הבעיה האמיתית שרגב מפספסת כשהיא תוקפת את גלגלצ

הצהרתה השבוע של שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כי היא מתכוונת לבצע שינויים בתחנה הרדיו הצבאית גלגלצ ולהכניס אליה יותר תכנים מוזיקליים בעברית בכלל ובתחום המוזיקה המזרחית בפרט, הובילה לסערה ציבורית ולדיון ער באשר לאחת מתחנות הרדיו המאוזנות ביותר בישראל.

לצד קריאות תמיכה במהלך – בין היתר של הפזמונאי יוסי גיספן, שטען כי "גלגלצ מנותקת מהעם" - זכתה הצעתה של רגב לביקורת מגורמים שונים בתעשיית המוזיקה והרדיו. כך, למשל, הזמר גלעד כהנא, שטען כי "ההצעות של מירי רגב בעניין גלגלצ הן מאוד פופוליסטיות - היא מתחנפת למי שהיא רוצה להתחנף אליו", ואף אמר כי "זה לא אקט תרבותי, אלא אקט פוליטי".

אולם כהנא ודומיו אינם שמים לב שהם תומכים במדיניותה של רגב - רק הפוך. כמו רגב וגיספן, גם הם מעוניינים בשליטה של המדינה על התחנה, אך מטעמים מוזיקליים שונים. מהו אפוא ההבדל בין רגב וגיספן, שמעוניינים שהמדינה תחליט על מוזיקה א', לעומת כהנא שמעוניין שהמדינה תחליט על מוזיקה ב'? אלה גם אלה מסרבים לשחרר את התחנה לשוק החופשי ולאפשר לאזרחים עצמם לבחור אם להאזין לתחנה או לא להאזין לתחנה, ללא שום כפייה.

הרצון לשנות את אופי התחנה, נובע לדברי רגב בין היתר מהשאיפה ל"יצירת צדק תרבותי, קידום היצירה והיוצרים הישראלים". אך לצורך כך כבר קיימת תחנת רדיו שכולה מוקדשת לשירה העברית על כל גווניה, רשת ג'. גם היא, אגב, על חשבון משלם המסים, כלומר בכפייה. מה הטעם בתחנה נוספת, שתקבל ככל הנראה תקציבים נוספים על חשבון האזרחים ותפעל במתכונת הנוכחית?

נדמה כי שני הצדדים מתעלמים בגסות מהדיון שהסאגה הנוכחית מאפשרת. הבעיה היא לא בזמרים המזרחיים שלא מושמעים מספיק או בשירה העברית שלא מקבלת מקום ראוי לדידה של רגב, וגם לא בעובדה שגלגלצ היא תחנת רדיו שרואה את עצמה כאליטיסטית ומשקפת את הרובד האשכנזי. הבעיה האמיתית היא שאזרחי ישראל משלמים על התחנה הזו מכיסם הפרטי, וכן שמדובר בתחנה צבאית שזמנה חלף מן העולם.

תחת מסווה של ביטחון, משלמים אזרחי ישראל סכום של כ-20 מיליון שקל מדי שנה עבור "טאלנטים" ועבור תחנת רדיו צבאית בדמות גלי צה"ל, שכוללת בתוכה את גלגלצ, שבמדינה מודרנית הייתה נעלמת כלעומת שבאה. תחנת רדיו צבאית התאימה באופייה לשנות החמישים, כשהמדינה הייתה צעירה ומצבה רגיש, בזמנים שבהם לחיילים ולמפקדיהם לא היה כיצד לתקשר. שימושים נוספים היו הצורך לתחזק פרופגנדה של "עם מגויס", עריכת מלחמה פסיכולוגית נגד האויב וניסיון לכור היתוך של החברה הערבית-ישראלית שזה עתה הוטמעה במדינה הצעירה.

בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, אינטרנט ומכשירים סלולריים, אין שום הצדקה שהצבא יחזיק בתחנות רדיו – בין אם הוא מזוהה עם הימין או עם השמאל, משדר מוזיקה מזרחית, אשכנזית או לועזית. כל עוד האזרחים משלמים על כך מכספי המסים שלהם – הדיון הזה כלל לא רלוונטי.

לא אחת אנו שומעים בשנים האחרונות כי צה"ל מצוי במצב של מצוקה תקציבית ואיומים בקיצוצים, שייפגעו בכשירות ובאיכות החיילים. אך טבעי הוא שהצבא יתחיל לקצץ בשומנים ולהתייעל במקום לדרוש תקציבים מנופחים נוספים מהמדינה, כך שיתאים את עצמו לעידן המודרני לא רק בכל הקשור לטיב הנשק והציוד, אלא גם למערכות ולמוסדות הצבאיים.

לצד הפן התועלתני ישנה גם הזווית המוסרית: תפקיד הצבא הוא להגן על האזרחים ולא להתעסק באמנות, בחינוך, בבידור ובפוליטיקה. ניתוק הצד החברתי של הצבא מהאזרחות יבלום את חדירת השיח הפוליטי לצה"ל וימנע טענות של ציבור שלם שמרגיש מקופח ומנודה. טוב תעשה השרה רגב אם תפעל להפרטת גלי צה"ל ובתוכה את גלגלצ. כך תייעל את המערכת הצבאית ותאפשר לציבור חופש בחירה אמיתי - ללא שום כפייה ובהתאם לטעמו המוזיקלי של כל אינדיבידואל בישראל.

הכותב הוא חבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה"

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.