו לגבי החברה הישראלית וחוסנה. עם שוך הקרבות, ייכתב עוד פרק רווי דם, גבורה ורעות בתולדות המדינה הצעירה שחיה על חרבה. במישור הצבאי, קרב בינת ג'בל גילם את הקושי העצום שבלוחמה בין צבא – מאומן וחזק ככל שיהיה – לבין כוח גרילה המסתתר בשטח עירוני בנוי וצפוף. במישור הלאומי, הקרב המחיש היטב כי ישראל מוכנה לשלם מחיר כבד למען ביטחונה. והיא שילמה. שמונה משפחות שבורות לב יעידו על כך.


      ב-23 ביולי 2006, סמוך לחצות, חצה גדוד 51 של חטיבת גולני בפיקודו של סא"ל יניב עשור את גדר הגבול בדרכו לבינת ג'בל. הרעיון המבצעי היה לכתר את כוח חיזבאללה בעיירה. "בלילה הזה החלה המלחמה של גדוד 51", כתב מפקד הגדוד דאז יניב עשור בתחקיר, שחלקים ממנו נחשפים כאן לראשונה. "מלחמה זה משהו אחר. מלחמה היא משוואה שאינך יודע ואינך יכול לחזות את תוצאותיה ואת השלכותיה מראש. מפקדים וחיילים שלא הכרתי את יכולותיהם הפכו גיבורים לנגד עיניי. לוחם שהיה 'ראש קטן' במחסום או בסיור לקח פיקוד והתגלה כמנהיג".


      שלושה לוחמים שהשתתפו בקרב הנורא ההוא התקבצו השבוע על גדר הגבול, מרחק נגיעה מבינת ג'בל, וסיפרו לוואלה! NEWS על שאירע באותה יממה ארוכה: אלון חכימה, אז בדרגת סרן, שהיה מפקד פלוגה ג' וחווה את ההתקלות כמעט מהרגע הראשון, נפצע קשה במהלך הקרב ופונה לקראת סיומו. יוני רוט היה אז סמל לוחם בגדוד שחבר לכוח עם מחלקת הפטרול ונפצע אף הוא באורח קשה, וישראל פרידלר, אז סרן, מפקד פלוגה א' שחיפתה על פלוגה ג' ונפצע מקליע בידו. שלושה לוחמים, שלוש נקודות מבט שונות. ולמרות ההבדלים – מעדויותיהם עולה מסקנה אחת משותפת: קרב בינת ג'בל היה יומו הגדול של החייל הפשוט בשטח. כששדרת הפיקוד של הגדוד כמעט קרסה, החייל הזוטר התגלה במלוא תפארתו.

      לחצו כדי לצפות במהלך הקרב

      בבוקר 24.7.06 התמקמו כוחות גדוד 51 שכללו את פלוגה א', פלוגה ג', פלוגה מסייעת ומחלקת מרגמות בפאתי העיירה בבתי אזרחים לבנונים שנמלטו מהאזור. הכוחות פעלו מתוך הבתים בציפייה לפגוע בכוחות אויב שיחלפו על פניהם. הכוח הבחין בשלושה מחבלים וחיסל שניים מהם. השלישי נמלט. הזמן חולף והשקט היחסי מעלה את מפלס המתח.


      יממה חלפה. יום שלישי, 25.7.06. הכוחות מקבלים פקודה חדשה: להעמיק את ההשתלטות בבינת ג'בל ולהתקדם למרכז העיירה. בצה"ל הוחלט כי חטיבת גולני תתקדם בפשיטה חשאית לעבר המבנים ללא סיוע כוחות שריון, חיל אוויר, ארטילריה והנדסה.

      יום רביעי. 26 ביולי 2006. יום הקרב

      מפקד הגדוד, סא"ל עשור נע עם פלוגה א' לעבר המבנים בעומק העיירה. הכוח מחפה על התקדמות פלוגה ג', בפיקודו של סרן חכימה, שיחד עם סגן מפקד הגדוד רס"ן רועי קליין מתקדם בשטח. בשעה 04:00 לפנות בוקר התקרבו לוחמי פלוגה ג' למרכז העיירה והחלו לאתר את המבנים שהוקצו להם. זו הייתה עדיין שעת חשיכה וערפל סמיך אפף את האזור.


      04:40 לפנות בוקר. מחלקת החוד בפיקודו של סגן עמיחי מרחביה מפלוגה ג' התקדמה לעבר המבנה הראשון בו יתפסו הכוחות מחסה. שאר הפלוגה המתינה וחיפתה לצדדים. סגן מרחביה הוביל את לוחמיו דרך מטע זיתים יחד עם סמ"ר אוהד קלאוזנר, הוא ניסה לפתוח את שער הברזל החיצוני, אך לשווא. דקות ארוכות חולפות והלוחמים מבינים כי פריצת הדלת תהפוך לאתגר משמעותי. הזמן חלף והכוח בשטח יודע שללא פתרון מהיר השמש תזרח והחיילים יהיו חשופים לעיני התצפיתנים של חיזבאללה.


      השעה כבר 05:00 לפנות בוקר. הכוח מתרחק מהמבנה לכיוון חומה המקיפה את מטע הזיתים כדי להפעיל בבטחה מטען ולפוצץ את הדלת. החיילים לא יודעים כי בכך הם התקרבו אל ריכוז של מחבלים, כשגבם אליהם. לפתע לוחם מזהה מחבל וירה לעברו. קרב בינת ג'בל פורץ.

      בינת ג'בל במספרים (עיבוד תמונה)
      (צילום: gettyimages)

      במטע מתפתחים חילופי אש כבדים. סגן מרחביה מחליט לעמוד בראש כוח שיאגף את חוליית חיזבאללה מעבר לחומה ויפתיע אותה. "קדימה הסתער" פקד מרחביה על לוחמיו, שפתחו באש והסתערו לפנים. בשל החשיכה והערפל לא זיהו הלוחמים כי מעבר לחומה הראשונה ניצבת חומה נוספת, חיצונית. ההסתערות נבלמת. מרחביה נפגע בידו משני כדורים. הוא הפגין קור רוח והמשיך לפקד אך כשהתקרב אל החומה הושלך לעברו רימון והוא נפצע באורח קשה. הלוחמים אביתר כהן ואביתר דהן נפגעו. מרחביה מדווח בקשר על מצבו. סמ"ר אוהד קלאוזנר ולוחמים נוספים החלו להגיש עזרה לפצועים. בזמן שגרר לאחור את אחד הפצועים, הוא נפגע ונהרג.


      בניתוח הקרב שהתבסס בין היתר על צילומי מזל"ט, התברר כי עשרות חמושי חיזבאללה הגיעו לאזור המבנה. עשרה מהם נפרסו לאורך החומה החיצונית של מטע הזיתים. כוח חיזבאללה נהנה מעמדה גבוהה יותר מעברה השני של החומה. מולו, חיילי צה"ל ניצבו מול קיר בגובה שני מטרים, חשופים בין שתי חומות המטע ומטווחים ללא הרף. מי שהתקרב לאזור נפגע. בעגה הצבאית קוראים לזה "שטח השמדה".


      "ברגעים הראשונים של הירי אנחנו מחולקים בצורה מסודרת ומתוכננת", נזכר המ"פ חכימה. "כך שבשלבים הראשונים של הירי אני מקפיא מצב ומחכה לשמוע שהם מחסלים את החוליה ונכנסים לתוך המבנה. אבל זו לא הייתה חוליה קטנה ותנאי הכניסה לקרב הרבה יותר מורכבים ממה שחשבנו בדקות הראשונות. זה הפתיע אותנו".


      ובראש הכוח, המג"ד יניב עשור נאבק להבין את התמונה ולפזר את ערפל הקרב. "זו הייתה לחימה בשטח בנוי עם מקדם אי ודאות מאוד גדול במיקום האויב, בעוצמתו", הוא מספר בריאיון לוואלה! NEWS. איך הוא יילחם, איזה אמל"ח יש לו. לא היה גרף של התפתחות. בחומת מגן היה לנו רצף של קרבות, טול כרם, שא-נור, שכם, ואז הגיע הקרב הגדול. פה מיד התחלנו בלחימה המשמעותית הזו".

      לחצו על התמונות לסיפורי הנופלים

      05:15 לפנות בוקר. חולייה קטלנית במיוחד של חיזבאללה ממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של המתחם. בשל תנאי השטח וצורת החומה, החוליה מוגנת ומוסתרת היטב. היא חולשת על שארית הכוח שהסתתר מאחורי החומה ומצליחה לשבור את ההתקפה של פלוגה ג' פעם אחרי פעם בירי מדויק. החיילים, בפיקודו של סמ"ר שמעון דהן, מתקשים לאתר את מקור הירי. בזמן שהכוח של דהן מסייע לפצועים מושלך רימון נוסף. דהן נפגע אך מוסיף לירות. מחלקת החבלה במבנה הסמוך עולה לקומה השנייה ופותחת באש לעבר מקורות הירי. הסמג"ד רועי קליין מחליט להצטרף למחלקת החוד אך נפגע מרימון. הוא מוסיף להילחם.


      הלוחמים עדיין לא מודעים לסכנה שאורבת להם מהחוליה הקטלנית. ניסיונות החילוץ של הפצועים סמוך לחומה נמשכים תחת אש. ב-05:18 נפגע הלוחם אסף נמר בראשו ונהרג. רימון נוסף נופל סמוך לקליין. לפי עדותו של הלוחם שמעון אדגה, שנפל בקרב אף הוא, קליין נשכב על הרימון כדי להציל את לוחמיו. "הוא קפץ על הרימון", צעק אדגה. קליין נפגע באורח קשה והחל בקריאות "שמע ישראל". לאחר מכן עלה בקשר ודיווח על עצמו: "קליין מת. קליין מת". כאילו רצה לומר שיש להיערך אחרת לאור העובדה ששדרת הפיקוד נפגעה.

      באותו זמן שוהה מפקד פלוגה א', סרן פרידלר, במבנה סמוך. "אני שומע בקשר שסמג"ד רועי קליין נפצע אנוש ואחר כך נהרג", הוא מספר. תוך כדי לחימה פחות מתעסקים במי נפגע. יש משימה ויש עוד הרבה כוחות בחיים וצריך לתת להם משימות כדי להפוך את המגמה באירוע. תוך כדי הקרב, כשקליין נפגע, המג"ד עשור עמד לידי ואמר לי 'פרידלר - עכשיו אתה סמג"ד'. זה אופן הפעולה בקרב. מחשבה פרקטית".

      צלם וידאו: יותם רונן צלם סטילס: ראובן קסטרו במאי: ליאור נאור עריכה: רן צימט

      סגן מפקד הפלוגה אלכס שוורצמן, הצליח סופסוף לפרוץ את השער והחל לפנות פצועים. גם הוא נפגע מאש החוליה הקטלנית יחד עם הקשר עידן כהן, שמת מאוחר יותר מפצעיו.


      המ"פ סרן חכימה שומע כי מרחביה נפגע ונותן פקודה למחלקה שלו לצאת לאיגוף. הוא פוקד להשליך רימוני עשן למיסוך כדי לאפשר את החילוץ. "אני שומע שהאש גוברת, שומע בקשר על נפגעים נוספים ומבין שקורה שם משהו גדול יותר שלא מצליחים להסביר אותו בקשר וצריך להגיע כדי להבין", מסביר חכימה. "אז יש שלב של ניסיונות חבירה אל הכוח. לקבל תמונת מצב מה סדר הכוחות, מה האיומים. מחוץ למטע אי אפשר להבין. לכן גם שילמנו מחיר כבד בדקות הראשונות. ביקשתי מאלכס הסמ"פ לצעוק כדי שאשמע אותו הוא צעק ורצתי אליו. הוא היה פצוע ברגליים, הצביע קדימה ואמר לי בצורה מאוד רגועה שיש שם עוד פצועים והרוגים שלנו. ויש חומה ומאחוריה עוד מחבלים. זו נקודה סופר משמעותית עבורי, להבין באופן אישי להבין מה קורה. רצנו קדימה בידיעה שאנחנו רצים להיתקלות, לחוליות מחבלים שממתינות לנו שם. וכבר שהגענו לחומה, תוך כדי ריצה נזרקו עלינו רימונים. חטפנו שם לא מעט אש".


      עוד רימון מושלך. חכימה נפגע באורח קשה. "כשאתה נפצע, המשימה הופכת להיות אחרת. זה לא למשוך תשומת לב. לא להפריע לחבר'ה במה שהם עושים ולא לפגוע בהמשך הלחימה. אני מבקש מהחובש להמשיך לטפל בפצועים אחרים. לא להתעסק בי. מנסה להפגין חוזק. לעודד חלק מהפצועים האחרים. אני יושב ליד הפצועים האחרים ואנחנו מדברים ומעודדים את אלו שממשיכים לרוץ החוצה ולנסות לתמוך בהם כי הם ממשיכים להילחם. אנחנו שוכבים פצועים אבל צריך לנצח".

      צלם וידאו: יותם רונן צלם סטילס: ראובן קסטרו במאי: ליאור נאור עריכה: רן צימט

      נוכח התגברות הירי והלחימה עשה גם סמל יוני רוט את דרכו אל עבר המטע. "אנחנו מתקדמים לכיוון הבית. התמונה הראשונה שאני רואה זה שני לוחמים צועדים בלי קסדות, בלי נשק. אחד מהם עם דם על כל הפנים. שאלנו אותם מה קורה. הם לא מדברים רק מצביעים לכיוון המטע. אנחנו ממשיכים להתקדם. וכשעוברים את הבית נחשף לעיננו המטע. השנייה הקריטית ביותר בקרב עבורי הייתה השנייה שבה קלטתי את תמונת המצב במטע. לוחמים שוכבים. חלקם הרוגים, חלקם פצועים קשה וצועקים לעזרה. מחבלים במרחק קצר מאוד יורים בלי הפסקה. המון עשן וקולות פיצוצים".


      "ראיתי את היוזמה שמגלה החייל הפשוט כשכל הפיקוד הבכיר נופל. אתה רואה שהחייל הפשוט יוזם ומסתער על דעת עצמו, מחלץ פצועים, מדבר עם חיל האוויר, מגלה את האחריות והעוצמה שטמונים בו", אומר רוט, ופרידלר מחזק את דבריו: "יכול להיות לך שהמ"פ יפגע, הסמ"פ, המ"מ והמ"כ שלך ובסוף אתה החייל תבוא ותיתן פתרון. זה קרב שמאוד העצים את הלוחם. אל תחכה לפקודות. אל תחכה שיגידו לך מה לעשות. יש לך רימונים? זרוק אותם. יש לך נשק? תשתמש בו. קבל החלטות".

      צלם וידאו: יותם רונן צלם סטילס: ראובן קסטרו במאי: ליאור נאור עריכה: רן צימט

      סמל ראשון ולדיסלב קזצ'קוב, למשל, הבין את המצב וידע כי שרשרת הפיקוד נפגעה. הוא הוביל כוח לוחמים לחילוץ מפקדיו וחבריו מ"שטח ההשמדה". בשל החילוץ, תחת אש כבדה, הוא איבד את שמיעתו במהלך הקרב אך המשיך לפקד על חבריו באמצעות סימני הידיים. על אומץ לבו ואחוות לוחמים העניק לו הרמטכ"ל את עיטור המופת. גם מפקד הכיתה אביחי יעקב מיהר יחד עם הלוחמים עומר ניב וחגי גולן לסייע בחילוץ הפצועים. יעקב קיבל את עיטור העוז, על שסיכן עצמו ונכנס פעם אחר פעם למטע כדי לחלץ את המפקדים והלוחמים.


      יוני רוט מתאר מצב בלתי אפשרי, החלטות של חיים ומוות שחורצות גורלות ומתקבלות בשברירי שניה. "אחת התמונות הכי קשות שעולות לי בראש היא כשאני נכנס למטע ושומע שלושה חברים טובים צועקים: 'יוני בוא תציל אותי'. איך מחליטים למי הולכים ראשון? אבל הקשר, האהבה והמחויבות בין הלוחמים מאוד מקלים כי ברור שאתה לא עוזב את המטע לפני שלקחת את כולם איתך. אתה לא משאיר אף אחד למות. אתה עושה הכול בשביל החברים שלך".


      בתוך הקרב בלט גם סמל שירן אמסילי, מא"גיסט פלוגה ג' שהבין שללא מכת אש חזקה הכוח יספוג עוד הרוגים ופצועים. למרות הסיכון העצום, הוא טיפס על מרכז החומה והמטיר אש תופת לעבר מוקדי הירי עד שהועף מפגיעת רימון. למרות הפציעה, זיהה שלושה מחבלים ובשארית התחמושת שלו פגע בהם. בשלב מסוים קיבל אמסילי פקודה לסגת לאחור, תוך כדי ניתוק המגע הוא גרר לאחור את אחד מחבריו הפצועים. על רוח הלחימה, היוזמה ואומץ לבו הוענק לאמסילי צל"ש רמטכ"ל.


      06:30 בבוקר. סגן מפקד הפלוגה שוורצמן נהרג. בתחקיר הקרב מתברר כי לא סיפר על פציעתו בקשר וכשניסו לפנותו התעקש שיפנו קודם את לוחמיו. על פועלו בקרב הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל.


      לאחר פציעתו של חכימה, סרן איתמר כץ לקח פיקוד על הפלוגה אף שאינו נמנה על מפקדיה. יחד עם יתר הלוחמים הוא מצליח אט אט לייצב את השורות בקרב החילוץ. על אומץ הלב והמקצועיות קיבל את אות המופת מידי הרמטכ"ל.

      שמות הנופלים נכתבו על תחבושת "משולש" בשטח

      משולש עם שמות ההרוגים (עיבוד תמונה)

      השעה כבר 07:20 . סרן כץ פקד על ולד קוזצ'קוב לעלות אל הקומה העליונה של המבנה ולהשיב ממנה באש לעבר מוקדי הירי. בסיוע כוח נוסף אליו מצטרף גם אמסילי הפצוע. התחמושת אוזלת והלוחמים משתמשים בנשקי הפצועים. הם מתקשרים בסימנים כי רבים מהם איבדו את שמיעתם. הפצועים והחללים הועברו אל אחורי המבנה.


      קצין המבצעים הגדודי סרן יוני שטבון יוצא עם חמישה לוחמים מהמבנים המרוחקים שבשליטת פלוגה א' כדי לחבור אל פלוגה ג'. הוא מנהל חילופי אש עם מחבלים ומסייע בחילוץ הפצועים. הפלוגה המסייעת הצטרפה ותפסה עמדות מסביב למבנה. סביב השעה 08:00, שלוש שעות אחרי תחילת הקרב, מתקבל האישור לסיוע אווירי. הסיוע התעכב עד כה מחשש לפגיעה בכוחות צה"ל על הקרקע. הקמב"ץ שטבון עולה אל גג ומשליך רימון עשן כחול כדי לאותת למסוקי הקרב ולהכווינו לעבר האויב. על פועלו של שטבון בקרב הוענק לו צל"ש רמטכ"ל.

      בחפ"ק בזמן המבצע

      בני גנץ דן חלוץ (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      בשעות הקרובות נמצאים הכוחות בעיצומו של קרב לחילוץ הפצועים ולהשבת הגופות. הלוחמים מנהלים חילופי אש מול כוח מיוחד של חיזבאללה שמנסה להסתער עליהם. על גופות המחבלים נמצאו אזיקונים, עדות לכך שככל הנראה ביקשו לחטוף חיילים. בשעה 15:00 הסתיים הפינוי האווירי. עד השעה 16:00 הירי פחת. מסוק קרב סייר בקביעות בשמיים וסייע לכוחות לפגוע ביעדי חיזבאללה בשטח.


      האדרנלין מתחיל להתפזר ואת מקומו תופס העצב. שמונת הנופלים מסודרים בשורה על גבי אלונקות: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמל שמעון אדגה, סמל אסף נמר, וסמ"ר אוהד קלאוזנר.


      שדרת הפיקוד של הגדוד ספגה פגיעה קשה. סמג"ד, מ"פ, סמ"פ, שני מ"מים, ושני סמלי מחלקות. למרות האובדן, גדוד 51 נאבק להטות את הקרב והרג למעלה מ-30 מחבלים, עד להכרעה. "בסופו של דבר, היה צריך לקבל החלטה פשוטה", מסכם רוט. "או שאתה נשאר טיפה מאחור באזור הנוחות ומנהל את העסק מבחוץ ומזעיק עזרה, או שאתה מקבל את ההחלטה אליה חינכו אותנו - אתה רץ פנימה לתוך המטע. מנסה לפגוע במחבלים. לחלץ את הפצועים. כל מי שעמד בכניסה למטע והיה לו את השבריר שנייה הזה, קיבל את אותה החלטה. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו רצים פנימה חמש ושש פעמים. יורים ופוגעים במחבלים. מחלצים את החברים שלנו אחורה. ההחלטה הזו שצריך לקבל שוב ושוב היא הסיפור האמיתי של קרב בינת ג'בל".



      עורך הפרויקט: יונתן שם טוב; הפקה: אור כהנא; עיצוב גרפי: אביחי ברוך; צלמים: יותם רונן, ראובן קסטרו, רוני כנפו, דייב שחר, יוסי ציפקיס; במאי: ליאור נאור; עורכי וידאו: רן צימט, מיכאל ברגמן, אביב אירגז; פיתוח: נאור תורג'מן, אלעד שכטר ושוטה פפיאשוילי